ככה זה להיות מספר 2

יוסי בובליל ("האח הגדול", עונה ראשונה)

עברו כבר 12 שנים מאז שיוסי בובליל השתתף בעונה הראשונה של האח הגדול, יחד עם הבת עינב, אבל מעריצי הפורמט המושבעים לא שוכחים עד היום את הקבלן הצבעוני מאשקלון, שעורר לא מעט בלגנים וויכוחים, והקים עליו לא פעם את דיירי הבית. "לא פלא שזוכרים אותי גם אחרי 12 שנה", הוא אומר. "זאת הייתה התוכנית הראשונה, והיינו מאוד אותנטיים. היום המשתתפים מודעים למצלמות ולכל מילה שהם מוציאים. כשזה אותנטי, אנשים נקשרים אליך. מי שהבר־מצווה או החתונה נפלה לו על הגמר, דחה אותם. אנשים אמרו לי שתל־אביב נראתה בגמר כמו ביום כיפור. כשיצאתי מבית האח הגדול היו סביבי ארבעה שומרים ששמרו שאף אחד לא יתקרב אליי".

הימרו עליך כמנצח ודאי ובסוף הפסדת לשפרה קורנפלד.

"כולם הימרו עליי, ואכלתי אותה בגדול. אבל החיים הם בית ספר אחד גדול, בסוף מתים טיפשים. זאת המסקנה. הייתי אז בן 53, ואני מאחל לכל בנאדם בגיל שלי שיבוא לו דבר כזה. נהניתי מזה אז ואני נהנה מזה עד היום. הרבה דלתות נפתחות בפניי עד היום".

כולם זוכרים לך ולעינב את האמירות הקשות על המזרחים והאשכנזים – הפרידמנים מול הבובלילים.

"לא הייתה לנו כוונה ליצור מלחמה בין אשכנזים למזרחים, אבל כשרוצים לנפח משהו, מוסיפים לזה פלפל. היה מקרה שהכעיסו אותי, והבת שלי רצתה להרגיע אותי, ואמרה, 'אבא, תעזוב, הם פרידמנים מתים'. באשקלון, כשאתה אומר 'פרידמנים' אתה מתכוון ל'יורמים', לחנונים. התקשורת הפכה את זה למלחמה בין אשכנזים ומזרחים, מה שיצר בלגן ואנטגוניזם נגדנו".

יוסי בובליל | צילום: עטא עוויסאת

מינפת את ההשתתפות גם להצלחה כלכלית?

"בגיל שלי זאת לא הייתה מקפצה גדולה. אם הייתי צעיר ב־30 שנה, עם כל האהדה שהייתה סביבי, אני מניח שהדברים היו מתפתחים אחרת. היו קוראים לי להשקות, והלכתי פעם כן ופעם למה לא. כל שבוע עשו לי יומולדת במועדון אחר. אנשים היו אומרים, 'הנה הסלב, אל תעמוד בתור', אבל לא הסכמתי. גם היום, כשאני עובר בעיר, אני צריך להגיד שלום ל־40-30 אנשים לפחות".

ליהיא גרינר ("האח הגדול", עונה שלישית)

מעטים זוכרים שאת הפרס הגדול באח הגדול 2011 קטף ג'קי מנחם, אבל את הזוכה במקום השני, ליהיא גרינר, אין כמעט מישהו שלא מכיר. הצעירה שעלתה זמן קצר קודם מארה"ב הפכה מאז שם גנרי לתוכניות הריאליטי. תזרקו שם של תוכנית – ומיד תקבלו את גרינר. גם בתוכנית ההיא, השלישית במניין האח הגדול, היא עשתה כמעט כל מה שרצתה. היא נכנסה לתוכנית מאורסת, בגדה בארוס עם עתי שולברג המצודד, ולא השאירה את הצופים והדיירים אדישים – לטוב ולרע. ולא שמאז היא התמתנה. הליהיא גרינר מתפלק לה מדי פעם החוצה ומעורר שערוריות תקשורתיות. "התקשרו ושאלו אותי אם אני יכולה לבוא לאודישן", היא חוזרת לימים ההם. "אמרתי, למה לא, 'אני ממילא לא עושה שום דבר'. הם שמו לב שיש מישהי שלא סגורה על עצמה, אמריקאית, מצחיקה, כיפית, פתוחה. לא ידעתי למה אני נכנסת ולא ידעתי כמה התוכנית הזאת עוצמתית. בהתחלה היה קשה לאנשים לעכל אותי, אבל בהמשך הם התחילו להבין אותי ולאהוב. הפתיחות הזאת שאני לא דופקת חשבון ועושה מה שבראש שלי, מוצאת חן בעיני הרבה אנשים".

