סיפורים מהקופסל

יום שלישי לפני שבועיים. 11 בלילה. ליגת הכדורסל כבר יצאה לפגרת הקורונה, ומנכ"ל הפועל ירושלים גיא הראל חיפש תעסוקה. הוא נכנס לחשבון הלא־פעיל במיוחד שלו בטוויטר, וזרק את הכפפה שעוררה את התופעה הכי מהנה ברשתות החברתיות בתקופה שבה אין משחקים: סיפורי הנוסטלגיה של הענף בישראל.

הכפפה נזרקה לעברו של מוטי דניאל, אושיית טוויטר רצינית. "יאללה מוטי דניאל – הגיע הזמן, אומרת אמי. אנשים בבית, מדוכאים, מוטרדים, וגרוטו (המשנה למנכ"ל משרד הבריאות) הוא הסטף קרי החדש. זה הזמן שלך – נתחיל בסיפור אחד ביום ונתקדם. אתה יכול להתחיל עם כאלה שכבר לא בין החיים. בוא נסכם שאם יהיו לי שני לייקים אתה מחויב", כתב לו הראל באישון לילה.

הראל ודניאל מתמסרים

הראל קיבל 296 לייקים, ודניאל - כוכב העבר ומנהל נבחרת ישראל בהווה, צייצן מדופלם, בעל חוש הומור ומודעות פוליטית - מיהר להיענות לאתגר. זה התחיל עם סיפור יוצא דופן משנות ה־80: דניאל שיתף כיצד הבריח במזוודה ארבע קופסאות של קוויאר רוסי מצ'כיה לבקשתו של המאמן שלו בהפועל חולון, אייבן דאנקן, ואיך הביא לו אותן עם שקית פיתות. פיד הכדורסל בטוויטר התמוגג, אך זו הייתה רק ההתחלה. "מה שהדליק אצלי את הכל היה ציוץ שנתקלתי בו על משחק של ירושלים מול נהריה מתחילת שנות ה־90, ומוטי הגיב שם וסיפר על מה שהיה מאחורי הקלעים עם עדי גורדון ודורון שפע", מסביר הראל. "אני יודע שמוטי הוא מאגר בלתי נלאה של סיפורים, אז איתגרתי אותו להמשיך, ופתאום ראיתי שיש היענות".

גיא הראל | צילום: ראובן שוורץ

והעבר לא מורכב בהכרח מסיפורי גבורה, אלא מאנקדוטות קטנות ופיקנטריות. האמת מאחורי עסקאות גדולות, סודות מחדר ההלבשה וסיפורים שנשמרו חבויים עד היום. כשהם נחשפים לראשונה, ועוד בצורה הומוריסטית מפי האנשים שהיו שם, זה נפלא וממכר.

כך, למשל, סיפור אחר של דניאל, על מהומה בחדר ההלבשה בכיכובו של דייויד אנקראם הידוע לשמצה, עורר גם הוא הדים וכלל תיאור שבו "לבאן מרסר ו־ווינפרד קינג תפסו את אנקראם וממש הניפו אותו באוויר. מוני פנאן ז"ל נכנס ביניהם וחטף מכה בחזה".

"לא מפתיעות אותי כל התגובות לפוסטים", מודה דניאל. "אנשים אוהבים סיפורים, זה נחמד כדי להעביר את הזמן. אני לא יושב וחושב איזה סיפור לספר בכל יום, פתאום קורה משהו וקופץ לי סיפור לראש. יש סיפורים שבחיים לא יספרו אותם, אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים".

הלהיט הגדול של הראל היה סיפור מימיו כסוכן שחקנים, על האופן שבו ניקולה וויצ'יץ' הגיע דווקא למכבי ת"א. הראל לא חסך בפרטים: מהטלפון הסלולרי שלקח לאיטליה לפגישה עם הסוכן של הקרואטי ("שנת 2001, אני תפרן ודקה שיחה לחו"ל עולה כמו שכר חודשי"), דרך המכרז שניהלו בין מכבי ת"א לסיינה בשני קווי טלפון במקביל, ועד השיחה משמעון מזרחי: "שמעון שואל: אם אני אומר לך כן, הוא שלנו? אמרתי לו בתנאי שסיינה לא יתקשרו לפניך. אחרי חמש דקות חזר ואמר יש עסקה. והשאר – היסטריה!"

