"כשהוצאנו לדרך את הפקת 'וונדר וומן 1984', היו לנו את כל הכוונה והרצון שיראו אותו על המסך הגדול", הכריז השבוע נשיא חברת וורנר, טובי אמריך. "ולכן אנחנו מתרגשים ונלהבים להודיע שהוא אכן ייצא לאקרנים ב־14 באוגוסט. ואנו מקווים שהעולם יהיה מקום בטוח ובריא יותר עד אז".

ההודעה סולידית, מנסה להיות אופטימית וצופה פני עתיד. כלום לא קרה: מה שהיה אמור להיות שובר הקופות הגדול של שנת 2020, הפרק השני בסדרת סרטי "וונדר וומן" בכיכוב מלכת הוליווד וישראל גל גדות, בסך הכל נדחה בחודשיים. אנשים עוד ישובו לקולנוע, יאכלו פופקורן ויתענגו על הרפתקאותיה של גל, הפעם בשנות ה־80, בהפקת ענק שעלתה לאולפני וורנר 200 מיליון דולר ואם להסתמך על הצלחת הסרט הקודם — הייתה אמורה להכניס ברחבי העולם בסביבות המיליארד.

אבל השורה התחתונה חושפת את החרדה החגיגית שמלווה את הודעת הדחייה: הכל בתקווה — כך מקווים אנשי קולנוע בכל העולם שאין להם שום ידע ברפואה — שעד אוגוסט המשבר יהיה מאחורינו.

אבל מה אם הוא לא יהיה מאחורינו? "וונדר וומן 2" הוא לא שובר הקופות הראשון שהודיע על דחייה, והוא מצטרף לכמעט כל ה"אירועים הקולנועיים הגדולים של השנה", מכניסי הכסף הגדולים של הוליווד, שנדחו לתאריך לא ידוע: ראשון היה 007, כלומר ג'יימס בונד, בפרק האחרון בכיכוב דניאל קרייג שזכה לשם ההולם מכולם לרגע הזה, "לא זמן למות", ונדחה מאפריל לנובמבר. "מהיר ועצבני 9" נדחה לשנה הבאה.

נדחה מיוני לאוגוסט. גל גדות כ"וונדר וומן"

ויש אפילו פסימיים יותר: למשל אולפני דיסני, האולפנים החזקים והמכניסים בהוליווד, שתחתם נמצאים גם כל סרטי מארוול ופיקסאר, הודיעו על דחייה ל"תאריך לא ידוע" של "מולאן" — העיבוד המצולם החדש שלהם לסרט מצויר קלאסי, ברוח "מלך האריות" שהיה אמור לצאת במארס. הסרט, שבאופן אירוני מספר את סיפורה של לוחמת סינית והיה אמור להיות להיט ענק בסין ולזכות שם בפרמיירה מפונפנת, ירד כרגע מלוח ההפצה. כך גם "המוטאנטים החדשים", סרט קומיקס מסדרת אקס־מן, ו"האלמנה השחורה", סרט הסולו הראשון והמצופה מאוד בכיכוב סקרלט ג'והנסון בסדרת מארוול והנוקמים.

סרטים קריטיים

לא מדובר בסרטים קטנים, שדחייתם בשבוע־שבועיים היא רק עניין טכני, אלא במפעלי ענק בשווי 100־250 מיליון דולר כל אחד, שמפרנסים אלפי עובדים ברחבי העולם, מצוותי יח"צ ועד חברות להפקת אפקטים. זה מה שבהוליווד קוראים לו Tentpole, "עמוד האוהל" — הסרטים שבהגדרה מחזיקים את התעשייה בחיים, וכל דחייה קטנה ביציאה שלהם חורצת עולמות.

לא בכדי האולפנים מתכננים תאריכי יציאה שנים מראש, כדי לדאוג לתזרים מזומנים קבוע. בניגוד לשוק ההופעות החיות והאירועים שאפשר להתניע מחדש בכל עת, האולפנים תלויים בהכנסות הסרטים הקריטיים האלה כדי להמשיך להתגלגל.

