"אני עולם שלם של מופלטות ומוזיאונים"
ההורים שאיבדו את כל הרכוש. הילדים שצחקו על העוני שלה. בני הזוג שלא ידעו להתמודד איתה. ירדן אדרי נכנסה ל'אח הגדול' כדי להביא מיליון לאבא ואמא, ויצאה משם עם בטן מלאה על ליאור ותקוה. עכשיו היא מדברת על החלום לחגוג מימונה בין יצירות אמנות, הטיפולים הפלסטיים, הקוקו שעושה מצב רוח, ומה באמת קרה עם בן־אל תבורי
ירדן אדרי יצאה מבית 'האח הגדול' למציאות משונה. לא קל להיות סגורה במקום אחד עם זרים במשך שלושה חודשים, אבל אולי עדיף היה לה להישאר שם. את הריאליטי אי אפשר למנף כרגע. אין השקות, אין סלפי עם מעריץ ברחוב, וכמעט שאין שיתופי פעולה מסחריים באינסטגרם. איזה בזבוז. בתחילת השבוע עברה אדרי יחד עם ארבעת חבריה לגמר, מבידוד בבית בנווה אילן לסגר בביתה הפרטי. כמה ימים אחרי, היא עדיין לא נחתה בכוכב הלכת מציאות קורונה. "היו לי תסריטים ביטחוניים בראש, בכל זאת ישראל, אבל לא חלמתי שתהיה מגפה. מי ידע שיש דבר כזה? חיידק מידבק שממית אנשים? שהמדינה תיכנס לסטרס כזה של סופרמרקטים?"
מבאס אותך שככה היציאה הייתה?
"ברור שהיציאה לרחוב ביום שאחרי הגמר היא פחות נוצצת, אבל לא בשביל הסוג הזה של הפרסום נכנסתי. אני דוגמנית מגיל 14 ושמתי את זה בצד, הדבר שאני באמת מחוברת אליו זה אמנות".
המסלול של אמנים הוא לא בדיוק להיכנס ל'אח הגדול'.
"זאת היתה הזדמנות לעזור להורים שלי. משהו שאני עושה כבר המון שנים. אבל עכשיו הייתה לי אפשרות לתת להם את הזכות להתבגר בכבוד. מיליון שקל זה המון כסף וזה יכול היה לעזור להם לקנות בית משלהם, כי בגילם מגיע להם. 23 שנה אנחנו חיים בשכירות. אבל בסוף זה לא קרה, אין מיליון".
מבאס.
"לי יש אמונה, משהו שלי שהמצאתי ואני נשענת עליו. אני קוראת לזה שיקולי שמיים. גם זה שלא לקחתי מקום ראשון, זה מהשמיים. כנראה היה כתוב שירדן אדרי לא תזכה במיליון שקל אבל היא תזכה באהבת עם ישראל שזה שווה עשרה מיליון. זה שיקולים של הבורא והם לא שלי. בסופו של דבר, מה חשוב פה? שההורים שלי, זיוה וצ'ארלי אדרי, יהיו גאים בי. אין לי את הקטע הזה של להתפרסם בשביל להתפרסם. אני ממילא זאת שאחליט אם למנף או לא, אם אלו יהיו 15 דקות או 30 שנה. בינתיים אביבית בר־זוהר וישראל אוגלבו עוקבים אחריי באינסטגרם, גם דודו מעפולה ואביגיל שרעבי מ'גולסטאר'. שמעתי שרוסלנה וקותי גם פירגנו לי. מה קורה פה? מאיפה אתחיל להודות להם?"
× × ×
היא נולדה לפני 26 שנה בקריית־מוצקין. אחות קטנה לשתי אחיות בוגרות ושני חצאי אחים מהנישואים הראשונים של אבא שלה. מעמד מפנק של תינוקת המשפחה, שהשתנה ברגע כשמשפחת אדרי התרסקה כלכלית. ירדן היתה אז בת ארבע. "אבא תמיד היה שיפוצניק, אבל עם רשת מצליחה לתאורה", היא מספרת. "עד שהמשק קרס וחנויות נסגרו אחת אחרי השנייה. ההורים שלי היו צריכים למכור את כל מה שיש להם, מכונית, דירה, תכשיטים, הכל. גדלתי לאבא שעובד מבוקר ועד לילה, בסרבל של שיפוצים, צבוע כולו מרגל ועד ראש ואמא מנסה לעזור לו לכלכל את הבית. כל המשפחה התגייסה לעזור, כולנו עבדנו מגיל צעיר. בגיל 14 עבדתי בדוגמנות, אבל אז היא עוד הייתה עבורי תחביב, עבודות של מותגים קטנים בקריות, בעיקר לאיפור. לא אהבתי להבריז מבית ספר אז לא לקחתי את זה רחוק".
