כבר שעתיים שהמסוק המשטרתי מטרטר מעל הראש. זו שעת ערב מוקדמת של שעון קיץ, כמה דקות אחרי שבע. יפו, לא רחוק מרחוב יפת. העשן הסמיך שהיתמר מעל העיר התפזר וגם הריח המחניק של רימוני העשן התפוגג. יפת נכבשה על ידי כוחות יס"מ ומג"ב שמסתובבים כאן כאילו הם בקסבה של שכם.
המשטרה מפגינה מעט מאוד שיקול דעת שכלתני בימים המטורפים שעוברים עלינו. מצד אחד הסרטון הקומי של מרדף הניידות אחרי רוכב אופניים בודד בפארק הירקון, מצד שני לוויה מרובת משתתפים בבני־ברק שמקבלת אישור משטרתי. איפה השכל איפה.
לפי הדיבור ברחוב היפואי, השוטרים נטפלו לנער שרכב על אופניים חשמליים עם חבר שלו. ביקשו תעודות זהות, התחילו צעקות, אנשים יצאו מהבתים להתערב, אישה מבוגרת נדחפה על ידי שוטר ונחבלה בראשה. גרסת המשטרה היא שמדובר בבחור שהפר בידוד. כך או כך יפו נראית עכשיו כמו שדה קרב. הכביש ביפת שחור מפיח הפחים שהצעירים הציתו. אבנים גדולות בכל מקום, עדות למטחים שנזרקו לעבר השוטרים. המסוק חג מעל ושולח צוותי יס"מ למרדפי סרק בסמטאות. חוליות של לוחמי מג"ב מפטרלות ביפת עם רימוני הלם בידיהם, תרים בעיניהם אחר מתגודדים. חלק מהעונה השנייה של "פאודה" צולם כאן ביפו והעיר נראית עכשיו כמו סט ענק של צילומי העונה הרביעית.
אלו לא ימים נורמליים, המצב גם כך לא פשוט. המשטרה נדרשת להפעיל קצת את הראש, לא ללכת איתו דרך הקיר. לנהוג בחוכמה, בהידברות, בטח עם מגזרים שגם בשגרה מרגישים מנותקים ולא שייכים לכלל החברה הישראלית. ביפו, במגזר הערבי בכלל, כמו בבני־בברק דרושה הידברות, אכיפה נבונה. ביפו אתמול שום דבר מאלה לא היה.
