פרק רביעי

לוֹטָה מְקַבֶּלֶת אוֹרְחִים

לוֹטָה שִׂחֲקָה עִם וִיאוֹלָה לִינֵאָה, בַּמְסֶה וּכְלֵי הַחַרְסִינָה שָׁעָה אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה, וְאִבְּקָה אֶת כָּל הָרָהִיטִים לְפָחוֹת חָמֵשׁ פְּעָמִים. אֲבָל אַחַר כָּךְ הִיא הִתְיַשְּׁבָה עַל כִּסֵּא וְחָשְׁבָה בְּקוֹל. "בְּשֵׁם אֱלֹהִים," אָמְרָה לְבַּמְסֶה. "מָה עוֹשִׂים כָּל הַיּוֹם בְּמֶשֶׁק הַבַּיִת?"

בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמְעָה קוֹלוֹת עוֹלִים מֵחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. הָיוּ אֵלֶּה יוּנָס וּמִיָּה־מָרִיָּה.

"עָבַרְתִּי לָגוּר פֹּה," הוֹדִיעָה לוֹטָה.

"שָׁמַעְנוּ," אָמַר יוּנָס. "גְּבֶרֶת בֶּרְג כְּבָר סִפְּרָה לָנוּ."

"וַאֲנִי אֶחְיֶה כָּאן כָּל הַחַיִּים," הִמְשִׁיכָה לוֹטָה.

"נִרְאֶה לָךְ?" נָחַר יוּנָס.

אֲבָל מִיָּה־מָרִיָּה נִגְּשָׁה יְשִׁירוֹת לְעֶרְכַּת הַחַרְסִינָה.

"הוֹ," אָמְרָה וְהֵרִימָה אֶת הַכּוֹסוֹת וְהַצְּלוֹחִיּוֹת וְקַנְקַן הַקָּפֶה, "אֵיזֶה יֹפִי!"

וְאָז הִיא רָאֲתָה אֶת וִיאוֹלָה לִינֵאָה וְאֶת כָּל בְּגָדֶיהָ.

"הוֹ," הִתְפַּלְּאָה מִיָּה־מָרִיָּה וְנָבְרָה בַּבְּגָדִים כְּדֵי לְהִתְרַשֵּׁם מִכָּל הַשְּׂמָלוֹת.

"תַּעַזְבִי אֶת זֶה," אָמְרָה לוֹטָה. "זֶה הַבַּיִת שֶׁלִּי וְהַדְּבָרִים שֶׁלִּי."

"נוּ, תְּנִי לִי גַּם לְשַׂחֵק קְצָת," בִּקְּשָׁה מִיָּה־מָרִיָּה.

"בְּסֵדֶר, אֲבָל רַק לִזְמַן קָצָר," הִסְכִּימָה לוֹטָה. לְאַחַר מִכֵּן הִיא שָׁאֲלָה: "אִמָּא בּוֹכָה?"

"מַמָּשׁ לֹא," עָנָה יוּנָס.

"בֶּטַח שֶׁכֵּן," שָׁמְעָה לוֹטָה קוֹל מִלְּמַטָּה, וּלְפֶתַע אִמָּא עָמְדָה בַּפֶּתַח. "בֶּטַח שֶׁאֲנִי בּוֹכָה מִגַּעְגּוּעִים לְלוֹטָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי."

לוֹטָה הִנְהֲנָה בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן. "חֲבָל, אֲבָל אֵין מָה לַעֲשׂוֹת. כְּבָר עָבַרְתִּי לְבַיִת חָדָשׁ וְיֵשׁ לִי מֶשֶׁק בַּיִת מִשֶּׁלִּי עַכְשָׁו."

"אֲנִי רוֹאָה," הִתְפַּלְּאָה אִמָּא. "וְכַמָּה יָפֶה סִדַּרְתְּ!"

"כֵּן, הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת," אָמְרָה לוֹטָה.

"הֵבֵאתִי לָךְ עָצִיץ קָטָן. כִּי זֶה מָה שֶׁנָּהוּג לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁאֲנָשִׁים עוֹבְרִים לְבַיִת חָדָשׁ," אָמְרָה אִמָּא וְנָתְנָה לְלוֹטָה חֲבַצֶּלֶת אֲדֻמָּה.

"אֵיזֶה רַעְיוֹן מְשֻׁנֶּה," אָמְרָה לוֹטָה. "אַצִּיב אוֹתָהּ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן. תּוֹדָה רַבָּה לָךְ!"

לוֹטָה אִבְּקָה שׁוּב אֶת כָּל הָרָהִיטִים, כְּדֵי שֶׁאִמָּא וּמִיָּה־מָרִיָּה וְיוּנָס יִתְרַשְּׁמוּ, וְהֵם אָכֵן הִתְפַּעֲלוּ מְאֹד מֵהַיְּכֹלֶת שֶׁל לוֹטָה לְהַחְזִיק מֶשֶׁק בַּיִת מִשֶּׁלָּהּ.

