"עכשיו הם כבר הורגים את ההורים שלנו". זו אחת מהתגובות היותר נפוצות, והפחות קשות, שמילאו השבוע את הרשת. ביטויים חסרי תקדים של זעם גדול מהציבור הרחב כלפי הקהילה החרדית ומנהיגיה. זאת, בשל הצטברות נתונים המעידים על עלייה תלולה במספר הנדבקים וחולי הקורונה מהקהילה החרדית, בהמשך לגילויים מוקדמים של חוסר אחריות, אי־הישמעות להנחיות והתעמתות עם הממסד הישראלי. הנה, אפילו שר הבריאות החרדי ליצמן ורעייתו חלו. הנגיף כמובן לא התחיל את הסלידה, הוא רק מפוצץ את כל מה שנאגר במשך שנים ארוכות. "לא מספיק שהם חיים על חשבוננו ושולחים את הילדים שלנו לשמור עליהם בצבא", הולך המשפט המלא, "עכשיו הם כבר הורגים את ההורים שלנו".
עין הסערה היא בני־ברק. גם בימים כתיקונם, העיר היא מוקד גדול לצפיפות ועוני. לפי הנתונים שהצטברו עד אמצע השבוע, בני־ברק הופכת לבעיה המרכזית של מדינת ישראל במאבק הקשה בנגיף. תוך ארבעה ימים, הוכפל מספר החולים בעיר, וביום רביעי עמד על 723 איש - יותר מפי 2 מתל־אביב, מקום שני בארץ אחרי ירושלים, ובאופן יחסי לגודל האוכלוסייה כפי חמישה ממנה. אלה היו רק הנתונים הראשוניים שמגיעים מהבדיקות, המלמדים כי אחד מכל שלושה נבדקים מבני ברק - חולה.
מהשטח מתקבלים דיווחים מדאיגים על התפשטות המגפה במגזר החרדי, שבעטייה נוצר פקק בבתי החולים. חצי מהמאושפזים הם חרדים, ו־60 אחוז מהחולים בטיפול נמרץ - עבור קהילה בת כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. הגדיל לעשות ראש עיריית רמת־גן, כרמל שאמה הכהן, שדרש הקמת חיץ והטלת סגר על השכנה בני־ברק, בשל עלייה בהידבקות בעירו. ביום שלישי כבר הצטרפו אליו השר ליצמן וח"כ מרגי מש"ס, בדרישה להטלת סגר מלא על העיר. נכון ליום רביעי, הדרישה לא התקבלה.
ובתוך כל זה, מבודד בחדר קטן בביתו, יושב ראש עיריית בני־ברק, אברהם רובינשטיין. מספר החולים בעיר מאמיר, רובינשטיין מכיר אישית רבים מהם, כולל אשתו - והוא מוצא עצמו לכוד בין הפטיש לסדן. בין המחויבות שלו לציבור החרדי לממסד הציוני; בין התקשורת הרועשת לרחוב הבני־ברקי, שחלקו מאוד לא אוהב אותו; תוך חיסרון כיס עצום והיעדר סיוע משמעותי ממשרדי ממשלה, ועם זאת, הרצון לשמור על גאווה מקומית, בוודאי לפני ערב החג; תקוע בין הרב ליצמן, שהחריג מקוואות ובתי כנסת, והרב קנייבסקי, שבמשך תקופה ארוכה מדי התיר לימודים בישיבות, להוראות המחייבות, שהתקבלו בציבור שלו בחוסר אמון וכשינוי סדרי בראשית.
באמצע השבוע ביקש רובינשטיין לצנן את הרוחות, עד כמה שניתן. "אנחנו עושים את כל־כל־כל המאמצים. בני־ברק ריקה. בתי הכנסת שוממים. הילדים בבתים", הוא אומר פעמים רבות. "כולנו תפילה שהמשבר יחלוף כמה שיותר מהר. אנשים סגורים בבתים, בלי יוצא מהכלל. לא הולכים להתפלל. קצת קניות, לחם וחלב. ומחכים עד יעבור זעם", ולא ברור אם הוא מתכוון רק לנגיף או למתקפה הגדולה של הציבור הישראלי כלפי העיר שלו. ברגע של כנות, הוא מודה שאין לו הרבה מידע על כל מה שקורה - ועוד פחות מזה, יכולת. אם תרצו, הנה מבוא לאסון בפתח. עזה כחול־לבן.
