געגועים לטעם של חו"ל

רז רהב, שף קבוצת OCD, מתגעגע לנומה בדנמרק:

"בדיוק לפני יומיים דיברתי עם חבר על מתי נחזור לקופנהגן שוב. היינו שם כמה חברים לפני חודש וחצי, וברוח התקופה הזאת, לא מאוד ברור מתי ייצא לנו לחזור שוב, אבל בהחלט נשארנו עם טעם של עוד. מבין כמה מסעדות שהיינו בהן ביומיים הקצרים והמהנים שלנו שם, היינו כמובן בנומה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי במסעדה הזאת, אבל זו לחלוטין החוויה הכי טובה שלי שם ואולי מהטובות שחוויתי כאורח במסעדה. נומה תמיד הצטיירה כמסעדה שנמצאת כאן בשביל לעשות יותר מלבשל, כגוף תרבותי קולינרי שלא מפחד לחשוב בגדול, להתפתח ואולי גם לחנך את התעשייה הזאת. בביקור הקודם שלי שם, לפני שבע שנים, זה היה מורגש אבל זה גם בא על חשבון הטעם. הפעם, בנומה החדשה, זה הורגש כאילו הם הצליחו לחבר בצורה מושלמת את האג'נדה למה שקורה לנו בצלחת ומסביבנו כאורחים".

אבי ביטון, שף ובעלי רשת מעדניות סוליקה, מתגעגע לשוק האוכל בבנגקוק:

"המסעדה הכי טובה שהייתי בה בחיים היא למעשה שוק האוכל בבנגקוק, תאילנד. מקום ענק עם מאות דוכני אוכל מטורפים וטעימים. משהו בטעמים, בריחות ובקצב של השוק הופך את המקום הזה לחוויה קולינרית בלתי נשכחת. בדיוק בזמן הזה הייתי אמור לטוס לשם, אבל הקורונה שיבשה את התוכניות. אני בטוח שאחזור לשם בקרוב, ובגדול".

קרוז מרקט בטקסס. רק בשר | צילום: fliker

טום אביב, שף מסעדות קוקו במבינו, פאט קאו, טריגר & טום, ג'אנגו, מתגעגע למסעדת jose carlos gracia במלגה:

"הגעתי למסעדה הזאת, בעלת כוכב מישלן, עם בת זוג. היא ממוקמת בנמל של מלגה מול היאכטות, והגענו לשם בשקיעה בשעה הכי רומנטית ביום. יש שם בסך הכל שישה שולחנות, והארוחה שם, שנמשכה שלוש שעות, הייתה החוויה הקולינרית הטובה ביותר שחוויתי בחיי, והיא נחקקה עד היום בזיכרוני. בת זוגי אכלה בפעם הראשונה במסעדת מישלן, וזה פתח לה את האופקים ברמה קיצונית, ברמה שהמשכנו לדבר על הארוחה במשך חצי שנה".

אורן מורד, שף מסעדות סיטארה, סי אנד סאן, מתגעגע לנומה בדנמרק:

"כשעבדתי לפני כמה שנים בהורנבק בדנמרק, אכלתי עם חברים אצל רנה רדזפין במסעדת נומה את אחת הארוחות הטובות בחיים שלי. היו שם סוגים שונים של פירות ים במגוון וריאציות, תפריט מלא של 12 מנות רק של פירות ים".

פרנצ'סקה במודנה איטליה. מופע קולינרי

יאמה סאן, השף של TYO וקיטו קאטו, מתגעגע למסעדת a ma faconביפן:

"המסעדה הטובה ביותר שאכלתי בה בזמן האחרון מגישה אוכל צרפתי יפני. המנות מוגשות בקפידה והצילחות מדויק ונפלא. האוכל מינימליסטי עם דגש על חומרי גלם טריים במיוחד. לפני כחודשיים נסעתי ליפן ולמזלי נכנסתי למסעדה הזאת, שחלפתי על פניה כבר מספר פעמים בעבר ולא נכנסתי. השף היה צעיר והאווירה נעימה עם מבחר יינות מרשים. אני מאוד מקווה שהם יעברו את המשבר וימשיכו להכין אוכל מצוין כדי שתהיה לי הזדמנות לקחת את אשתי".