נדחה מאפריל לנובמבר. ג'יימס בונד החדש

בינתיים, גם מטעמי בטיחות וגם מטעמי חיסכון בהוצאות, הוקפאו כל הצילומים של פרויקטים חדשים. זה אחרי שהמאמי הלאומי של הוליווד, טום הנקס, נדבק בקורונה באוסטרליה, במהלך צילום סרט על אלביס, מה שהוכיח שאף כוכב ואף הפקה לא חסינה. עשרות מיליונים בהפקות ברחבי העולם נזרקו לפח (כולל למשל הסדרה החדשה של "נטפליקס" שצולמה בתל־אביב), ובאולפנים חוששים שעם התאחרות היציאה של שוברי קופות שלא יראו אור יום בקולנוע — יגיעו להפסדים מצטברים של מיליארדים, אולי עד כדי התרסקות התעשייה.

זה כמובן לפני שמדברים על הצד השני בתעשייה: בתי הקולנוע. כמעט בכל מדינות אירופה המערבית וגם בישראל, בתי הקולנוע סגורים כבר כמעט שבועיים. בארה"ב בתי הקולנוע עדיין פתוחים ברוב המדינות — למעט בערים כמו ניו־יורק ולוס־אנג'לס, שהודיעו עצמאית על סגירה — אבל גם איפה שפתוח, האולמות ריקים. הכנסות האולפנים בסוף השבוע האחרון היו הקטנות ביותר מאז שנות ה־90, ואז הכרטיסים היו זולים יותר.

הפתרון המסתמן — שהופך אט־אט לחלק מהמיינסטרים, ועד לפני שבועיים היה בלתי נתפס — הוא לשחרר את הסרטים הכה מצופים ישירות לסטרימינג, כלומר לשידור ישיר בבית. את הטרנד מובילים אולפני יוניברסל ודרימוורקס (האולפן של ספילברג), שנמצאים במצב כלכלי בעייתי יותר מהחברים בוורנר ובדיסני.

ביוניברסל, אולפן שבעת הזאת מתמחה יותר בסרטי אימה קטנים, הודיעו כי הם משנים את גישתם זה עשרות שנים של "קודם בקולנוע, ורק אז בבית", ומפיצים שורה של סרטים לצפייה ביתית. בין הסרטים: "בלתי נראה" (שהספיק לעלות לקולנוע בישראל ובעולם לפני חודש) ו"משחקי ציד".

הקורבן הישראלי הראשון. "מאמי"

גם דרימוורקס שיחררו את מה שהיה אמור להיות להיט הפסחא שלהם — "טרולים מסביב לעולם" בדיבוב ג'סטין טימברלייק — ישירות לוי־או־די בארה"ב. ואילו אולפני דיסני ופיקסאר, בצעד שגם הוא חסר תקדים בתולדות האולפן, הורידו מהמסכים את סרטם החדש ועטור השבחים "קדימה", ומסטרימים אותו ישר למסכים דרך דיסני פלוס, שהיא אחת מגיבורות הסיפור הזה.

כי יש פה בעצם סיפור גדול יותר, והוא שהקורונה הגיעה לתעשיית הקולנוע בתקופה הכי גרועה שאפשר, כשהיא כבר נלחמת על כל צופה אל מול שלל האופציות לצפות בסרטים בבית. בהנחה שלא יהיה פה נס רפואי ותוך שבועיים/חודשיים כולנו נחזור לשגרה, ייתכן שיהיה כאן שינוי באופן שכולנו נראה סרטים לעשרות שנים.

לפני יומיים, בטיימינג שאין משובח ואירוני ממנו, עלה לאוויר בבריטניה שירות דיסני פלוס — שירות הסטרימינג העצום של דיסני שכולל את כל תוכני החברה לדורותיה, כולל סרטי מלחמת הכוכבים ומארוול. בישראל אין עוד תכנון להשקת השירות, שהחל לפעול בארה"ב בסתיו האחרון, וספק אם נראה אותו נכנס באופן חוקי לבתים לפני 2021. אבל הטרנד ברור: העולם עובר לסטרימינג, וגם תוכנית ההפצה, כשדיסני מובילה את הטון עוד לפני התפרצות משבר הקורונה.