× × ×
הרגע שהעלה את בני־ברק לכותרות אירע במוצ"ש, לפני כשבוע. לוויה של אחד מרבני הפלג הירושלמי, המתנגד נחרצות לרובינשטיין ופרנסיו, הביאה מאות אנשים שפקדו את האירוע, באופן המהווה פיקוח נפש של ממש. בתחילה ניסו גורמים בבני־ברק להמעיט מחומרת האירוע. "האיש שנפטר הוא כמו אבא שלהם. עשרות אלפים רצו להגיע. בסוף הגיעו רק 400", ניסו להקטין שם. זמן קצר לאחר מכן התגלה שבאמצע החודש - יומיים אחרי שנכנסו לתוקף ההנחיות של משרד הבריאות - התקיימה גם חתונה המונית שערכו קרובי משפחתו של רובינשטיין, ושבה, לפי הדיווחים, נכח בעצמו. לבסוף נפלה ההבנה שבני־ברק עלתה על הכוונת - וספק גדול אם ומתי תרד.
מה קורה עם הפלג הירושלמי? ראית את הלוויה, ומה חשבת?
"שזה נורא ואיום. ראיתי את התמונות והתקוממתי. אבל קצרה ידי מלתקן את כל העולם. יש דברים שאני לא יכול לעשות".
מה ניסית לעשות?
"תשמע, דיברתי באותו מוצ"ש עם נציג המשפחה. אמרתי, 'אם לא תעמדו בדרישות, המשטרה תפרק לכם את הלוויה'. הוא שאל אותי איך לקיים את הלוויה, אבל אחרי זה, שמעתי שמועות שזה לא הופנם. התקשרתי אליו שוב. הוא אמר: 'אני מעביר את זה אליהם'. נו, אז מה ביכולתי לעשות?"
יש לך כתובת שנקראת משטרת ישראל. תבקש עזרה בצורה מפורשת. כי לא נראה שהיא הזיזה את עצמה מי יודע.
"לא יודע... אני גם לא רוצה לבוא בביקורת אל המשטרה".
למה לא? אנשים מבינים שראש עיריית בני־ברק לא יכול להתמודד עם אלפים שמפירים את ההוראות. עבור זה יש משטרה. מה אתה אומר, שבאמת אי־אפשר להשתלט על האנשים האלה?
"אהה... מעדיף לא להתייחס לזה".
למה, אתה מקבל איומים? יש אנשים שאומרים, אתה לא תגיד לנו מה לעשות?
"המממ... לא משמעותי יותר מזמנים רגילים. אבל אתה יודע, כל ראש עיר חשוף. ובאוכלוסייה כזאת גדולה ומאתגרת, יש כל מיני סוגי אנשים".
למה אתה רחום מדי? האנשים האלה מוציאים שם רע לעיר שלך. ואז הם גם יגרמו להדבקה המונית ומוות בכל המדינה.
"מאה אחוז. אבל החשיבה שלי, שאני לא רוצה לדבר יותר מדי בעניין הזה. זה לא לטובת העניין. צריכים להסביר להם את הנושא, ומנסים, פעם ועוד פעם. אנחנו שולחים אליהם מסרים בכל מיני דרכים".
יש מישהו, רב למשל, שאם היה מורה להם בפסקנות, הבעיה הייתה נפתרת?
"לא יודע. יכול להיות".
אנסה שוב. למה שלא תשמיע כאן קריאה ברורה: יש לנו בעיה עם קבוצה סרבנית וקשה, מדינת ישראל, משטרת ישראל - עזרו לנו.
"יש דברים שאני יכול לעשות ויש שלא. שמשטרת ישראל תעשה מה שהיא צריכה לעשות".
ומה לגבי החתונה שאתה עצמך היית בה, שנערכה אחרי כניסת ההנחיות לתוקף?
"גם אם עצרתי לרגע כדי לברך את המשתתפים בחתונה שהתקיימה ברחוב לפני יותר משבועיים, לא לקחתי חלק באירוע כולו. נהפוך הוא, קראתי שוב ושוב לתושבים להימנע מהתקהלויות ולהישאר בבית".
רובינשטיין, כאמור, מנסה בכל יכולתו לשפוך מים פושרים על הדליקה, להקשיב לרשויות ולציית, ולבטח לא להגיד דבר שיכול להתסיס את השטח - משני הצדדים. שוב ושוב הוא מגונן על בני עירו במשפט: לקח זמן למידע להיטמע. אנשים בבני־ברק לא מורגלים בצריכת חדשות כמו בחברה הכללית. עבורם מדובר בשינוי סדרי בראשית. שום דבר לא נעשה פה בזדון. והנה אולי המסר הוטמע: בימים האחרונים אכן נצפו רחובות ריקים בבני ברק, כמה מפרי הנחיות רדיקליים זכו למטר גידופים, ואפילו הלוויה נוספת הקשורה לפלג הירושלמי עברה עם מיעוט משתתפים, כי המשטרה עשתה מה שהייתה צריכה לעשות.
