כבר בשבוע הראשון בבידוד הבינה קארין דונסקי שזה לא יהיה קל. אפילו לא עבורה. "בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת, ונראות היא חלק אינטגרלי מחייהם של אנשים, לא רק נשים, את לא יכולה להזניח את עצמך בגלל נגיף שסגר את המספרות והקוסמטיקאיות ומכוני הלק ג'ל. לא אני המצאתי את 'העולם שייך לצעירים'. זאת עובדה".
עם המציאות החדשה היא מתמודדת. בדרכה שלה. "נשים רבות מקפידות על ביקור קבוע אצל הקוסמטיקאית, זכותן. אני לא שכבתי על מיטת הקוסמטיקאית כבר שבע שנים. בעבר, כשהייתי דוגמנית, דווקא נהניתי להתפנק, אבל בשנים האחרונות ויתרתי אפילו על מסאז'ים. אני פשוט לא אוהבת שנוגעים בי. במיוחד לא בשיער. מעולם לא צבעתי אותו, את מאמינה לי? הוא אפור מדהים, יש כאלה שחושבים שאני עושה פסי כסף, אבל אני ‑ דוגמנית, יועצת תדמית, מדריכת מלכות יופי, עיתונאית אופנה ועוד־ועוד, רשימת התארים שלי ארוכה ‑ היחידה שעשתה בחייה הכי פחות. עד לפני תשע שנים עשיתי מעט גוונים, בשזירה, אף פעם לא את כל הראש. המשכתי עם השיער הטבעי שלי ונואל, בני, מאוד שמח. הוא המבקר מספר 1 שלי, יש לו טעם חבל על הזמן, וכבר בגיל עשר הוא אמר לי 'מאמי, עם גוונים את נראית כמו פולנייה'".
אז עכשיו את חופפת בבית?
"אין לי עצבים. ברור שאני יודעת לחפוף, אבל זה כמו שאני שונאת לבשל. זה לא מעניין אותי. זה נשאר בי מהעידן שבו לא היו סטייליסטים ולא מאפרות ולא סוכנויות, ועשינו הכל בעשר אצבעות. כבר ארבעה עשורים לא חפפתי לבד. בשבוע הראשון של הבידוד, עמדתי לראשונה בחיי מתחת לדוש וחפפתי את השיער. למזלי הספקתי לקחת מהספרית שלי שמפו איכותי, אני לא חופפת עם סתם תכשיר מהמדף מפני שהחומר חייב להתאים לסוג השיער שלך, בניגוד לאיפור שלא מחייב שימוש בתכשירים הכי יוקרתיים. גם באיפור יש כללים שקשורים בגיל. ככל שאנחנו מתבגרות יש להתאפר פחות. לס איז מור".
אם כבר הזכרת את הגיל...
"את לא תשאלי אותי בת כמה אני, ואם תשאלי זה יהיה סוף הראיון".
אומרים שגילך נע בין 80 ל־81.
"לא אני אמרתי. את באמת רוצה לסיים את השיחה? חבל, דווקא התחיל להיות נחמד".
אז בת כמה?
"בעוד שנתיים אהיה בת 29, הבנתוש? הגיל שלי הוא שלי, זה עניין פרטי, ואת תכבדי את זה".
את לא שמחה לשמוע מחמאה כמו "את נראית כל כך יפה"?
"לא. מה הסיבה לשמחה או לגאווה? יש לי גנים טובים שירשתי מאבא, שהיה רופא. אני דומה לו מבחינה חיצונית. מאמא לא קיבלתי הרבה וטוב שכך. אמא, שעלתה מגרמניה עם שני ילדים כשהייתי בת שש־שבע, גידלה אותי באווירה ספרטנית ואפילו הייתי ילדה קצת מוכה. אחרי שנפרדה מאבא שלי אחותה הזמינה אותה לארץ זבת חלב ודבש. במעברת עתלית זה לא היה בדיוק כך, ואת העצבים שהיו לה מיום עבודה כעוזרת רוקחת היא הוציאה עליי. מרביצה".
אומרים שאת משופצת ומנותחת.
"שיגידו. אני לא אומרת שאני לא מזריקה מדי פעם, לפני 20 שנה גם עשיתי ניתוח עפעפיים, אבל מעולם לא נגעתי בצוואר. הרכילויות האלה צצות מפני שנשים הן עם שלא מפרגן. רק נשים חזקות שבטוחות בעצמן ולא תלותיות יודעות לפרגן, למרות שבגיל מתקדם גם הן מפחיתות במחמאות".
מקִנאה?
