זו שעת צהריים נעימה ביום שגרת קורונה נוסף, הילדים בבית, רעב קטן מתחיל לגדול, וזה לגמרי הזמן לפתוח - יחד עם כל המשפחה - קופסה שקופה יפה שעליה מוטבע הלוגו Hargol, ובתוכה ממתינים לנו, קרנצ'יים ועסיסיים למראה, חרגולים מיובשים מובחרים.
הם נראים כמו חרקים שלמים שקפאו על מקומם, וזה בדיוק מה שהם; כנפיים, ראש, עיניים זעירות, יצורים מתים וברורים במלוא חרגוליותם, או כמו שאמר בשעתו השוקולטייר מהמערכון המיתולוגי של מונטי פייתון: "צפרדע קראנצ'י שלם!"
אז לא צפרדע. חרגול. גם הוא קראנצ'י ושלם, ואפילו לא מצופה בשוקולד; הוא רק אפרפר ומכונף. עדיף לבלוע בנגיסה בודדה ולו כדי לחסוך לעצמכם את הדילמה סביב האם להתחיל מהזנב, מהכנפיים או מהראש.
וזה בדיוק מה שאנחנו עושים - שלושתנו, רותי רוסו, אני והשף טום אביב, שמצטרף אלינו ביום נאה זה כדי לדגום את ארוחת הפסח של כולנו מהעתיד הקרוב; ארוחת פודטק. אין לי מושג מה אני חושב על המינוח הזה, אבל מדובר באוכל הבא שלכם. שלנו. של כולנו. הוא יהיה בריא יותר, מזיק פחות, ידידותי בהרבה לסביבה, ותנו לי להשתמש גם במילה החשובה הזאת מבלי שתדרשו ממני להסביר: בר־קיימא. זה המזון שיהיה לחלוטין בר־קיימא ונטול כל המרכיבים שגורמים למדבקות עגולות אדומות להופיע משום מקום על אריזת המוצר שלכם ולהזהיר כי אתם מכניסים לגופכם נזק טהור במסווה של עצימת עיניים.
פודטק, נו.
למשל חרגולים. אנחנו מסתכלים עליהם, הם מסתכלים עלינו בחזרה, ואז אנחנו מכניסים אחד לפה, לועסים מהר, ובולעים בניסיון לחשוב על זה כמה שפחות.
בתור התחלה, זה בליע. "טעם קצת כמו של אצות ווקאמה. בלי הראשים החמודים שלהם זה היה לגמרי בסדר", טום מחווה, ואני אחריו: "לא טעים במיוחד, וגם לא לא־טעים במיוחד. באמת טעם קצת אצתי. ובכל מקרה ממש קריספי".
רותי מאשרת: "כן, קריספי. שיט, נראה לי שנתקעה לי כנף בין השיניים".
אנחנו שותים המון מים. כולנו מרגישים שהדבר הזה לא בדיוק החליק לנו בגרון, וייתכן שחלקים ממנו עדיין מתחרגלים להם אי שם במורד הוושט.
אבל החרגולים השלמים הם לא באמת הסיפור כאן, למרות שמקומם כחלק מסורתי בכל סדר פסח אמור להיות מובטח; בכל זאת, למה רק לאזכר את מכת הארבה אם אפשר ממש לטעום אותה (וזה לא יהיה גרוע יותר, באחריות, מהלשון ברוטב חום־אטום המסורתית של חמותי).
לא; הסיפור האמיתי הוא החברה הזאת, 'חרגול פודטק', שהוקמה לפני שש שנים רק כדי לספק לעולם את מעדן התאווה (אם להאמין ל־2.5 מילארד בני אדם מהצד הפחות מערבי של הכדור) הבריא בעולם, כי באמת שאם תאכלו חרגולים, או מוצרים מקמח חרגולים - תאפשרו לרמות הכולסטרול, הסוכר והשומן בדם ירידה תלולה. בנוסף, ילדיכם ייהנו מחלבון יעיל בהרבה מזה שבחלב או בסויה.
איך אני יודע? דרור תמיר, מנכ"ל ומייסד חרגול פודטק, מביא את כל זה לידיעתי. הוא מבהיר גם שלהפקת קילו חלבון חרגולים, הוא יזדקק להרבה פחות מים מגידול חקלאי (למעשה, פי אלף פחות), ולהרבה־הרבה פחות אדמה (למעשה, פי 1,500 פחות). זה נס קטן. ממש קטן. בגודל חגב.