חלק מהמחדל עד כה, הוא אומר, כרוך גם בגורמים המוסמכים, שלא ידעו לתת מענה נחוש בזמן. "מדינת ישראל, שהחליטה לפני חודש על מלחמה בקורונה, לא הלכה מראש על סגר כללי. אז כמו שהמדינה הולכת עקב בצד אגודל, ככה פה. לא היה לנו מידע, ועד שהיה, הוא לא הופנם במהירות, מהמוח ללב. בהתחלה אמרו זה בסין, ואנשים צחקו, אפילו שראשי מערכת הבריאות אמרו, 'זה יגיע אלינו, אין מנוס'. כשסגרו את נמלי התעופה, היו כאלה שלעגו, 'מה פתאום?' בסוף התברר שזה אצלנו. בפתח ביתנו.
"אבל ברגע שהייתה הנחיה של משרד הבריאות לסגור את בתי הכנסת, כולם בבני־ברק נסגרו. וזה דרמטי! לסגור בית כנסת? לא היה דבר כזה, לפחות בכל ההיסטוריה שאני מכיר. אני אישית שמעתי שיש מישהו שממשיך להתפלל בבית הכנסת שלי, מהבידוד נתתי הוראה לכבות שם את כל החשמל. בלי התחכמויות".
רובינשטיין מפנה אל הרב קנייבסקי, הגר"ח, מנהיג הזרם הליטאי הגדול. במשך שבועיים הורה קנייבסקי להמשיך את הלימודים בישיבות ובתלמודי התורה בניגוד מוחלט להנחיות, אך ביום ראשון הוא שינה בחדות את עמדתו והורה בלשון פסקנית להפסיק לגמרי את המניינים ברחבי העיר ולהתפלל ביחידות. קנייבסקי עוד הוסיף והחמיר כי מי שלא שומר בקפדנות על הנחיות הרופאים ייחשד כ"רודף"; בוגרי רצח רבין בוודאי זוכרים את המושג. "חשש רודף, כי אם הוא נדבק וידביק אחרים, הוא עלול להרוג, יש לו דין רודף", אומר רובינשטיין. "אז ביטלו את הבתי כנסת! ביום שני למשל קיבלתי הודעה, שיש קבוצת אנשים שלא נענים להוראות. מיד שלחתי את השיטור העירוני שרץ לפזר אותם. מתקשרים אליי רבנים, שיש להם צעירים שובבים, שמנסים להתחכם, מבקשים שאפעל".
מה זה "שובבים שמנסים להתחכם"? מדובר בדיני נפשות.
"תשמע, בכל מגזר יש אנשים שעפים על עצמם, לכל מגזר יש את הציבור הזה, וצריך לטפל בהם, כמו שמטפלים אצל החילונים".
מדובר בפורעי חוק, להכעיס?
"לא להכעיס. סתם, יצר הרע. תשמע, יצר הטוב אומר לך, 'לך להתפלל. תלמד'. יצר הרע אומר, 'אל תלמד, אל תתפלל, תגנוב', וכדומה. עכשיו זה עובד הפוך! יצר הטוב אומר, 'שב בבית, תתפלל בבית ביחידות'. יצר הרע אומר, 'לך תעשה מניין, תלמד עם חברים'. זה נשמע הזוי! אנחנו אומרים לאנשים, תקשיבו, זה יצר הרע! אתם צריכים להפר את מה שאתם מאמינים בו, מניינים גדולים - כי זה יצר הרע! וקשה מאוד לאנשים להפנים את זה. עולם הפוך".
רובינשטיין הוא ממקורבי הרב קנייבסקי, מוגדר כזרוע הפוליטית והציבורית שלו, והגר"ח מכנה אותו "המלך". הוא גם קשור אליו גם באופן אישי - בנו נשוי לנכדה של הרב חיים. באופן טבעי הוא מאדיר את הרב שר התורה. "הוא לקח אחריות ממרום תורתו וגילו, 92, להגיד לאנשים שיתפללו בבית! אנשים שכל חייהם לימדו אותם שתפילה במניין זה הדבר הכי חשוב בעולם! הדבר הכי נעלה, ללמוד בחברותא - ופתאום ללמוד לבד? זה שינוי סדרי בראשית. אנשים חונכו לחיים מאוד מסוימים, ופתאום מפוצצים להם את זה", הוא אומר. טוב ויפה, אלא שבכך הוא עושה הנחת סלב גדולה; תקופה של כשבועיים, שבה התמהמה הגר"ח מלשנות את החלטתו המוקדמת על המשך הלימודים. זמן קריטי, שמי יודע מה יהיו נזקיו. "לא, לא, לא, זה פשוט לא נכון!" הוא אומר.
