1929 חוזרת? לא בדיוק

קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון פירסמה בחג את תחזיותיה על מצב הכלכלה בעולם. תחזיות קודרות ללא ספק: התוצר העולמי יתכווץ, האבטלה תעמיק, הגירעונות התקציביים ימריאו והמערכת הפיננסית תצטרך להתמודד עם מתחים וסיכונים שלא ידעה. אגב חיזויים שחורים אלה ציינו דוברי הקרן כי המשבר הכלכלי של 2020־2021 יהיה הקשה ביותר זה 100 שנה, מ־1918, ודומה למשבר הכלכלי העולמי של השנים 1932־1929. "העולם סבל ממשבר בסדר גודל כזה באחרונה בשנות ה־30 של המאה הקודמת", נכתב במבוא לסקירה הכלכלית העולמית.

זו השוואה מופרכת, וחבל שיצאה מפי דוברי הקרן.

המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסתיו 1929 בבורסת ניו־יורק גרם בתוך שנתיים וחצי לירידה מצטברת של 40% בתוצר של ארה"ב והמדינות המפותחות באירופה, לאבטלה מתמדת ששיעורה נע בין 22% ל־32% מכוח העבודה, לגל ירידות מחירים עד כדי 30% ומעלה, לשיתוק של הסחר הבינלאומי ולהתפוררות מערכת המטבע המבוססת על זהב.

באותן השנים הגיבו רוב הממשלות במדינות שנפגעו מהמשבר בדרך שהחמירה אותו: הן הידקו את חגורת ההוצאות, שמרו על איזון תקציבי, צימצמו את כמות הכסף והסתגרו מאחורי חומות מכסים. לעומת זאת, התגובה החזויה של הממשלות למשבר 2020, על פי קרן המטבע, הפוכה: במדיניות המפותחות והמתפתחות כאחת יירשמו השנה גירעונות תקציביים ענקיים, בין 6% מהתוצר במקרה הקל ועד 15% מהתוצר במקרה של ארה"ב. הגידול בגירעונות משקף את חבילות הסיוע והתמרוץ הנדיבות שלא היו כדוגמתן בהיסטוריה. להצלת המשקים יוקצו כ־6% מהתוצר של שבע המעצמות התעשייתיות הגדולות, ובסך הכל בעולם בין 7,000 מיליארד דולר ל־9,000 מיליארד דולר. כמות הכסף חזויה לזנק בטריליוני דולרים, הריבית תישאר אפסית עד שלילית, והמדינות יתערבו ישירות בשוקי ההון וניירות הערך.

בזכות מהלכים אלה המשבר של 2020 לא יהיה דומה — על פי תחזיות קרן המטבע עצמה! – למשבר 1929. התוצר העולמי אמנם יקטן השנה ב־3%, אך יגדל ויצמח ב־6% בשנה הבאה. המדיניות המפותחות ייפגעו יותר: התוצר שלהן יקטן ב־6% השנה ויחזור לצמוח ב־4.5% בשנה הבאה. כואב אך רחוק מאוד מנפילה מצטברת של עשרות אחוזים בשנים 1929־1933. זאת ואף זאת: בסוף 2021 חזוי התוצר המקומי הריאלי במדינות רבות, ביניהן אוסטריה, אוסטרליה, דנמרק, קוריאה הדרומית, יפן, יוון וישראל, לחזור לרמתו מסוף 2019. אין גם תחזית למפולת במחירים: האינפלציה בעולם המפותח השנה תהיה כ־0.5% ובשנה הבאה 1.5%.

