וְהִגַּדְתָּ לְבִתְּךָ

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר", מצווה ההגדה, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כלומר, ספר לבנך על ההיסטוריה, עזור לו ללמוד ממנה, הנחל לו את הידע שאותו יעביר לבניו ביום מן הימים.

אבל בנך אינו מי שזקוק לכך ביותר. הוא גדל לתוך עולם שסולל את הדרך עבור בנים כמותו. הוא ילמד במסגרות חינוכיות שיאפשרו לבעלי הביטחון העצמי להאפיל על אלו שחסרים אותו, הוא ישתלב בקלות במסגרות חברתיות שמבוססות על כוחנות ועל נוכחות דומיננטית, וימצא בנקל משרה בשוק שמבוסס על קשרים גבריים והעדפת הדומה. אין זו אשמתו – הוא לא בחר בכך. ביום מן הימים הוא אולי אפילו יהיה חלק מהשינוי. חובה עליך ללמד אותו את ההיסטוריה, לסייע לו להבין את לקחיה – אולם בנך נכנס לחיים עם קופון הנחה, בן בעולם של בנים.

לכן, בפסח הזה קיים את מצוות "והגדת לבתך". ספר לה על ההיסטוריה של דיכוי הנשים, ברחבי העולם וגם בישראל. כיצד במשך עשרות, מאות ואלפי שנים הושתק קולן, הן בבית והן במרחבים הציבוריים. הסבר לה שההיסטוריון איננו שופט: אין הוא מתעניין בחלוקת הדמויות בעבר ל"טובים" ול"רעים", אלא במבנים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים שלמידת העבר חושפת בפניו. הוא אינו יכול לשנות את שהיה, אלא רק ללמוד אותו ולסייע להפיק מן הידע הזה חברה טובה יותר. ולכן, הוא איננו פוסל את ההגדה מכל וכל רק משום שהיא מצווה "והגדת לבנך" בלבד, אלא משתמש בה כדי להגיד לבתו.

ספר לבתך על המעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן־עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני־ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. היעזר בסיפור הזה כדי להנחיל לבתך את תשוקת הלמידה, ההתפלפלות הנוקדנית אל תוך הלילה – אך פקח את עיניה לראות כי זהו סיפור על חמישה גברים שיושבים סביב שולחן שבו לא יושבת אף אישה. דווקא אתה, שישבת סביב יותר מדי שולחנות כאלו, ושמעת את כל התירוצים על ההומוגניות שלהם. חשוף בפניה את היעדרן של הרבניות בסיפור, את היעדרן את התלמידות – ואחר כך שב עימה מול העיתון או מול הטלוויזיה, והראה לה את מיעוטן של השופטות, של הפרשניות, של השרות, של החוקרות ושל המנכ"ליות. עזור לה לפתח את היכולות ואת הביטחון העצמי שיאפשרו לה, בבוא היום, לשבת סביב השולחן ולספר ביציאת מצרים מטאפורית כל אותו הלילה, עד שתופרע על ידי תלמידותיה.

ספר לבתך על חד גדיא, על הגדי שקנה האב בשיר בשני זוזים. למד אותה באמצעותו על שרשרת המזון של הטבע, ועל כך שגם כוחות גדולים ומאיימים עלולים ליפול קורבן לכוח גדול מהם. אך לאחר מכן הסבר לה שלא רק כוח פיזי שולט בעולם, אלא גם כוח כלכלי, ושגם הוא בעל פוטנציאל לאלימות. למד אותה על עצמאות כלכלית, ומדוע חשוב שהזוזים לא יהיו נחלתו הבלעדית של האב, אלא גם נחלת האם. ואז, השמע לה את "חד גדיא" של חוה אלברשטיין, וחנך אותה להיות חלק מדור שינפץ מעגלים של אלימות לאומית, דתית ומגדרית. הסבר לה שלא רק ביד חזקה אפשר לצאת ממצרים.

ולבסוף, שיר איתה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" – והראה לה שהכוח של הלמידה הוא בבניית עתיד טוב יותר. √