מה החסירו ממך בילדות?
"זה בעיקר זה שמעולם לא הייתי ילדה. שנות השיא של המשבר היו מכיתה א' עד כיתה ו'. הרגשתי שההורים שלי נחנקים. שמשהו לוחץ אותם, שהם מתמודדים עם איזה פיל שלא מדברים עליו, רק ביניהם בחדרי חדרים. אבל כילדה הייתי סופר־ערנית וחדה, ידעתי בדיוק מה הולך. הם ניסו להסתיר את המצב בשנים הקשות, אבל זה לא היה אפשרי כל כך. הם כן קנו לי מה שרציתי, אבל הכל התעכב. אם רציתי בובה, קיבלתי אותה אחרי כמה חודשים. משחק קופסה? אחרי כמה שבועות".
מבחוץ ראו את המצוקה הכלכלית שלכם?
"אנשים מסתכלים על שיפוצניק כעל מקצוע לא מכובד. התביישתי באבא שלי. הוא היה מגיע עם בגדים ספוגי צבע לכיתה ומביא לי סנדוויץ' וכל הילדים היו מסתכלים וצוחקים. לועגים למשפחה שלי. אמרו לי, 'שיפוצניק? אבא שלי עורך דין'. ידעו שאני חזקה, שמי שאומר לי משהו יקבל תגובה, שלא אוריד את הראש. בגלל זה הרגישו נוח לומר. גרנו בשכונה טובה אבל תמיד בשכירות, והחזקנו מעמד כבית בזכות ההתגייסות של כל המשפחה".
ההורים ביקשו, או שאתם הילדים הבנתם שאתם צריכים לתת?
"אבא שלי גבר מזרחי, יש לו אגו. הבנו שאסור להגזים בנתינה כדי לאפשר לו לשמור על הגבריות שלו. את יודעת כמה זה קשה? לא אומרים, 'אבא קח ממני', 'אני אשלם על זה'. אתה פשוט שם על השולחן ונעלם. נותן להורים הרגשה שהם לא צריכים להושיט את היד, מה ששלך גם שלהם".
ומה אמא שלך עשתה אז?
"היא עבדה בעסק של אבא בהתחלה, ואז הפסיקה לעבוד. בעקבות המצב היא התחילה לשלוח מיליון קורות חיים, עד לא מזמן עבדה בקופת חולים כללית. ושלא תביני לא נכון, היא לא אישה קטנה. יש בה כוחות שהחזיקו אותנו מאוחדים. בשבילה ובשביל אבא למדנו להקרין חוזק חיצוני. לא רצינו לתת להם להרגיש שקשה לנו בסיטואציה הזאת כילדים. אבל שם הבנתי, שלא נולדתי לשוויון הזדמנויות".
מה המצב של המשפחה שלך עכשיו?
"עכשיו תודה לאל יש שנים טובות, וזה כי ההורים שלי עבדו נון־סטופ. האחים הגדולים הם בני 39 ו־40, והייתה להם מספרה בבית כבר מגיל 16. היום יש להם מקום מדהים משלהם שכל עכו באה אליו. כל שקל שיש להם הם הרוויחו בזיעת אפם והם יכולים להרשות לעצמם לקנות גוצ'י כי הם עובדים מאוד קשה".
ומה איתך?
״גם אני יכולה אבל יודעת ש־4,000 שקל של תיק זה 4,000 שקל של שכירות להורים שלי. אז אני שמה את התיק בצד כרגע".