מה זאת אומרת לא נכון? אני קורא את ההודעה הראשונה של הרב קנייבסקי, שציטט מהגמרא: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן", והוסיף, "והם השמירה הגדולה ביותר שלא יבוא המשחית לחדרי ישראל". מאמינים אמרו, מה שהרב חיים אומר זה קדוש. רק שבינתיים עבר זמן!
"תראה, אני מכיר את הרב, וברוך השם זוכה לקרבתו. אבל אני לא הולך להיות דובר שלו, קטונתי. בוא נעשה סדר. הייתה חשיבה אחרת שצריך לתת עליה את הדעת. הבתים קטנים וצפופים. אם נכנס חולה אחד מאומת, למשפחה בדירה של 65 מטר רבוע - הוא יכול להיות פצצה מתקתקת. המחשבה הייתה שאולי אפשר להשאיר את הישיבות פתוחות. לבודד את הישיבות. להשאיר קבוצות של עשרה בחורים, לסגור את חדרי האוכל, שיישארו שם.
"אגב, זה עלה אצל ראש הממשלה והרעיון לא נשלל על הסף", הוא מגלה ומספר על ישיבה שקיים נתניהו עם ראשי המגזר החרדי. "בגלל ש'תורה מגנה ומצלה' - אולי יותר טוב להשאיר את הבחורים במסגרות הישיבתיות ולשמור עליהם שם. שלא יסתובבו ברחובות או בבתים. שיהיו סגורים שם. זה היה הרעיון. עד שהגיע מכתב יועמ"ש שזה לא מקובל על משרד הבריאות, ובאותו יום סגרו את הישיבות. כנראה שזאת הייתה החשיבה של 'לשבור את החבית, ולשמר את יינה'. חשבו שתהיה דרך אמצע שתאפשר. ראו שזה בלתי אפשרי, נגמר העסק, זה הכל".
מה קורה עם המקוואות? איך יכול להיות שעשרות אנשים מגיעים לשם? זה לא הגיוני, עם כל הכבוד לטהרת המשפחה.
"נעשה סדר, נשים וגברים. מקוואות נשים זה מדאורייתא. אישה פעם בחודש הולכת לטבול, אין מנוס. זה צורך. תשמע, עשיתי על זה מחקר שלם. דיברתי עם הרופאה המחוזית של ת"א והבנתי שמקווה נשים זה המקום הכי פחות מדביק שיש, כי המים נמהלים בכלור. החומר הכי מחטא זה אקונומיקה. הם לא מעבירים הדבקה, חד־משמעית. מה הבעיה שם? אם יש חולת קורונה שנמצאת בחדר ונוגעת בידית של הדלת או במעקה המקווה.
"אז העליתי רעיון. פטנט!" הוא מוסיף. "להביא קיטורן לכל מקווה, ואחרי כל אישה שטובלת תבוא המנקה, תשפריץ על כל החדר ותחטא אותו. צילצלתי לרופאה המחוזית עם הרעיון. חשבתי שאני ממציא את הגלגל! ענתה, אדבר עם בעלת המקצוע. חזרה ואמרה: המקוואות תקינים. מה צריך? לעבור בסמרטוט על הידיות של הדלת, המתגים של החשמל, והידית של המקווה. זהו. אנחנו מונעים מיותר מעשר נשים להתאסף בחדר קבלה, הכל עובד לפי הכללים, כל המקוואות עירוניים, אני מקבל אחריות מלאה עליהם. בקשר לגברים, היו בהתחלה תקנות לעשרה אנשים, אחר כך חמישה, עד שהחליטו לסגור לגמרי. אין מקוואות פתוחים בבני־ברק! כולל פרטיים. ואם נפתח כזה - אנשים מיד מדווחים למוקד. כי אף אחד לא מתאבד שיעי, בוא".
חתונות המוניות?
"אין, נגמר. אין יותר".
היתקלויות עם המשטרה?
"לא יודע. לא שמעתי שיש בבני־ברק. יש במקומות אחרים. בבני־ברק האוכלוסייה אחרת. תבוא פעם ותראה את תיירות הפנים שמגיעה לכאן, תושבי העיר מאירי פנים, מלביני שיניים, מקבלים את האורח בסבר פנים יפות. גם מי שאחר מהם".
זה יישמר לזמן שהכל יירגע. בינתיים, הרב ליצמן בעצמו קורא להטיל סגר, והקולגה שלך מרמת־גן, כרמל שאמה הכהן, ביקש לבודד את בני־ברק. צריך להציב חומה?
