שלישי 27 באוקטובר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    |
    24 שעות • 22.03.2020
    הצד היפה של משבר הקורונה
    הסגר וצמצום מקומות העבודה בעקבות נגיף הקורונה הביאו למאות אלפי מובטלים בישראל, אבל דווקא ברגעי המשבר הצליחו כמה מהם להתעלות על הקשיים ולהגיש עזרה לאחרים. התוצאה: קבוצה וולונטרית בשם "סולידריות ישראלית" — צעירים שמצאו את עצמם מחוץ למעגל העבודה ולמרות זאת החליטו להתגייס עבור רופאים שעובדים סביב השעון, קשישים שסגורים בבתיהם ואנשים בקבוצת סיכון שאינם יכולים לצאת מהבית: "אנחנו עושים להם קניות, בייביסיטר או סתם מדברים איתם להפיג את הבדידות. הצורך להתנדבות בישראל אמיתי והוא ימשיך לגדול"
    מרב בטיטו

    העולם החדש שמכתיב וירוס הקורונה לא מחכה לחלשים. בני האדם שהתקשו לשרוד בימים רגילים, נאבקים היום בשארית כוחם לקבל סיוע בפעולות שגרתיות של השגת מזון ותרופות, מסתבכים בטכנולוגיה ונקלעים לבדידות קיומית. מצד שני, ולנוכח מבול הפונים להתנדב דרך דף הפייסבוק "סולידריות ישראלית — לוקחים אחריות", נראה שהעולם החדש שבראה המגפה העולמית, דווקא פותח חלון דיגיטלי עצום דרכו נושבת רוח ישראלית טובה שמגיעה מאז יום שלישי האחרון לאלפי בתים בישראל.

     

    מה שהתחיל כישיבה ספונטנית בחצר הדירה השכורה של תומר פינס, בן 34, בתל־אביב ביום שישי שעבר, הפך תוך יממות ספורות למשאב מבוקש שרץ בקבוצות ווטסאפ עירוניות ושכונתיות בכל רחבי הארץ. "ישבנו 12 חבר'ה, כולם פעילים חברתיים שהכרנו מפעילות קודמת שלנו. חלקנו סיימו לעבוד בקמפיינים לקראת הבחירות, ככה שידענו שהולכת להיות לנו תקופה של חיפוש עבודה", אומר פינס — כלכלן במקצועו ובעבר יועץ פרלמנטרי של חברי הכנסת סתיו שפיר ואראל מרגלית. "אבל לא תיארנו לעצמנו שנהפוך לחלק מסטטיסטיקה רחבה של מיליון מובטלים, ושהתקופה הזו כנראה תתארך".

     

    כבר אז הם הבינו שיהיו הרבה מאוד אנשים שיזדקקו לעזרה. "אנחנו מכירים את השטח החברתי, רובנו היו פעילים גם במחאה החברתית, נראה לנו טבעי להשתמש ביכולות שלנו ובזמן הפנוי שנפל עלינו, לטובת האזרחים".

     

    אז פינס וחבריו פתחו דף פייסבוק שהחל לפעול לפני כשבוע, ובמקביל הקימו 15 קבוצות ווטסאפ שמנוהלות על ידי 13 ראשי אזורים. פינס, שכבר החל לחפש עבודה בחברות היי־טק בימים שלפני הטלת ההגבלות, מצא את עצמו עובד במשרה מלאה. "ההיענות מכל הצדדים הייתה מטורפת — גם פניות של אנשים, גם של מתנדבים וגם של חברות גדולות שמקצות לנו משרדים ומחסנים למזון", הוא אומר. "דווקא עכשיו כשמאות אנשים עובדים מהבית, קל להם להקצות לנו קומות שלמות בבנייני משרדים. תכף אני יוצא מהבית שלי למשרד שקיבלנו בשדרות רוטשילד, משם אנחנו מפעילים את האופרציה".

     

    |
    |

     

    "מקרים נוגעים ללב"

    אלירן ביחובסקי, בן 22, סטודנט לכלכלה והיסטוריה מיפו, מנהל את החמ"ל של הפעילות מאז הושקה באמצע השבוע שעבר. "קשה להאמין שמדובר בסך הכל בארבעה ימי פעילות, בגלל שהשטח משתנה כל הזמן" הוא אומר. "בהתחלה, לפני ההגבלות החדשות, היו הרבה פניות לבייביסיטרים: אמהות חד־הוריות, רופאות ואחיות בבתי חולים, או עובדות מערכת הבריאות. עכשיו לצערי כבר אסור לנו לעשות את זה, אבל אנחנו משתדלים למצוא פתרונות. היה לנו השבוע מקרה של אם חד־הורית בדרום שהיא עובדת חיונית ויש לה בבית ילדים בני חמש ושבע. היא התקשרה אלינו, דיברה ברוסית, ואמרה שאמא שלה מבוגרת ואין מי שיישאר עם הילדים. הפצנו את הפנייה, ומצאנו חובש של מד"א שגר באזור, עבר בדיקת קורונה ונמצא בריא. הוא הסכים לבוא אליה הביתה, ישב עם הילדים שמונה שעות, עד שהיא חזרה. הוא עצמו אבא לילדים, ככה שכל מה שעשינו היה לחבר בין צרכים של אנשים".

