חומר בידוד - המלצות 3.4

הלהיט הכי גדול של נטפליקס חוזר בדיוק כשכל העולם, ובכן, מחפש מה לראות בנטפליקס. חוץ מזה, זאת בערך הפעם האחרונה לתקופה הקרובה שתשמעו את השמות "טוקיו", "ברלין" ו"ריו" בלי שזה יהיה קשור לנתוני הקורונה. מצד שני, עם ניהול נכון – הסיכוי לחטוף ספוילר הידרדר פלאים. (העונה הרביעית עולה היום, 3.4)

יאנגר נוצרה על ידי אשף הכיף, דארן סטאר, שהביא לעולם את 'סקס והעיר הגדולה', וזה כבר סימן טוב. לייזה מילר, גרושה טרייה בת 04, מבינה שהעולם שייך לצעירים ומעמידה פנים שהיא בת 02 ומשהו כדי להתניע את חייה מחדש. כך היא מוצאת את עצמה מבלה עם מילניאלים מגניבים ולומדת דברים חדשים על החיים. שש עונות של עורמה מחייבות צפייה כדי לבדוק: האם היא השקרנית הטובה בעולם? (העונה השישית עלתה השבוע)

פעם בן סטילר היה המוח המופרע והפרצוף המטופש מאחורי קומדיות כמו 'זולנדר' ו'רעם טרופי'. עכשיו הוא הבמאי של מיני־סדרה דרמטית, קשה ומהפנטת על שני אסירים שמתכננים בריחה מכלא שמור בניו־יורק. לא אקשן הוא מה שתופס את הבטן כאן, אלא דווקא הדמויות המורכבות - ובראשן ג'ויס, עובדת בית הסוהר שעוזרת לאסירים לברוח, בגילומה זוכה הפרסים ובצדק של פטרישיה ארקט. מבוסס על סיפור אמיתי (אלא מה).

בקומדיה השחורה של OBH אין גיבורים יפים, אין מסר על חברות או כוח האהבה, יש את קני פאוארס. פאוארס, כוכב בייסבול לשעבר, נאלץ לוותר על ימי התהילה שכללו חשפניות, סמים ואגו טריפ משוגע ולהפוך למורה מחליף בעיירה שבה גדל. וכמו כל הסדרות של דני מקברייד, תהיו בטוחים שפאוארס לא הולך למצוא את האושר במצב החדש. קורונה או לא, תמיד מעניין לראות עד כמה החלום האנושי להתבהם נשאר רלוונטי.

אתה אף פעם לא עוזב את הקיבוץ עד הסוף, וכנראה שגם לא את האתוס הישראלי שמתלווה אליו: להיות הכי קרבי, להיות הכי גבר. אבל לפעמים זה לא עובד. גיבור 'הצלילה' חוזר לקיבוץ בצפון - ולשני אחיו - בשיא מלחמת לבנון השנייה. פוסט־טראומה, צה"ל, משפחתיות, כל הנושאים האלה שיישארו רלוונטיים גם אחרי הקורונה, בסרט מרהיב וגם מלא בהומור, שיצר יונה רוזנקיאר, האיש מאחורי 'הקיבוצניקים'. מי היה מאמין שעכשיו אפשר לקרוא גם לזה אסקפיזם.

המסלול של ניק ונורה, שני בני נוער מקסימים, פריבילגים ומעט ביישנים, מצטלב בלילה אחד של חיפוש אחר הופעה סודית של להקה בניו־יורק. יש אקסים שמפריעים, חברים שיכורים שמנסים לעזור אבל רק הורסים, פסקול מעולה ודיאלוגים שנונים. סרט מושלם למי שאוהב מוזיקה, אהבה, ואת ניו־יורק בימים יפים ושפויים יותר.

חמישה חברי ילדות שייסדו משחק תופסת שנתי, ממשיכים במסורת המשונה עמוק לתוך הבגרות שלהם. כשאחד החברים עומד להתחתן ונחוש לא לתת לאחרים להרוס את האירוע, המשחק יוצא משליטה. זו קומדיה כיפית ומטופשת עם קאסט מוצלח שכולל בין היתר את ג'ון האם וג'רמי רנר - פלוס הטוויסט האדיר שהיא מבוססת (לפחות במהות) על סיפור אמיתי לחלוטין.

מאיפה להתחיל? מג'ו אקזוטיק, הבעלים של גן חיות לנמרים וחיות פרא אחרות, כוכב "ריאליטי" שהוא המציא לעצמו וחובב נשק, שעל הדרך גם מקליט שירי קאנטרי? או אולי מהאויבת שלו מעמותת ביג קאט רסקיו, קרול בסקין, שבעלה העשיר נעלם ולא נספר מה חושדים שקרה לו? ומה עם כל שאר הדמויות הקיצוניות בעלילה מטורפת, שבה היצורים האמיתיים הם בני האדם? אכן, שאלוהים יברך את אמריקה, או לכל הפחות ישמור עליה מעצמה.

קחו אישיות יוצאת דופן כמו גלעד כהנא, שימו אותו בראש להקה לא קונבנציונלית ואז תשלחו אותם לסיבוב הופעות בהודו. קיבלתם חתיכת טיול אחרי צבא, מסע הזוי בתת־היבשת אחרי הפיגוע המזעזע במומביי. לא כל דקה מתוך ה־47 של הסרט מושלמת, אבל אווירת הטריפ והניצוצות של כהנא הופכים את 'ראיתי ג'ירפות בהודו' לליהוק מדויק.