את דרכה בבית 'האח' התחילה אדרי כטייפ־ קאסט של הבחורה הפלפלית, זאת עם הפה הגדול, הסיפור האישי הנוגע והמזג התוסס. מתמודדת שהולכת אחר הרגשות, בלי פילטרים ועם הרבה תנועות ידיים והנפות שיער. היא התאהבה בליאור דואק, דייר מהרצליה פיתוח עם פתיל קצר מאוד, ורבה עם מי שהפכה לבת זוגו, תקוה גדעון. מבחינת תוכן, אדרי סיפקה את הסחורה. אבל הצופים היו מהופנטים למראה שלה. מהקוקו שלה. זנב סוס מהודק עד אימה שכיכב בממים ברשתות החברתיות, ועד פוסטים בהם תהו הצופים עד כמה מה ששלה באמת שלה. אדרי לא מתרגשת מהבאזז. "תרשמי שעשיתי רק ניתוח אחד, באף בגיל 18, כי היה לי אף לא יפה. אין לי שאיפה להיות מושלמת, אני אוהבת את זה שיש לי צלוליטיס, שאני לא שוקלת 30 קילו ושאני מרשה לעצמי לאכול מה שבא לי. ובבית 'האח' ברוך השם אכלתי. עם האף לא הייתי שלמה, אז החלפתי. אני לא סובלת שאומרים שיש משהו לא פתור בנפש אז היא רצה לנתח את הפנים. חרטא בפיתה".
מה עשית חוץ מניתוח באף?
"הזרקתי בשפתיים והזרקתי בעצמות לחיים, אבל חשוב מאוד לוודא שאתה לא מתמכר לזה. אני באופן כללי לא אדם של התמכרויות. לא עושה סמים ואלכוהול. הכי סחית. גם עם ניתוחים לא הגזמתי. בשפתיים אני צוחקת שיש לי ספינג'. איך אומרת לאה שנירר? פאן לי במקסימום. אני מרגישה טוב בעור שלי".
בואי נדבר על הקוקו רגע. מתי הוא הפך לקטע שלך?
"הייתי רקדנית בלט המון שנים, הקוקו הזה הוא עוד מכיתה א' כשהייתי הולכת לחוג. זה קוקו מצב רוח, ככל שהוא יותר גבוה המצב רוח שלי יותר טוב".
זה כואב? נראה שכן.
"זה כואב כמה שזה כואב. בחיי. אבל התרגלתי. האיפוק הזה, אני אוהבת אותו. הקוקו שומר על האיזון שלי, גם כשאני מרשה לעצמי לשדר פגיעות".
אנשים בבית תוהים אם הפריזורה הזאת לא גורמת לנשירה.
"תגידי, את באת לבאס אותי עכשיו? זה לא עשה לי נשירה, אבל זה לא בריא".
סוף־טוב הכל טוב, לגמר יצאת בפזור.
"חגגתי. הרגשתי שעברתי תהליך של שחרור, שיחררתי את עצמי מעצמי. ברגע שהצלחתי להתעלות מעל עצמי, לבלוע רוק כשאומרים לי דברים שקשים לי ולא ישר לצאת עליהם, וגם לעשות שינוי קטן בילד שצפה בתוכנית, אני עשיתי את שלי. אנשים שזילזלו בהם כותבים לי מאתמול מלא הודעות, אומרים לי, 'השפעת עליי'".
× × ×
אין ספק שחלק גדול מתשומת הלב שקיבלה בריאליטי הגדול של רשת הגיעה בזכות הקשר המסובך מדי עם ליאור, שהתחיל בפלרטוטים, והמשיך בחיבוקים בלילה כשהוא מצהיר בבוקר שהם רק ידידים. ירדן המשיכה לרצות אותו גם כשכבר היה ברור שהוא מעוניין בתקוה. ״כשאת בבית כזה, תרצי או לא תרצי, משהו בינך לבינו קורה. הוא נראה טוב והיה ווייב כיפי, אבל רגש לא היה לי אליו. היו דברים אחרים, רגש לא. ומראש לא כל גבר יכול להתמודד עם אישה כמוני, אידיאולוגית, חזקה, הישרדותית. כזאת שחוותה הרבה בחייה, והיא רק בת 26".