אז למה לא אכלנו חרגולים עד היום?
תמיר: "בעבר דווקא כולנו אכלנו. זה המאכל היחיד שמופיע גם בתנ"ך - בספר ויקרא - וגם בברית החדשה, כשיוחנן המטביל אכל חגבים בדבש, וגם בקוראן, כשמוחמד אכל אותם".
הם פחות תפסו במערב.
"הם לא שרדו את העולם המערבי, זה נכון. אבל במזרח יש להם ביקוש עצום, בערב־הסעודית משלמים 300 דולר לקילו תמורתם, והבעיה היא שבטבע קשה מאוד לאסוף אותם - הם פושטים על היבול רק לאורך חודש בשנה, קשה לדעת איפה ומתי זה יקרה, ולכן פיתחנו טכנולוגיה שמאפשרת לנו לגדל אותם כל השנה באיכות גבוהה וקבועה, מבוקרת אקלים, עם שליטה על בקיעת הביצים - שבטבע לוקחת 40 שבועות ואצלנו שבועיים".
זה, כמובן, מקסים, בעיקר כשמתברר שחרגול פודטק היא היחידה בעולם שהצליחה לגדל חגבים בתנאים מלאכותיים - "המון ניסו ולא הצליחו. לכל היותר הצליחו לגדל צרצרים, ולהם יש טעם וריח דומיננטיים, 20 אחוז פחות חלבון והרבה יותר שומן רווי". השאלה היא, כמובן, לשם מה.
"כרגע הכל הולך ליצוא", מרגיע אותי תמיר. "בהמשך השנה נשיק בישראל נקניקיות חגבים ותוסף תזונה של סוכריות גומי מועשרות בחלבון חגבים. אנחנו משווקים גם חגבים שלמים כתוספי תזונה, ונשיק בקרוב אבקות חלבון לספורטאים. וזה כבר נכנס גם לחברות הגדולות: פפסיקו החליפה את החלבון בדוריטוס בחלבון חרקים, איקאה הכריזו על כדורי בשר מועשרים בחרקים - המערב הולך לשם".
כחלק מהמערב, אנחנו אוכלים בארוחת החג האלטרנטיבית הזאת מצות מקמח חגבים, ולמרות שהן נראות בערך כמו הדבר האמיתי, הן מרגישות בפה יותר כמו קרטון לח שהתייבש.
"זה כאילו קיבלת משלוח ירקות ואמרת: טוב, בוא נכין מהקרטון מצות", מסכם טום. גם רותי עושה פרצוף חד־משמעי ופחות פוטוגני. במפתיע, דווקא הילדים בעניין. "יותר טעים ממצה רגילה", פוסקת הבת של רותי, "מצה רגילה היא יבשה מדי". ילד שמתארח בדירה (בשלב הקורונה טרום־ההשבתה, הפסקנו לספור ילדים בבית או להבחין לחלוטין בין שלנו לשאינם כאלה) מבהיר: "יש בזה חגבים, אבל לא מרגישים אותם בכלל!" ושניהם יורדים על המצה.
בקיצור, חרגול פודטק עוד תמטיר על העולם את החרגוליאדה הקולינרית הראשונה לאורך שלוש מנות וקינוח. לחברה נכנסים 20 מיליון חגבים בכל סיבוב, הם חיים בתנאים נעימים לחלוטין לאורך כחודש - "בהתחלה קראנו להם 'חגבי חופש' בגלל התנאים הכל כך טובים שלהם", אומר תמיר - ואז, בשפה המקצועית הנקייה, הם נקצרים.
"כילד שגדל בקיבוץ שמעתי את הסיפורים על נחילי הארבה בשנות ה־50, שהקיבוצניקים יצאו להבריח אבל גילו שהתימנים פשוט אוכלים אותם", נזכר תמיר. "אז הבנתי שזה כשר ואכיל".
קחו את זה ממני: זה כשר ואכיל. לא יודע לגבי יותר מזה.
× × ×
אבל אנחנו בקושי במתאבנים.
