פרסום סמוי

העונה הנוכחית של “האח הגדול” איבדה כל טעם כשנגיף הקורונה הגיע לישראל. ברמה המוסרית, לא הייתה שום הצדקה להשאיר את המשתתפים בתוך המתחם המבודד, בעוד העולם שבחוץ מתמודד עם משבר שמוגדר בתור החריף ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הקטע המדהים שבו הפיינליסטים נחשפו בפנים המומות לקמצוץ ממה שקרה, רק המחיש את גודל האיוולת. מצד שני, אלה האנשים שעושים את “האח הגדול”. ציפיות גבוהות בתחום האתיקה אין מה לחפש שם.

אבל גם אם התוכנית נהנתה מרייטינג ובאזז, הגמר הדגיש עד כמה כל זה היה חסר משמעות. הרגע המכונן, שבו הזוכה מגלה שהיא כבר לא אלמונית, התרוקן לחלוטין מתוכן. הגימיק של “קהל” דרך מסכים הוא פיצוי עלוב על היעדרו של טקס ההכתרה הרשמי, שהוא המפגש של המנצחת עם הצרחות באולפן. בהמשך לא יזהו אותה ברחוב, כי אין רחוב. אירועי השקה לא יתקיימו בקרוב, אלא אם גם הם יעברו לזום. זה לא שאין 15 דקות של תהילה. הן פשוט נדבקו בקורונה. ברובד העמוק “האח הגדול” ספגה סנוקרת קטלנית עוד יותר, שכן הווירוס תוקף באלימות את הריאות המושחרות בלאו הכי של הפרטיות. ה”כלי” של השב”כ, הפנטזיה של שר הביטחון לעבוד עם חברת סייבר מפוקפקת, האפליקציות שעתידות לנטר אותנו לטובת בריאות הציבור, שמצידו יוותר בשמחה על מה שצריך לטובת קאמבק כלשהו של הנורמליות. העסקה המרכזית של “האח הגדול” – אינטימיות תמורת סלבריטאות – קרסה בשני האגפים שלה. ובהינתן שתעשיית הטלוויזיה כבר בעיצומה של תקופה קודרת ומצבה של רשת בפרט עגום למדי, גם הכדאיות הכלכלית פוחתת. לא נורא: ערוץ 13 עודנו אוחז ב”הישרדות”, וממילא זה הפורמט שכולנו חיים עכשיו.

שודדי הזמן

"בית הנייר", נטפליקס

נגיף הבינג' של נטפליקס חזר עם אצבע חדה בעין. הצופים כלואים בביתם ובמקום לתכנן נסיעה בלתי נשכחת לטוקיו, ריו וניירובי, בוהים בדמויות שנקראות "טוקיו", "ריו" ו"ניירובי". במקום נופים מרהיבים או הלם תרבות – גיבורים מקרטון ודיאלוגים גרועים. בשלב זה, "בית הנייר" בעצמה נראית כמו בטטת כורסה אחרי מנת יתר של חטיפים. העלילה בקושי זזה, הטוויסטים מגוחכים וגם מכונת הנשמה לא תציל את מה שעוד נותר מהאמינות הירודה מלכתחילה של הסדרה. הדבר היחיד שעדיין מעורר השתאות הוא הקיבעון של התסריט על בדיחות מיניות, שמעוררות מחשבות נוגות על הגיל המנטלי של הכותבים.

זה מדכא, כי העולם כן זקוק למה ש"בית הנייר" הייתה: הסחת דעת גלובלית, שמחברת בין בני אדם על רקע החרדה הגדולה של האנושות לפני הקורונה - אימת השעמום. עכשיו אפילו הכסף שהחבורה כל כך רוצה לגנוב – ומי זוכר למה – לא שווה יותר מקרטון ביצים. ואם כך, מה הפלא שהסחורה היחידה שבאמת לא מסובך לשדוד כרגע היא הזמן של כולנו.

בקטנה

אחרי אילנה דיין הגיע תורו של אלון בן דוד להיתקל בראש המוסד, מטעם "שישי" של רשת. בערוץ 13 לא הסתפקו במיחזור של כתבת יחצנות, כולל הטקס המגוחך של פגישה־חצי־פגישה: הכתב הוא זה שעד לאחרונה טען שכולם מתחרפנים בגלל שפעת. והנה, רק תנו לפרשן צבאי מעורבות ביטחונית ומנה הגונה של שושואיזם. העיניים שלו כבר יצטעפו מאליהן.