אני כותב את הדברים מתוך החדר הסגור שלי, לאחר 12 ימי בידוד, שאליהם נשלחתי לאחר שפגשתי למשך דקות ספורות במיון בית החולים, במסגרת תפקידי, חבר קרוב ויקר אשר אובחן כחולה קורונה.

אני ורבים מחבריי הרופאים רואים את המצב ושותפים לנתונים ולתפיסה שזו באמת שעת חירום. כולנו שותפים לגישה הרווחת והמבוצעת (באופן חלקי בלבד, לצערנו) שיש להתמגן ולמזער ככל הניתן כל אפשרות להדבקה המונית בקצב שלא יאפשר התארגנות של מערכת הבריאות באופן מסודר – הקמת מתחמי אשפוז ייעודיים לקורונה, רכישת ציוד מתאים, מכונות הנשמה וכו'. האטת קצב התפשטות המגפה הינה ללא צל צילו של ספק סוד ההצלחה במלחמה הזו.

אבל כל זה מחייב התנהלות מושכלת, אשר תמזער את הנזק הקולטרלי, הצפוי לפגוע (וכבר פוגע) באיכות הטיפול הרפואי בחולים שמצבם הבריאותי מצריך טיפול רפואי זמין ומיידי, ושאינו קשור למגפה. זה כולל מן הסתם אינספור חולים שהעיכוב שנגרם לטיפול בהם עלול לגרום להחמרת מצבם הרפואי, ואצל חלקם גם למוות. בקטגוריה זו נכללים חולים שהטיפול בהם נדרש לא "רק" לשיפור איכות החיים, אלא בעיקר לשיפור תוחלת החיים. ואלה, לידיעתכם, לא רק חולי לב או חולים אונקולוגיים, אלא חולים במגוון רחב של מחלות תחת דיסציפלינות רבות, שעיכוב הטיפול בהם מחמיר את הפרוגנוזה שלהם באופן משמעותי ובלתי הפיך.

מבלי שנתייחס לכך, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעתיד הלא־רחוק במציאות שבה נצליח להקטין את שיעור התחלואה והתמותה מן הקורונה, אך במחיר של תחלואה ותמותה שכמותן לא הכרנו ממחלות רבות אחרות, שעולמות הרפואה והמדע השקיעו שנים רבות ומשאבים בלתי נתפסים כדי להקטין את נזקיהן, מה שהוביל לשיפור המהפכני בתוחלת החיים של המין האנושי בעשרות השנים האחרונות.

אני כותב את כל זה משום שיש בעיה עם ההגבלות המוטלות מצד מקבלי ההחלטות (שעד כה אין לי שמץ של מושג מי הם באמת) על חבריי הרופאים ועל הצוות הפרא־רפואי מבחינת היכולות לטפל בחולים, קביעת הקריטריונים לגבי מצבי חולי "המצדיקים טיפול", וחמור לא פחות – השבתת כל איש צוות רפואי שהיה במגע, ולו הרופף ביותר, עם חשוד כחולה קורונה.

מקבלי ההחלטות חייבים לשנות באופן דחוף את ההנחיות להתנהלות מערכת הרפואה, וכפועל יוצא מכך את התפקוד של מערכת הבריאות. יש להגדיל בכל מרכז רפואי את המתחמים הייעודיים לחולי (ונשאי) קורונה, אך במקביל לאפשר טיפול מלא באוכלוסייה הענקית של חולים במחלות ובמצבים המצריכים טיפול שבו הפרוגנוזה הינה תלויית זמן ("time derived"). כל זאת, תוך מיגון מקסימלי של אנשי הצוות, אשר ימזער את האפשרות להדבקתם מחד, אך גם לצד הקלת הקריטריונים ל"הכנסה לבידוד" לכאלו שהסיכויים להדבקתם הינם מינימליים. רק בצורה זו תוכל מערכת הבריאות לשוב ולתפקד, לטפל באוכלוסיית החולים הזקוקים לטיפול מיידי, ולהקטין את העלייה הדרמטית הצפויה בתחלואה ובתמותה ממחלות רבות אלו בהיעדר טיפול מיידי.

אין זה מתחום שיפוטי או הבנתי, אבל נראה לי שגם את קריסת המערכת הכלכלית שהולכת ומתרחשת לנגד עינינו ניתן למזער עם אימוץ הגישה שציינתי, והתאמתה למציאות בתחומי עשייה אחרים.

אני מאחל לכולנו לצלוח את הסאגה הזו בתבונה, באחריות, ובעיקר, בהתגייסות אמיתית ומתואמת, משום שלכולנו יש בדיוק את אותה המטרה: לנצח את הווירוס הזה.

אריק.