כְּשֶׁהִיא סִיְּמָה אִמָּא שָׁאֲלָה: "אַתְּ רוֹצָה לָבוֹא הַבַּיְתָה עִם יוּנָס וּמִיָּה־מָרִיָּה לֶאֱכֹל אֲרוּחַת עֶרֶב?"

"לֹא, תּוֹדָה. גְּבֶרֶת בֶּרְג דּוֹאֶגֶת לִי לְאֹכֶל," הִסְבִּירָה לוֹטָה וְהֶרְאֲתָה לָהֶם אֶת מַנְגְּנוֹן הַסַּל הַמְּתֻחְכָּם.

"אָז מִתְבָּרֵר שֶׁאַתְּ לֹא כָּזֹאת טִפְּשֹׁנֶת, אַחֲרֵי הַכֹּל," פָּסַק יוּנָס. אַחַר כָּךְ הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הָרִצְפָּה וְעִיֵּן בַּעֲרֵמַת שְׁבוּעוֹנִים שֶׁמָּצָא בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.

אֲבָל אִמָּא אָמְרָה: "לְהִתְרָאוֹת, לוֹטָה קְטַנָּה. אִם תַּחְלִיטִי בְּכָל זֹאת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, נַנִּיחַ לִקְרַאת חַג הַמּוֹלָד, כֻּלָּנוּ מְאֹד נִשְׂמַח."

"מָתַי זֶה חַג הַמּוֹלָד?" שָׁאֲלָה לוֹטָה.

"בְּעוֹד שִׁבְעָה חֳדָשִׁים," אָמְרָה אִמָּא.

"הוֹ, קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁאֶחְזֹר הַבַּיְתָה עַד אָז," אָמְרָה לוֹטָה.

"נִרְאֶה לָךְ בֶּאֱמֶת?" אָמַר יוּנָס.

אַחַר כָּךְ אִמָּא הָלְכָה. לוֹטָה וּמִיָּה־מָרִיָּה שִׂחֲקוּ עִם וִיאוֹלָה לִינֵאָה, וְיוּנָס יָשַׁב עַל הָרִצְפָּה וְקָרָא עִתּוֹנִים.

"נָכוֹן שֶׁנֶּחְמָד פֹּה, מִיָּה־מָרִיָּה?" שָׁאֲלָה לוֹטָה.

"מַמָּשׁ. זֶה חֲדַר הַמִּשְׂחָקִים הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁבִּקַּרְתִּי בּוֹ," הוֹדְתָה מִיָּה־מָרִיָּה.

"זֶה לֹא חֲדַר מִשְׂחָקִים," אָמְרָה לוֹטָה. "זֶה הַבַּיִת שֶׁלִּי."

שׁוּב עָלָה מִישֶׁהוּ בַּמַּדְרֵגוֹת, וְהַפַּעַם הָיָה זֶה אַבָּא.

"אוֹי, אוֹי, אוֹי, אֵיזוֹ צָרָה," הִתְאוֹנֵן אַבָּא. "הַשְּׁמוּעוֹת בָּעִיר אוֹמְרוֹת שֶׁעָזַבְתְּ אֶת הַבַּיִת, לוֹטָה. הַאִם זֶה נָכוֹן?"

לוֹטָה הִנְהֲנָה.

"כֵּן, זֶה מְאֹד נָכוֹן."

"אָז אֲנִי מַכִּיר לְפָחוֹת בֶּן־אָדָם אֶחָד שֶׁיִּבְכֶּה הַלַּיְלָה וְזֶה יִהְיֶה אָבִיךְ הָאֻמְלָל. תָּאֲרִי לְעַצְמֵךְ שֶׁכְּשֶׁאֶכָּנֵס לַחֲדַר הַיְּלָדִים לְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּבִרְכַּת לַיְלָה טוֹב אֶמְצָא מִטָּה אַחַת רֵיקָה. לוֹטָה נֶעֶלְמָה."

"חֲבָל, אֲבָל אֵין מָה לַעֲשׂוֹת," אָמְרָה לוֹטָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רִחֲמָה עַל אָבִיהָ, בֶּאֱמֶת שֶׁהִיא רִחֲמָה עָלָיו.

"כֵּן, אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת," אָמַר אַבָּא. "אֲבָל יוּנָס וּמִיָּה־מָרִיָּה בְּכָל מִקְרֶה צְרִיכִים לַחֲזֹר הַבַּיְתָה עַכְשָׁו כְּדֵי לֶאֱכֹל קְצִיצוֹת וְרִבַּת מִשְׁמְשִׁים."

וְאָז אַבָּא וְיוּנָס וּמִיָּה־מָרִיָּה קָמוּ לָלֶכֶת.

"שָׁלוֹם, לוֹטָה הַקְּטַנָּה," נִפְרַד מִמֶּנָּה אַבָּא בְּלֶכְתּוֹ.

"שָׁלוֹם," הֵשִׁיבָה לוֹטָה.

"לְהִתְרָאוֹת," אָמְרוּ יוּנָס וּמִיָּה־מָרִיָּה.

"לְהִתְרָאוֹת," עָנְתָה לוֹטָה.

החלק הרביעי בסיפור "לוטה עוזבת את הבית" מאת אסטריד לינדגרן (הוצאת ידיעות ספרים)