האמת? מיצינו. ובעברית מודרנית - מיצֵנו. מיצנו את מסיבות העיתונאים המגוחכות של נתניהו, על הפעלתם הנכונה של הטישו, הנמסטה, הלכות המרפקים ותורת העיטוש. נמאס. המדינה זקוקה למנהיג, לא לאחות של בית ספר, לא לאומנת, לא ליחצן ולא לעובד סוציאלי. עם כל הכבוד שאני רוחש לכל המקצועות האלה ולעוסקים בהם, זאת לא העבודה של ראש ממשלה. צריך מנהיג שיש לו האומץ והיכולת לתכנן תוכניות, להחליט החלטות ולהתוות מדיניות. לא לספר לנו כמה אוהבים ומעריכים אותו בעולם, לא להסביר כיצד משתעלים, ולא להראות לנו סרטונים של אפצ'י. מנהיג שבמקום לתפוס טרמפ על המצב, יטפל ברצינות בבעיות הכלכליות של מאות אלפי אזרחים ובחוסר המיגון של הצוותים הרפואיים. ובמקום לשלוח בעקבותינו את השב"כ, ישלח פקח על קטנוע לישיבות החרדיות שמצפצפות על ההוראות, ויפסיק מהיום למחר את ההקצבות שהן מקבלות. וחוץ מזה, ביבי, דומני שחוץ ממשפט מחכה לך גם ועדת חקירה.

ובינתיים בכנסת

לא שכחול לבן מציגה חלופה ראויה לשמה. יו"ר הכנסת מתנהג כפורע חוק, סוגר את בית המחוקקים, והילדים הטובים של כחול לבן, הנוהגים לנופף באומץ ליבם בשדות הקרב, נסוגים מן המערכה עם הזנב בין הרגליים. אפילו חשיבה טקטית מקורית אין להם, כמו, למשל, להישאר במליאה. להתבצר שם, למנות יו"ר אד הוק, לנהל דיונים ולהצביע הצבעות. מה יכול היה לקרות? אדלשטיין היה מורה לסדרנים להוציא אותם בכוח? זה רק יספק צילומים טובים לעיתונות.

כשקברניט של אונייה מתנהג באופן שאדלשטיין התנהג השבוע בכנסת, מותר למלחים למרוד ולתפוס את הפיקוד, אבל חבורת השפנים של כחול לבן נכנעה לו בלי מאבק, ולו גם סמלי, ובלי להבין את משמעות האירוע שהיו חלק ממנו.

המורה שלי לחקלאות

עכשיו, אחרי שהקאתי את מררתי, אעבור לנושא החשוב באמת, והוא יוסף אשד ז"ל, שהיה המורה שלי לחקלאות בבית הספר היסודי. עופר אדרת כתב השבוע ב"הארץ" שיוסף אשד מת בימים אלה והוא בן 103, וסיפר שהיה אחרון הלוחמים של פלוגות הלילה של וינגייט. מאוחר יותר קראתי תיקון: אחרון הלוחמים של וינגייט הוא חיים קרבי בן ה־98 מקריית טבעון, והתמלאתי גאווה: יוסף אשד היה מורה שלי וחיים קרבי תיקן לי פעם מכסחת דשא! כך יש גם לי חלק ונחלה בתולדות היישוב, ולחיים קרבי אני מאחל עוד 22 שנים לפחות.

יוסף אשד לימד אותי חקלאות בשנה האחת - כיתה ז' - שבה למדתי בבית הספר "בית הכרם" בירושלים. מנהל בית הספר היה אז דוד בנבנשתי, מחנך שירושלמים רבים זוכרים בהערכה ובכבוד. בימים ההם הוא הצליח לעבור טסט, רכש מכונית קטנה, ובכל יום אחרי הלימודים היה מזעיק כתריסר נערים גדולים כדי שירימו את מכוניתו ויסובבו אותה לאחור כי לא ידע לעשות רוורס.