"קראתי על זה. אוי, באמת! מה פתאום! כולם יושבים בני־ברק בבתים. חומה, שמומה - די, די, תפסיקו עם זה!"
× × ×
רובינשטיין, 62, הוא יליד בני־ברק. בוגר פוניבז' ובעל ייחוס, נשוי לנינת הרב מקרליץ (אחיו הבכור של החזון איש, מגדולי הליטאים). חבר ותיק בדגל התורה, חבר במועצת העיר בני־ברק מ־1998, וב־2018 נבחר לראשותה. בעל משפחה גדולה, 14 ילדים - מבת 38 לבת 14. אחד מהם, רפאל ז"ל, נפטר בגיל 16 מסרטן. שומר על דלת פתוחה מול תושבי העיר, כמו אשתו יהודית, שבין היתר, מבלה הרבה בבתי חולים, כסטנדאפיסטית בשעות הפנאי.
עכשיו שניהם מבודדים. אשתו נמצאה חיובית בבדיקה ולדבריו, "היא מרגישה מצוין, רק סגורה כדי לא להדביק אחרים. אז כל אחד מאיתנו בפינה אחרת של הבית". הוא שלח את עצמו לבידוד בעקבות פגישה עם יו"ר 'עזר מציון', שבעקבותיה נבדק ונמצא שלילי. על החובה להישלח לבידוד, למד רק מהתקשורת. "לא ידעתי שאני צריך להיכנס לבידוד. אף אחד לא פנה אליי. זה מיד רץ בכל הווטסאפים, ופתאום מגלים לי: אתה צריך בידוד!" הוא אומר. "ישר נסגרתי בבית, פתחתי פה בחדר חמ"ל, יש לי מחשב, עושה שיחות זום, ברוך השם אין רגע מנוחה. בני־ברק עיר מאתגרת, במיוחד עכשיו".
השיחה עימו מגלה הרבה פערי מידע, שהוא לא מתבייש להודות בהם. אין לי מושג, הוא עונה בכנות בתשובה לכמה מהשאלות. רובינשטיין לא יגיד את זה במפורש, אבל מדבריו משתמע שהוא די בודד במערכה. ידיו של השר ליצמן מלאות בלאו הכי. עם ראש הממשלה נפגש לפני שלושה שבועות, בישיבה שאליה הוזמן בכובעו כמזכיר מועצת גדולי התורה, בנושא המגזר החרדי. ובינתיים, הדיווחים על הנעשה בעירו רודפים אותו. עד כדי כך, שביום שני הוציא מיוזמתו הודעה נרגשת למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: "אם לא נפעל מיד, אני חושש שבתוך שבועיים נעמוד כולנו בפני טרגדיה אנושית, שאת ממדיה אני חושש להעלות על הכתב".
"טרגדיה אנושית", מה זה אומר? בדרך לאלפי חולים ומתים?
"אני לא רוצה להגיד את זה גם כאן. אני יודע שאחוז הנדבקים בעיר גבוה מכל מקום. מספיק לראות את הרשימות. וגם זה, המינימום שקיבלנו ממשרדי הממשלה, הגיע ביום שישי האחרון. בשעה טובה ומוצלחת קיבלתי רשימה של 271 חולים, מתוכם 250 בבתי חולים, שזה לא נכון. הושבתי בשישי אחר הצהריים את הלשכה שלי שירימו טלפון לכל אחד מהרשימה ויעודדו אנשים לצאת ל'ערי המקלט', מלוניות, מרכזי בידוד, עוד דבר שאנשים פה לא יודעים. האם ערוכים לזה בכלל? האם יש מידע למי שקיבל תשובה שהוא חיובי מקופת החולים, איפה להיות? שהוא יישאר מבודד, ולא ידביק משפחה עם עשר נפשות?"
יש לך בכלל מידע כמה בדיקות נעשו אצלכם?
"אין לי מושג".
אז אולי מספרי החולים והנשאים שהתפרסמו, זה רק קצה קרחון?
"יכול להיות. רק עכשיו חוסר התקשורת הזה מתחיל להיות נורמלי. השבוע ישבנו, ראשי הרשויות החרדיות, עם פרופ' גרוטו, לראות איך להתקדם. ותבינו: הקהל שלנו יוצא מהכלל! הציבור החרדי הוא ציבור ממושמע. אנשים טובים, אינטליגנטים. רק אין להם איך לדעת. אין ווטסאפ, אינטרנט, טלוויזיה. מה שקרה זה חוסר מידע. אין אף אחד שמזלזל. רק חוסר מודעות".
אבל כל המדינה מדברת על זה. אוכלוסייה כזאת מעורבת ומשפחתית לא יודעת שיש קורונה? שמסוכן עבורכם, קודם כל, ללמוד ולהצטופף יחד?
