זמן מטוש
להרוויח זמן, זו מילת המפתח היום בכל שדרות חיינו. נדמה שמעולם לא היה הזמן מרכיב כל כך דרמטי בקיומנו. להרוויח זמן, עד שיגיעו המטושים (ה"באופן עצמוני" של המשבר הנוכחי) לבדיקות לאיתור הקורונה. להרוויח זמן, כדי לשמור על עקומת התחלואה אופקית ככל האפשר. להרוויח זמן לפני שבתי החולים יקרסו תחת העומס, לפני שחולים ימותו בגלל מחסור במכשירי הנשמה. לפני שרופאים יצטרכו להכריע בשאלות הרות גורל, כמו את מי להנשים ולמי לתת לגווע. להרוויח זמן, לפני שמחליטים על סגר שיגרום לקריסה כלכלית של המשק. להרוויח זמן כדי שאולי ימצאו תרופה, או חיסון, או משהו.
זו לא שאלה בכלל. ברור שאנחנו עומדים בפתחו של משבר שיצדיק ועדת חקירה. והראשון לזהות את זה הוא - איך לא - ראש הממשלה. ההופעות האחרונות שלו בפני התקשורת, כשהוא מצויד לעיתים בשרים, לעיתים באנשי מקצוע, אבל תמיד הוא הגנרל שמוביל את המדינה למלחמה - נראות כאילו נעשו לעיניהם של חברי הוועדה. הנוכחות בשורות הראשונות (ההולכות ומתרווחות עם הזמן), נועדה להזכיר מי האחראים הישירים לקטסטרופה הבריאותית והכלכלית (שר הבריאות, שר האוצר) ומי שוב (הוא) הגיע ברגע האחרון, רכוב על הסופר־טנקר, והציל אותנו.
כשתקום ועדת חקירה, האחראים יידרשו לענות על שאלות כמו איפה היה ציוד המגן לאנשי הרפואה. ולמה לקח לבדיקות האיתור כל כך הרבה זמן להגיע, למרות קשריו הנפלאים של ראש הממשלה עם מנהיגי עולם ולמרות שבכל העולם מהללים אותנו (אותו) על ניהול המשבר. כמה פעמים שמענו את הדברים האלה בראיונות ובמסעות ההפחדה האחרונים של ראש הממשלה. נדמה שלא פחות פעמים מאשר את מספרי הנדבקים.
אבל קודם כל, היא תצטרך לשאול, מה נַעשה במערכת הבריאות מאז 2009, שנות שלטון נתניהו, כשבמשך שבע שנים, לא ברציפות, הוא היה גם שר הבריאות. ואיך הפקיד, או ליתר דיוק הפקיר, את התיק החשוב הזה בידיו של מי שאפילו בימים הקשים האלה לא מצליח לשכנע אפילו את הציבור שלו לנקוט באמצעי זהירות, למרות צו מחייב של משרדו. ובזמן שילדים, החילונים והדתיים, כולל הילדים בחינוך המיוחד, מושבתים - הלימודים בחלק מהמסגרות החרדיות נמשכים. ובעוד שעל הציבור מפעילים האזנות שב"כ כדי לוודא ליד מי היינו ועם מי נפגשנו - במגזר החרדי מתקיימות חתונות צפופות, תוך צפצוף גדול על הנחיות מערכת הבריאות.
וגם על התקנות החמורות בנושא המעקב האישי של השב"כ אחר האזרחים - ישאלו בוודאי שאלות. כי גם אם יש חשיבות עליונה לפיקוח הזה, ויש חשיבות כזאת, למה לא להקים מיידית ועדה בכנסת שתפקח על זה. למה לאשר באישון לילה תקנות חירום שעוקפות את הכנסת, בדיוק באותה דרך שבה צומצמה פעילות מערכת המשפט.
