המטילות של עמרם ארביב מקרקרות בחצר האחורית. מצבן טוב, אוכלות כמו שצריך, שותות מים בכוסיות קטנות, נותנות עבודה כרגיל. יש להן תעודה של עובדות חיוניות במשק. כל כמה דקות ביצה מתגלגלת לאיטה מאחד מתאי ההטלה אל פס האיסוף. זו הזיה. אתה עומד כאן בין ערימות לשלשת, חרא של תרנגולות, ורואה רק ביצים. אי־אפשר שלא לעמוד בפתחו של הלול של ארביב במושב זרעית ולא להיתקף דמיונות שווא על רקע הדיווחים מלאי הפאניקה על המחסור בביצים בשווקים. לרגע נדמה ארביב לחוואי אמריקאי במיד־ווסט בשיאו של המשבר הכלכלי החריף של 1929. הוא לועס טבק ואוחז בידו שוטגאן קצוץ קנה, יושב על כיסא הנדנדה שלו בפתח הלול וממתין לבוזזים, יורק מדי פעם הצידה. כלבי הזאב הנאמנים שלו, בוני וקלייד, מסתובבים סביבו חסרי מעש, מוכנים לפקודתו לקרוע אותך לגזרים.

קולו הרך והנעים של ארביב מעורר אותנו לחיים. בן 57, לולן בן לולן. בוני, כלבת הזאב של המשפחה משתרעת למרגלותיו. קלייד, רועה גרמני חסר מנוחה, דבוק לאדונו והולך אחריו כצל. זה אמיתי. כל השאר, הטבק והרובה קצוץ הקנה וכיסא הנדנדה, הם פרי הדמיון הפרוע. אפרת, אשתו של עמרם, אומרת שעוד לא הגענו לביזה אבל פאניקת הביצים רצינית לגמרי. "אתה לא מבין מה אני עוברת, כמה טלפונים ממשפחה וחברים אני מקבלת, וכולם 'ביצים ביצים ביצים, שימו לנו בצד ביצים'. יש לי משפחה בירושלים שהתקשרו אתמול ואמרו שהם לא מצאו ביצה אחת בסופר והם מוכנים לבוא לכאן, לגבול לבנון, מרחק שעתיים וחצי נסיעה בשביל לאסוף כמה תבניות. אנשים בהיסטריה, אתה לא מבין באיזו רמה".

מה קרה פתאום?

"קורונה זה מה שקרה. ביצים זה חיים, הבסיס לכל דבר כמעט. בא לך שניצלים, אתה צריך ביצים. הילדים קמים בבוקר, זה חביתות. ויש ארוחות בוקר וערב וכולם בבית כל היום אוכלים, פותחים את המקרר. עוגה? צריך ביצים, לחם? ביצים, קציצות? ביצים. תראה, אני ועמרם גרים שנינו לבד. הבנים עזבו וזה רק אני והוא, ועדיין עמרם מכין חביתה עם מינימום ארבעה־חמישה ביצים".

אפרת ועמרם ארביב. "מה, האיטלקים והספרדים לא בסגר? כל העולם אוכל בלי הכרה" | צילום: אפי שריר

הוא אוכל אותה לבד?

"אני קצת עוזרת לו אבל כן, זו החביתה שלו".

מטילות הזהב

בדרך ללול של ארביב בזרעית מגיע דיווח מירושלים. רועי שרון, הפרשן הצבאי של "כאן" מצייץ: "עברתי בשעה האחרונה ב־12 סופרים/מכולות. אין ביצים בירושלים". "איפה לא הייתי", הוא מספר בטלפון, "ברמי לוי ברחוב האומן, בשופרסל לא רחוק משם, בקו־אופ בש"י עגנון, במכולות בבית צפאפא ובקטמונים, לא מצאתי אפילו ביצת small אחת!"