איך זה שאת ג'קי מנחם לא זוכרים ואותך לא שוכחים?

"ג'קי מנחם לא רצה להישאר בתעשייה. הוא עשה 'גולסטאר' ואמר ביי. אבל אני כן רציתי להישאר. אני לרגע לא מצטערת שהשתתפתי בתוכנית. יש מצב שבלעדיה לא הייתי שורדת בארץ וחוזרת ללוס־אנג'לס".

ליהיא גרינר | צילום: אביגיל עוזי

היום גרינר, נשואה ליוסי צבר ואמא לשלושה, יודעת טוב מאוד איך מכינים לימונדה מהלימון. הרבה לימונדות. היא משמשת כפרזנטורית של מותגי קוסמטיקה ואופנה, ניסתה את מזלה בתחרות הקדם־אירוויזיון ובטלוויזיה, ואיך לא – השתתפה גם ב"הישרדות". "אני יודעת שהעולם הזה של הריאליטי לא מכניס כל כך הרבה כסף לכן אני מנסה הכל", היא אומרת. "זה יכול להיות און אנד אוף. חודש ככה, חודש ככה. אני עשר שנים בישראל ותשע שנים מתוכן בתעשייה. אני לא מכירה עולם אחר בארץ".

לי בירן ("כוכב נולד", עונה שישית)

נכון, את העונה השישית של כוכב נולד ניצח ישראל בר־און המוכשר, עם 56 אחוז מהקולות, אבל המנצח האמיתי של אותה עונה היה נער בן 18 מכפר־סבא - לי בירן, שהסתפק במקום השני, אבל קטף את כל הקופה. הוא שר בגמר את "עוד סיפור אחד של אהבה", אבל עוד במהלך התוכנית הוכיח שהוא יודע לתת לשירים שביצע מגע אחר - רוקיסטי, מחוספס - ולברוא אותם מחדש.

"הייתי אז בטירונות וקיבלתי טלפון מההפקה של התוכנית לבוא ולהיבחן", הוא חוזר לאותם ימים. "בהתחלה אמרתי, מה הקשר שלי לזה? זה נורא רחוק ממני. שרתי אז באנגלית, סופר־אינדי, רוקנרול. אבל אחרי מחשבה נוספת הבנתי שיש לי רק מה להרוויח מהתוכנית, וניגשתי לאודישנים".

בירן היה משוכנע שלא יעבור את שלב האודישנים. "הייתי בטוח שהייתי שם על הפנים", הוא אומר. "שרתי שירים של 'היהודים' ושלי, ואמרתי שאין מצב שאני עובר. כשהעונה הסתיימה, אחד הבוחנים אמר לי, 'כבר באודישן הזה ידעתי שתהיה בגמר'. כנראה שלא כל מה שאתה חושב על עצמך נכון".

צילום: ירדן הראל

בטח רצית, כמו כולם, לזכות בתוכנית.

"באמת לא חשבתי על זה. התרכזתי במה שעשיתי. הרבה פעמים אפילו לא ראיתי את זה כתחרות, אלא כמגרש משחקים יוקרתי עם הנגנים הכי טובים וההפקה הכי יוקרתית, ואמרתי לעצמי, בוא נביא בשורה, ניקח את השירים ונשנה אותם, נשלב סגנונות מוזיקליים שלא היו במיינסטרים, ונעשה את זה הכי טוב שאפשר. ניסיתי לפרוץ את הגבולות של היצירתיות והביצוע שלי ולראות לאן אני יכול להגיע. נהניתי ונפתחו בפניי דלתות. הייתי חלק ממשהו שנגע בחיים של הרבה אנשים ושימח אותם. ככה אני מודד הצלחה".