דורכים לנו ברגל גסה על הדמוקרטיה. הממשלה שלא זכתה בשלוש מערכות בחירות באמון העם, ביטלה במחי יד את יסודותיה הערכיים החשובים ביותר. הרשות השופטת שותקה בצווים שאין שום נימוק הגיוני להטלתם. הרשות המחוקקת האמונה על הביקורת והשמירה על הרשות המבצעת, סגורה בצו יו"ר הכנסת, והרשות המבצעת מתפקדת אך ורק מכוח המשכיות, מבלי שנבחרה. ובראשה עומד מי שלא זכה לרוב הנדרש למינויו, ולמרות היותו נאשם בשלושה תיקים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
היום שאחרי המגפה
אולי הוועדה תשאל, והציבור כבר שואל ברשתות החברתיות - איך הגענו למשבר הזה, כשמסדרונות בתי החולים היו מלאים עוד לפני שהתחלנו לספור את הנדבקים. וכל זה בזמן שיותר מ־700 מיליון שקלים הושקעו במטוס ראש הממשלה. אנשים כבר שואלים, איפה הכסף. למה המערכת שזעקה נואשות לתקציבים, הוזנחה בצורה כל כך מחפירה.
ושאלה נוספת שתעלה בוועדת החקירה תהיה עניין ההסברה. כבר היו פה אי אלו ועדות חקירה שהצביעו על הצורך בהסברה לאומית בעיתות משבר, עם מסר אחד, חד וברור לכל הציבור (כן, גם לערבים ולחרדים). במקום זה, חזרנו לימי הבחירות, שבהם המועמד מטעם הליכוד רץ לבד בכל הארץ, מופיע על כל במה אפשרית, ועורך מסיבות עיתונאים שבהן אין אפשרות לשאול שאלה או להעיר דברי ביקורת. הציבור נואש לתשובות שהן מעבר לדברי החנופה על יכולותיו הפנומנליות של ראש הממשלה, וזה בעוד שאתרים ממשלתיים שצריכים לתת מענה לאזרח שבאמת נמצא במצוקה - קורסים. הפקידות נשלחה הביתה, אין מענה טלפוני והמערכת הדיגיטלית־אינטרנטית - תקועה. רק ביום חמישי הושק סוף־סוף פורטל חירום לאומי, מקום אחד שיש בו מענה של כלל הגורמים, וגם זה אחרי כאוס מוחלט שנמשך שבועות.
מדינה לא יכולה להתנהל על ידי אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה. כשמסתכלים על סביבת ראש הממשלה, רואים שהוא נשאר לבד, אחרי שכולם עזבו או הועזבו. אין לצידו קבוצה איכותית בדרג הבכיר. שר הבריאות נכנע לרבנים כמו הרב קנייבסקי, גם כשמדובר בסוגיה של בריאות הציבור. ואילו למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, אין שום רקע רפואי. הוא כלכלן שהגיע לתפקיד ממשרד האוצר, שם נהנה להיות "האיש הרע" שמתעמת מול רופאים המשוועים לתקציבים. מופע האימים שלו ביום שלישי בערב, על אלפי הזקנים שממתינים לקיצם הקרב ובא, מגוחך כשהוא בא מהאיש שהוא לבטח אחד האחראים למחדלים במערכת שעליה הוא מופקד. עכשיו הוא זה שמופיע כל ערב ומזהיר אותנו מפני קריסה. ונדרשות גם שאלות על התאמתו של ראש המל"ל.
נכון, בריאות הציבור ומיגור המגפה הם הכור והליבה של כל החלטה שצריך לקבל עכשיו. אבל יהיה גם את הבוקר שלמחרת. ואז נחזור (לא כולנו, למרבה הצער) לשאלות קיומיות אחרות, כמו האבטלה, הפגיעה בעסקים, באמון הציבור שנסדק ובביטחון הכלכלי והאישי.