"יודעים שיש קורונה. אבל עדיין לא יודעים אם פלוני היה במקום מסוים ומי נחשף למי. היו ניסיונות להודיע לאנשים דרך מכוניות של זק"א, גם בשבת. אבל זה לא מחלחל, עד החוליה האחרונה בשרשרת. זה לא נקלט. לא יודעים מה מהירות ההדבקה. צריך להטמיע בציבור את המידע הזה".
תגיד, ממה אנשים חיים בעיר שלך?
"זו באמת בעיה גדולה. מי שבכלל יש לו חסכונות, נאלץ לשרוף אותם".
כל הכלכלה החרדית מבוססת על נדבנות, עמותות, גמ"חים, תרומות, בתי תמחוי. איך זה יתקיים עכשיו?
"אני באמת לא יודע. המצב קשה מנשוא. אנחנו מאוד חוששים מזה. למשל, יש מפעלי 'קמחא דפסחא' (מגבית לרגל החג, שבה נאספים כסף ומזון לחלוקה לנזקקי העיר - י"נ). מחלקים פירות, ירקות, מצות. בימים כתיקונם אנשים מתאספים ומתנפלים, וכל אחד לעצמו, כי בכל זאת, זה האוכל שלו ושל ילדיו. מאבדים קצת את עדינות הנפש שלהם, כי רוצים להביא טרף לביתם.
"למשל כשאני מקבל טלפון, 'יש קמחא דפסחא. חוששים מתמונות לא טובות כמו שהיו בהלוויה'. אז אנחנו מנסים לתאם דרך מפקד תחנת המשטרה, גם הוא אגב בבידוד. עומדים פקחים ומווסתים את הציבור. מתחם מגודר. אם זה יעבוד, מצוין. ואם זה לא יצליח? לא יודע מה נעשה. כסף זה רק חלק מהעניין. יש העניין הלוגיסטי. איך אנשים יקבלו את המזון לבית? אנחנו במצב לא נורמלי".
איפה עיקר הבעיה שלך?
"להוציא את החולים מהעיר. להעביר למקומות אחרים, שלא יידבקו. השבוע שכרנו מבנה של בית ספר לא פעיל לבנות, לשים שם מבודדים. רבני העיר הוציאו מכתב למבודדים שילכו לשם".
לכמה אנשים זה מספיק?
"כרגע 170 חדרים".
זהו?
"תשמע, צריך להתחיל במשהו. אנחנו קודם כל צריכים לקבל מידעים אמינים, ואנחנו לא מקבלים. כשנקבל, נעבוד על זה. גם יש תנאים מיוחדים שנדרשים. פיקוד העורף מתפעל מקומות כאלה. כשאתה מביא אזרח מול שלטון צבאי זה משמעותי, לא פשוט להרגיל אותו. לכן אנחנו צריכים לדעת שהשלטון הצבאי הזה יהיה קשוב לצרכים הדתיים של התושבים, ואז נעודד אותם ללכת, לפי הרשימות".
הוא עצמו, לדבריו, מנסה לעזור היכן שרק אפשר, כמו למשל בדוחות חניה, או ארנונה, שנדחתה בחודש; זאת לצד הקצאת מבני ציבור פנויים לטובת לומדים, ובלבד שישמרו על תנאי ההפרדה. אולי מעט מדי ומאוחר מדי, אבל לפחות מתחילת השבוע נראה שעיריית בני־ברק החליטה להעלות עוד כמה הילוכים: הקמה של מתחם היבדק וסע, דרייב־אין לצורך בדיקות קורונה, לצד בדיקות במרכולים; ומינוי אלוף (מיל') רוני נומה, כראש מטה המאבק בעיר (ראו תיבה).
אלא שגם הוא יודע שהמפתח מצוי בידי משרדי הממשלה, איפה שהכי כואב: כסף. "אנחנו מחכים להם. הם יצטרכו לשלוח את היד לכיס. העסקים פה מתמוטטים", הוא אומר, "למשל אולמי שמחות, זו הייתה עונת השיא שלהם, חודש אדר ותחילת ניסן. הם קורסים. עסקים קטנים נסגרים. ביטולי עסקאות של 5,000 שקל, פה זה יכול להיות קטסטרופה בשביל התושב. משכנתאות? גם דחייה של חודש לא תעזור. העסקים מרוסקים. אנשים שלא עובדים, נגיד חודש־חודשיים, לא יהיה להם לאן לחזור. אז זה כבר עניין של המדינה".