עמוס דוידוביץ' בקלנסווה. "יש ערים שלמות בלי ביצים" | צילום: שאול גולן

בתגובות בטוויטר מקבל שרון לידים לדילרים של ביצים. אבל הנה, על כביש 899 שעולה משלומי ליישובי קו הגבול מתפתחת דרמה מול העיניים. רכב אאודי עוקף במהירות טור רכבים ומולו מגיעה טויוטה לבנה שחוסמת את דרכו. הוא עוצר בחריקת בלמים, עושה פרסה ומנסה להימלט לכיוון הנגדי. טויוטה נוספת שבאה מנגד מבצעת גם היא חסימה ועתה יוצאים משני הרכבים החוסמים בחורים צעירים שחובשים כובעי מצחייה כחולים ומזדהים כפקחים של משרד החקלאות. הם מוציאים את הנהג מרכבו ועורכים בו חיפוש. במושב האחורי יש כמה תבניות ביצים. יותר מאוחר בטלפון, מוסרים בדוברות משרד החקלאות כי מדובר בפקחים של מועצת הלול שפועלים עתה למנוע שוק שחור של סחר בביצים.

זה לא מפליא את ארביב. "בגלל המחסור בביצים אנשים מתפתים לעשות שטויות", הוא אומר ומתכוון לסחר הלא חוקי. יוסי אדוני, יו"ר ועד מושב זרעית ונציג מגדלי ההטלה במועצת הלול אומר שמדובר בתופעה שולית. "רוב הלולנים מוכרים את התוצרת למשווקים מורשים תחת פיקוח. מי שעובד לא חוקי צריך לפעול נגדו ואני מניח שמה שראית זה חלק מהפעילות הזאת. שוק שחור מתפתח כשיש מחסור. צריך לשאול למה חסרות עכשיו ביצים במדינת ישראל. יש לנו כ־2,800 מגדלים בארץ, כושר הגידול שלנו הוא 2.2 מיליארד ביצים בשנה. המשק צורך 2.3 מיליארד ביצים בשנה, כך שכ־100 מיליון ביצים מיובאות בכל שנה לארץ, בעיקר לקראת הפסח. אנחנו המגדלים יושבים כל שנה על תחזיות הצריכה והייצור. בשנתיים האחרונות צפינו שיהיה גידול של 7־8 אחוזים בצריכה וביקשנו שיגדילו לנו את מכסת העופות בלולים. קח למשל את עמרם, לו יש מכסה של 2,480 מטילות. תגדיל לו בחמישה אחוזים, זה עוד 120 מטילות בערך. תכפיל ב־250 ביצים בממוצע לתרנגולת בשנה, זה 30 אלף ביצים יותר ללול. תכפיל בכל המגדלים, אני מניח שפחות או יותר פתרנו את עניין החוסר הנוכחי".

אז למה באמת לא הגדילו לכם את המכסות?

אדוני: "זו הייתה המדיניות המכוונת של משרד החקלאות להגדיל את מכסות היבוא ואנחנו מקווים שהמדיניות הזאת תשתנה עכשיו. המחירים בחו"ל יותר זולים מאשר בארץ, זה לא סוד. הביצה שלנו נמכרת בפיקוח ב־47 אגורות למשווק. בחו"ל יבואן יכול לקנות ביצה בחצי המחיר. אבל יש מה שנקרא ביטחון מזון. אסור לישראל להיות תלויה ביבוא מזון ממדינות אחרות, בטח לא בתקופות משבר עולמיות, כשכל המדינות שומרות את הייצור שלהן לעצמן".

ארביב: "לי יש גם מטעי נשירים, נקטרינות, תפוחים. בגלל מדיניות היבוא יותר ויותר חקלאים מייבשים את החלקות שלהם. עוקרים את העצים. אם לא נייצר את תצרוכת המזון שלנו אז חבל לנו על הזמן, עדיף לסגור את הבסטה כאן. אני שומע שרצים עכשיו בכל העולם לחפש ביצים. שיהיה להם בהצלחה עם זה. למה, האיטלקים לא יושבים כולם בבית, והספרדים מה, מסתובבים חופשי? כל העולם עכשיו בסגר בבית ואוכל בלי הכרה.

"אני אוסף בסביבות 65 תבניות ביום, 30 ביצה בכל תבנית. כל יומיים מגיעה אליי משאית לאסוף את הביצים. אתמול היה הנהג ואמר שטירוף כזה הוא לא ראה בחיים. הסתכלתי על התרנגולות שלי ואמרתי שיהיו בריאות, המשק צריך אותן עכשיו במיטבן".

לולן נקשר לתרנגולות שלו?