בלי חשבון
אבל השאלה החשובה שלא יכולה לחכות לוועדת חקירה, ושדורשת תשובות כבר עכשיו, היא איך מתחת לאפינו, כשהיינו עסוקים יותר מכל בהישרדות, בתקופה שדורשת תפקוד מיטבי של מוסדות השלטון - נרמסו הכללים הדמוקרטיים ונותרנו ללא כנסת. איך בחסות מגפה בינלאומית גנבו לנו את הרשות המחוקקת ושיתקו את הרשות השופטת. ואיך בשבוע שבו הכנסת הייתה אמורה להתחיל את עבודתה, נסגרו שערי המליאה. וזה למרות שהיועץ המשפטי של הכנסת קבע שיש לכנס את הוועדה המסדרת, שהייתה מובילה להקמתן של ועדות חשובות אחרות, כמו ועדת חוץ וביטחון, ועדת כספים וועדה לא פחות חשובה בעת הזאת - ועדת הקורונה. אבל יו"ר הכנסת נאחז בכל תירוץ, גם כשאין בנושא הנחיות רלוונטיות לכנסת וגם כשיש שלל פתרונות טכנולוגיים למצב, רק כדי - איך אמרנו - להרוויח זמן.
צריך לזכור: למרות שזה נראה כמו נצח, לפני פחות משלושה שבועות התקיימו בישראל בחירות. מאז ועד היום הציבור הישראלי ממשיך להיות קרוע בשאלה מי ניצח בבחירות האלה, לעזאזל, ולמה עד היום מתבצר הליכוד בטענה שהוא זכה, למרות שלמחנה השני היו 61 ממליצים והנשיא העניק את המנדט להקמת ממשלה לבני גנץ.
אבל מאז שהמנדט נמצא בידיו והכנסת הושבעה, נראה שנעשה כל מה שניתן כדי למשוך זמן. כדי ש־28 הימים שניתנו ליו"ר כחול לבן יחלפו מבלי שיוכל אפילו להתחיל בעבודתו. השותפים להצלחה הפנטסטית הזאת הם נאמני ראש הממשלה, משר המשפטים - שבפעולותיו הצליח לדחות את משפטו של ראש הממשלה, שהיה אמור להיפתח ביום שלישי, דרך יו"ר הכנסת המתבצר בלשכתו ועד לנציגי הליכוד, אלקין ולוין, שהצליחו לדחות את הקמתה של הוועדה המסדרת ובכך גם את הקמתן של שאר הוועדות, שאמורות היו לפקח על הפעילות של הרשות היחידה שפועלת היום - הרשות המבצעת.
וכל זה נעשה בחסותה של מגפה, בצילה של אחת התקופות הקשות ביותר שידעה המדינה. בישראל, ושלא תגידו אחר כך שלא ידעתם, אין היום מי שיפקח על פעילות הממשלה. במילים אחרות: מאז פיזור הכנסת ביום שני, ישראל איננה עוד מדינה דמוקרטית מתוקנת. או כדברי היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון: בלי המוסדות האלה, ישראל היא דמוקרטיה נכה.
מי שמטרפד בימים אלה את עבודת הכנסת, ועוד מתוך דאגה צינית לשלומה, זהו יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שמגלה יכולת הישרדותית שיכולה לתת פייט לא רע לכישורי ראש הממשלה בתחום.
אדלשטיין, שיש רוב בכנסת להחליף אותו, מתבצר בכיסאו, דוחה את החלפתו, ואת הקמת הוועדות. וכך גם את היכולת להעביר חוקים, כמו הצעת החוק של כחול לבן, לפיה חבר כנסת שמואשם בפלילים לא יוכל להרכיב ממשלה. אדלשטיין, שכבר הוכיח שהוא יודע למשוך זמן עבור ראש הממשלה, יפתח רק ביום שני את המליאה.
ביום רביעי, למרות שהכנסת סוברנית להחליט על עצמה, הוא אימץ את החלטות משרד הבריאות (שהיו אגב מכוונות לציבור, ולא לנבחריו) וחתם על צו מיוחד שלא מאפשר התקהלות של יותר מעשרה אנשים בשטחי הכנסת. גם אמצעים טכנולוגיים אחרים, כמו שיחות ועידה, שימוש בפייס־טיים או כינוס הח"כים בקבוצות קטנות - לא מקובלים עליו.
