יש כל מיני קואוצ׳רים, שמספרים בסרטונים בפייסבוק איזה שיעור חשוב אפשר ללמוד מהקורונה, ואני אומר: אחלה, למדנו הרבה, ותודה על הכל. אבל מתי מסתיים כבר השיעור המזוין הזה? פסח כעת, והאווירה לא פשוטה, אז בואו ננסה לכבוד החג ללמוד קצת, לשתות מים חיים, אולי זה ירווה את צימאוננו. כי יש מגפה כעת. ורע. ואחד הדברים שלמדנו ביהדות זה שהכל לטובה, לא? הנה למשל סיפור נפלא ממסכת ברכות על רבי עקיבא:
פעם אחת היה ר' עקיבא מהלך בּדּרך.
הגּיע למקום אחד,
בִּקש אכסניָא ולֹא נתנוּ לו.
אמר: "כל מה שעושה הקדושׁ ברוּך הוא הכל לטובה".
הלך ולן בשדה,
והיוּ עמו חמור ותרנגל ונר.
בא אריה ואכל את החמור;
בא חתוּל ואכל את התרנגל;
בא רוּח וכִבה את הנר,
אמר: "כל מה שׁעושה הקדוש ברוּך הוא הכל לטובה".
בו בלילה באוּ גּיסות ושׁבו את בני העיר.
אמר ר’ עקיבא: ולא אמרתי לכם: "כל מה שעושה הקדוש ברוּך הוּא הכל לטובה"?
הסיפור המתוק הזה על רבי עקיבא בעצם אומר שאילו החמור היה נוֹער או התרנגול קורא או אפילו הנר דולק בשעה שבאו הגייסות, היו לוקחים גם אותו לשבי. רבי עקיבא ניצל בזכות כל אותם דברים רעים לכאורה שקרו לו. זה סיפור משובב נפש, אבל נשאלת השאלה: אם כל מה שעושה ה׳ הוא לטובה, מדוע לא למנוע מראש מרבי עקיבא להיקלע למציאות הזאת? למה צריך בשביל זה לשלוח אריה שיאכל לו את החמור? והשאלה השנייה היא, מה עם יתר בני העיר? להם ה׳ לא דואג?
אני מאוד אוהב אגדות חז"ל, בין היתר משום שיש בהם אירוניה ופסיכולוגיה, ולמעשה, מי שמנסה להבין אותן כפשוטן, לא באמת ימצא את עצמו. בעיניי מטרת הסיפור על רבי עקיבא היא לחזק אותנו. הסיפור לא מנסה לטעון באופן ריאליסטי שהכל טוב. זה סיפור קשוח: יש בו אריה וגייסות. גם רבי עקיבא עצמו לא טוען, לעניות דעתי, שזה עולם מושלם. מה הוא כן אומר לתלמידיו? אני מבקש שתהיו חזקים. אני רוצה שיהיו לכם כוחות ושלא תישברו. איך תעשו את זה? אחד הכלים זה האמונה.
המסר איננו שהחיים הם סיפור אגדה מושלם, אלא להסתכל על התמונה הגדולה, כי לפעמים זה מנחם. הסגר מבאס? לצאת לחל״ת זה נורא? ובכן, בתקופות אחרות בהיסטוריה במגפות מסוג זה כל אדם שלישי מת. יחסית לזה, מה שקרה לנו זה שהנר נכבה בלילה.
אני טוען שחז"ל לא ניסו לרמות ולומר שהכל ממש מסתדר לטוב, אלא ביקשו לתת לאנשים משענת. נחמה. במסכת ערכין מדברים חז"ל על הייסורים שהאדם עובר כמשהו שממרק את עוונותיו. זו אותה גישה נפלאה, שבאה להגיד לאדם בסבלו - זה יפעל לטובתך. האם זה אכן יפעל לטובתו? גם אם לא, זה ודאי יעזור לו לצלוח את הייסורים. ותראו איזה יופי, במקום אחר הגמרא שואלת: "עד היכן תכלית הייסורין?" כלומר, על אילו ייסורים אנחנו מדברים שהם ממרקים את עוונותינו, וממשיכה: "אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"
תראו כמה היה חשוב להם לרבותינו לתת לנו את הכלי הזה המנחם, גם בצרות הקטנות כל כך בחיים. את התחושה שגם אם היה לך פנצ׳ר, יאללה אחי, תקן אותו. הכל לטובה.
אני זוכר שפרסנו זחל של טנק בלבנון בחורף. שריונרים יבינו כעת היטב את האירוע: גשם משוגע. משוגע. ואתה צריך להחליף חוליות ולהוציא כלים כבדים בידיים קפואות, וזה מאמץ פיזי מטורלל. מה עשינו? תיקנו את הזחל, ובמקום להיכנס לטנק בחזרה, נשארנו לידו, והתחלנו לשיר ולרקוד בגשם בצעקות, ארבעה חסרי צוות והמ"פ, שהגיע עם שני חיילים לסיוע. היינו סחוטים ממים אבל מאושרים באופן שקשה להסביר. רגעים של קתרזיס בלתי נשכח.
האם היה היגיון בריקוד הזה? אענה בשאלה: האם יש באמת היגיון במשהו שאתם רואים פה סביבכם?
הטענה שלי היא שחז"ל לא מנסים להסביר רציונלית שאין רע, אלא מבקשים לתת כלים להתמודד עם מה שיש. לפני שבועיים ראיתי שהאפיפיור ערך תפילה לעצירת המגפה. עשרות מיליונים צפו בה בלייב. האם המגפה תיעצר בגלל התפילה? מסתמן שלא. אבל התפילה תיתן כוח למאמינים בכל העולם לעמוד בתקופה הזאת ולשרוד. היש דבר גדול מזה?
במסכת ברכות, בניסיון נוסף של חז"ל להבין למה יש ייסורים בעולם, יש דיון מרגש. "אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר איכה ג' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'; פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: תהלים צ"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא - בידוע שייסורין של אהבה הם, שנאמר: משלי ג' כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
ראו איזה דבר נפלא. חז״ל אומרים שאם יש לך ייסורים, קודם כל נסה להפוך להיות אדם טוב יותר. לתקן מעשיך, להחכים וללמוד. אבל אם אתה מרגיש שאתה נוהג בדרך הישר, דע שאלה ייסורי אהבה. הניחו רגע למידת האמונה שלכם בה׳ ולניסיון הלוגי להבין למה שה׳ ייסר את מי שהוא אוהב, ותראו איזה דבר נפלא זה: לתת לאדם הסובל משהו להיאחז בו. ה׳ שלח לך ניסיונות כי הוא סומך עליך. כי הוא אוהב אותך! היש דבר מחזק מזה? גם אם אתם סבורים שהכל בעולם הזה מקרי לגמרי (אישית איני שולל את האופציה הזאת, כשם שאינני שולל את האפשרויות האחרות), איך אפשר שלא להתרגש מהנחמה שחז״ל מציעים לנו פה, מהניסיון הקסום שלהם לעזור לנו לעמוד גם בימים קשים?
כל דעביד רחמנא, לטב עביד.
שבת שלום.
