"כשאנחנו בהישרדות, התגובתיות שלנו מעצימה", מנתחת ליאורה גרינהאוס, מטפלת זוגית. "אנחנו לא יודעים בהכרח לפרק את התגובתיות לקולות השונים שנושפים לנו בעורף, בין אם זה הקול של הפגיעות מהמצב, הקול החרד או הקול הכועס, המדוכדך או המבויש. בימים אלה אנו מאבדים קשר עם הליבה המרגיעה שלנו. אנחנו עוטפים את עצמנו בשכבה נוספת של מקורות לריפוי עצמי. יש מי שפונה למדיטציה, ליוגה, למוזיקה, לתפילה, לספורט וחלק מאיתנו פונה לשתיית אלכוהול מסיבית, לעישון גראס, לצריכת סמים, לאכילת יתר וכו'. אנרגית החיים שלנו נכלאה. דווקא כששמחת החיים הולכת לאיבוד, כשההסתגלות לא מסיבה הנאה, כשאנחנו מתקשים להכיל את קשת הרגשות שלנו, חשוב שנזכור שהמוח שלנו בחלקו ההישרדותי שולח לנו בימים כאלה המון נורות אזהרה ומעצים את תגובותינו. מה שיכול לעזור לייצר ויסות פנימי זה דווקא הקשר, ההיקשרות עם בני הזוג שלנו, שאיתם אנו מבלים שעות רבות. אם נעניק לעצמנו ולהם חוויה רגשית מתקנת של הקשבה, דאגה ואמפתיה ‑ נוכל להרגיע את הקולות הפנימיים".
גרינהאוס ממליצה לזהות את הקולות האלה, הנושפים בעורף, לבודד אותם ולנסות לשתף בהם את בן הזוג, שמצידו צריך לגייס אמפתיה. "אם נקשיב לקולות הפנימיים שלנו, אם נעז לשתף את בן הזוג שלנו בפגיעות שאנחנו מרגישים, נשחרר אנרגיה לכודה", מציעה גרינהאוס. "יש לנו הזדמנות להפוך את המונולוג הפנימי שלנו, שלעיתים מייסר אותנו, לדיאלוג בין־אישי. קחו לכם זמן בסוף היום לשתף בתחושות, ברגשות, במחשבות. יש סיכוי שהפגיעות תתרכך, שהחרדה תיחלש, שהדיכאון יהפוך לתקווה. האומץ לעבור את מה שאנו עוברים יגדל. האנרגיה שתשתחרר תאפשר לנו להקשיב יותר לליבה שלנו, שהיא כמו מצפן, היא מקורות האנרגיה החיובית. אנחנו, בני זוגנו וילדינו זקוקים לקולות אוהבים, קשובים ומעודדים. הנתינה של הנוכחות, ההתכווננות וההקשבה, יאפשרו את הקבלה של אותם הדברים חזרה. שמרו על מרחב היחסים שביניכם נקי מרעלים כמו הטחות, האשמות, ביקורת. זכרו שביקורת היא אויב האינטימיות, המירו ביקורת בפרגון. החליפו תגובתיות בהתכווננות להקשיב ולתמוך. שניכם באותה סירה. צרו השפעה חיובית. הכניסו חשיבה חיובית ליחסים. הקשיבו בסבלנות לקשיים ההדדיים. אל תיתנו לתחושות ולרגשות להפעיל אתכם. דברו את הרגשות במקום שתתנהגו אותם. היו אכפתיים".