"את אמרת. אני, בניגוד לרוב הנשים, לא תלותית. תלות, בעיניי, זה מוות איטי. את לא מתחתנת עם מישהו כדי שיהיה מי שיטפל בך כשתזדקני. זו לא גישה בריאה. כשהייתי נשואה לא הייתה לי דירה, אבל כשהתגרשתי עבדתי כמו חמור וקניתי גם דירה וגם מכונית. אישה שמגדירה את עצמה כחזקה ועוצמתית, אבל לא יודעת איך פותחים מכסה מנוע ומתי להוסיף שמן, היא אישה תלותית. ברור שאני לא בקיאה כמו המוסכניק, אבל אני דואגת לעצמי ולמכונית שלי כי ידע הוא כוח".
תרומה לקהילה
גם השאלה הכי לא צהובה, כמו מתי הייתה הפעם האחרונה שעמדה מול המצלמה, מעוררת את קצפה. "אל תשכחי לציין שאני אוחזת פרס מפעל חיים על תרומתי לאופנה הישראלית, שנבחרתי לאייקון האופנה של כל הזמנים, ושזה 14 שנה אני עיתונאית במגזין 'יופי' שיוצא בדיגיטל". וכעסה גובר כשאני שואלת מדוע ולמה היא כה רוגזת.
"מעולם לא הפסקתי לדגמן", היא טוענת. "רק לפני חמש שנים אלון ליבנה צילצל ואמר, 'אני יוצר קולקציה בהשראתך'. מעצבת וינטג' הדפיסה דיוקנאות שלי על חולצות טי־שירט שחילקתי לחברות שלי. רק שתיים נשארו לי בבית ולא זכור לי שלבשתי אותן. אין לי שיגעון גדלות. אני מתחזקת קריירה כה ארוכת שנים מפני שאני בוגרת בית ספר למשחק שיודעת להשתנות ולהיות הרבה קארין. כל הזמן פונים אליי בהצעות, אבל אם אני לא מאמינה במוצר לא אתן לו יד. היום אני מתחברת רק למה שקשור לבריאות ולאיכות חיים".
עכשיו היא מדגמנת ל"דנסיטי", תוסף סידן ייחודי לנשים, פיתוח ביוטכנולוגי ישראלי של חברת אמורפיקל. "לפני שנה וחצי שברתי את שורש כף היד", היא מספרת. "עשיתי קניות במרכז שוסטר, יצאתי מהירקן, מישהו זרק מלפפון חמוץ והחלקתי עליו. החלטתי לחזק את העצמות, קניתי את הקפליות האלה על דעת עצמי, הרגשתי ויטאליות בכל הגוף, צילצלתי למחלקת השיווק של החברה ושאלתי אם אפשר לקבל הנחת סלב. אחרי יומיים חזרו אליי עם תשובה שלילית, ואחרי שבוע צילצל אליי מישהו מההנהלה. הסכמתי להוביל את הקמפיין הזה ללא תמורה כספית מפני שלא מדובר בלוקסוס, זו התרומה שלי לחברה. אני מתייחסת לגוף שלי כמו למקדש שלא מכניסים אליו זבל וג'אנק. מעולם לא עישנתי ולא שתיתי. הגוף שלי מודה לי על הדלק האיכותי. תכתבי בבקשה שגם את הצילומים עשיתי ללא תמורה כדי שמס הכנסה לא ישאל אותי איפה החשבונית".
חשבתי שבימי קורונה תספרי לי כמה את מתגעגעת לבנך היחיד, נואל, שמאז הבידוד נאסר עליכם להתראות.
"נואל בן 43, גאון, יש לו בית ספר לשפות, עברית ואנגלית, הוא רוצה לעשות דוקטורט בבלשנות, ואנחנו מדברים כל יום. לא חשבתי שהוא יהיה בן יחיד, אבל בעלי היה הלום קרב. יש לי ממנו דוגמית אחת ומוצלחת. נואל שונא חשיפה. אם הוא יפסיק לדבר איתי כי דיברתי עליו זה יהיה על מצפונך. הוא עדיין רווק ואני לא סובלת מחסרונם של נכדים. יש הרבה מאוד ילדים מסכנים בעולם. זה מה שהקורונה באה ללמד אותנו. לרחם על הידיים הקטנות של הילדים הסינים שמרכיבים טלפונים סלולריים. להתחיל לחשב מסלול מחדש. ליבי עם כל האנשים שיושבים בבית ולא יודעים ממה יקנו אוכל וישלמו שכר דירה. מה שמנחם אותי הוא הידיעה שגם אם לא תהיה עבודה, במדינה שלנו לא יהיה רעב".
למי הצבעת?