שיעור האבטלה במדינות המפותחות צפוי לעלות ל־8.3% השנה ולרדת ל־7.2% בשנה הבאה. האבטלה הממוצעת לשנתיים: 9% מכוח העבודה בארה"ב ובגוש היורו. הרבה — אך שוב רחוק משנות ה־30 של המאה הקודמת. בישראל חוזה קרן המטבע גידול חריג באבטלה ל־12% מכוח העבודה, לא ברור על סמך אילו הנחות; בכל המשברים הגלובליים הקודמים הייתה האבטלה בארץ נמוכה משמעותית מממוצע המדינות המפותחות. הירידה החזויה על ידי כלכלני הקרן ב־11% בהיקפי הסחר העולמי השנה אמנם דרמטית ומדאיגה, אבל כבר כעבור שנה יעלה הסחר שוב ב־8.5%. ובכל מקרה, המספרים הללו לא מתקרבים לקריסת המסחר בין המדינות בשנות ה־30 של המאה הקודמת.

ולא מיותר להזכיר לכלכלנים הרבים המועסקים בקרן המטבע כמה מהאסונות של האנושות מ־1929: הרס החקלאות באוקראינה (5 מיליון קורבנות), הטיהורים בבריה"מ (יותר מ־1.5 מיליון קורבנות), מלחמת העולם השנייה (כ־80 מיליון הרוגים), הדיכוי הקומוניסטי בסין (בין 30 ל־50 מיליון הרוגים), הרעב באפריקה (מיליוני קורבנות), ולבסוף מלחמת האזרחים בסוריה (550 אלף הרוגים). הרצון לצלצל בחוזקה בפעמוני האזעקה מובן, אבל מצבם הנפשי של אזרחי העולם גרוע דיו בלי להפריז, לאיים ולהוציא מהמחסן את ההשוואה הלא מבוססת עם השנים השחורות של הקריסה הכלכלית בשנות ה־30 של המאה הקודמת — זו שהובילה לעליית הפשיזם והנאציזם. המשבר העכשווי, סביר לצפות, יוביל דווקא לנסיגת הפופוליזם ולעליית מנהיגות פוליטית שקולה ודמוקרטית.

איך לממן

"האנשים הקובעים את מדיניות התגובה לקורונה עברו אצלנו למודל דיקטטורי. הם מנהלים שיחות בינם לבין עצמם, בחשכה, בלא שיתוף כלשהו של הציבור, כאילו המחלה הייתה אויב בעל מודעות העלול לצותת לדיווחים. הם מתבססים על הנחות לא שקופות, המספרות סיפור אחד ואחר כך סיפור אחר. לכן אני חושש שמתווה היציאה מהסגר ישקף לא את מיטב החשיבה המקצועית אלא אינטרסים פוליטיים ואחרים", אומר הכלכלן פרופ' אריה ארנון, בעבר ראש חוג לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון וכיום עמית במכון טרומן באוניברסיטה העברית. כתרופה לכאוס בהחלטות מציע ארנון להקים מיד צוות על של מומחים מובילים מכל תחומי החיים הרלוונטיים — ואיזה תחום לא רלוונטי למגפה כזאת? — שיעזור לממשלה לבסס את צעדיה הבאים על המלצות מצמרת כוח המוח הישראלי. בינתיים, ובהיעדר סימן לנכונות ממשלתית לאמץ הצעה כזאת או דומות לה, אסף פרופ' ארנון גרעין של מקצוענים והקים עם פרופ' מונא חורי־כסאברי, דיקנית בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, "צוות מומחים לחשיבה על המשבר", המוציא לאור ניירות עמדה בסוגיות בוערות. נייר העמדה המשותף לו ולכלכלנים ד"ר עמיר אבו־קרן וד"ר אריה קרמפף משווה את חבילת הסיוע של 90 מיליארד השקל שאישרה הממשלה בירושלים, 50 מיליארד שקל כסף היוצא ישירות מתקציב המדינה, כ־3.4% מהתוצר המקומי החזוי השנה. מהשוואה הבינלאומית עולה שיש מדינות נדיבות יותר — כמו שוודיה וקנדה — ופחות נדיבות מישראל, ביניהן דווקא הסובלות במיוחד מהמגפה: צרפת, ספרד ובריטניה מקצות לסיוע תקציבי ישיר רק כ־2% מהתוצר.

