מה עושים עם הזדמנות?
יוֹם אֶחָד הָיְתָה לִי הִזְדַּמְּנוּת.
הִיא פָּשׁוּט הוֹפִיעָה לְפָנַי. הִיא הִתְנַהֲגָה כְּאִלּוּ הִיא מַכִּירָה אוֹתִי. כְּאִלּוּ הִיא רוֹצָה לְהַצִּיעַ לִי מַשֶּׁהוּ.
לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הִיא כָּאן. תָּהִיתִי, מָה עוֹשִׂים עִם הִזְדַּמְּנוּת?
הַהִזְדַּמְּנוּת רִפְרְפָה סְבִיבִי. הִיא הִתְחַכְּכָה בִּי. הִיא עוֹפְפָה סְבִיבִי כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה שֶׁאֹחַז בָּהּ. רָצִיתִי לִתְפֹּס אוֹתָהּ אֲבָל לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ בְּעַצְמִי — וּוִתַּרְתִּי.
הַהִזְדַּמְּנוּת עָפָה וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינַי.
הִרְהַרְתִּי בָּהּ רַבּוֹת. הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי אוֹחֵז בַּהִזְדַּמְּנוּת. הֵבַנְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם רָצִיתִי בָּהּ, אֲבָל טֶרֶם יָדַעְתִּי אָז אִם יֵשׁ בִּי דֵּי אֹמֶץ לְכָךְ.
כְּשֶׁהוֹפִיעָה לְיָדִי הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת, עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ. אֲבָל הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת.
נִסִּיתִי לִתְפֹּס אוֹתָהּ, אֲבָל הֶחְטֵאתִי וְנָפַלְתִּי. הָיִיתִי נָבוֹךְ. הִרְגַּשְׁתִּי מְטֻפָּשׁ. נִרְאָה לִי כְּאִלּוּ כֻּלָּם מַבִּיטִים בִּי וְעוֹקְבִים אַחֲרֵי מַעֲשַׂי.
הֶחְלַטְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אָנִיחַ לְעַצְמִי לְהַרְגִּישׁ כָּךְ שׁוּב.
לָכֵן מֵאָז כָּל פַּעַם שֶׁהוֹפִיעָה בִּסְבִיבָתִי הִזְדַּמְּנוּת, הִתְעַלַּמְתִּי מִמֶּנָּה.
וּכְכָל שֶׁהִתְעַלַּמְתִּי מֵהֶן כָּךְ הוֹפִיעוּ בִּסְבִיבָתִי פָּחוֹת וּפָחוֹת הִזְדַּמְּנֻיּוֹת.
הִתְנַהַגְתִּי כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לִי, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָיָה לִי אִכְפַּת. עֲדַיִן רָצִיתִי הִזְדַּמְּנוּת מִשֶּׁלִּי, אֲבָל פָּחַדְתִּי. לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֵי פַּעַם אַצְלִיחַ לֶאֱזֹר דֵּי אֹמֶץ לְכָךְ.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁזֶּה זְמַן רַב לֹא הִבְחַנְתִּי בְּהִזְדַּמְּנוּת בִּסְבִיבָתִי. נִדְמֶה הָיָה שֶׁכָּל הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת נֶעֶלְמוּ. הִתְחַלְתִּי לִהְיוֹת מֻדְאָג. מָה אִם לֹא תִּהְיֶה לִי אַף פַּעַם הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת?
וְאָז חָשַׁבְתִּי: אוּלַי אֲנִי לֹא חַיָּב לִהְיוֹת אַמִּיץ כָּל הַזְּמַן? אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת אַמִּיץ רַק לִזְמַן קָצָר וּבָרֶגַע הַנָּכוֹן.
הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה נָתוּן לְהַחְלָטָתִי.
הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁאִם אֵי פַּעַם תִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת, אֲנִי לֹא אֶתֵּן לָהּ לַחְמֹק. אִם תִּזְדַּמֵּן לִי עוֹד אַחַת בְּדַרְכִּי, אֲנִי אֶהְיֶה מוּכָן לִקְרָאתָהּ.
וְאָז, בְּיוֹם דֵּי רָגִיל, רָאִיתִי מַשֶּׁהוּ זוֹהֵר בַּמֶּרְחָק.
הַאִם זֶה יִתָּכֵן? קִוִּיתִי. הַאִם יִתָּכֵן שֶׁזּוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי?
יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְגַלּוֹת מָה הַדָּבָר הַזֶּה שָׁם. הִתְחַלְתִּי לָרוּץ לְעֶבְרוֹ, הֲכִי מַהֵר וַהֲכִי חָזָק שֶׁיָּכֹלְתִּי.
אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְבִּיר זֹאת, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁוִּתַּרְתִּי עַל הַפְּחָדִים, הִתְמַלֵּאתִי תְּשׁוּקָה וְהִתְלַהֲבוּת.
וְלֹא שֶׁחָדַלְתִּי לְפַחֵד. אֶלָּא שֶׁעַתָּה הָיְתָה הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלִּי גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מֵהַפַּחַד.
כְּשֶׁקָּרַבְתִּי, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הִזְדַּמְּנוּת עֲ־נָ־קִית.
אֲבָל הַפַּעַם הָיִיתִי מוּכָן. כְּשֶׁהִיא חָלְפָה לְיָדִי הוֹשַׁטְתִּי יָד וְאָחַזְתִּי בָּהּ. הֶחְזַקְתִּי בָּהּ בְּכָל כֹּחִי.
כָּל כָּךְ נָעִים הָיָה לְהַמְרִיא, לָעוּף, לִהְיוֹת חָפְשִׁי.
עַכְשָׁו הֵבַנְתִּי: כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְוַתֵּר אוֹ נִרְתָּע — אֲנִי מַפְסִיד. וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַפְסִיד. יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת, לַעֲשׂוֹת וּלְגַלּוֹת.
אָז מָה עוֹשִׂים עִם הִזְדַּמְּנוּת?
אוֹחֲזִים בָּהּ וְלוֹקְחִים אוֹתָהּ! כִּי הִיא עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת הַתְחָלָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַדִּיר.
הספר "מה עושים עם הזדמנות" יצא בעברית בהוצאת "צלטנר — בית מלאכה לספרות ילדים"
לפנייה לכתב/ת 