בדיעבד היא חושבת שהקשר ביניהם לא היה ממש שורד בעולם האמיתי. "אם הקשר ביני לבין ליאור היה קורה מחוץ לבית, הוא היה מחזיק שעה בלחץ. ליאור הוא בחור כריזמטי שנתתי לו כבוד בהתחלה אבל באמצע העונה הבנתי שזה לא מגיע לו. היום אני מבינה שהוא היה כלוא בין עולמות, בין תקוה, לביני, לבין נעם האקסית שהצטרפה בכניסה של הדיירים החדשים".
עד כמה היו מסובכים היחסים עם תקוה בבית? הייתן הראשונות לריב בבית ובמקרה האחרונות שנשארו בו.
"ניסיתי לשמור על יחסים טובים ותקינים בין שתי נשים דומיננטיות. כבוד בסיסי ביותר. לצערי זה לא צלח בבית, היא חשבה שאני לא ראויה לשבת בגמר - ישבתי בו. אני דווקא כן חשבתי שהיא ראויה. הרגשתי פה כמו דוד וגוליית, בצד שלה יש תותחים ובשלי רק ספר תהילים קטן. כשניסיתי ללכת איתה בדרך מכובדת נתקלתי בחומה בצורה. הבנתי שיש כאן עסק עם טיפוס, ושאסור לי להתלהם ולאבד את זה. בואי, התמודדתי עם דברים פי 900 יותר קשים. נראה לך שמילה של תקוה תפרק את העולם שבניתי לי? את מי שאני?"
גם את וגם תקוה לקחתן על עצמכן לייצג מחנה מסוים. היא ייצגה את יוצאי אתיופיה ונשים מלאות, את ייצגה את עדות המזרח.
"המסר שלי עבר, שלה עבר פחות, וזה כנראה בגלל איך שהיא הסבירה אותו. אבל זהו, אני מעל זה. אני מאחלת לה בהצלחה ומברכת אותה על הזכייה".
אמרת בתוכנית שאת מרגישה שאת תיק.
"הרגשתי הרבה מאוד שנים שאני איזה נטל על גברים, במי שאני ובמה שאני. בגלל זה הסתובבתי הרבה זמן בעולם כמו כלי ריק, כמו מישהי שחייבת אהבה בכל מקום ודורשת אותה כדי למלא את הכלי שהיא. תוסיפי לזה שעשיתי כמה בחירות מאוד לא טובות בעבר. בואי נגיד שאני האישה שיכולה לומר לנשים אחרות שהן צריכות לקום וללכת. אם אני הלכתי מאיפה שהייתי, כל אחת יכולה".
למה החלטת לא לפתוח, למרות שהיה כאן גל של נשים מפורסמות שבחרו לדבר על התעללות מצד גברים בגלוי?
"דיברתי כמעט על הכל, אין משהו שלא שמתי ברצפה של 'האח'. נתתי כל מה שהיה לי לומר. אבל הנושא הזה הותיר בי צלקת ענקית שעד היום קשה לי להתמודד איתה. אני לא אהיה בובה של אף אחד. לא אהיה אחת שנוח לגבר לומר לה יום אחד, 'סיימת את תפקידך את יכולה ללכת'. מבחינתי זה לא לגיטימי. אישה צריכה לעמוד על שתי רגליים. דווקא בגלל שבאתי מבית לא יציב, אני לא רוצה להגיע למצב שאצטרך לחלץ את עצמי יום אחד, ובגלל זה אלך עם כל מי שמזדמן. לא. אני בודקת היום היטב מי הגברים שאיתם אני רוצה לנהל קשר רומנטי, או בכלל בחברתי. לא מאמינה בסיפורי סינדרלה מלכתחילה. שאישה מרקע עני תתאהב בעשיר והם יחיו בעושר ואושר. לא. כל הטוב הזה נגמר בשלב כלשהו, ומי שבא עם היכולת הכלכלית הוא השורד, ומי שמותירים אותו מאחור שבור לב? הוא זה שיאכל אותה".
