מי מרתיע את מי, ישראל את חיזבאללה או להפך? השאלה הזאת, שמרחפת באוויר מאז מלחמת לבנון השנייה, התחדדה שוב בימים האחרונים. כל צד משוכנע שהוא המרתיע, אבל בשטח מתנהג אחרת, בזהירות מופלגת, כדי להימנע בכל מחיר ממהלך שיגרום לצד השני להגיב בעוצמה שתביא להתלקחות. כך היה בסדרת אירועים שנסקור בהמשך, וכך היה גם השבוע.
ביום רביעי האחרון, לאור יום, הותקף בסוריה, סמוך לגבול לבנון, כלי רכב נוסע, שעל פי דיווחים הוביל רכיבים לתוכנית הטילים המדויקים של חיזבאללה. ישראל לא לקחה אחריות על האירוע, אולם מפרסומים וסרטונים שהופצו בסוף השבוע ברור כי הטיל הראשון שנורה לכיוון כלי הרכב החטיא במתכוון, כסוג של נוהל "הקש בגג" שנועד להזהיר את אנשי חוליית חיזבאללה שנסעו בו ולאפשר להם להימלט ללא פגע.
אלה הספיקו לא רק לצאת מהרכב אלא גם לחזור ולקחת ממנו ציוד. רק כשהתרחקו בפעם השנייה נורה הטיל השני והשמיד את הרכב. היה זה איתות לחיזבאללה, שמעיד על מודיעין ועל יכולת פעולה מרשימה גם בימי מגבלות הקורונה. מצד שני, הוא מצביע על בעיה בהרתעה: אם לא היה חשש מתגובה של חיזבאללה, סביר להניח שהפגיעה המדויקת במטרה הייתה נעשית כבר בטיל הראשון.
חיל האוויר ואגף המודיעין פועלים בימים אלה עם ידיים קשורות בשל בעיות כוח אדם ומגבלות שנוצרו בעקבות מגפת הקורונה. ההישג אמנם ראוי לציון, אבל ברמה האסטרטגית מלמד על סיטואציה בעייתית מול האויב הכי חזק היום של צה"ל.
נסראללה, כדרכו, החליט להשיב באותו מטבע, כמו אומר לישראל: תראו, גם אני יכולתי לגרום לכם לנפגעים ובחרתי שלא. הצלחתי לחדור את הגדר משלושה מקומות שונים בשתי גזרות. אבל החלטתי לא לעשות עם זה כלום. אתם עשיתם לי "הקש בג'יפ", אני עשיתי לכם "הקש בגדר" - הסתפקתי במבוכה התקשורתית שנגרמה לכם, ובואו נסגור את העניין בזה. האזהרה הישראלית נענתה באזהרה מחיזבאללה. זו הוכחה נוספת שחיזבאללה עושה הבחנה בין פגיעה באנשיו, עליה הוא מגיב, לבין פגיעה באיראנים, עליה הוא מבליג.
זהו דפוס קבוע של חיזבאללה אחרי פעילות ישראלית חריגה, שמטרתו לשרטט את הגבולות בין הצדדים: על פי התקשורת הערבית, זה קרה בינואר 2015 אחרי חיסול בנו של עימאד מורניה, ג'יהאד, כשחיזבאללה הגיב בירי טילי נ"ט לעבר שיירה של צה"ל שעלתה להר דב, באירוע שבו נהרגו רס"ן יוחאי קלנגל וסמ"ר דור ניני מגבעתי. מדובר באירוע חשוב להבנה: חיזבאללה זיהה שיירה של לוחמים, 30־40, שנעה בכלי רכב. הוא שיגר שבעה טילי נ"ט ובמקרה החטיא שישה ופגע באחד. הארגון ידע שאירוע כזה עלול להתפתח למלחמה ובכל זאת ביצע את הירי, אז כנראה שהוא פחות מורתע ממה שמייחסים לו בישראל. על פי התקשורת הערבית, זה קרה גם בדצמבר 2015 בחיסולו של סמיר קונטאר, שאחריו ירה הארגון רקטות לצפון ישראל.
האירוע האחרון התרחש באוגוסט 2019, בתקיפה המיוחסת לצה"ל בדאחייה בביירות, של רכיב למפעל דיוק הטילים, ושעות קודם לכן באותו לילה פגיעה בחוליית מפעילי רחפני נפץ שהייתה בדרכה לשיגור בחלק הצפוני של הגולן הסורי. חיזבאללה הגיב פעמיים: בירי טילי נ"ט לעבר אמבולנס ממוגן של צה"ל שנע ליד היישוב אביבים. במקרה הוא החטיא ולא היו לנו נפגעים, אבל הוא תיכנן לפגוע. לצה"ל היו מטרות של חיזבאללה על הכוונות, כולל חוליות שיגור, אבל הוחלט לוותר לבסוף. בנוסף, הצבא ביים מהלך הונאה שבו חיילים נפגעים כביכול מפונים במסוק לרמב"ם כדי לסגור את האירוע ולספק לחיזבאללה תמונת ניצחון זמנית.
בחזרה לאירוע שהתרחש ביום שישי בערב. זה היה מבצע שיצא לדרך בפרק זמן קצר ונועד לתודעה. נסראללה שלח שלוש חוליות במקביל שחתכו את הגדר. היו שתהו איך צה"ל לא עלה על כך מהר. כאן צריך לעשות תיאום ציפיות: חיזבאללה יושב ממש על הגדר באורך של כמעט 130 ק"מ עם המון שטחים מתים. אין באמת סיכוי לעצור אירוע כזה, גם לא חדירה. לחיזבאללה תוכנית לכיבוש הגליל ובמלחמה הבאה הוא מתכנן לחדור ליישובים סמוכי הגדר ולהשתלט עליהם. סיור בגבול הצפון יבהיר לכל אזרח ישראלי שלא מדובר באתגר מבצעי מסובך מבחינת חיזבאללה: מטחי פצצות מרגמה ורקטות, יחד עם טילי נ"ט לעבר יישוב נשלט כמו אביבים מהכפר מארון א־ראס ובמקביל החדרת כוחות רדואן המיוחדים של חיזבאללה. בימי הקורונה לחיזבאללה אין אינטרס לצאת לעימות. אבל למרות הפגיעה של הנגיף בפטרונו האיראני, הנזק הכלכלי ואובדן חלק משדרת הפיקוד וכנראה הסיוע שיקבל, מערכי האש שלו כוללים עדיין כ־150 אלף רקטות ויכולת שיגור של 1,500 רקטות ביממה. בתקופה שבה דנים ברמת מוכנות העורף לטיפול במגפות, צריך לזכור עד כמה ישראל אינה מוכנה לאירוע כזה. לא בהיבטי מיגון הבתים ולא באמצעי היירוט הנדרשים. כדי שלא נתעורר מאוחר מדי, כדאי לעסוק בנושא כבר עכשיו.