אף שפרופ' ארנון, בנייר עמדה אחר המנתח את ההשלכות של ההחלטות הכלכליות הממשלתיות, ממליץ להגדיל את המרכיב התקציבי בחבילת הסיוע ולהעצים את מעורבות המדינה במשק ("כוחות השוק לבדם לא יוציאו אותנו מהמשבר", הוא אומר). החידוש בגישתו הוא ההתמודדות גלויה שלו ושל עמיתיו עם השאלה שרבים בציבור שואלים: מי ישלם?

פרופ' ארנון, מי ואיך יכסה את הגירעון הממשלתי הצפוי להגיע ליותר מ־120 מיליארד שקל במקרה הטוב?

"לממשלה יש שלושה מקורות למימון הוצאותיה: מסים, הלוואות מהציבור בארץ או בחו"ל והדפסה ישירה של כסף. הדפסת כסף ישירה נאסרה אצלנו בחוק, אבל יש דרכים לעקוף אותה בסיוע בנק ישראל. אני בהחלט לא ממליץ לממן את החבילת הסיוע הנוכחית באמצעות מסים. כשהכלכלה חוטפת מכה כה חזקה ובהוראת ממשלה נסגרת כל הפעילות העסקית לפחות לחודש, הכבדת נטל המס לא באה בחשבון. על כך צריך יהיה לדון בשלב מאוחר יותר, כשיידרשו צעדים לתיקון אי־השוויון שהמגפה חוללה".

אם לא מסים, נשארת רק האופציה של חובות נוספים?

"חובות שלוקחת הממשלה מהציבור מגלגלים את מימון המשבר מהדור הזה לדורות הבאים, שיידרשו לפרוע את החוב. כוח הקנייה עובר מהם אלינו. כיום, היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי בישראל נוח מאוד, ואפשר להגדילו בלי לסכן את היציבות התקציבית ואת דירוג האשראי הבינלאומי. לכן, ההחלטה על אופן המימון הזה היא ערכית, לא טכנית".

קרן המטבע הבינלאומי מעריכה שממשלת ישראל תבחר בדרך זו, והיחס בין חוב לתוצר יתקרב בעוד שנתיים ל־80% לעומת 60% כעת. אבל אתה קורא לבחון גם את המהלך של הדפסת כסף, שאינו מגדיל את חוב המדינה.

"נכון. למעשה המהלך כבר קרה כשבנק ישראל הודיע על רכישת 50 מיליארד שקל של איגרות חוב ממשלתיות בשוק ניירות הערך. הקנייה הזאת, כשתושלם, תקטין את התחייבויות המדינה לציבור הרחב — 'חוב' של ממשלה לבנק ישראל לא נחשב לחוב – ותזרים 50 מיליארד שקל למשק. זו אותה הרחבה כמותית שהופעלה בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים ויורו אחרי המשבר הפיננסי הגדול. ואני ממליץ לבחון עוד מהלך: הממשלה תמכור איגרות חוב ישירות לבנק ישראל, ובנק ישראל ישלם תמורתן בכסף חדש. על כך הוחלט השבוע בבריטניה".

כפי שאמרת, לבנק ישראל אסור לממן גירעונות ממשלתיים מחשש להצתת אינפלציה. אתם מציעים שינוי בחוק?

"אנחנו מציעים לבחון את האפשרות הזאת ולראות בה מכשיר מימון תקציבי לגיטימי שבא בחשבון. הרי אין באופק סיכון לאינפלציה. לעומת זאת אין, לדעתי, לאפשר לממשלה להדפיס כסף בעצמה ולפזר אותו בין האזרחים, מה שמכונה 'כסף מהליקופטרים'. הדרך הזאת עמוסה בסיכונים ולא מתאימה להתמודדות עם המשבר המשתק את יכולת הייצור של המשק, כפי שגרם נגיף קורונה".