עוד לפני 'האח הגדול' ודואק שמה בכלל עלה בהקשר לגבר אחר. היא הכירה את בן־אל תבורי, בתקופה סוערת בחייו. הוא בדיוק נפרד מאם בנו, המגישה אורטל עמר, ואדרי מצאה את עצמה מתמודדת בפעם הראשונה עם צילומי פפראצי. "בן־אל ואני היינו ידידים ברמה הכי מינימלית שיש. די עם זה כבר, נו. הוא זמר מוכשר וזהו. לומר לך שלא התבאסתי לראות אייטם רכילות עם השם שלי בהקשר הזה? באותם ימים הייתי אנונימית לחלוטין וחשפו אותי בלי שארצה. זה לא מגניב. גם על ההקשר הזה לא עפתי. יש לי כל כך הרבה מה להציע לעולם, מאשר מה שהראו שם".
ניסו לצייר את זה בתקשורת כאילו את הריבאונד שלו, עשו לך פפראצי יורדת מהבניין שלו בבוקר, בדיוק בימים שהתגרש מאורטל.
"לא יקום גבר שאני אהיה הריבאונד שלו. שימי פה סימן קריאה. זאת הייתה סערה רגעית של עשר דקות וזהו".
איך את רוצה שמערכת היחסים הבאה שלך תיראה?
"הגבר שיזכה בי - ואני בכוונה אומרת יזכה בי - יהיה גבר מאוד ראוי. זה שארגיש שמכבד אותי ומבין אותי. ואת יודעת מה? כל הגברים האלה שלא מושגים? לא סקסי בעיניי כבר. די, לא מעניין מי שלא רוצה אותך".
איזו התבגרות. היום את עדיין קוראת לעצמך תיק?
"היום אני כבר פאוץ'. היום אני חוגגת את הדומיננטיות שלי, אני לא תיק".
יש מחשבות על נישואים בעתיד?
"כמובן, אבל את המילה בעלי אני לא אומרת. הקונוטציה היא של בעלות וזאת מילה שאני לא אוהבת להשתמש בה. לפעמים היא בכל זאת מתפלקת לי. אני שואלת את עצמי מתי בן זוגי יגיע. ואיך אדע שזה זה? הרי הפרפרים בבטן לא משחקים לטובתנו, אהבות גדולות הן לא טובות לנו, ככה הבנתי ממרום גילי. מה שבטוח זה שאסור להתפשר, אני לא אתחתן כדי להינצל או כדי לברוח".
× × ×
עם האף המשופץ, הקוקו המהודק והחיבה לשיר מיצירות איתי לוי בכל רגע של שתיקה, אדרי עשויה להיראות כמו כל מה שחשבתם עליה, אבל רגע, יש טוויסט. היא גם לומדת אוצרות ומוזיאולוגיה, קוראת כותרים של ארנסט גומבריך, מבינה מה רוצה להגיד חוה אלברשטיין בשיריה, ורק אז מעבירה בכיף לחאפלות. "אבא שלי עלה למעברה בגיל שלוש ממרוקו, ויש לו עברית שבורה עד היום. יש לו קושי אמיתי להבדיל בין זכר לנקבה. כרית אדום או כרית אדומה? איך אומרים לק לציפורניים ברבים? אבא אומר 'לקות'. היום זה בדיחה, זה חמוד ואני מתקנת אותו, אבל כשהייתי קטנה לא רציתי להביך אותו. אחיות שלי ואני הבנו שאם אנחנו רוצות לדעת עברית תקנית, אנחנו חייבות לפתוח ספר".
ניסיתן להתאים אותו לעולם?
"הרגשתי כל הזמן את הזלזול באוויר על העברית השבורה שלו, עם ה־ח' וה־ע'. הרגשתי איך זה נראה בחוץ לא טוב, המבטא המזרחי הכבד. לאף ילד בכיתה שלי לא היה אבא שאומר 'לקות'. הרגשתי שזה מייחד אותי, אבל לא בקטע של התמסכנות. הבנתי דבר אחד - שאבא שלי לא ישתנה. אולי בחברות אחרות מעניין אנשים כמה אבא שלך מכניס בחודש ומה הצבע שלו, אבל זהו, אני שיחררתי מזה".
איפה עדיין יש אפליה?
