לוסי אהריש, נשואה לשחקן והזמר צחי הלוי, נולדה בשנת 1981 וגדלה בדימונה. למדה בתיכון זינמן במגמת תיאטרון ומזרחנות. ביקשה להתגייס לשירות לאומי וסורבה. עבדה שנה כמתקינה מורשה של פלאפון ולמדה מדעי המדינה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. סיימה שנתיים בבית הספר לעיתונות ‘כותרת’. החלה לעבוד בערוץ 10 בשנת 2007 כמבזקנית ובהמשך ככתבת שטחים. לאחר מכן שימשה ככתבת בגיא פינס במשך שלוש עונות, עבדה בערוץ 1 בהגשת מהדורת חדשות לילדים ונוער ואחרי ארבע שנים עברה לזכיינית ערוץ 2 רשת כמגישת 'מועדון המבקרים'. בהמשך הגישה את 'שיחת היום' ברשת, את המהדורה המרכזית באנגלית של ערוץ i24news ולשבוע את 'סוכן תרבות' בתאגיד. בימים אלה מגישה את תוכנית הרדיו 'לוסי וג'קי', מדי יום חמישי בגלי צה"ל.

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

ידעת שזה בעייתי להשתתף במהלך פוליטי כמו ההפגנה שהובלת? אראל סג"ל הושעה מהתאגיד אחרי ששר עם רה"מ.

"הסוכנת שלי מאוד חששה שאני אעשה את זה אבל בשנייה שהיא אמרה לי הבנתי שאני חייבת לעשות את זה. לא יצאתי להפגין פוליטית נגד ראש הממשלה, מי שקרא את הנאום שלי הבין שאני באה לדבר על אחדות, ובימים כאלה הדבר שאנחנו הכי צריכים להילחם עליו זו הדמוקרטיה. אף אחד לא יגיד לי שיש קורונה ועכשיו לא, אני מודעת לזה שצריך להילחם בווירוס, שהוא הרבה יותר גדול מכל פוליטיקה ומכל דת, גזע ומין, אבל בסופו של יום הווירוס הזה לא מבחין בין אנשים, וגם אנחנו לא צריכים להבחין. אתה לא שומר על הדמוקרטיה רק בשביל השמאל או המרכז אלא בשביל ערבים ויהודים וכולם, דמוקרטיה היא לא רק לצד אחד. לצערי, באמצעי התקשורת תייגו את ההפגנה ככזאת שנגד ראש הממשלה, נכון, היו אנשים שם שדיברו גם נגדו, אבל זו הייתה הפגנה למען הבית".

אז לא הופתעת מההדחה.

"כן, די צפיתי שיקרה משהו כזה, אבל אני באותו מצב שהייתי בו לפני שבוע. כבר שנה ומשהו אני בלי עבודה, עושה פרויקטים פה ושם ועדיין מתפרנסת מהחוזה שהיה לי ברשת, אבל לא עבדתי בתקשורת בצורה רציפה חוץ מגלי צה"ל, וייאמר לזכותו של שמעון אלקבץ שהוא היה הראשון לתת לי עבודה אחרי ש'שיחת היום' ירדה".

מה קרה אחרי ההפגנה?

"שום דבר. אף אחד לא דיבר איתי מהתאגיד. הייתה לי מונית בתשע בבוקר ביום ראשון לתוכנית עם קובי מידן. הגיעו אליי רשמים וטלפונים שבתאגיד רואים בחומרה את זה שהשתתפתי בהפגנה, ו־45 דקות לאחר מכן הודיעו לסוכנת שלי שלא אגיע. עד עכשיו לא דיברו איתי מהתאגיד".

מאוכזבת?

"לא, ואגב את אראל סג"ל השעו ולא פיטרו, אותי הורידו לגמרי. למה זה קורה? אין לי מושג. גם את סג"ל לא היה צריך להשעות. אתם לא מכירים את הדעות שלו, לא יודעים מיהו? מי שחושב שעיתונאי יכול להיות אובייקטיבי, טועה. חובתו להיות הוגן, אבל לא אובייקטיבי. אנחנו בני אדם ולא מכונית, באים עם מטען אישי והיסטורי ומקצועי".

בתאגיד טוענים: לא פוליטיקה, רצינו לקצץ.

"נכון, וטענו שהם קיבלו החלטה ארבעה ימים לפני. אם זה ככה, איך עשיתי תוכנית ביום חמישי ואיך הזמינו לי מונית ליום ראשון ואיך דנו על תוספת לתוכנית יומית אחרת של רבע שעה, שיהיו בה שאלות של ילדים מהבית. זו רצועה שעלתה ביום חמישי והייתה אמורה להמשיך".

כלומר ההדחה הזאת היא פוליטית?