כוכב נולד הייתה רק הצעד הראשון של בירן בדרך להצלחה הגדולה. מאז הוא הוכיח לא רק את האיכויות המוזיקליות שלו, אלא גם את הכישרון שלו כשחקן, והפך יחד עם בת זוגו אליאנה תדהר לצמד כוכבי ילדים פופולרי במיוחד.

איך אתה מגדיר עצמך? זמר למבוגרים? כוכב ילדים?

"אף פעם לא הגדרתי את עצמי. אני אמן יוצר, למבוגרים ולילדים. אני גם לא רואה את עצמי רק ככוכב ילדים ונוער. לא מזמן הוצאתי שיר חדש, 'מאושר' - שיר די חושפני. שמעתי ביטלס בגיל 13 ולד זפלין בגיל 12, מה שאומר שלמוזיקה אין גיל, אלא אם כן אתה מתיילד בה".

מישה קירקילן ("כוכב נולד", עונה שלישית)

המעריצים הגדולים של כוכב נולד זוכרים את מישה קירקילן, הנער שעלה לבד מאוקראינה וזכה במקום השני בעונה השלישית של התוכנית - קצת אחרי יהודה סעדו, שבחר להשקיע את זמנו באוהלה של תורה. "כשהתוכנית הסתיימה, כולם דיברו עליי", אומר קירקילן. "חצי מדינה עטפה אותי באהבה. חייתי באשליה שאהיה כוכב, אבל לא ידעתי איך לנצל את זה. המוזיקה הים־תיכונית תפסה את המקום הראשון ואני לא מצאתי את עצמי בתוכה. הבנתי שאין לי כלום – לא שירים, לא מנהל שילווה אותי, גם לא תקציב, ואני בקושי יודע את השפה. הייתי עדיין ילד אוקראיני שמנסה בכל הכוח להיות ישראלי".

מיכאל קירקילן | צילום: רפי דלויה

מה עשית כדי לשרוד?

"השתתפתי בפסטיגל, הופעתי, אבל בסוף הגיע הדאון. אלמלא אייל גולן, שכתבתי לו שירים, ביניהם את 'מצטער', שהפך ללהיט גדול, לא הייתי פה. אולי הייתי איזה נרקומן או אלכוהוליסט, או עוזב את הארץ. הפיתויים היו קיימים, הייתי קרוב לזה, אבל החלטתי לקום על הרגליים. הייתי זמר הליווי של אייל גולן ואחר כך של ליאור נרקיס, קובי פרץ ומושיק עפיה".

קירקילן לא זנח גם את עולם הריאליטי. הוא ניסה את מזלו ב"דה וויס" ו"אקס פקטור" באוקראינה. כיום הוא מתגורר במזכרת בתיה, נשוי לזמרת ולנטינה שוסמן, אב לליאון בן הארבע, מלמד פיתוח קול את מיטב הזמרים, ומוציא שירים ברוסיה ובאוקראינה. עד פרוץ מגפת הקורונה, הופיע עם להקת האירועים שלו ברחבי העולם. "בארץ כל דבר שהוא לא מזרחי ולא פופ הוא אנדרגראונד", הוא מתמרמר. "אין כאן רוק או פיוז'ן. ברוסיה אמן ג'אז יכול למלא לך אולם כמו נוקיה".

ומה עם הקריירה שלך בארץ?

"הרבה יותר מספק אותי לבנות זמר כמורה לפיתוח קול מאשר להופיע. אותי בכל אופן זה ממלא יותר. אבל אני מאמין שלמוזיקה אין גיל. אם יש לך חומר טוב, אתה יכול להצליח גם בגיל 50, ואולי גם תורי שוב יגיע. אני לא עוזב את ישראל כי בלי הארץ אני כמו שורשים בלי קרקע".

נעמה קסרי ("הישרדות", עונה ראשונה ועונה תשיעית)

"אני לא מרגישה מספר 2. אני לגמרי מרגישה שהתואר נשאר אצלי, ולא בגלל שאני חושבת שהשמש זורחת לי", אומרת נעמה קסרי שהגיעה למקום השני ב"הישרדות" בשנה שעברה, וקטפה את המקום הראשון ואת מיליון השקלים בעונה הראשונה ב־2008. "זה גם מה שאני חווה ממי שצפה בתוכנית".