כי עכשיו אנחנו אוכלים את ביצת החג שלנו, שעשויה קומפלט מאבקה שמייצרת חברת 'זירו אג' - תחליף ביצה טבעוני עם שליש מכמות הכולסטרול שבביצה רגילה ורק מחצית החלבונים - וכל מה שצריך זה לקחת קצת אבקה (שקית אחת של אבקה מקבילה ללא פחות מ־200 ביצים), למהול במים קרים ושמן, לערבל קלות במיקסר, והיידה: אתם מסתכלים על נוזל צהבהב שנראה כמעט לגמרי כמו ביצה טרופה.
עכשיו אפשר לעשות מזה מקושקשת או חביתה, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. המקושקשת יוצאת אפילו די טעימה.
רותי: "יש עדיין הבדל מביצה רגילה, אבל לא בהכרח לרעה. יש פה איזה זֵכר לטעם מזרחי, כמון כזה, מאוד בניואנס".
אני: "אם המקושקשת הזאת הייתה מגיעה בארוחת בוקר באיזה בית קפה הייתי אומר: איזה ביצים טעימות עושים פה".
טום: "הטעם קצת פלאט בשבילי".
זה, כנראה, מה שמתקבל כשאתם מבייצים מאבקה שמורכבת מחלבון מן הצומח - בעיקר חומוס ואפונה - ומתעסקים עם מוצר שמיועד, בראש בראשונה, לטבעונים, לאנשים שאלרגים לביצים או לסתם שומרי כולסטרול לסוגיהם.
החביתה לא רעה לכשעצמה - אם כי חיוורת יותר מחביתה רגילה. "אין דרך שתהיה לה צריבה יפה למעלה כי אין לה את הסוכרים בשביל זה", מסביר טום. המצה־בריי שטיגנו עם תחליף הביצה ומצה בתוספת קינמון וסוכר היא, לעומת זאת, מובחרת ושזופה היטב. גמרנו הכל מהצלחת.
"בתחום החלופות לביצים אנחנו די לבד בעולם, ואנחנו היחידים שנותנים תחליף לביצה ממשית שאפשר לעשות איתו חביתה, עוגה ומיונז", מדווחת מנכ"לית 'זירו אג' לירון נמרודי. "זה תחום די בתולי".
כמו יתר חברות הפודטק העכשוויות, גם זירו אג היא סוג של סטארט־אפ שמשלב טכנולוגיה וקולינריה, רק שבתפקיד חננות כותבי קודים משמשים חננות טכנולוגי מזון. המהלך העסקי דומה: פיתוח פטנט או טכנולוגיה, גיוס משקיעים, לפעמים תקופה בחממה (זירו אג, למשל, גדלה בתקופה הראשונה בחממה של שטראוס), ואז ניסיון להשתלט על העולם או להימכר. נמרודי היא דוגמה טובה; מהנדסת מזון שעבדה באסם, נסטלה וסודה־סטרים, ולפני כשנה וחצי החליטה לנסות להמריא עם המיזם הפרטי שלה. בינתיים זירו אג מוכרת לתעשייה, לבתי קפה ולמאפיות בישראל, אבל הסיכויים לפרוץ החוצה נראים לא רע, והסלוגן סביב חברה עם ביצים שלא צריכה ביצים פשוט כותב את עצמו.
תעשו מזה מקושקשת.
× × ×
בכל הקשור לקניידלעך, אנחנו מטבילים במרק עוף (אמיתי. מקורי. בהשתתפות תרנגולת) את העיגולים הקטנים והיפים של 'אינובופרו', שעשויים בכלל מחומוס. החברה היא הראשונה בעולם שפיתחה חלבון מרוכז וטבעי לגמרי שמופק מחומוס, עם ערך תזונתי גבוה וללא ההשפעה האלרגנית של סויה או חלב פרה, "והטעם של החלבון הזה נהדר - כי לחלבון מן הצומח יש לרוב טעם נוראי. הוא הרבה יותר טעים מחלבון סויה או אפונה", מבהירה טלי נחושתן, מנכ"ל החברה.
תכף הם אמורים לעשות מהחלבון הייחודי הזה גם חלב, יוגורט, מיונז, חטיפים מלוחים והמבורגרים, אבל אנחנו קיבלנו קניידלעך. אלה קניידלעך מצוינים, שעושים כל מה שהייתם מקווים לו מקניידלעך מקצועיים: נותנים התנגדות סבירה אבל לא מופרזת לשיניים, ומלאים בטעם מובחן אבל כזה שאינו משתלט או מאפיל על המרק, אלא משלים אותו.