פרופ' ארנון מבחין בין "אופק תקציבי" ל"אופק אפידמיולוגי"; השני, להערכתו, עשוי להיות ממושך יותר, ועל הממשלה להתאים את כליה: "כשהמצב יתייצב יתברר שחלקים גדולים מהחברה הישראלית חטפו פגיעה כלכלית קשה במיוחד ואי־השוויון העמיק. אז נכון יהיה לבחון הטלת מס פרוגרסיבי מיוחד על הרכוש הפרטי כדי לתקן במשהו את אי־הצדק הכלכלי והחברתי שחוללה המגפה". מס סולידריות כזה יתקבל בציבור כראוי ורצוי, מוסיף פרופ' ארנון, רק אם יתבסס על עסקת חבילה בין כל הגורמים במשק ותנהיג אותו ממשלה אמינה. נכון לעכשיו, אין כאן ממשלה כלל.

המודל ושברו

מובן שיש שיטה למנוע הפצת מגפה מידבקת: למצוא באמצעות בדיקות את כל החולים בה, בעלי תסמינים וחסרי תסמינים, ולבודד אותם כליל מהעולם עד שיבריאו ויהפכו למחוסנים או ימותו. בידוד מלא כזה אכן היה בולם את המגפה. הבעיה: הוא לא ישים במדינה לא דיקטטורית ומחייב לבדוק את כל האוכלוסייה בשיטה מהימנה. לא מעשי ולא ריאלי.

לכן, במקום הפתרון הקיצוני ממליצים אנשי מדע בריאות הציבור להשתמש בשיטה שאינה יעילה ב־100% אבל עוזרת להאט את קצב ההידבקות. קוראים לה "ריחוק חברתי" או "הסגר", והיא משקפת את ההבנה שככל שאדם בקהילה שהתגלתה בה המחלה המידבקת ייפגש עם פחות אנשים, יפחת הסיכון להדבקת הקהילייה כולה.

זה ברור אינטואיטיבית לרובנו ומתורגם למודל מתמטי בסיסי המשמש את חוקרי ההתפשטות של המגפות מ־1927, כשפורסם לראשונה. המודל מחלק את אוכלוסיית המדינה לשלוש קבוצות: האנשים העלולים להידבק, החולים בפועל והמחלימים המתחסנים טבעית (או נפטרים). במודל הזה, המכונה באנגלית SIR — ראשי התיבות של שלוש הקבוצות — הגורם הקריטי לתפוצת המגפה הוא מספר האנשים שהחולה ניפגש איתם בזמן מחלתו והסיכוי של כל אחד מהם להידבק. הכפלת הסיכוי להדבקה במספר הנפגשים ומשך המחלה נותנת תוצאה מתמטית הקרויה מקדם R, או בפשטות מקדם הדבקה. כשהמקדם קטן מ־1 המגפה גוועת מעצמה. כשהוא גבוה יותר ההשתלטות עליה נעשית קשה ומחייבת צעדי הסגר כבדים.

הסיכוי להידבק נקבע על ידי גורמים ביולוגיים (כמו חיסון טבעי או חיסון נרכש בעקבות החלמה) וחברתיים (כמו חיסון), אם כי אפשר לצמצמו באמצעות צעדי מניעה: שטיפת ידיים בסבון, חבישת מסכה וכפפות ועוד. את תדירות הפגישות האישיות שלנו אפשר להגביל בהוראות המדינה וציות להן.