× × ×
על בני־ברק נטו תמיד להגיד, "פצצת זמן חברתית". הקלישאה שנשמעה תמיד כמו דחיית הקץ, אזהרה שפעם אולי עוד תתממש. ובכן, השעה הזאת הגיעה, עכשיו. רובינשטיין עצמו מזכיר את עירו בנשימה אחת עם עזה. "בני־ברק העיר הכי צפופה בישראל, אולי בעולם. 209 אלף איש על 7,000 דונם. יושבים בה למעלה מ־40 אלף משפחות. לא לשכוח, לא כל העיר למגורים. צפופה יותר מרצועת עזה", הוא אומר.
הוא צודק, אפילו ממעיט. בני־ברק היא היישוב הצפוף בארץ, עם 26,500 תושבים לקמ"ר. אם בוחנים את השטח הבנוי למגורים בלבד, רק 43 אחוז מהשטח, המספרים לא ייאמנו - 65 אלף איש לקמ"ר. פי 13 מהצפיפות ברצועת עזה, כפול מבומביי בהודו ודאקה בבנגלדש, כנראה המקום הצפוף בפועל בעולם כולו.
בני־ברק היא גם העיר הענייה בישראל. אשכול סוציו־אקונומי 2. היישוב היהודי הרביעי בעוניו, אחרי צמד הערים החרדיות ביתר־עילית ומודיעין־עילית, והיישוב רכסים, אף הוא חרדי. שכר ממוצע, כ־70 אחוז מהממוצע הארצי, למשפחות גדולות בהרבה. שיעור תעסוקה, 44 אחוז בלבד. זו גם עיר צעירה להדהים. בדומה לרצועת עזה, כמחצית ממנה הם צעירים עד גיל 18. בבני־ברק קרוב לשישה ילדים בממוצע למשפחה מול הממוצע הישראלי של שלושה ילדים למשפחה.
כל השילוב הנפיץ הזה - משפחות עצומות, חוסר יציאה לעבודה, היעדר לימודי ליבה והשכלה המתאימה למאה ה־21, התנגדות נחרצת לשירות בצבא שבעקבותיה השתלבות בעולם העבודה והסתמכות על כספי המדינה - הולך למקום מאוד לא טוב. לפי הערכות מומחים, אם המצב בארץ לא ישתנה, תוך 10־15 שנה תקרוס כלכלת ישראל, בגלל הנטל החרדי. האוכלוסייה החרדית, אומרים למשל בקרן המטבע הבינלאומית, היא הסיבה שבישראל יש את השיעור הגבוה ביותר במדינות ה־OECD של אנשים החיים מתחת לקו העוני, חוסר השוויון הגדול ביותר בחינוך, ואחד משיעורי ההשתתפות הנמוכים בכוח העבודה.
ומצד שני, אין אנשים יותר שמחים בחייהם מאשר בני הקהילה החרדית. הערבות ההדדית, ההשתתפות הגבוהה במתן תרומות, האמונה בצדקת הדרך וחשיבות קהילת לומדי תורה והמרד המאורגן הגדול בתבל בתרבות הצריכה - כנראה יקרים מפז. במדד 14 הערים הגדולות בארץ, בני־ברק מובילה בשביעות הרצון מהחיים, באמון גבוה במערכת הבריאות, בהערכה עצמית של בריאות טובה, ובשיעור הצבעה גבוה בבחירות לכנסת (90 אחוז ליהדות התורה ולש"ס, חמישה אחוזים לליכוד, ואיתמר בן גביר קיבל יותר קולות ממפלגת העבודה ומרצ). תושבי ישראל ממילא צועקים בקולי קולות שהם נורא מאושרים - בעשירייה הראשונה בעולם, קרוב ל־90 אחוז - אבל אצל החרדים, זה כמעט מגיע ל־100.
רובינשטיין מחייך. "כאלה אנחנו. משפחות מרובות ילדים, זה דבר מאוד מבורך. אנשים גרים בתנאי צפיפות של 60־70 מ"ר, עשר נפשות, יש גם הרבה יותר - אבל חיים חיים מאושרים. למרות שהמצב הסוציו־אקונומי נמוך, מדד האושר גבוה, מדד הבריאות גבוה, הפשיעה נמוכה יחסית. זה לא מצביע על אינטליגנציה של התושבים. פשוט, אלה החיים שלנו, מבחירה".
אולי עכשיו מקבלים שיעור כואב? אולי הגיע הזמן לחשוב, למשל, על ריבוי הילדים למשפחה?
"לא. אדם מעדיף שיהיו לו יותר ילדים מאשר הרבה כסף. ילדים מביאים שמחה לעולם, יש אקשן, וזו בחירה שבינתיים במדינה דמוקרטית עוד מאפשרים".