"אוי, זה טעים", נאנח טום. "מרקמית זה טיפה נדבק יותר לשיניים, אבל בתוך המרק זה עובר מיד. בטעימה עיוורת לא הייתי עולה על זה שזה שונה מהרגיל".
כולנו מרוצים מהם לחלוטין, ומנשנשים את הכדורים הספוגיים כמו חטיף שולחני שיוכל להחזיק אותנו בחיים בין ארבע הקושיות להפסקת האוכל הקבועה בהגדה, שממנה רובנו, כמקובל, לא נשוב.
לצד הקניידלעך אנחנו נוברים בסלט של 'ורטיקל פילד', חברת פודטק שמגדלת את כל החסות, העלים, התרד, הסלק, הקייל וצמחי התבלין (פטרוזיליה, נענע, שמיר, עירית, בצל ירוק) בתוך, ובכן, מכלים סגורים שבנויים לגובה. שיטת המכל נועדה לצמצם למינימום את פרק הזמן שלוקח לירקות להגיע מהשדה למדפי הסופרמרקט. השיטה: ביטול השדה.
למעשה, השדה הועבר כולו לתוך המכל, שלגובה קירותיו גדלים הירקות באופן מנוטר, מבוקר, בתאורה וטמפרטורה מדויקות, ללא חומרי הדברה ועל פני שטח מצומצם בהרבה מזה שהיה נדרש בטבע. "במכולה סטנדרטית של 12.5 מ"ר, אנחנו יודעים לגדל תוצרת חקלאית שווה לזו של דונם אדמה", אומר לי גיא אליצור, מנכ"ל החברה. "אנחנו גם משתמשים ב־90 אחוז פחות מים, כי המים מחלחלים מלמעלה למטה ומשתמשים בכוח המשיכה, כך שהם מנוצלים בצורה הרבה יותר טובה מאשר אופקית על האדמה".
החזון? ליד הסופרמרקט תַּחנה באופן קבוע מכולה והצוות יוכל לקטוף את הירקות הטריים היישר מקירות המכולה למדף. "הזמן שבין הקטיף למכירה יהיה ברמה של דקות בודדות וזה קריטי, כי ככל שאתה מתרחק משעת הקטיף, כל גידול חקלאי מאבד את החיוניות ואת הטעם והוויטמינים שבו". ממש עכשיו הם מתחילים פיילוט עם סניפי רמי לוי במודיעין וברעננה, וגם מספקים סחורה לכמה מסעדות. ולנו.
סלט הירוקים שלהם מצוין; החסות רעננות, ההבטחה ממומשת במלואה. סלוגן אפשרי? החסה העוברת דרך קירות.
× × ×
מנה עיקרית עכשיו. זה חייב להיות בשר, אבל העולם, כידוע, מוכרח להפסיק עם הבשר או לפחות לחתוך משמעותית. "75 אחוז מהחקלאות העולמית משרתת את החיות שאנחנו אוכלים, וכדור הארץ לא יכול להמשיך לשחוט מיליארדי ראשים בשנה", מזכיר לי אראל מרגלית, שעומד בראש עמותת 'יוזמה לאומית' להפיכת הפודטק לקטגוריית היי־טק מובילה בישראל. "רק השנה השקיעו בארץ מעל 300 מיליון דולר בענף הפודטק, ואם לפני שנים הכלכלה הישראלית התבססה על חקלאות, ובשנים האחרונות על היי־טק, עכשיו הגיע הזמן לפיוז'ן בין שני הדברים. מעבר לזה, זה פאן. בניגוד להיי־טק, פה לפחות אפשר בסוף לאכול את זה".
טוב, אז תחליף בשר, כלומר תחליף טוב יותר לתחליף בשר; כי תחליפי הבשר הנוכחיים בשוק - כולל אלו של חברות אופנתיות מסוג 'ביונד מיט' ו'אימפוסיבל בורגר' - עשויים עדיין מרכיבי טעם מעובדים, כלומר מחומרים טבעיים שביניהם מחברים רכיבים מעובדים ומייצבים לא טבעיים מסוג מתיל־צלולוז.