     

    על אף גילו הצעיר, לביחובסקי עבר עשיר בפעילות חברתית. הוא היה בן 13 כשפרצה המחאה לא רחוק מביתו, והוא התחבר מיד לרעיונות. ההיכרות המוקדמת עם פינס והרקע הדומה של מי שעבדו לפרנסתם בקמפיינים דיגיטליים חברתיים, הפכה את המיזם לכתובת רלוונטית כמעט מיד. השניים שהביאו איתם את הידע בהנעת אנשים אחרים לפעולה בזמן חירום, את ההיכרות המוקדמת עם מנגנוני הסיוע ואת הדרכים לרתום אותם לטובת הנזקקים, עושים היום בדיוק את אותו הדבר. אלא שהפעם לטובת הציבור הרחב. בזמן שהממשלה עסוקה עד מעל לראשה בקביעת סדרים ונהלים ששינו את החיים מקצה לקצה, ואינה מסוגלת בשלב זה להגיע לעשרות אלפי אזרחים — נראה שפעילותם מבטאת יותר מכל דבר אחר את רשת הביטחון החברתית של הקהילה.

     

    "יש סיטואציות שנולדות מרגע לרגע", אומר פינס. "ביום רביעי בצהריים קיבלנו פנייה של בת משפחה של חייל שנמצא בבסיס שלו בצפון וצריך לצאת לאזכרה של אחותו. בגלל המצב, הוא לא יכול לנסוע בתחבורה ציבורית. הפצנו את הפנייה בקבוצות הווטסאפ של המתנדבים שלנו, ואחת המתנדבות ממרכז הארץ נסעה אליו לבסיס, אספה אותו, לקחה אותו הביתה לאזכרה, חיכתה עד שתסתיים, והחזירה אותו לבסיס. הדלק והזמן על חשבונה כמובן. לא תאמיני כמה ישראלים רק מחכים להזדמנות לעזור".

     

    |
    |

     

    עיקר הפניות שזורמות לחמ"ל מגיעות מקרובי משפחה ושכנים של קשישים ונכים מוגבלי תנועה. מאז הוטלו המגבלות החדשות, מתקשים המתנדבים להגיש עזרה, ומיום ליום מתגבר הצורך להגדיר בנהלים אזרחים נקיים מקורונה שיותר להם להגיע לבתי נזקקים: "הצורך בשטח הוא אמיתי וימשיך לגדול", אומר ביחובסקי, "המדינה צריכה להגדיר 'מתנדבים קהילתיים', חייבים לייצר מנגנון שיאפשר לאנשים שנבדקו והם נקיים להגיש עזרה. על חלק מהקריאות אנחנו נאלצים לוותר בגלל הנהלים של משרד הבריאות. אנחנו מודעים לכך שיש הרבה דברים שהרשויות לא יכולות לתת להם מענה, ומציעים את העזרה שלנו".

     

    בעיריות גבעתיים וראשון־לציון כבר הרימו את הכפפה ושירותי הרווחה העירוניים מעבירים פניות למוקד של סולידריות. פניות כמו זו שהתקבלה בחמישי האחרון משכנתה של קשישה בת 78 שצריכה להגיע מביתה לניתוח גב בבית חולים הדסה נענות תוך פחות משעה, ומרביתן אף קודם.

     

    חלי יוספן, בת 32 מפתח־תקווה — מנהלת שיווק ותוכן בחברת אינטרנט גדולה ונמצאת בתהליכי יציאה לחל"ת — הייתה בין ראשוני המתנדבים של "סולידריות ישראלית". בשבוע שעבר עוד עשתה בייביסיטר לשני ילדים של רופאה משיבא, הוציאה תרופות לקשישים, והסיעה קרובי משפחה של נכים. אבל מאז התקנות החדשות הכל הפך למסובך יותר. קשה להפיג בדידות של קשיש ובו־זמנית לא לסכן אותו בביקור מן החוץ. "לא מעט פניות מגיעות מקשישים שמרגישים ניתוק מהעולם", היא אומרת. "זו ממש סיבת הפנייה. יש כאלו שצריכים עזרה בניקיון, בבישול או בקניות. אבל כולם צריכים קודם כל מגע וחום אנושי. מישהו שידבר איתם. השבוע דיברתי בטלפון עם ניצול שואה בן 85 מראש־העין. הוא סיפר לי שהוא גר לבד, וההסגר קשה לו. הוא צריך לפגוש אנשים ולדבר עם מישהו. במקרה כזה אני רק יכולה להרים לו טלפון ולדבר איתו מדי פעם, וזה מה שאני עושה".

     

    סיטואציה מוזרה ככה להיכנס פתאום לחיים של אנשים ברגע כזה.