יום לפני כן התכנסה ישיבה שהייתה אמורה לדון בהרכבה של הוועדה המסדרת. בתחילת הישיבה אמר מנכ"ל הכנסת, שלאור המצב וההתייעצויות שנעשו, יש לשקול לא לאפשר לכנס יותר מעשרה אנשים במקום אחד. ח"כ ניסנקורן מחה: אנחנו לא מקבלים את זה, אמר, כי פורמלית משרד הבריאות לא דורש את זה.
מכיוון שהוועדה המסדרת יכולה לכלול מספר גדול של חברים, יותר מוועדת כנסת רגילה, וניסנקורן רצה רוב לכחול לבן בוועדה - הוא דרש ועדה של 27 חברים, כך שעל פי המפתח של נציג לכל ארבעה וחצי חברי כנסת, יהיה לכחול לבן רוב של אחד בוועדה. תוך כדי ויכוח, נחת בדיון פקס מח"כ אורלי לוי־אבקסיס, שמודיעה שהיא מתפטרת ממפלגת העבודה־גשר־מרצ, ומבקשת שלא להכניס אותה בחישובים.
אתה מודע לכך שהרגע איבדתם מנדט, אמר אלקין לניסנקורן, ועכשיו אנחנו תיקו מבחינת מספר הנציגים. ניסנקורן יצא מהחדר, חזר ודרש ועדה של 17 חברים, כך שעל פי המפתח החדש יהיה שוב לכחול לבן רוב של אחד. אתם יכולים להחליט על איזה מפתח שאתם רוצים, אמר לנציגי הליכוד, אבל אנחנו במליאה גוש של 61, ואני רוצה בוועדה יתרון של מנדט אחד.
אחרי ויכוח של שעה - פיזר אדלשטיין את האנשים וביקש שינסו להגיע להסכמה. למחרת שוב נפגשו. אלקין אמר שהוא רוצה להגיע להבנות, כי הוויכוח וחוסר ההסכמה לא מועיל בזמן שמתנהלים מגעים לאחדות. לדבריו, הוא הציע לניסנקורן רוב בוועדה המסדרת, אבל בתמורה דרש להגיע איתו להבנות על ראשות הוועדות האחרות. ניסנקורן סירב. הוא דרש שכל הוועדות יהיו בראשות קואליציית כחול לבן. אם כך, אמר לו אלקין, אין לי מוטיבציה לתת לך מקום על חשבוננו.
אם אתם לא מסוגלים להגיע להסכמות, אמר אדלשטיין, תהיה על כך הצבעה ובינתיים תגיעו להסכמה על ועדה זמנית, שוויונית, שתקים גם את ועדת הכספים וגם את ועדת חוץ וביטחון, מבלי להחליט מי יעמוד בראשן. יש לכם שבוע להגיע להסכמות, אמר, ואם לא תגיעו, ביום רביעי הבא נצביע.
ניסנקורן סירב. בשם הקוקפיט הוא דרש הצבעה עכשיו. אדלשטיין סגר את המליאה. ביום ראשון יונח בג"ץ של כחול לבן, ובו דרישה להעלות מיד להצבעה את החלפת יו"ר הכנסת. אבל יש מי שלא מחכים. עמותת "חוזה חדש" הגישה ביום חמישי בג"ץ נגד יו"ר הכנסת, היועץ המשפטי לכנסת והיועץ המשפטי לממשלה, שידרוש דיון בהול לכינוס מליאת הכנסת לשם בחירת יו"ר והתנעת התהליכים בה. הכל לשם תחילת עבודת הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הרשות המבצעת.