הפתרון? אולי תחליף הבשר החדשני של 'רילבייט', חברה ישראלית שעושה קולות של כיבוש עולם פוטנציאלי, עם פטנט שפיתח הממציא ברק מלמד, ומאפשר שימוש בקטניות ובירקות טריים בשלמותם (אורז, בצל, עדשים, אורז אדום, עגבניות, סויה, אפונה) המתחברים ביניהם לתערובת באמצעות חומרים טבעיים ולא מעובדים, וללא תוספת מים בכלל. איך? סוד. אבל מלמד מדבר על מכונות שמצידן האחד נכנסים ירקות טריים, "רק לקטוף, לשים במכונה, ומהצד השני ייצא בשר". בואו לראות את הקסם, גבירותיי ורבותיי.
התוצאה הביאה את שטראוס להחליט להשקיע ברילבייט במקום ב'אימפוסיבל פודס'. "הם בדיוק חזרו מבדיקה של אימפוסיבל בניו־יורק, טעמו את שלי, ואמרו: לא חשוב אם תחליט ללכת איתנו או לא - המוצר שלך יותר טוב".
עכשיו הוא מקים את המפעל תחת החממה של שטראוס, ומשגר לנו לטעימה תחליף בשר טחון שנראה נקי ויפה, ובעיקר ללא טיפת בשר. רותי מכינה ממנו קציצות פראסה, ואנחנו אוכלים אותן ולא מצליחים להחליט אם הן טעימות יותר מכל קציצות הפראסה שאי פעם טעמנו, או מכל קציצות הבשר שטעמנו. "מושלם", טום מתלהב. "עם יוגורט בצד זה בכלל היה בא טוב".
רותי: "זה ממש טעים. אין בזה אפילו ביצה, וגם בהכנה זה התנהג ממש יפה".
אנחנו גומרים הכל ותוהים מתי מלמד ורילבייט יגיעו למצב שיאפשר להם להחליף לנו את הפרה קומפלט. כי בגדול, אנחנו בעד הפרה במצבה החי. רק שהיא הייתה ונשארה טעימה מדי, ורילבייט מגיעה הכי קרוב לנקודה - למעשה לחלוטין עד לנקודה - שבה אפשר יהיה לבקש מהאנושות, במלוא התוקף המנומק, להניח סוף־סוף לסכין השחיטה, ולפתוח שקית עם תערובת טעימה ומזינה יותר. עוד רגע הם שם. השאלה אם גם אנחנו.
× × ×
לאורך הארוחה אנחנו שותים את מיץ התפוזים של 'בטר ג'וס', חברה ישראלית בת שנה וחצי, שהצליחה לקחת מיץ טבעי ולהעביר אותו תהליך אנזימטי שהופך כמות גדולה מהסוכר לסיבים תזונתיים. התוצאה? עדיין מיץ טבעי - פאלפ והכל - אבל עד 80 אחוז פחות סוכר.
אנחנו קיבלנו את המיץ הזה עם 35 אחוז פחות סוכר, והוא באמת מתוק הרבה פחות, ועדיין נכנס בלי בעיה לתפקיד המיץ של הארוחה. "כתוספת לאלכוהול זה יהיה מדהים", טום פוסק. גם לבישול - למשל כבסיס לרוטב לעוף - המיץ הזה יהיה יעיל יותר. "לכל מה שצריך טעם של תפוז ולא בא לך את המתיקות", מבהירה רותי.
המיץ של החברה נמכר כרגע בעיקר לחברות ולתעשייה, ובעתיד יימכר ישירות לצרכן. "ואנחנו נוריד את רמת הסוכר לא רק במיצים, אלא בכל הדברים הטבעיים הנוזליים - דבש, מייפל, חלב ואחרים", מבטיחה גלי ירום, שותפה בחברה ומנהלת התפעול והפיתוח העסקי.
לא הייתי עוצר נשימה לקראת המייפל הלא־מתוק־מספיק - באמת שהפנקייק הזה לא ימתיק את עצמו - אבל כמו רוב חברות הפודטק, גם בטר ג'וס בונה על התפכחות עולמית הכרחית ממתיקות היתר.