מה עם עניינים שהדחקתם כל הזמן, שעכשיו מתפוצצים בפנים? למשל, הצורך הבסיסי לדעת מה קורה, כי הנה, זה מציל נפשות! אולי להקשיב לחדשות, לפתוח טלוויזיה, להתעדכן בסמארטפון?
"אלה שאלות כבדות, שעוד מוקדם לדון בהן. תשמע, לי יש סמארטפון מסונן. אבל ילד שהולך ללמוד? זה בעייתי. קשה לי להגיד לך עכשיו אם פה ישתנו עכשיו סדרי בראשית. קשה לי לחזות".
לסיום, מה אתה אומר עכשיו לציבור בבני־ברק?
"תישמעו להוראות משרד הבריאות, ולהוראות הרבנים, שהחמירו עכשיו יותר ממשרד הבריאות. לא להתחכם, בכלל. רק שאמר לי כבר עו"ד מפורסם: 'להגיד ליהודי לא להתחכם, זה כמו להגיד לדג לא לפתוח את הפה'".
אלוף (במיל') רוני נומה: "היה צריך לשנות בבני־ברק את כל השיטה"
"זה אירוע לאומי גדול ויש צורך לסייע למערכת שפחות ערוכה לאירועי משבר", מסביר אלוף (במיל') רוני נומה לראשונה את תפקידו כראש מטה המאבק בקורונה בבני־ברק. "לנסות להעביר מניסיוני בניהול משברים בראייה רחבה. הצטרפתי מיד בעקבות הבקשה של ראש העיר לבוא ולבנות לו את המנגנון, שיאפשר לו לקחת אחריות מלאה על מה שקורה אצלו בעיר. הוא רוצה שהדברים ינוהלו מהעירייה, ולא בכל מיני מקומות שאין לו שליטה עליהם.
"צריך לייצר כאן מנגנון שמחובר לכל גופי העירייה, ולגופים שנרתמים לסייע מחוץ לעירייה", הוא ממשיך, "פיקוד העורף, גופים ביטחוניים, סמי־ביטחוניים, וגופים ממשלתיים שצריכים לרתום אותם. לייצר מכל החלקים האלה מערכת אחת שלמה, שמייצרת לרשות יכולת יעילה להתמודד עם אתגר גדול מאוד".
לפי גורמים המקורבים לעירייה, עם פרוץ משבר הקורונה בעירו, רובינשטיין הבין שכוחותיו באמת דלים ואין לו במי להיעזר. זה הגיע לשיא, מספרים שם, כשליצמן, שנלחץ מהקולות בציבור, החליט "למכור את בני־ברק", כלומר, יצא בכותרת על הסגר האפשרי בעיר. בין היתר, נומה מרכז את התקשורת עם הרשויות השונות - מנכ"לי משרד הבריאות, הפנים והמשטרה, נציגי הצבא, פיקוד העורף והמל"ל ועוד.
"המטרה הראשונה היא כמובן בלימת הדבקה המונית", הוא מסביר. "אנחנו רוצים למנוע התקהלויות שהן לא סופר־חיוניות, ורובן לא כאלה. האתגר גדול במיוחד עכשיו, בגלל פסח. יש כאן מנהגים כמו 'קמחא דפסחא', שריפת חמץ, הגעלת כלים, שמייצרים התקהלויות.
"היה צורך לשנות פה את כל השיטה. שיפעלו להפך. למשל, ביעור חמץ, כל אחד ישים בפתח ביתו שקית עם כל החמץ, וגורמים רבניים ייקחו ויבערו את זה; קמחא דפסחא - אנחנו נעביר לביתו של כל אחד את מנת המזון על פי רשימות. אתגר נוסף הוא ההסברתי: להטמיע בתושבים שמדובר באירוע חדש, להסביר למה הכל משתנה, וגם הסברה חיצונית אל מול הציבור הכללי".
נומה, לשעבר אלוף פיקוד מרכז, השתחרר מצה"ל ב־8102. בדצמבר האחרון מונה גם ליו"ר הוועדה שבודקת את נתוני גיוס החרדים, בעקבות מידע כי אגף כוח אדם סיפק נתונים שקריים בנושא. לבני־ברק הגיע על תקן יועץ חיצוני לבקשתו של ראש העיר רובינשטיין. יועצים חיצוניים לעירייה הם עניין מוכר בבני־ברק, אך לרוב באו מתוך הקהילה החרדית. עם כניסתו של רובינשטיין לתפקיד, עוד טרום המשבר הנוכחי, עשה שימוש ביועצים חיצוניים לקהילה, בין היתר במטרה לשפר את השילוב והמעורבות של העיר ותושביה בחברה הכללית.