גולן תשבי, מסעדן ומבעלי יקב תשבי, מתגעגע למסעדת kreuz market בטקסס:

לפני שהבאתי מטקסס את ה־BBQ garage אליי למתחם היקב, ביקרתי שם ואכלתי את הארוחה הכי טובה במסעדת kreuz market בעיר לוקהארט. זה מקום ענק שיכול להכיל 1,000 איש עם מספר פיטמאסטרים (אמני בשר) שעובדים יחד ומכינים מגוון בשרים מעושנים בכל מיני שיטות הכנה. אחת השיטות היפות שראיתי והטעימות ביותר היא בורות ברביקיו מצופים בלבנים, עם גחלים שמפיצים ניחוחות עשן משכרים. הבשרים במקום הם מהטובים שאכלתי בעולם, והחוויה לצפות בהכנה ובדרך העבודה שלהם היא חלק בלתי נפרד מהארוחה".

מסעדת נומה בקופנהגן. בין הטובות בעולם

שף־קונדיטור מיקי שמו מתגעגע לאוסטריה פרנצ'סקנה במודנה, איטליה:

"המסעדה, שמדורגת בין חמש הראשונות בעולם, מגישה ארוחת ערב בסגנון ארוחת טעימות. כשסעדתי שם הוגשו כ־12 מנות קטנות כולל קינוח, שכל אחת מיוחדת בטעמה, בכלי שבו הוגשה ובהסבר המפורט שהמלצר נתן לגביה, וסיפר למעשה את הסיפור שמאחורי האוכל במסעדה. כל המנות הושתתו על חומרי גלם מקומיים, כולל טרטופו לבנים, ירקות ופירות טריים וחומץ בלסמי. כידוע, מודנה היא בירת הבלסמי העולמית. שני דברים אני זוכר במיוחד. הדבר הראשון שהוגש לשולחן היה מקלות גריסיני בניחוח שמן זית מקומי, שנעטפו והוגשו במפית בד, ואי־אפשר להשוות אותם לשום גריסיני אחר. ואת המנה האחרונה: טארט לימון הפוך, שהוגש בצלחת מיוחדת ומותאמת כחלק מהקינוח. גם היינות המקומיים המדהימים היו חוויה עצומה בפני עצמה. הארוחה נמשכה כמעט ארבע שעות, ונכח בה גם השף של המסעדה, מאסימו בוטורה. הוא הסתובב בין השולחנות, שאל למידת שביעות רצוננו וסיפר עוד על המנות. זה היה מופע קולינרי מדהים".

איתמר כהן, שף רשת אנגוס דבאח, מתגעגע למסעדת Il San Lorenzo ברומא:

"ביקורי האחרון ברומא היה ימים ספורים לפני תחילת משבר הקורונה באיטליה. בהמלצת חברים יודעי דבר הגעתי עם בת זוגי המופלאה איה למסעדה הזאת בשוק פיורי. זו מסעדת דגים ופירות ים מהטובות ביותר שיש ברומא, המגישה דגים טריים באיכות גבוהה ובתיבול מינימלי שמדגיש את הטריות. המסעדה לא זולה, אך שווה כל יורו שתשלמו, בתוספת יין משובח – והרי לכם רומא במיטבה".

השף משה בדישי. זכרונות מבנגקוק | צילום: אנטולי מיכאלו

לילי בן שלום מ"בית המאפה הגיאורגי" בשוק הכרמל מתגעגעת ל־Cafe Littera בטביליסי:

"אני מבקרת הרבה בטביליסי, גיאורגיה, חוזרת לשם ונזכרת בבית ילדותי, מגיעה לטעום דברים חדשים, לבקר בשווקים, במסעדות, להתעדכן בכל מה שקורה בארץ מולדתי ולהביא לכאן לישראל. אחת הארוחות הטובות שאכלתי היא אצל השפית הגיאורגית טקונה גצ'יצ'יליאדזה ממסעדת Cafe Littera. היא ממובילות הקולינריה המודרנית בגיאורגיה, והארוחה שילבה בין המטבח האירופי למטבח הגיאורגי וחומרי גלם מהשדות הסמוכים. בכל מנה שולבו פרחים שהיא קוטפת בעצמה ושנותנים טעם נהדר ונראות יוצאת דופן. הארוחה הייתה פשוט חוויה, טעמים נהדרים ועיצוב בסגנון כל כך נעים שמבחינתי זו הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בעולם. אני כבר מחכה לחזור ולהכין את המטעמים הנהדרים שאני יודעת להכין ולארח את כולם עם השמחה הגיאורגית שלנו".