הקינוח לארוחה שלנו, פאי־לימון, שלהכנתו השתמשו בתחליף הביצה של זירו אג במקום בביצים סטנדרטיות, מבהיר סופית את הנקודה: בגדול הוא מציג מרקם משכנע, לימון־לימוני, בצק טוב ומתיקות מופחתת ונעימה, אבל החמאתיות המושחתת של הקינוח המקורי חסרה כאן, והכל מרגיש טיפה ספרטני ולא נדיב עד הסוף. זה טעים, אבל מכיוון שכבר אכלנו פעם מהדבר האמיתי, אנחנו יודעים לאמוד את ההפרשים. ובשלב מתקדם זה - של הארוחה, החיים והמגפה בכלל - משהו בטום נשבר: "אני הכי נגד אוכל מעבדה, כי אני מאמין בחומרי גלם. בגלם אמיתי. אני רוצה לדעת איך גידלו את הפרה".
קצת מיושן מצידך.
"השאלה היא אם אתה רוצה קיימות באוכל - ואז שקית של אבקת ביצים תשריד אותך גם עם קורונה - או שבא לך טעם של ביצי משק כתומות כאלה, כמו בספרד. אז תקרא לי מיושן, אבל אני איש של טעם".
דווקא היה לביצים טעם.
"בעיניי זה הרבה יותר פתרון מאשר קולינריה. יש הבדל בין לאכול לבין חוויית אוכל. ואני בגישה שלי לא רוצה עדיין במאה אחוז להסתמך על אבקה שעושה לי חביתה. אני מעדיף לראות ביצה נשברת".
ועדיין, הנה ארוחת חג כמעט שלמה בלי שאף ביצה נשברה. העיקר הבריאות, בעיקר עכשיו. ואם כל הפודטק הזה רק יגדל כמתוכנן, כולנו נאכל בסוף טוב ובריא יותר, לעצמנו ולכדור וכל זה. בינתיים תפתחו דלת; זה השליח עם הצ'יזבורגר, הצ'יפס והקולה. תיהנו כל עוד אתם יכולים.
את היוזמה לארוחה הזו הרימו קהילת החדשנות FOOD TECH ISRAEL, מיזם משותף של משרד הכלכלה ועמותת יוזמה לאומית, שנועד להפוך את קטגוריית הפודטק לקטגוריית הייטק מובילה של ישראל. הם עושים זאת על ידי יצירת שיתופי פעולה, בדיוק כמו הארוחה הזו. כידוע פודטק, מחברת בין צרכי מזון עולמיים לבין טכנולגיות חדשניות, וכבר כעת ישנם מספר חברות פודטק ישראליות מובילות בעולם. מגמות כמו מזון בריא, צמצום פלסטיק, ואתגר ההזנה במדינות רעבות, מיירצ הזדמנות לקחת את החדשנות הישראלית לשלב הבא, לתוך הצלחת שלנו. ניסן זאבי , מנהל קהילת FOODTECH ISRAEL מספר שדווקא כעת בצל משבר הקורונה, יותר ויותר משקיעים מבינים הצורך להשקיע בחדשנות במזון ופיתוח מודלים חדשניים לגידול מזון מקומי, ופיתוח שרשרת אספקה בטוחה. "מכון המחקר למזון שמוקם שתל חי, והמחקרים שנערכים בגליל, מראים כי תעשיית המזון בדרך למהפכה. את הניצוצות שלה, רואים על השולחן שלכם כבר כעת".
נעמה קאופמן פס, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה: "שינויי האקלים והגידול באוכלוסייה מעמידים את אוכלוסיית העולם בפני אתגרים רבים בתחום המזון, ומחייבים היערכות בכל הנוגע לתזונה שלנו בעתיד הלא רחוק. החידושים והפיתוחים הטכנולוגיים בתחום זה פותחים צוהר לעולם מרתק ואנו במשרד הכלכלה רואים בתחום הזה כאחד ממנועי הצמיחה הבאים של המשק הישראלי. המטרה שלנו היא הגברת הפריון ויצירת מקומות עבודה - זה יקרה על ידי עידוד החדשנות וקידום טכנולוגיות בתחומים רבים, כמו בתחומי המזון, כדי שישראל תוביל את המהפכה העולמית.
"מאפיין בולט של תחום הפודטק הוא המספר הגבוה של נשים יזמיות. בניגוד לתחומים אחרים כמו סייבר לדוגמא. זה לא מובן מאליו כלל, במיוחד בעולם היזמות וההייטק, שם מספר הנשים עדין נמוך ממספר הגברים (יש בערך הבדל של פי 10 בין כמות הנשים לגברים היזמים בהייטק). כניסה מאסיבית של נשים יזמיות הוא אתגר וגם הזדמנות בעלי חשיבות לאומית".