"לבני גנץ. שלוש פעמים. ואני לא מצטערת. כולם אומרים שלביבי יש ניסיון, אבל הוא אשף רק בדיבורים. הוא הביא את המדינה שלנו למאבק בקורונה בלי מטושים. פעם חשבתי לרוץ לפוליטיקה. אבא אבן נתן לי שיעורים פרטיים בהתנהלות פוליטית כשנסענו באותה המונית להרצאות שבהן הייתי הדובדבן. יפה ולא טיפשה. הוא גם היה זה שאמר לי, 'את יכולה להיות ראש ממשלה, אבל לא בישראל'. ריד מיי ליפס, אם לא תהיה אצלנו הפרדת דת מהמדינה ולא תהיה חוקה, המשך הקיום שלנו לוט בערפל".
אילו יכולת להחזיר את הגלגל לאחור, מה היית משנה בחייך?
"לא הייתי פה. יש לנו ארץ נהדרת, יפהפייה, אני אוהבת כל רגב שרווי בדם, אבל המנהיגים שלנו הם אללה יסתור. כיום, ממרומי גילי, כבר לא אעשה רילוקיישן, יש לי את הבית הכי יפה ואני לא חייבת לאף אחד אגורה, בתצוגות של ה'בונדס' אספתי תרומות למדינה וגם את בעלי תרמתי, כשהוא היה בן 50. בזמנו לא הכירו בהלם קרב כנכות. לכן מה שקורה כאן מכאיב לי כל כך".
אמא של הדוגמניות
לדבריה, מאז שהתאלמנה לא חשבה על פרק ב'. "היו לי שתי מערכות יחסים והחלטתי שזה מספיק. בעולם שבו אני מסתובבת קשה למצוא פרטנר מתאים. בדידות מרגישים אנשים שאין להם מה לעשות עם עצמם ואילו אני תמיד עסוקה. בחיים לא ישבתי בבית קפה כדי לקשקש עם חברה, זה משעמם. אני לא יושבת בבית וסורגת שרוולים, מקוננת על מר גורלי או בוהה. לפעמים יש שלוש תצוגות ביום, שולחים לי מונית, אני מתייצבת בכולן כעיתונאית ואין לי דקה".
מה הרגשת כשנודע שהארווי וויינשטיין, המפיק ההוליוודי שמעשיו הולידו את מהפכת מי־טו, חלה בקורונה?
"אני מאזניים עם אופק בתולה ואריה, באף נים שבגופי אין רוע. הבן אדם הזה עשה דברים איומים לנשים, אבל אני לא מאחלת לאף אדם דברים רעים. נראה לך שאותי לא הטרידו? ניסו, למרות שמעולם לא נתתי למישהו סיבה לחשוב שיש לו סיכוי אצלי. פעם, בעלים של חברת בגדי עור, שנהג להטיס דוגמניות לתצוגות בפריז, הזמין אותי לארוחת ערב. סיפר שהוא היה רוצה לצרף אותי לצוות, הראה לי את התאריכים, סגרנו על מחיר. הכל היה מושלם עד ששאלתי אם יהיה לי חדר משלי. הוא שאל, 'מה זאת אומרת? את תשני בסוויטה, איתי'. בלי לחשוב פעמיים קמתי, הפכתי עליו את השולחן עם האווז ויצאתי לרחוב. כשהגעתי הביתה כבר חיכה לי, ליד הדלת, זר ענקי עם 'אנא קבלי את התנצלותי'. לא שאני מצדיקה מעשי אונס וניצול, אבל אם את רוצה שיכבדו אותך תתנהגי בהתאם, בלי לחפש קיצורי דרך ומעקפים. אני בטוחה שמריל סטריפ לא שכבה עם אף אחד בשביל תפקיד".
מי הדוגמנית הכי יפה בארץ?
"תרשי לי לא לענות לך. הרי אני האמא של כל הדוגמניות. זה כמו שאשאל אותך איזה מילדייך הכי יפה או חכם. למרות שעל טעם וריח אין להתווכח אני חושבת שעדן אלנה מדהימה. הקול שלה, התנועה שלה, האינטליגנציה שלה. חרה לי מאוד שירדו עליה ואמרו שרק בגלל מוצאה האתיופי היא ניצחה".
דונסקי מתנהלת עם שני סלולרים בעלי סים זהה ("כדי שיהיה לי גיבוי במקרה שאחד מהם יתקלקל או ייאבד, יש לי 25 אחוזי נכות על חרדה"), מקפידה על תזונה בריאה בשיטת הרמב"ם ("בבוקר אני אוכלת כמו מלכה, בצהריים כמו נסיכה ובערב כמו ענייה. את השוקולד המריר החלפתי בתמרים אורגניים") ולדבריה, היא פתוחה לביקורת. "תתפלאי", היא מחייכת, "אבל אני לא מושלמת". *
smadarshirs@gmail.com
smadarshirs@gmail.com
