אתמול בצהריים הלכתי לבקר את אמא שלי, שמסוגרת בביתה כבר ימים רבים. עמדתי במפתן ביתה, במרחק של כמה מטרים ממנה, ושאלתי לשלומה. היא אמרה שבינתיים בסדר, וביקשה לדעת מה יהיה. מה יהיה עם הקורונה ומה יהיה בפוליטיקה. אמרתי לה שעוד מאה שנה היסטריונים יהיו המומים מכך שבזמן שמגפה קשה איימה לכלותנו, רבו מנהיגי האומה על השאלה מי יכהן כיושב ראש הכנסת. היא הינהנה בעצב. נפרדתי ממנה וכמה שעות לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים, כאשר התברר שבני גנץ עשה צעד אמיץ וממלכתי לעבר האחדות, כתבתי לה: "מתברר שבכל זאת יש עוד גדולה בקרב המנהיגים שלנו. הם הולכים יחד, אמא. עם ישראל חי".
בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. אחרי פסח, בעזרת ה' ובעזרת מכון ויצמן, תקום פה ממשלה שישבו בה ישראלים מימין ומשמאל, ממשלה שתאחה את הקרעים הבלתי נסבלים שנפערו בינינו בשלוש מערכות בחירות. אחרי פסח נגיע גם לל"ג בעומר, זמן שבו נפסקה המגפה שהכתה בתלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו בכבוד זה בזה. לפי הגמרא אגב, המגפה ההיא, שנקראה "אסכרה", גרמה לבעיות נשימה, אם למישהו זה מזכיר משהו.
יש כעת קבוצה רעשנית בשמאל שמטנפת על גנץ וחבריו. מדובר בקבוצה רעשנית אבל לא גדולה. קבוצה עם מאחזי שליטה תקשורתיים, אבל בלי ייצוג גדול בעם. בדומה לאהוד ברק שמייצר תמיד רעש גדול אבל במבחן הקלפי נוחל מפלה, גם פה - הציבור הרחב, הרוב הדומם, אומר תודה.
תודה לך בני גנץ. תודה לך שמנעת מצב גרוטסקי ונורא שבו ישראל הייתה הולכת לבחירות רביעיות, בשעה שיש פה מיליון ישראלים מובטלים. תודה לך שמנעת מכולנו סיבוב נוסף של שטנה ופילוג בשעה הזאת, שבה נדרשת דווקא גדלות הרוח והערבות ההדדית. תודה לך גם בשם אמא שלי ובני הדור שלה, הדור המייסד, ששומעים בחרדה את הדיווחים על מה שקורה באיטליה ובספרד, ושמחים כל כך שאתה ואשכנזי שמים קץ למלחמות הקטנות, ומתגייסים למערכה הגדולה: המערכה על החיים שלנו.