ארביב: "אני נכנס ללול שלוש־ארבע פעמים ביום, אבל ממש לא יודע להבחין ביניהן. לי אין קשר רגשי אליהן למרות שאני דואג ששום דבר לא ייחסר להן. הן כולן נראות אותו דבר, אני לא יודע להגיד מי מהן מטילה הכי הרבה. אם הייתי יודע, הייתי מיליונר, כי הייתי משקיע רק במטילות המצטיינות".

בובל'ה ובורמואלוס

אלו ימים מטורפים של מגפה המשתוללת בחוץ ושל הסתגרות בבתים. צריכת המזון עולה בשיעורים חדים. לפני שבועיים כולם רדפו אחרי נייר טואלט, עכשיו כולם מבינים למה. מי שאוכל הרבה, בסוף גם מתפנה.

בטלפון, תוך כדי נהיגה מול הנוף הגלילי של עצי האלון ושיחי האלה, מספר בן חנוכה על היסטריית הביצים. הוא ואחיו בעלים של "חוות נעמי", רשת חנויות לממכר ביצים וגבינות עם סניפים ברמת־גן וגבעתיים, ובזמן השיחה הוא נשמע די נסער מהמצב. "אנשים שבדרך כלל קונים 30 ביצים וזה מספיק להם לשבוע, קונים עכשיו 60 ואפילו 90. יש לקוחות שיצאו מהחנות עם שבע תבניות של 30 ביצים. זה התחיל בשבוע שעבר, כשהתחילו לרוץ שמועות שצפוי מחסור בביצים בגלל הסגר. הייתה פה התנפלות חבל לך על הזמן. לא ראיתי דבר כזה, ועוד על מה, על ביצים! ברגע שהבנו שבאמת צפוי מחסור, התחלנו להגביל את הקנייה".

איך אנשים מגיבים להגבלה?

"הם בלחץ. באים אלינו לקוחות מהוד־השרון, רעננה, כאלה שקונים גם הרבה גבינות ואומרים שלא יקנו גבינות אם נגביל אותם בביצים. אבל איזו ברירה יש לנו? אנחנו מחויבים לכל הלקוחות. ראיתי אנשים מסתערים על תבניות כאילו הגיע סוף העולם. אנשים פרטיים יצאו מפה עם כמויות ביצים של בתי קפה ומסעדות. היו פה ממש ריבים על תבניות, 'אני תפסתי קודם, לא, אני לקחתי קודם', אל תשאל".

התנועה זרמה, הנוף השתנה ותוך שעה וחצי היינו במגרש החנייה של מרכז מיון הביצים של חברת "מן הטבע בארותיים" באזור התעשייה הצפוני של קלנסווה. זה עסק לשיווק ביצים עם ותק של 35 שנה שהוקם על ידי יוסי ואסתר דוידוביץ', זוג מושבניקים עם לול בחצר המשק בבארותיים. היום העסק מנוהל על ידי הבן עמוס שנראה כלפי חוץ רגוע ובשליטה, אבל בתוך תוכו הוא נסער וטרוד ושובר את הראש מאיפה להביא עוד סחורה, כי הסופרים הגדולים והמכולות השכונתיות יושבים עליו כל היום בטלפונים והודעות שבר על סף התחנונים: "תביא ביצים!"

נכנסנו אחריו לאולם המפעל, שם המכונות ממיינות את הביצים, מחתימות אותן ומסדרות בתבניות. "מה אתם רואים פה", שאל דוידוביץ'. ענינו כמו שני ילדים רפי שכל: "ביצים". הוא זרק בנו מבט מלא בוז. "רואים שאין לכם מושג. זה כלום. אני לא רואה פה ביצים. אני רואה מחסור אדיר, בלתי נתפס. יש פער של 40 אחוז בין הביקוש של השוק להיצע של המשווקים. בדרך כלל לפני פסח, הפער בין הביקוש לייצור המקומי הרבה פחות משמעותי. גם ככה זה חג של צריכת ביצים גדולה. תחשבו רק על הביצים ששמים בצלחת הסדר. כל סועד מקבל ביצה. ועל זה יש את כל המאכלים המסורתיים. בובל'ה, קניידלעך, איטריות ביצים מקמח תפוחי אדמה, בורמואלוס שזה תחליף בורקס ממצות ועוד מלא מאכלי חג של כל העדות. זה חג של מצות, אבל לא פחות ממצות גם חג של ביצים. על זה תוסיפו נתון שמאות אלפי ישראלים נשארו בארץ בגלל שאין טיסות. הם כל היום אוכלים ואוגרים מתוך לחץ. אנשים קונים יותר ממה שהם צריכים באמת, אז החוסר מטורף. יש ערים שלמות כמו נתניה, חדרה, ירושלים, אשקלון, באר־שבע, שאני יודע שנכון לאתמול אין בהן ביצים. יש התנפלויות בלתי נשלטות של לקוחות על ביצים".