בין שכונות ירושלים היו אז שטחים חשופים רבים, ושיעורי החקלאות של יוסף אשד נערכו בחלקת אדמה קטנה בפינת שדרות הרצל ורחוב החלוץ. במחסן סמוך הוא החזיק כמה מעדרים ומגרפות, ואנחנו למדנו אצלו גידול ירקות.

הוא היה מורה טוב וחקלאי בעל ניסיון. בצד עבודתו כמורה היו לו גם כמה כוורות, ומהרשימה של עופר אדרת למדתי שהיה גם ממייסדי קיבוץ חניתה. שמחתי לדעת זאת, כי גם שני האחים הגדולים של אמי, איתמר ובִניה בן ברק, נמנו עם חבורת המייסדים הזאת. היום היו מכנים אותם סמולנים, ובצדק גמור.

את התוצרת שגידלנו בשיעורי החקלאות ההם, כמה גזרים, קולרבי, צנון, בצל ירוק, מלפפון, חילק המורה יוסף אשד לתלמידיו. היום אפשר לקנות בחנות את רוב סוגי הירקות במשך כל השנה, אבל אז חגגנו ושמחנו עת כל ירק וירק הגיע אל הבית ואל החנויות בעונתו. אני זוכר את הריח העז, שמילא את הבית כולו, של המלפפון הראשון של הקיץ, כשחתכנו אותו לסלט. העגבניות והמלפפונים היו טעימים וריחניים מאלה של היום, אבל הפלפלים של היום טובים מהפלפלים של הימים ההם. אני אוכל אותם כמו שאוכלים פרי, נהנה מטעמם וחושב שהשפים האמיתיים אינם הבשלנים מהטלוויזיה ומהמסעדות אלא האגרונומים שממציאים ומשביחים ירקות ופירות: את הפלפלים האלה, ואת הקלמנטינה שנקראת "אור", ואת הארטישוקים הבהירים, ואת תפוזי הדם ואת השום המקומי. זה האחרון עודנו ירק עונתי מובהק. יש לנו שום יבש שמיובא כל השנה כולה, אבל כשמגיעים השומים הטריים המקומיים, עם אגודות העלים שלהם - עוד מעט - אני מתמלא שמחה של ממש.

בקיצור, אני בהחלט מבין לליבו של אייל שני כשהוא מתפייט על כרובית או על עגבנייה, ואני משער שגם לו ידוע שאין בעולם שף שיכול לייצר טעם שמשתווה לטעמים שהאגרונומים העניקו לירקות ולפירות שהוא מיטיב לעשות בהם שימוש.

מתכון של אמיצים

בקריאה לאחור מתברר לי שהגשתי כאן הפעם סלט של ירקות, מאורעות, חומה ומגדל, קורונה, נתניהו, ירושלים, אדלשטיין, וינגייט, מליאה וחקלאות. אני לא בטוח שהסלט הזה ערב לחך, אבל הוא בהחלט ראוי לשם "סלט ישראלי", אף שכמה ממרכיביו מצערים מאוד. כפיצוי, הנה מתכון עונתי ורלוונטי לסלט אחר, שאני מכין שנה־שנה כשהשום הטרי הנ"ל מגיע לחנויות: אני מקלף וחותך דק כמה ראשי שום כזה, מצרף פלפלים ירוקים חריפים, חתוכים באותם גודל וכמות, מערבב בקערה, ממליח מעט, מטביע בשמן זית, שמרכך קצת את הצמד האלים הזה, ואחרי רבע שעה אוכל אותם בכפית בלוויית פרוסת לחם טרי. לשום יש סגולות חיטוי ידועות, ואחרי הסלט הזה שוב אין צורך בבידוד או בסגר ואפשר לצאת מהבית ללא חשש. שמעתי, אגב, שהנשיא טראמפ נבדק באחרונה אחרי שעמד סמוך לחולה קורונה, ונמצא בריא. מה שלא סיפרו לנו הוא שהווירוס נדבק והוא במצב קשה.