מה שמשאיר אותנו עם נטפליקס, מנבאת הטרנד, שגם אצלה לא הכל ורוד. כי מצד אחד, נכון, אין עידן נכון יותר להירקב מול המסך, עם בינג' אינסופי מול אינספור תכנים. מצד שני, נטפליקס בבעיה: באירופה וגם בישראל כבר הודיעו על הורדת איכות השידור כי השרתים לא עומדים בעומס, וחשוב מכך: לנטפליקס אין כרגע הפקות חדשות. ובניגוד לדיסני, שהמודל הכלכלי שלה מבוסס על אוצר של אינספור סרטים קלאסיים מהמותגים החזקים בהוליווד, נטפליקס מתבססת כולה על הוצאת הפקות חדשות, ונמצאת בחובות ענק של עשרות מיליארדים על הפקות וסרטים שעכשיו מי יודע מתי יראו אור יום. אז מה הפלא שהמניה של נטפליקס, במקום להמריא בשעת המשבר, מזגזגת?

יהיה בכלל אוסקר?

המשבר הזה תופס את עולם הקולנוע לא מוכן על כל צדדיו. מי שנמצא במשבר לא פחות גדול הוא כל התחום שנחשב ל"קולנוע אמנותי" וסרטים בינלאומיים. הכוונה לא רק לסרטים מהסוג ששלושה אנשים צופים בהם באולם, אלא בסרטים עטורי כוכבים אך מעוטי תקציב, שהצלחתם תלויה באיזה פסטיבל שיגלה אותם.

בין היתר נדחו פסטיבל טרייבקה (שבו היה אמור להיחשף "אחד בלב", סרטה החדש והמצופה של טליה לביא, במאית "אפס ביחסי אנוש") ופסטיבל קאן, שהוא בראש ובראשונה שוק עצום של מאות סרטים שמחכים להפצה. זו גם נקודת הזינוק לסרטים אמנותיים לקראת האוסקר הבא, כמו "פרזיטים" שזכה שם בשנה שעברה והגיע עד האוסקר. רגע, יהיה בכלל אוסקר שנה הבאה אם אף אחד לא יראה סרטים עד אז? מה שבטוח, הוא שיש אלפי סרטים בעולם שכל הפלטפורמה לחשיפה שלהם נשמטה מתחת לרגליהם.

גיא שני, המנכ"ל והבעלים של בתי הקולנוע לב, המתמחים בסרטים שיוצאים לדרכם בפסטיבלים, אומר כי "במידה שפסטיבל קאן לא יתקיים כמתוכנן, אולי ירימו שוק סרטים וירטואלי. חוץ מזה, אנחנו רוכשים סרטים לאורך כל השנה, לא רק בפסטיבלים". שני מקפיד לשמור על אופטימיות: "אנחנו לא חוששים. להפך. אני משוכנע שאחרי שאנשים יהיו סגורים בבית, הם ירצו לצאת כמה שיותר מהבית ולחגוג את החיים".

ומה באמת המצב בישראל? התקציבים קטנים יותר, גם הקהל, אבל הדילמה זהה: לחכות עד יעבור זעם או לשחרר לסטרימינג. הקורבן הראשון והטרגי ביותר של הקורונה היה הסרט הישראלי המצופה ביותר של החודשים האחרונים — "מאמי" של קרן ידעיה, העיבוד המדובר לאופרת הרוק של הלל מיטלפונקט עם עיבודים חדשים של דודו טסה לשירים המוכרים.

הסרט זכה לקמפיין יח"צ מפואר ולפרסומי חוצות — אך שלושה ימים אחרי יציאתו, נסגרו סופית כל בתי הקולנוע בארץ. המפיצים,

יונייטד קינג, מיהרו להכריז כי הסרט ייצא בשבוע הבא ישירות לשירותי הסטרימינג והוי־או־די. מי יודע, אולי שם הוא ימצא את הקהל שלו, או אפילו קהל גדול יותר.

"מאמי" לא לבד: שורה של גופים כמו סינמטק הרצליה ויוצרים ישראלים כמו גור בנטביץ' ("משהו טוטאלי") עושים מעשה יפה ומעלים את סרטיהם ישירות לרשת, לצפייה ביתית ולרוב חינמית. זאת בשעה ששורה של סרטים ישראלים חדשים שהושקע בהם לב והרבה תקציב עומדים בהמתנה, בהם "הרפסודה" עם כוכבת הנוער אנה זק שהיה אמור להיות הלהיט הישראלי הגדול לחול המועד פסח, וגם אותו "אחד בלב" של טליה לביא, שמתוכנן לצאת בקיץ לקולנוע בארץ. רק שלא נעבור כולנו לנטפליקס עד אז. •