"תסיק את המסקנות לבד ושהמבין יבין. אני לא יושבת ובוכה על זה בבית, אבל אם הגענו למצב שבו אנשים מפחדים על מקום הפרנסה שלהם במדינה דמוקרטית, רק בגלל שהם אומרים משהו, זה מקום מסוכן וזה תקף לכל דעה, אם אתה בעד ביבי או נגד ביבי. על זה אני נלחמת. שמע סיפור. עמית סגל ואני הוזמנו לפני שנה לפרמיירה של ההצגה 'אוסלו', לפאנל שאחרי. עלינו לבמה, ואנשים מהקהל התחילו לקרוא לעמית פשיסט ונאצי. כשפנו אליי לדבר, אמרתי שמזעזע אותי שכשעולה לפה עיתונאי שהדעות שלו שונות מאלה של אנשים באולם, קוראים לו נאצי. אמרתי שלא אשב פה על במה כשמישהו תוקף פה את עמית סגל, כמו שאני מצפה שיילחמו על הדעות שלי. חגי סגל, אביו, כתב לי לאחר מכן: 'שמעתי שהגנת על הבן שלי בחירוף נפש'. אז אני מצפה שאנשים לא יישבו בצד בשקט בזמן שסותמים לאחרים. אומרים לי: 'תסתמי את הפה שלך, את ערבייה ותגידי תודה שנותנים לך במה'. מי שחשב שהשיח הזה הוא שולי ובקיצון, טועה. הקיצון הוא המיינסטרים והוא השתלט על הבמה".

ובשנים הקרובות גם תגדלי ילדים בישראל.

"על מה אתה חושב שאני נלחמת? על זה שהילדים שלי יגדלו פה, במדינה שבה לא ישפטו אותם על מי אבא שלהם ומי אמא שלהם ומה המוצא שלהם. אני נלחמת על זה שילדים של להט"בים יקבלו את אותו יחס כמו ילדים אחרים. אני אגדל פה את הילדים שלי בגאווה גדולה. הייתי יכולה לעזוב את הארץ מזמן. על אפם וחמתם של כל הגזענים, אני פה. שיבואו ללמוד מהמשפחה שלי ושל צחי מה זה באמת קיום, אפילו לא דו־קיום. מה זה חיים אחד לצד השני. שיבואו לראות איך אנחנו עושים קידוש אצל ההורים של צחי. אם לא הקורונה אנחנו היינו צריכים לארח את ליל הסדר אצלי בבית".

מתי הרגשת אבודה לאחרונה?

"אחרי שהורידו את 'שיחת היום' מהמסך ברשת. הרגשתי שאני נופלת לתוך איזשהו מדרון ושקעתי לתוך עצמי לתוך מקומות שלא הכרתי. הרגשתי שהכל כבד וגדול עליי ושאני לא מוצאת את התשובה בתוך עצמי. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי טיפול פסיכולוגי, וזו המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי בגיל 38 וחצי".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אתמול. קיבלתי זר פרחים מאנשים שאני לא מכירה, כדי לחזק אותי. הם כתבו לי: 'כולנו לוסי, גאים בך לוסי, אוהבים אותך, אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותך ואנחנו לא ניתן להם, עוד יהיו ימים יפים יותר, אנחנו בטוחים, קבוצת כפר ורדים'. וחתמו שם 20 איש".

מתי היית הכי מאושרת?

"אין לי רגע אחד. עכשיו צחי ואני חזרנו מהניקיון של הדירה החדשה שלנו בתל־אביב וזה מבחינתי היה רגע מטורף. אנחנו רק מקבלים את הדברים לדירה החדשה ועוד לא עוברים כי זה בעייתי עכשיו, עם ההנחיות המגבילות. זה רק מה שחסר לי ולצחי, להפר הנחיות בימים האלה".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"אם אפשר לקנות אונליין מאיקאה. אפשר".

אם היית גבר, מי היית?

"צ'אק נוריס. הוא יכול לנצח את הקורונה. צחי תמיד צוחק עליי שיש לי רגעים שאני, 'הולכת כמו גבר' והוא כל הזמן אומר לי, 'מאמי את יושבת כמו גבר".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך?

"פוני, אני נראית גרוע בזה. קרה לפני עשר שנים. נורא".

מפחדת מהקורונה?

"על ההורים שלי שבני 70, יותר מכל דבר אחר. הם לא יוצאים. אבא שלי גם מעשן כבד אז בכלל. על עצמי אני לא מפחדת. מאמינה שיש לנו רופאים מדהימים פה ואנחנו נזהרים".

מתי התרגשת לראות מישהו מפורסם?

"לפני שנה, בריאן קרנסטון מ’שובר שורות’. ראיתי את ההצגה שלו, 'נטוורק', וכמו אחרונת הגרופיות חיכיתי בתור כדי שהוא יחתום לי על הברושור. הוא בדיוק לוהק ל'כבודו', הגרסה האמריקאית, ואמרתי לו שאני משחקת בגרסה הישראלית. התברר שהוא ידע את זה, וכשהוא אמר לי את זה פשוט התעלפתי במקום".