שרון דרוקר | צילום: ראובן שוורץ

קוז'יקרו ודרוקר עולים מהספסל

אם עד אותו ציוץ שחשף הראל נמנעו אנשי כדורסל מלהצטרף לצמד, אחריו כבר הבינו שסיפורים שחל עליהם חוק התיישנות אפשר להוציא החוצה לאוויר העולם. לאט־לאט עשו זאת גם דמויות כמו שרון דרוקר, עידו קוז'יקרו, מנהל הפועל ירושלים לשעבר גידי דודי ועוד. "ברגע שכתבתי 'מחר יהיה סיפור על וויל סולומון', נוספו לחשבון שלי 300 עוקבים והיו המון תגובות, זה היה פשוט לא ייאמן", אומר דרוקר. "אנשים אוהבים לשמוע סיפורים מאחורי הקלעים, וגם כולם סגורים בבית אז צריך לתת פה קצת צבע".

כעת נותר רק לראות אם אנשי כדורסל נוספים יצטרפו לטרנד, ואם גם הכדורגלנים שלנו ילכו בעקבותיהם.

מיטב הסיפורים

כשהרטבתי את מ.י.ק.י | גיא הראל

כשהייתי אפסנאי בירושלים, מיקי ברקוביץ' שיחק בראשל"צ. לפני המשחק מילאתי מים לשחקנים ו־מ.י.ק.י ביקש ממני שלוק. זה בכל זאת מיקי, אז נורא התרגשתי. לא הספקתי לסגור את המכסה וגם לא הספקתי להגיד לו, ושליש מהבקבוק נשפך עליו. רציתי שהאדמה תבלע אותי. הוא כמובן היה ג'נטלמן ואמר לי, "לא נורא, ילד", אבל עלה לשחק רטוב ולא מזיעה

כשמתחתי את עמית גל | גידי דודי, מנהל הפועל ירושלים לשעבר

ב־2009 נסעתי לאסוף מנתב"ג את דיז'ון תומפסון. אותי הכניסו פנימה איפה שאוספים את המזוודות ואת עמית גל, שהגיע לאסוף שחקן שלו, לא הכניסו, אז הוא ביקש ממני להוציא לו את השחקן. אמרתי לדיז'ון: "בוא נעבוד על מישהו – תצא החוצה ותשאל מי זה עמית". איך שהוא יצא, גל לקח אותו עד האוטו ואז התקשרתי אליו להגיד לו שעבדתי עליו

כשצבענו לבלונד | שרון דרוקר

בעונת 1999/2000 הקבוצה הראשונה שלי הייתה רעננה, איתה הגעתי עד גמר הפלייאוף. החלטנו שאם נעלה לגמר כולם יצבעו את השיער לבלונד. ניצחנו את ירושלים ור"ג, והופענו לגמר מול מכבי ת"א עם שיער בלונדיני. הקטע הוא שמכבי חשבו שמדובר באקט של זלזול. בסך הכל איתגרנו את עצמנו, זאת הייתה באמת תדהמה

הבלדר | מוטי דניאל

למחרת בבוקר הוא הגיע למלון בצ'כיה. כמו בסרטים, עלינו לחדר וארבע קופסאות קוויאר שחור החליפו ידיים עם 20 דולר. לו סילבר השביע אותי לא לספר לאף אחד, כאילו שהיה לי אומץ לדבר על זה בלב עם עצמי. טמנתי אותן עמוק במזוודה וקיוויתי שהמיקרופונים בחדר לא עבדו. רעדתי מפחד עד שנחתנו בארץ.