הוא עונה לשיחה של בעל רשת מרכולים חרדית. "אל תשאל מה קרה", אומר לו בעל הסופרמרקט, "איך שהגיעו הביצים ששלחת הייתה פה היסטריה. עמדו בחוץ אולי 200 איש ולא שמרו מרחק אחד מהשני. כולם צעקו: 'ביצים, רוצים ביצים'. היינו צריכים להזמין את המשטרה שתפזר אותם".

המשאיות עומדות ריקות בחניה, כי אין ביצים. יובל, עובד של "סופר חפר" בבת חפר, שהגיע לגרד כמה תבניות, אומר שגם אצלו לקוחות רבו בחנות על תבניות. "באמיתי, אשכרה בצעקות. כולה ביצים בנאדם, ביצים!"

דוידוביץ' מחייך בעייפות. מתקשרים אליו אנשים פרטיים מהמגזר החרדי ומתחננים לכמה תבניות. "אומרים לי: 'יש לי 7־8 ילדים, תבנית אחת לא מספיקה לנו אפילו לשבת, אנחנו חייבים ארבע־חמש לחג'. אין לי חדשות טובות עבורם, מצטער. אין מספיק ביצים. תראו כמה מתקשרים אליי בזמן שאנחנו מדברים, חמש דקות איתכם וכבר יש לי 14 שיחות שלא נענו ו־23 הודעות. פסיכי לגמרי".

אנחנו מטפסים אחריו למשרד שבקומה השנייה במפעל המיון. הכניסה למורשים בלבד. בזמן שאנחנו מתקשקשים ושורות אלו מוקלדות למחשב, מדינת ישראל מנהלת מבצע עתיר משאבים ברחבי העולם. בגזרת הציוד הרפואי, המוסד מנסה לשים את ידו הארוכה על מכונות הנשמה, לא משנה איפה. המרדף השני שישראל מנהלת בעולם בימים אלו הוא אחרי ביצים.

דוידוביץ' חושף טפח מהפעילות הזאת. "בגלל המשבר, משרד החקלאות אישר יבוא של 100 מיליון ביצים, מתוך זה אני קיבלתי אישור לשמונה מיליון. בדרך כלל איטליה וספרד הן המדינות שמהן אנחנו קונים, אבל עכשיו גם אצלן יש ביקוש גדול. ניסיתי להשיג שם, אין עם מי לדבר. הלאה. פעם היינו מביאים מטורקיה, משם זה היה הכי קרוב והכי יעיל, אבל זה הפסיק לפני ארבע שנים בגלל שהשירות הווטרינרי בטורקיה לא שיתף פעולה עם השירותים הווטרינריים שלנו. הלאה. היינו מביאים מאוקראינה עד לפני שלוש שנים, אבל מצאו סלמונלה בביצים משם והפסקנו. עכשיו משרד החקלאות שלח בדחיפות וטרינרים לחווה באוקראינה כדי שיאשרו יבוא ממנה".

ומה נסגר?

"נסגר שהכל נעשה בלחץ גדול. מתוך השמונה מיליון ביצים שאושר לי לייבא, הצלחתי לגרד רק מיליון. 335 אלף מהן כבר הגיעו במכולה לנמל אשדוד".

ופרקו את המכולה?

"במשמרת לילה הלילה, בתקווה שמחר הביצים יגיעו לפה, נמיין ונשווק. אבל זה טיפה בים. אני שומע סיפורים מיבואנים אחרים שרודפים אחרי חוות באירופה, מנסים לגרד מפה ומשם. וואו, הטלפון לא מפסיק לטרטר. הנה תראה איזה הודעה קיבלתי עכשיו מהבת שלי עדי. היא מבקשת בשמה של אמא של חברה שלה 4 תבניות ביצי XL. אתה קולט, 4 תבניות!! 4 תבניות!!"