מהמודל הבסיסי אפשר לגזור באמצעות משוואות דיפרנציאליות את התוואי המתמטי של התפשטות המגפה. איך ומתי תואץ, תואט או תדעך ואיזה אחוז יחלה בה. הכל בכפוף להנחות על אופן ההידבקות, הרכב האוכלוסייה ושכיחות המפגשים הבינאישיים. עניין ההנחות קריטי: כשהן לא מציאותיות, גם תוצאות החישובים לא מציאותיים. בשנים שחלפו מאז פרסום מודל SIR הוכנסו בו עדכונים ושיפורים המשקפים ידע נוסף על מגפות שונות. המחשוב המתקדם העכשווי מאפשר לחלק את האוכלוסייה הנחקרת לקהילות ולאזורים גיאוגרפיים לפי צפיפות מגורים, קישוריות אישית, סיכוני הידבקות, הרגלי חיים, גיל ועוד, ולהנפיק חיזויים מותנים לכל קבוצה ולכל אזור. כך, למשל, התברר מהמודלים כי סגירת גני ילדים ובתי ספר יכולה להקטין את התחלואה ב־13%־25%, מה שמסביר את ההתנגדות של מומחי הבריאות לפתיחתם.

עד כמה שימושיים המודלים המתמטיים למקבלי החלטות? רק אם המחליטים מבינים את המתמטיקה שלהם ואת ההנחות האפידמיולוגיות שלהם, החייבות לשקף את הידע המדעי העדכני ביותר. "כשמודלים מתמטיים מנוצלים באופן מושכל ככלי בתכנון מדיניות", כותב ד"ר עמית הופרט, ראש מדור לסטטיסטיקה ומתמטיקה במכון גרטנר לחקר אפידימולוגיה ומדיניות בריאות (במאמר "מודלים מתמטיים ותחזיות במחלות מידבקות" שפירסם עם חגי כתריאל בכתב עת בינלאומי לאפידמיולוגיה) "דרושה מודעות מתמדת להנחות המשולבות במודלים ובחינה ביקורתית שלהם". והוא מזהיר: "אי־אפשר לקבל תחזיות טובות מהנחות שגויות. על מנת שהתחזיות יהיו רלוונטיות למציאות, המודל צריך להתאים למה שקורה במציאות". מסקנתו: טוב שיש מודלים מתמטיים מפותחים של התפשטות המגפה, אבל "צריך להיות מאוד זהירים ביחס לתחזיות שלהם".

חשוב להדגיש שתחזיות המבוססות על מודל SIR לא מבדילות בין חולים שהחלימו לחולים שהלכו לעולמם. כדי ללזות את מספר המתים צריך להניח — על סמך מחקרים רפואיים ונתונים סטטיסטיים — מה הסיכוי שלהם למות או להחלים. הנחות אלה עשויות להשתנות מדי יום.

בארץ אחראים על בניית והפעלת המודלים חוקרי מכון גרטנר עם פרופסורים ודוקטורים מתנדבים, מומחים לחקר מחלות, לרפואה מתמטית, למיקרוביולוגיה, לבריאות הציבור ועוד תחומים משיקים. ומה יש במודלים אלה? סוד כמוס. רשויות הבריאות מחזיקות את הקלפים קרוב לחזה ומונעות פרסום ברבים של המודלים העומדים לרשותן. הסודיות המוחלטת הזאת שערורייתית, לא מקובלת במדינות מערביות אחרות, ופוגעת קשה בעקרון הפצת הידע המדעי. לו התפרסמו המודלים הללו במלואם היינו יכולים, למשל, לדעת למה מצד אחד מספר הנדבקים החדשים בקורונה סוטה מהתחזיות כלפי מעלה ועדיין גדל במאות ביום — ומצד שני למה מספר המתים נמוך לעומת התחזית. ומה מסביר את העובדה שמקדם ההדבקה בציבור הלא־חרדי כבר ירד אל מתחת ל־1, כלומר מגפת הקורונה בו דועכת, בשעה שבציבור האחר המקדם עדיין נע בין 4 ל־6, משמע חולה אחד מדביק במהלך מחלתו עוד כחמישה אנשים.

אבל עד שמשרד הבריאות לא ישחרר לפרסום את המודלים שלו השאלות יישארו ללא תשובות וההולכים בחושך לא יראו אור, גדול או קטן, ואפילו לא את הדרך אליו.