     

    |
    |

     

    "התגובות מחממות את הלב. הן מרגשות ממש. היו רגעים שהרגשתי מובכת, כמו אצל קשישה שקניתי לה תרופות מבית מרקחת. היא אמרה: "קחי לך מהכסף, קני לך משהו". זה היה נוגע ללב, כי היא באמת רצתה להודות לי. כמובן שלא קניתי לעצמי שום דבר, אז היא התעקשה לתת לי קרם ידיים וקופסה של פירות יבשים. אנשים מגיבים נהדר, הם שומרים את המספר שלי, ושומרים על קשר, מעדיפים לקבל עזרה ממישהי שכבר הכירו".

     

    מארגנים חבילות מזון

    הגדוד האזרחי למלחמה בקורונה הולך ומתגבש מאליו, ומושך אליו מאות פעילים מכל קצווי הקשת הפוליטית. לצד הפחד מהמחלה והגזרות הקשות, מתגלות פניהם היפות של האזרחים מן השורה; אלה שאף שהם מובטלים או יצאו לחל"ת, מוכנים לשים את עצמם בצד ולהסתכל על אנשים שנמצאים בקבוצות סיכון.

     

    פינס שאחראי על גיוס המשאבים ואנשי המקצוע, עובד עכשיו על ערוץ תוכן שיספק שיעורים ביוגה, בישול, שעות סיפור והפעלות לילדים. "הרעיון הוא לחבר בין אזרחים שיכולים להגיש עזרה אחד לשני על בסיס וולונטרי וחינמי", הוא אומר. "אנחנו רותמים את הידע שלנו בכל התחומים לטובת עזרה הדדית בימים של מגפה. המתכנת שתורם לנו שעות הוא ליכודניק מצביע ביבי, והקבלן שתרם לנו מחסנים מצביע כחול לבן. אנשים רוצים לעזור ולא אכפת להם מה הצבעת בשלוש מערכות הבחירות".

     

    צוות המתנדבים "סולידריות ישראלית"
    צוות המתנדבים "סולידריות ישראלית"

     

    אתמול בבוקר הגיעה לחמ"ל פנייה של עובדת סוציאלית ביישוב ליד ירושלים, היא ביקשה עזרה עם לקוח עולה חדש ודובר צרפתית שלא יודע למלא טופס מקוון של ביטוח לאומי. "היא אמרה לי שמדובר באדם שאין לו שום אמצעים, והמצב שלו קשה", מספר ביחובסקי. "בנוסף הוא בבידוד, ולכן אפשר לתקשר איתו רק טלפונית. איתרנו מתנדב שלנו דובר צרפתית, הוא התקשר אליו וכיוון אותו בתמיכה טכנית עד שמילא את כל הטופס. זאת עזרה שהרבה מאוד עולים חדשים וותיקים צריכים. הנגשה של טפסים שבלעדיהם פשוט לא יהיה להם מה לאכול".

     

    שבועיים לפני פסח, והם כבר מסמנים את היעד הדחוף הבא: חבילות מזון. פינס עדיין מתגורר בדירה שלו בתל־אביב, אבל מודע לגמרי לאפשרות שייאלץ לפנות אותה ולחזור הביתה להורים, מעדיף להתרכז בקמפיין הפייסבוקי. "כרגע אנחנו מחפשים תרומות למזון, ואנחנו נערכים מעכשיו לוגיסטית למציאת מחסנים ותורמים", הוא אומר. "יש הרבה פניות מהורים לילדים שאין להם מחשב ולא יכולים ללמוד מהבית, ככל שעוברים הימים מתבררים עוד ועוד צרכים דחופים כאלו".

     

    אתה גר בדירה שאולי בחודש הבא לא תוכל לשלם עליה, זו פוזיציה לא קלה להיות בה כשאתה מגיש סיוע לאחרים.

     

    "ביומיים הראשונים שכבתי על הספה מדוכא, חשבתי רק על מה יהיה איתי, איך אשלם שכר דירה ואיך אני הולך להסתדר. אבל מרגע שהתחלנו לפעול אני מרגיש מלא אנרגיה ואופטימיות. משהו בהירתמות המטורפת של הישראלים לא יכול להשאיר אותך פסימי, ומשהו בהרגשה שאתה בסירה אחת יחד עם כל כך הרבה אנשים לא נותן לי לחשוב או לרחם על עצמי. אני כן יודע בוודאות שיש כרגע שני משאבים זולים בעולם: אחד זה כוח אדם — כולנו מובטלים עם זמן וכוח רצון פנוי, והשני זה נדל"ן שהפך להרבה יותר זמין בעקבות מעבר לעבודה מהבית ואיסור התקהלות. אנחנו צריכים לנצל את זה כדי לעזור אחד לשני, ואני מקווה שהסולידריות המדהימה הזאת תישאר גם כשיגיע היום להשתקם ולבנות מחדש". •

     


    פרסום ראשון: 22.03.20 , 19:24