שף גלעד תמסיס, הבעלים של מסעדת גיליז החדשה בראשון־לציון, מתגעגע לפיטר לוגר בניו־יורק:

"במסגרת ביקוריי התכופים בארה"ב נסעתי למסעדת פיטר לוגר סטייק האוס בברוקלין, מסעדת בשרים בין הטובות בעולם. לא הבנתי למה אמרו לי להיות בצום כל היום, וכשהגענו והזמנו סטייק טי בון 750 גר' — הבנתי. מדובר באמת באחת המנות הטובות שאכלתי במסעדות בשרים בחיי. עד היום אני מרגיש את הבשר שהיה כל כך רך, חתוך מהעצם, מונח עם חמאה מלמעלה, מעדן אמיתי".

משה בדישי, השף והבעלים של פאפאסן בגבעתיים, מתגעגע למסעדת Gaggan בבנגקוק:

"בימים טרופים אלה נעים לי בהחלט להיזכר בארוחה שאכלתי במסעדת Gaggan, שרשימת ההמתנה לה הייתה ארוכה מאוד. לפני כשנתיים ביקרתי בה במסע השראה שעשיתי, וגיליתי מסעדה מפתיעה שאחד מסימני ההיכר שלה הם שלא עורכים את השולחן עם סכו"ם, והאכילה היא רק בעזרת הידיים או בכפות. זכורה לי במיוחד מנה שהורכבה מקארי בצבעי דגל הודו, שהדרך היחידה לאכול אותה הייתה ללקק את הצלחת. שמה היה "ליק איט אפ" (לקק את זה)".

צביקי עשת, הבעלים של גרקו בתל אביב והרצליה, מתגעגע למסעדת דיפורטו באתונה:

"המקום האהוב עליי ביותר באתונה, שבעיניי שווה נסיעה מיוחדת ליוון ובילוי של חצי יום, הוא מסעדת דיפורטו השוכנת במרתף בשוק המרכזי. אני מאוהב ביוון וחוקר אותה כבר שנים ארוכות, וכשגיליתי את המערה הקטנה הזאת בלב אתונה, שבה עמד הזמן מלכת מאז שנפתחה לפני יותר מ־140 שנים, חוויתי חוויה בלתי נשכחת שכוללת אנשים, דינמיקה ואופי מיוחדים שקשה להסביר, וכמובן — אוכל פשוט ונפלא. הבעלים הזועף של המסעדה, דמיטירי, מכניס את כל האהבה שבליבו לסירים, שבהם הוא מבשל מדי יום רפרטואר קבוע שכולל מרק חומוס, סלט יווני מושלם, סרדינים מטוגנים וכמה מנות מזה קטנות. אני חולם כל יום, כל היום, לשבת שם עם דימיטרי, שהוא גם הטבח והעובד היחיד, וליהנות מכוס רטזינה יוונית. עד שנגיע לשם, ממליץ למזוג כוס אוזו, לפתוח שולחן יווני ולשמוע מוזיקה מתחנת הרדיו היוונית מלודיה".

השף ירון וידר ממסעדת צפרירים 1 בחיפה מתגעגע לביסטרו של פול בוקוז בליון:

"יש לי זיכרון טוב מארוחה בלתי נשכחת בביסטרו של פול בוקוז המנוח – 'לה נורד', בליון, צרפת. ביקרתי שם כשחייתי בצרפת בתקופת הלימודים הקולינריים והעבודה. זו הייתה ארוחה קלאסית ופשוטה, עם פילה שאטו־בריין, שהיה עשוי בצורה כל כך מדויקת שאפשר לשרטט ממש את טבעות המידה בסרגל. ארוחה שנתנה לי המון השראה, עד היום".