למה בעצם היה חשוב לך שוב להשתתף בתוכנית?

"כולם אמרו לי, 'בשביל מה לך להשתתף? כבר זכית פעם'. גם אני חששתי. כשאתה מנצח, אין לך לאן להגיע. זה כמו שאתה חייל ומגיע להיות רמטכ"ל. זה הטופ שבטופ. למרות הכל החלטתי להשתתף ולהוכיח לכולם. הילד שלי, שהיה תינוק בתוכנית הראשונה וכולם התלוננו שנטשתי אותו בבית, אמר: 'אמא, בבקשה תשתתפי, מה זה שווה שהלכת כשהייתי בן שבעה חודשים? אני לא זוכר כלום! עכשיו זה מגניב'. אני אוהבת חוויות ורגשות. יצאתי לשחק את המשחק נטו, לא היה לי אכפת מה יגידו ומה יחשבו. בפעם השנייה הרבה יותר קשה. אתה יודע לקראת מה אתה הולך, ובכל זאת הלכתי".

מה משך אותך להשתתף בפעם הראשונה?

"ראיתי אז פרסום בטלוויזיה – 'מי רוצה לנסוע לקאריביים', ובאותה תקופה רציתי רק לברוח לקאריביים. הייתי בזוגיות נוראית, עם אבא חולה בסרטן, והחלטתי להתקשר ולהירשם".

קסרי ידעה גם למנף את ההצלחה והפרסום. "לא יצאתי סתם בשביל להשתכשך בחול ובמים. רציתי להתקדם. עובדה, הייתה לי תוכנית טלוויזיה, ואני יודעת לקרוא טלפרומפטר ברמה של מגיש חדשות מיומן. זה היה בית הספר הכי טוב שיש. אני גם לא צריכה ריאליטי בשביל להתפרנס, יש לי את הקליניקה לטיפולים אסתטיים שלי".

ואם יציעו לך להשתתף בהישרדות פעם נוספת?

"עכשיו, בעידן הקורונה, בטח שלא, אבל אם הברירה היא להיות בבידוד בבית או על אי בודד, אני שוחה עכשיו לאי. אתה גם חרד על הילדים וגם על עצמך, והסבלנות קצרה".

אוריאל יקותיאל ("המירוץ למיליון", עונה רביעית)

קשה לשכוח – כמעט אפילו בלתי אפשרי – את צמד המתחרים שזכה במקום השני במירוץ למיליון 2014 – אריאל יקותיאל וטום באום. הם בחרו בטייפקאסט של זוג ההומואים המצחיקים, הנשיים והקולניים, אלה שקראו אחד לשני "לילי" ודיברו בלשון נקבה. "אני וטום החלטנו שנדבר רק כמו שאנחנו מדברים בבית ולא נעמיד פנים מול המצלמות", אומר יקותיאל. "הלכנו לתוכנית כדי לקדם את הקריירה שלנו, לא לזכות בכסף. כל הדרך אל הגמר היינו במקומות הראשונים ודאגנו לעשות טלוויזיה טובה. בבוקר הגמר שני הזוגות האחרים קמו עם רעב בעיניים, ואנחנו עם ההרגשה של איזה כיף, מחר חוזרים הביתה".

איזה תגובות קיבלתם בעקבות התוכנית?

"התגובות היו מטורפות. מדובר בתקופה של 40 אחוז רייטינג. זה היה מיד אחרי צוק איתן והמדינה הייתה בהתאוששות מטראומה. כולם ראו אז טלוויזיה וערוץ 2. אמרו לנו, 'בזכותכם פעם ראשונה דיברנו בארוחת שישי על הומואים עם אבא ואמא'. המון אנשים אמרו לנו בהמשך שהם יצאו מהארון בזכותנו. מה שהכי מרגש הוא שאנשים בגיל של אבא שלי אמרו לי כמה הם נהנים משמחת החיים שלי ושהם התחילו לראות קליפים שלי. הם הפסיקו להסתכל עליי כהומו אלא כבנאדם שהם מחבבים ומעריכים את האמנות שלו".

