אחת השאלות המרכזיות שתשאל ועדת החקירה שתוקם כדי לבדוק את ההתנהלות סביב נגיף הקורונה תהיה מה המחיר ששילמה ישראל על כך שלא הועברו סמכויות למערכת הביטחון – ובזמן, מסיבה פוליטית ברורה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא רצה להעביר את ניהול המערכה לנפתלי בנט, יריבו הפוליטי.
כאשר בנט קרא לקיום בדיקות בהיקפים גדולים, משרד הבריאות התנגד לכך, בניגוד לעמדת ארגון הבריאות העולמי ולפרקטיקה של דרום־קוריאה ורוב מדינות המערב. כאשר בנט דחף להוצאת חולי קורונה מביתם ובידודם במלוניות, גם זאת בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי, המשיך משרד הבריאות (ועדיין ממשיך) במדיניות הבידוד הביתי לחולים, שיוצרת סכנת הידבקות לשאר בני הבית.
אתמול נראה היה שמשרד הבריאות מבצע פניית פרסה ובודק את מדיניותו, לפחות בכל הנוגע למספר הבדיקות. אבל הסוגיה הבוערת יותר היא העובדה שחסרות לנו מכונות הנשמה. נתניהו הודיע אתמול כי הוא מקים חמ"ל מיוחד לנושא בראשות ראש המוסד יוסי כהן. מכונות הנשמה הן מוצר מבוקש בכל העולם. כל ישראלי יודע זאת כבר כמה שבועות מקריאה ב"ידיעות אחרונות", ב־ynet וברשתות החברתיות: בתי חולים קורסים באיטליה ובספרד, ורופאים מספרים בדמעות כי הם נאלצים לנתק קשישים ממכונות ההנשמה ולגרום למותם – כדי לפנות מקום לצעירים.
איפה היו ראש הממשלה ושר הבריאות עד עכשיו? מדוע נשרף זמן יקר כל כך במשרד הבריאות ונושא הרכש וההצטיידות לא הועבר למשרד הביטחון, שזה תחום התמחותו? למערכת הביטחון ישנה גם יכולת עצמאית, למשל, להשתמש ביחידות טכנולוגיות כדי להסב מכשירי הנשמה ביתיים ופשוטים למכונות הנשמה אפקטיביות יותר, מה שקורה כעת ביחידה הטכנולוגית באגף המודיעין. ניתן היה גם להיעזר בחברות פרטיות שהתנדבו לסייע, אך התעלמו מהן. ראש הממשלה ומשרד הבריאות שרפו זמן יקר, ונקווה שזה לא יעלה בחיי אדם. ייתכן שזה לא השלב שבו משרד הביטחון צריך לנהל את המשבר, אבל כבר מזמן היה צריך להטיל עליו משימות ולתת לו תחומי אחריות במקום להמתין שבנט, שזיהה את האתגרים ואת החולשות, ינסה "לגנוב" אותם. זה היה צריך להיעשות לא לפני שבוע־שבועיים, אלא לפני חודש וחצי, כשהמצב בסין היה ברור לכל העולם, בוודאי לראש המממשלה ושר הבריאות. אבל לצערנו, הפוליטיקה ניצחה.
