בית עשיר ומבוסס, מסלול לימודים אקדמי יוקרתי בפריז ועתיד מובטח. את כל השפע הזה עזבה בגיל 21 הניה רבינוב על מנת לעלות לארץ ישראל ולהפריח את השממה. היום, אחרי עשרות שנים שבהן חוותה סכנות רבות, היא תחגוג יום הולדת שמעטים בעולם זוכים לו: 110 שנים.

כמו בכל בוקר יתקשר אליה גם היום בנה היחיד אמנון רבינוב (76). אבל היום, חוץ מהשאלות הרגילות, הוא גם יאחל מזל טוב לאמו הגיבורה, חברת שער־הגולן המתגוררת ב"בית הדר" שבקיבוץ. בעת שהשניים ישוחחו תיכנס לחדר תמר גולני, מנהלת המעון, עם עוגת יום הולדת שעליה כתוב: "ביחד ננצח את הקורונה".

נראה כי המשימה הזו קטנה על הניה, שבמהלך חייה עברה בשלום תלאות קשות יותר. היא נולדה בשנת 1910 בפינסק, שהייתה אז שייכת לפולין והיום לבלארוס. אביה היה הגביר של העיר, סוחר עשיר ובעל המלון הגדול בעיר. "משפחה שלא היה חסר לה דבר", מספרת כלתה יונינה רבינוב (75). בגיל 21, בעת שלמדה בפריז, עזבה הניה את הכל ועלתה לארץ ישראל. כבר בגילה הצעיר הייתה למודת תלאות: היא עברה את מלחמת העולם הראשונה וגם את השפעת הספרדית שהכתה בעולם ב־1918 וגבתה את חייהם של 20 עד 50 מיליון בני אדם.

ארץ ישראל לא האירה פנים לחלוציה, ובהם הניה, שנאבקו בסכנות קיומיות מכל עבר. "אמא ואבא, שעלו ביחד לארץ, סללו כבישים, עבדו בפרדסים והיו ממקימי קיבוץ שער־הגולן שבעמק הירדן במסגרת חומה ומגדל", מספר הבן אמנון. לפני כ־40 שנה נפטר בעלה של הניה והיא המשיכה במעלה השנים והתנחמה בבנה, בכלתה, בשני נכדיה ובחמשת ניניה.

רבינוב בצעירותה

"אמה חיה לבד בחדר, היא עצמאית, ממש פלא עולם, זוכרת את כל מה שמעניין אותה", מספר אמנון.

"בשנים האחרונות היא נהגה לומר מדי פעם – 'די, שייקח אותי כבר'. הייתה תחושה שכבר נמאס לה".

אבל למרות ההצהרות הללו ממשיכה הניה, כנראה אחת הקשישות המופלגות בעולם כולו, לנצח בכל שנה את הגיל מחדש.

עכשיו, בעידן הקורונה, פתח "בית הדר" שבו היא מתגוררת פרויקט מיוחד ושמו "לשמור על קשר". מכיוון שהילדים לא יכולים לבקר את הוריהם, מחשש שידביקו אותם או שיידבקו, יוזמים מטפלי הבית מדי יום שיחות טלפון בין הצדדים כדי שיוכלו לשמור על קשר רציף גם בתקופה זו.

בשיחת זום כיום