מאז המירוץ למיליון דמותו של יקותיאל בן ה־31 התנוססה על קמפיינים נוצצים לדיוטי־פרי ולקרולינה למקה, לצד בר רפאלי, הפכה לפַּנים של ההרכב המוזיקלי TYP והתבססה כאייקון האנדרוגיני המזוהה עם "אריסה", ליין מסיבות הגייז התל־אביבי המצליח שקידש את החיבור בין קהל הומואי למוזיקה ים־תיכונית.

אוריאל יקותיאל | צילום: ענת מוסברג

לא שזה הספיק לאוריאל. רגע לפני מגפת הקורונה הוא הספיק לממש את הכישרון עתיר הצבעים שלו ולעלות עם קברט פרינג' חושפני, שנותן הצצה גם לצדדים הפחות צבעוניים באישיותו. "לא רציתי שהעובדה שקיבלתי פוש ענק מעולם הריאליטי יגרום לי לעשות דברים שהם מיינסטרים", הוא אומר. "הייחודיות שלי והקול השונה שלי מאוד חשובים לי. המופע מגולל מצד אחד את סיפור החיים שלי, ובעיקר איך הגעתי לפרסום, תוך שימוש במה שאני יודע לעשות - נאמברים, ריקודים, שירים, תלבושות נוצצות ורקדנים. הרבה שנים נתתי לעצמי להיות כבול להגדרות של אנשים אחרים עליי, בין אם זה הומו ופליט ריאליטי, עכשיו אני רוצה לאפשר לעצמי וגם לצופים שיראו את המופע לחיות מחוץ להגדרות ולהגשים את כל מה שאני".

מיה קרמר ("המירוץ למיליון", עונה ראשונה)

היום מכירים אותה בעיקר כגרושתו של רון שחר ואם בתו, אבל כשמיה קרמר נרשמה לעונה הראשונה של המירוץ למיליון לפני 11 שנים, היא הייתה הצמודה של עמיחי גת (הבן של הזמרת אילנית והפרטנר שלה למירוץ). העובדה שהשניים הסתפקו רק במקום השני לא ממש ציערה אותה. "בארץ המקום השני מקבל יותר תשומת לב כי האנשים כאן אוהבים להרים את האנדרדוג, יש להם הרבה יותר חמלה אליו", היא אומרת. "באמת שלא הצטערתי שלא זכינו. המירוץ נתן לי כוחות שלא ידעתי שיש בי. היה לי פחד גבהים - פחדתי לטוס ופחדתי לעשות בנג'י, ועמדתי בכל המשימות. אני גם צמחונית ואכלתי בתוכנית ראש כבש. לא הייתה לי פשוט ברירה. בווייטנאם אכלתי ג'וקים ונחשים. אתה כמו חיה. עד היום אני אומרת לאנשים ששואלים אותי על התוכנית - אתם לא צריכים לעשות כלום, תהיו עצמכם. זה הכי מעניין".

גם עמיחי היה אמיתי ופתוח כמוך?

"עמיחי היה פחות פתוח ממני. נשים יותר חושפות ויותר רגישות. הוא בא להתחרות. היינו פרטנרים טובים, אבל היו לנו גם ריבים. ככה זה כשאתה נמצא כל הזמן ביחד, ועוד במצבי לחץ. אבל לא נפרדנו בגלל המירוץ. יכול להיות שהתוכנית זירזה את הפרידה, אבל היא התרחשה רק אחרי שנה. בכל מקרה, הייתי הבחורה שהגיעה ראשונה בתולדות התוכנית, ובהמשך גם זכיתי במנחה של התוכנית, רון שחר. כולם חושבים שנפרדתי מעמיחי בגלל רון, אבל את העונה שלנו הנחה בכלל רז מאירמן, לא רון. את רון הכרתי מאוחר יותר".

קרמר, 41, אומרת שלא ממש ידעה אז איך למנף את הפרסום שהקנתה לה התוכנית. ובכל זאת, היא פיתחה לעצמה קריירה של סטייליסטית, וכיום היא מדריכת יוגה ומדיטציה, הילרית, מתקשרת בקלפים ומלווה אנשים בתהליכי חיים (mayaste.com). בנוסף, היא גם מעבירה סדנאות והרצאות רוחניות. "עד היום אנשים מזהים אותי ברחוב בגלל התוכנית", היא אומרת. "הם לא זוכרים מי ניצח, רק שהפסדתי ברגע האחרון".

