אתמול נפתח השבוע הרביעי בישראל ללא מסגרות חינוכיות. ומכיוון שהדרך לאובדן שפיות בלתי זמני התקצרה מאוד, בבת־אחת הפכו המסכים מהשטן הגדול לאלוהים בכבודו ובעצמו. בארה"ב, למשל, נרשם זינוק במספר המנויים של דיסני פלוס, שירות הסטרימינג של דיסני, שהוא בעיקר מאגר חסר תקדים בהיקפו של קלאסיקות לילדים. לאור איתותי המצוקה של אינספור הורים, אם דיסני פלוס יגיע לכאן - הוא יתקבל בתור המשיח.

עד שזה יקרה, יש מי שמנסים להעסיק את קהל היעד ובמקביל גם לחנך אותו. "פלמ"ח", שעלתה אתמול לשידור יומי, מתיימרת להחזיר את הדור שמתועד עוד לפני לידתו אל הימים שבהם נערים ונערות השתתפו במאבק להקמת המדינה. וכדי לשכנע את הצופים להצטרף לשיעור, גויסו שמות נוצצים כגון יעל שלביה ועומר חזן. אלה נפרדו מבגדי המעצבים והולבשו במדי חאקי. והנה, גם כוכבי האינסטוש הם חלוצים מחוספסים.

אולם המורות והמורים להיסטוריה יכולים להסיר דאגה – כלומר לפחות אחת מהן – מליבם. לפי פרק הבכורה הכפול קשה להכריז שנמצא להם תחליף ראוי. מלכתחילה, החיבור של סדרות ילדים והז'אנר התקופתי הוא אגוז כמעט בלתי אפשרי לפיצוח: התאמת השפה, הדגשים בעיצוב, וכמובן הדיוקים העובדתיים מייצרים אתגר שלא ניתן לפתור רק באמצעות ליהוק של פרצופים מוכרים ויפים.

ואכן, "פלמ"ח" נראית יותר כמו פעולה בתנועת נוער מאשר יצירה טלוויזיונית מושקעת. העלילה מציגה את האחים אמיל (אברהם ארנסון) ואלינור (נאיה בינשטוק הבולטת לטובה), שעלו עם הוריהם בספינת מעפילים לא חוקית ונמלטו ממנה לאחר השתלטות של הבריטים. בשארית כוחותיהם הם נפלטים אל החוף ופוגשים שם צוות צעיר וחדור אידיאליזם.

זה יכול היה לעבוד אלמלא התחושה שכל הסט עומד להתפוצץ מצחוק בכל רגע: בין אם בגלל האופן שבו האנסמבל הבוסרי מדקלם טקסטים עמוסי פאתוס, או בעקבות המאמצים של נציגי המנדט לזייף מבטא בריטי, בעודם מדברים עברית שוטפת עם הדמויות הישראליות. אף אחד לא מצפה להפקה בסטנדרטים של "מד מן" מבחינת הניואנסים, אבל מומלץ גם לא לגרום לבלבול בין דרמה לפרודיה.

ניכר ש"פלמ"ח" מונעת מכוונות חיוביות. דף המסרים שלה, בינתיים, הוא בוודאי הגשמת הפנטזיות של משרד החינוך. אולם אחת הסיבות לשיפור המשמעותי ברמת התוכן לילדים בעשור האחרון היא ההכרה המתבקשת בחוש הריח המפותח שלהם, זה שמסוגל להבחין בפלסטיק פדגוגי בעטיפה של ממתק. לכן גם השילוב בין דיבור ציוני נלהב והורמונים משתוללים עשוי שלא למנוע את המשך הטיפוס על הקירות ועל העצבים השחוקים של אמא, אבא וכל השאר.

הקורונה. במקביל, כתבי חברת החדשות צייצו טקסט אחיד, שקורא להנהלה לשתף את העובדים בתוכניות הקיצוץ החריפות. הבעיות של ערוץ 13 לא התחילו עם הקורונה, אבל הנגיף תוקף אותו כשהמערכת החיסונית שלו חלשה למדי. ועם כל הביקורת של החתום מעלה על המתחולל שם, במיוחד במהדורה ובתוכניות האקטואליה, גוף תקשו־רת חנוק ועני זה בטח לא חדשות טובות לדמוקרטיה.