מאחורי החיוך הרחב, צחור השיניים, שהפך לסמל המסחרי של הבלוגרית המצליחה טובה לי, הסתתרו עד לא מכבר ייאוש, תסכול וככל הנראה גם דיכאון לא מאובחן. כשנמאס לה לשתוק את קשיי האימהות החליטה לכתוב אותם. אחרי שהטור הראשון שכתבה הפך לוויראלי, עברה לוולוגים שצברו פופולריות, עד שלפני כשנתיים צילמה את משבר אמצע החיים שחוותה בתעוזה והומור אופייניים, ואף כתבה ספר מצחיק־מריר בנושא ‑ שניהם היו ללהיטים לא קטנים.
היא בת 44, נשואה ("הכרנו בג'יי דייט, רומן מהיר כזה. הוא הציע נישואים אז נשארתי") ואם לבת שמונה ולתאומות בנות שש, מתגוררת עם משפחתה בלונדון, אבל ילדותה נטועה כאן אצלנו. "אני ירושלמית במקור", מגלה לי, "אבל בשנותיי האחרונות בארץ חייתי במרכז. למדתי משפטים ופינטזתי שאהיה אלי מקביל. זה לא קרה. בגיל 30 התגרשתי והרגשתי שאני חייבת התחלה חדשה, אז נסעתי ללונדון. אמי אירית, כך שהאנגלית והתרבות מוכרות לי, אבל תיכננתי לחזור לארץ אחרי שאעשה תואר שני באמנויות הבמה ובמשחק. לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה הכרתי את מי שנהיה בעלי, עשינו שלוש בנות בשנתיים, שזה ממש וואו, וכך הסתיימה קריירת המשחק הקצרה שלי. הכל תיקתק אבל הרגשתי שחסר לי משהו לנשמה וגם היה לי קשה בהתמודדות עם האימהות, זה לא בא לי בקלות. בדיעבד הבנתי שעם הבכורה היה לי דיכאון אחרי לידה שלא אובחן וההיריון עם התאומות היה קשה וכרוך באשפוז בן חודשיים. אז התיישבתי ליד המחשב מתוך תחושה שאני לא יכולה לסבול את השקט הזה יותר, שאני חייבת להגיד מה שיש לי, וכתבתי מאמר שכותרתו הייתה 'אני אוהבת את הילדות שלי אבל לפעמים בא לי שייעלמו לי מהעיניים'. הוא נהיה ויראלי, והבנתי שמה שהולך חזק ברשת אלה הסרטונים, ובזכות הרקע שלי במשחק ובמצלמה הרגשתי שיש לי הכישורים לעשות גם וידיאו. ואז העמוד שלי התפוצץ. הבנתי שיש פה פוטנציאל לעשות מזה כסף".
לחיות את החיים
אחרי שהוחתמה על ידי סוכן אמריקאי נולדו שיתופי הפעולה שלה עם מותגים ומוצרים שבהם היא מתנסה. "לא האמנתי שאני יכולה לעשות מה שאני אוהבת וגם לעשות מזה כסף", מודה לי, "זה התחיל ממקום של אימהות וזה היה תרפויטי לגמרי. לשמוע מאמהות ברחבי העולם שהן מתמודדות עם קשיים דומים לשלי היה מצוין. לקחתי את זה כמובן לקטע קומי: אם נצחק מזה, גם נצא מזה. וזה עבד".
עם ההתבגרות של בנותיה מצד אחד והתבגרותה כאישה מצד שני, לי החלה לעסוק בוולוגים שלה בנשיות ובמיניות. "בגיל 42 הרגשתי משהו בחזה, הלכתי לבדיקות, והיה לי רגע כזה במטבח שעמדתי וראיתי את כל חיי עוברים לנגד עיניי, ונולדה בי ההבנה שאני אמות מתישהו, ומתוכה באה ההכרה בכך שאני חייבת לחיות את החיים. עשיתי רשימה של כל מה שאני רוצה לעשות, ויצאתי לדרך. טיפסתי על האוורסט, למדתי ריקוד על עמוד, קפצתי בנג'י, ובעצת חברה גם צילמתי הכל. כך נולדה הסדרה Mom Life Crisis, שישה פרקים שנעשו ויראליים, ועם הזמן חברת אמזון ערכה אותם לסרט דוקומנטרי".