מה עם עוד תוכנית ריאליטי?

"אולי כשהילדה תגדל. יהיה נחמד להשתתף שוב בתוכנית כשרון יהיה המנחה".

מאיה קרמר | צילום: ענת מוסברג

באתי, הפסדתי, ניצחתי

שירי מימון, הראל סקעת, עדן בן־זקן ועידן עמדי הם רק חלק מהזמרים שהמקום השני שימש עבורם מקפצה לקריירה מוצלחת - לפעמים הרבה יותר מזו של מי שזכה במקום הראשון

זה בסדר לחלום ולהילחם עד טיפת הכישרון האחרונה על המקום הראשון, אבל מתברר שדווקא הזכייה במקום השני, ההפסד המכובד, היא הרבה פעמים המתכון הכמעט בטוח להצלחה ולקריירה ארוכה. את צמרת המוזיקה הישראלית מאיישים לא מעט זמרים וזמרות שהסתפקו במקום השני, וגילו, שנייה אחרי שזרקורי הריאליטי כבו, שהגבול הוא באמת השמיים.

שירי מימון הייתה הסנונית הראשונה בעידן תוכניות הריאליטי שהוכיחה שהתיאוריה הזאת עובדת ובגדול. נינט, עם "ים של דמעות", כבשה ובצדק את ניצנים, אבל בשביל מימון המקום השני היה בהחלט נקודת הפריצה. עובדה: מאז היא ממוקמת גבוה־גבוה ברשימת הזמרים המוכשרים והמצליחים בארץ. אירוויזיון, מחזות זמר ואינספור להיטים הם רק חלק מהשלל שלה.

והיא לא היחידה. הראל סקעת, בעונה השנייה של כוכב נולד, היה המועמד הבטוח לכבוש את ניצנים. השופטים נשפכו ממנו, הקהל התמוגג, עד שהיה בטוח שהניצחון מונח בכיס של הסקיני השחור שלו, אבל בגמר - רק חיים יבין היה חסר כדי לבשר על מהפך ועל הזכייה של הראל אחר - מויאל - בכתר. סקעת הפך מאז לאחד הזמרים הבולטים בארץ, ולקריירה של מויאל, מסתבר, הזכייה לא ממש עזרה. "לא זכיתי בתוכנית כי לא האמינו לי. לא הייתי אותנטי מספיק", אמר כשנשאל על ההפסד. "אולי גם נראיתי יותר מדי בטוח בעצמי. הייתה לי הרגשה שלא אזכה. אני מאוד שמח על כוכב נולד, אבל אני חושב שהתפרסמתי גם בזכות עצמי ולא רק בזכות התוכנית".

גם מארינה מקסימיליאן לא מזילה ים של דמעות על ההפסד לבועז מעודה בעונה החמישית של כוכב נולד. מעודה, שהספיק מאז לחזור בתשובה, זכה ב־50 אחוז מהקולות, ומקסימיליאן הסתפקה רק ב־27, אבל מאז היא כובשת פסגה אחרי פסגה.

"האוברול 30 שקל" והצחוק המתגלגל לא עזרו לעדן בן־זקן בת ה־18 מקריית־שמונה לנצח בעונה הראשונה של "אקס פקטור" - רוז פוסטאנס זכתה אז בכל הז'יטונים - אבל מאז אף אחד לא יכול לעצור את מלכת השושנים. גם לעידן עמדי, הפייטר שבחבורה, שריגש חצי מדינה כששר את "כאב של לוחמים" - בטח שאין סיבה להתלונן כשהפסיד בגמר כוכב נולד לדיאנה גולבי. מאז הוא, הכישרון הגדול שלו, והצ'ארם הבלתי נגמר מככבים בגדול בצמרת המוזיקה. היום יש לו פינה חמה לעידן הריאליטי, ולצידה גם ביקורת: "אני חושב שיש רוויה מאוד רצינית מהדבר הזה", אמר בעבר. "אני גם חושב שהאנשים מגיעים לתוכניות האלה לא כי הם רוצים להיות מוזיקאים, אלא כי הם רוצים להיות טאלנטים. זה מאוד מפריע לי. מוזיקה זה משהו שצריך להקדיש לו כמה שעות בכל יום, וחבל שהיום זה לא ככה".