ביום חמישי בבוקר יצאה שיירה של מאות רבות של מכוניות עם דגלים שחורים לכיוון הכנסת. המשטרה ניסתה לעצור אותם עם מחסומים, או שעצרו אותם עם קנסות על מהירות איטית, או שעצרו אותם ממש, פיזית. דגלים שחורים נתלו ברחבי הארץ על המרפסות.
נראה שכדי לחסל את הדמוקרטיה יצטרכו פה הרבה יותר מדי־9.
לא יקרה
וכל אותה עת נמשכים המגעים בין הליכוד לכחול לבן להקמת ממשלת אחדות. בינתיים אי־אפשר לדבר על התקדמות גדולה. הנושא המרכזי הוא המחלוקת על אורכה של הקדנציה. גנץ דורש שזה יהיה שנה של נתניהו, שנתיים שלו ושנה של נתניהו. נתניהו דורש שנתיים ושנתיים. כפי שזה נראה עכשיו, הצוותים לא יצליחו להביא לפתרון. אם יקרה, זה יהיה רק כשנתניהו וגנץ יישבו בארבע עיניים, יגיעו להבנות ויתפשרו. וזה כשלכל אחד מהם יש בעיות בבית: גנץ חוזר לקוקפיט, שבו מאיימת עליו אפשרות של פילוג, ונתניהו חוזר לבית בבלפור, שם הרעיון שיעזוב את בית ראש הממשלה הוא ממש כפירה דתית. כל אחד והקוקפיט שלו, שמושך אותו אחורה.
שאלתי ברביעי את לפיד, האם כחול לבן בדרך לפירוק.
יש מקור אחד לשמועות האלה, אמר לפיד, קוראים לו הליכוד. רק היום ישבנו עם ליברמן ופרץ וקיימנו דיונים איך מתקדמים ואיך מגישים את הבג"ץ. אנחנו מתואמים היטב ומדברים על כל האפשרויות. המנדט אצלנו, הוא אומר, וכל עוד הוא אצלנו, אין אפשרות להקים ממשלה אלא בראשות גנץ. משיכת הזמן של הליכוד שקופה לגמרי, ואנחנו ניאלץ לבקש מהנשיא אורכה של 14 יום.
ביום שלישי הוציא לפיד סרטון, שבו השתמע כאילו באופן לא דמוקרטי הושיבו את אזרחי ישראל בבידוד. תשאלו את עצמכם באילו מדינות ממשלה לא נבחרת מודיעה לאזרחים שאסור להם לצאת מהבית, אמר לפיד.
שאלתי את לפיד למי כיוון את הסרטון. לנתניהו, או שאולי לעיניו של גנץ, עם המסר שזה יהיה טירוף להיכנס לממשלה עם נתניהו.
לא לזה ולא לזה, אמר לפיד. הוא כיוון לציבור שעסוק בצדק בקורונה, ולא רואה מה מעוללים כאן נתניהו ואדלשטיין.
שאלתי, לאן הם חותרים, כשמצד אחד הם מנהלים משא ומתן עם הליכוד, ומצד שני מנסים להעביר חוקים נגד נתניהו.
לממשלת אחדות בראשות גנץ, לשם אנחנו חותרים, אמר לפיד.
שאלתי, איך תיראה ממשלה כזאת.
זה בעיניי פחות חשוב, אמר לפיד, נמצא פתרונות לכל נושא התיקים. החלק החשוב הוא שגנץ צריך להוביל את הממשלה הזאת.
שאלתי, האם הוא משוכנע שכחול לבן תישאר מאוחדת על רקע חילוקי הדעות בקוקפיט.
כן, אמר לפיד. מדברים על כך שנתפרק מהיום הראשון ועובדה שזה לא קרה. כחול לבן היא היום הרבה יותר חזקה, מאוחדת והומוגנית מאשר לפני חצי שנה או אפילו שלושה חודשים.
התעקשתי: מה הוא יעשה אם גנץ יחליט להצטרף לממשלה תחת נתניהו. לא יקרה, הוא אמר.