לא בא לי
ההמשך היה ספר על המשבר שעברה ועל החיים בגיל 40 ומשהו, הנושא את השם המעודן F*CKED at 40. עד שהגיע נגיף הקורונה וסגר את השמיים, הספיקה לי לקדם אותו ברחבי העולם עם מופע שבין סטנד־אפ למונולוג אישי, במימון יצרנית ויברטורים שלי מאמינה בהם מאוד. "במסגרת המשבר שחוויתי הרגשתי מנותקת לא רק מהמיניות שלי, אלא מהגוף שלי בכלל, כאילו איבדתי את הבעלות עליו אחרי שני ההריונות. אז החלטתי להחזיר את עצמי לעצמי בדברים בסיסיים כמו להזיז את הגוף, והיה מדהים ללמוד ריקוד על עמוד. הלכתי עם חברה ליום בספא של נודיסטים וכבר לא היה אכפת לי מהעירום. באחד הסטוריז שהעליתי לרשת זרקתי משהו על ויברטורים והתגובות היו מטורפות, אז הבנתי שצריך לדבר גם על זה. לא מתוך צורך שהעולם יכיר את הרגלי האוננות שלי, אלא בשם הרעיון שמיניות של נשים יכולה להיות עצמאית ולהתקיים בלי קשר לגברים. שנים רציתי סקס בשביל הפרטנר שלי, עשיתי קצת שואו למענו. נהניתי, אבל נקודת המבט שלי הייתה בעצם גברית, ועם הגיל הבנתי את זה ועברתי לנקודת מבט נשית. הרי כשאנחנו לבד אנחנו אחרות, והספר הוא כולו מחשבות שנשים חושבות ומילים שאנחנו אומרות כשאנחנו חושבות שאין שום גבר שמקשיב לנו. חברת הוויברטורים היא נשית, החיבור איתה היה מוצלח ובסיבוב שלי חילקנו ויברטורים לקהל. לרגע הייתי ממש אופרה של הוויברטורים!".
מה את מייעצת לאמהות שסגורות עכשיו עם הילדים בבית ומתחילות לצאת מדעתן?
"שני דברים השתנו בי בעקבות אותו משבר: הייתי נורא קשה עם עצמי והיו לי המון רגשות אשם כי העמדתי סטנדרטים גבוהים כל כך. החלטתי להפסיק עם זה ולאמץ את הגישה הגברית, שמתמקדת במה שכן מצליחים ועושים ולא במה שלא, והרפיתי מעצמי. אני פחות נוקשה עם עצמי, יותר מפרגנת לעצמי, ולכן גם הרבה פחות כועסת. כך נהייתי אמא טובה יותר לדעתי, גם אם אני עושה כביכול פחות. אני יודעת מה כיף לי לעשות עם הבנות, למשל מדיטציות וריקודים וסיפורים, ומה לא, למשל יצירה ואפייה. הפסקתי להכריח את עצמי לעשות דברים שאני 'אמורה' אבל לא באמת נעים לי לעשות. הדרך שלי להיות אמא מושלמת היא להיות אני, ולא להתאים את עצמי לסטנדרטים שמישהו אחר קבע. לפעמים אני כיפית ולפעמים אני עצבנית ורק כך אני יכולה להיות מושלמת ושלמה, בשחרור מהמקום התובעני. וזה מה שבא לי לומר לאמהות: תהיו אתן. כשאת נותנת לעצמך מקום לומר, 'לא בא לי', יכול להיות שמחר כן יבוא לך, כי את כבר לא מרגישה חייבת. תנסו, זה עובד".
ביום שאחרי הסגר
הסרטון הוויראלי "כשהסגר ייגמר" הוא שיתוף פעולה בין טובה לי לבין הבלוגרית הישראלית שירלי טמיר. "זה היה רעיון של שירלי", מספרת לי. "עבדנו ביחד בעבר ואנחנו חברות טובות. הרעיון היה לשמח אנשים ולגרום להם לצחוק במצב המחורבן שבו כולנו נמצאים יחד. הגענו כבר ל־21 מיליון צפיות, כי תכלס, כולנו באותה סירה" (לצפייה בעמוד הפייסבוק Tova Leigh ‑ my thoughts about stuff).