"היום אני אישית לא מרגישה את האפליה, בדור שלי, אבל בואי לא נהיה תמימות. היא קיימת. האם בבתי ספר מלמדים את 'צלצולי פעמונים' של אהובה עוזרי? את זוהר ארגוב? לא, רק יצירות של אשכנזים. כאילו המזרחים לא מספיק טובים. אני מרגישה שאני מצליחה לשבור את זה".
איך?
"באתי מבית שלא היה בו כסף לקנות ציור משוק הכרמל והנה אני לומדת לימודי אוצרות שהם הא־מ־א־מא של האליטה, באוניברסיטת חיפה. בצבא אגב שירתתי בלשכה של בני גנץ, ואם את שואלת אותי הוא עניו וצנוע, אחלה בן־אדם. אני מוצאת איזון מושלם בין אום כולתום מהבית לבין לאה גולדברג. אני יכולה לאכול ברקוקש, קוסקוס חלבי שעושים אצלנו בבית, ולדבר על מישל בסקיאט".
איך הגיבו החברים לבחירה האקדמית שלך?
"חברות שלי מבלבלות זואולוגיה עם מוזיאולוגיה. אומרות לי, את חוקרת איך לווייתן מביא ילדים? כשאת גרה במקום כמו קריית־מוצקין, מצפים ממך שתלכי על מקצוע שמרוויחים בו כסף, אף חברה שלי לא פנתה לרוח. אחיות שלי לומדות משפטים וחינוך מיוחד, אמא שלי אמרה לי שיעברו הרבה שנים עד שאתחיל להרוויח כסף ואצטרך להיות סופר־יצירתית כדי להשיג אותו, אבל אין מה לעשות, בלי אמנות אני דג שהוציאו אותו מהאקווריום".
אולי בחרת בלימודי האוצרות בגלל מה שהם מייצגים?
"החלטתי עוד מגיל צעיר שעם עולם החומר סיימתי ומעכשיו עולמי הוא רוח בלבד. כל מה שלא מעניין בעולם הזה, לבוש, מותגים, למי יש יותר מזה, של מי התיק עם הלוגו הגדול יותר, למי יש אייפון יותר חדש. אמרתי לזה ביי, החלטתי שזה לא המגרש שלי. אני לא יכולה לנצח שם. אז נרשמתי לתיכון לאמנויות, ללימודי תולדות אמנות ששבו את ליבי. לא האמנתי שאני יכולה להסתכל על יצירות שעות".
למשל?
"מתה על דמיאן הירסט, וגם על טקאשי מורקאמי. יש תערוכה על אהובה עוזרי שפגעה לי בול בלב, איך היא התחילה כמקוננת שבוכה על המת, כדי שיעלה למעלה כמו שצריך, ואז משם ממשיכה לשחק כדורגל בשכונה. זה סיפור שהרג אותי. היא לא ויתרה על הקול שלה אף פעם. אני מזדהה עם זה".
אולי גם בשביל זה הלכת לריאליטי, להשמיע קול.
"אני לא מרגישה שנכנסתי למשבצת המזרחית. אני דמות עגולה, אם היו רוצים ללהק אותי לטייפקאסט אחד היו בדוק מפספסים עוד כמה. רציתי שיורידו מעליי את הסטיגמות. רציתי שיבינו ששמלה מנומרת וחמש מילים במרוקאית לא מגדירות את האינטליגנציה שלי. אני כל כך הרבה דברים חוץ מזה. צריך הרבה זמן כדי לאכול אותי, לשמוח איתי, להבין אותי, להתחתן איתי ולהתגרש ממני. בעצם, בטלי את המילה להתגרש. לא מכבדת את הטקס הזה. הוא מעליב נשים. בקיצור, אני עולם שלם של מופלטות ומוזיאונים".
מניחה שכבר עשית אחד ועוד אחד, והבנת שמימונה במוזיאון כבר לא תהיה השנה.
"עצוב לי, אבל בשנה הבאה אעשה אחת גדולה. אזמין אליה את מאור זגורי, גיליתי שהוא עוקב אחריי באינסטגרם ואת לא מבינה איך התרגשתי. בשם השם נעשה ונצליח. אני אשאיר לך בכניסה כפתן, בגד מרוקאי מסורתי, אבל בואי יחפה, אצלי שמים נעליים בחוץ".
לפנייה לכתב/ת 
