ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: שי ארבל
    זמנים מודרנים  • 20.04.2020
    "בטן עם סימני מתיחה היא הכוח שלי"
    ביוטרית־העל אשלי וקסמן בקשי כבר גדולה מספיק כדי לשפוט בריאליטי "הביוטריות" שיעלה בקיץ ב־HOT, בזמן שהיא מדגמנת לקסטרו עם שלושה מארבעת ילדיה, שהגיעו לעולם בזה אחר זה במהלך חמש וחצי שנים. לרגל המצב, היא מתרעמת על הנזקים שגורמת הקורונה לעסקיה ומבשלת בוק צ'וי לילדים בסגר, כשבמקביל היא זועמת על דימוי הגוף המעוות שמייצרת תעשיית היופי ומסבירה מה מעצבן אותה במונח "העצמה נשית"
    סמדר שיר ׀ צילום: שי ארבל ׀ סטיילינג: אייל חגבי לסולו

    מדי ערב, בתשע וחצי, הסלולרי של אשלי וקסמן בקשי שולח לה תזכורת חשובה ‑ פיפי ולמיטה. "נראה לי שמשבר גיל ה־40 מתחיל אצלי בגיל 34", היא מתוודה. "אני חייבת לעשות מדיטציה כדי לכבות את הראש וזקוקה למינימום שמונה שעות שינה".

     

    בשש בבוקר תתעורר לעוד יום עבודה. "בפעם הראשונה בחיי דיגמנתי", היא מתרגשת. "בקסטרו צילמו פרויקט של אמהות וילדים ובאתי עם שלושת הגדולים שלי ‑ ליה (חמש וחצי) ארייה (4) ועמנואל (שנה וחצי). את סופיה אסור לצלם מפני שהיא רק בת חמישה חודשים. עידן, בעלי, לקח יום חופש ובא לעזור, אבל לא סיפרנו לילדים שזו פרסומת, הם עוד קטנים. אמרתי להם שנלבש בגדים יפים ונעשה תמונה משפחתית".

     

    למה לשקר? מה רע באמת?

     

    "אני רוצה לגונן עליהם. שלא יחשבו שהחיים הם רק ביוטי ונצנצים. בינתיים זה עובד, נראה עד איזה גיל זה יחזיק. לא מזמן, כשבאתי לאסוף את ליה מהגן, ילד בן שש קפץ בהפתעה ושאל, 'איך יצאת מהאייפד?' וסיפר שהוא רואה את הסרטונים שלי באייפד של אחותו הגדולה. ליה, למזלי, עוד לא שואלת".

     

    הבטן. לא מתביישת
    הבטן. לא מתביישת

     

     

    אבל כל המשפחה שלך נחשפת בסרטונים שאת מנפיקה לחצי מיליון העוקבים שלך.

     

    "לא הכל, יש לי גבולות וקווים אדומים. אני מצלמת גם את הילדות כדי שלא יחשבו, חלילה, שהן לא מספיק יפות, אבל הן אף פעם לא במרכז, או שאני חותכת אותן בעריכה. המותג הוא אני".

     

    לא מתעצבנת

    המותג נושאת בטייטל חדש, פרזנטורית של מותג הטיפוח "דרמלוג'יקה", ובמקביל מתפקדת על תקן שופטת בריאליטי "הביוטריות" שיעלה בקיץ ב־HOT, במטרה למצוא את הביוטרית הישראלית הבאה. "היו תשעה מתמודדים, שבע בנות ושני בנים, ואסור לי לגלות איזה משימות הוטלו עליהם", היא מתנצלת. "אין לי מושג אם זה יצא דרמטי או מצחיק, וכיוצרת תוכן זה לא פשוט לי להצטלם ולחכות עד ליום עליית הסדרה. כבר התקשרתי פעמיים לעורכת בגלל משפטים שאמרתי ובמחשבה שנייה התחרטתי עליהם. אני מקווה לטוב".

     

    בקמפיין "דרמלוג'יקה" | צילום: שי ארבל
    בקמפיין "דרמלוג'יקה" | צילום: שי ארבל

     

     

    בימים טרופים אלה היא מתגעגעת בעיקר לגיחות הרבות שהיו לה לחו"ל. "בחופשת הלידה עם סופיה עבדתי פחות ומבחינה נפשית זה עשה לי טוב, אבל לעסק ‑ פחות. ברשתות החברתיות, כשמורידים את הרגל מהגז, ואפילו רק לדקה, זה משתקף מיד במספר הצפיות. כשסופיה הייתה בת חודש טסתי איתה ועם גיסתי לפריז והיה נהדר. אחר כך בעלי הרגיש שאני ממש־ממש זקוקה לברייק ופירגן לי שלושה ימים במדריד עם חברה. כל זה קרה לפני פרוץ הקורונה שדופקת אותי חבל על הזמן בגלל שהמפעל שלי במילאנו. הייתי אמורה להשיק שני מוצרים סודיים לפני פסח וזה לא קרה. זו תהיה הדחייה השנייה. ההשקה הראשונה הייתה בנובמבר, בשבוע שבו ילדתי, ככה יצא, ובגלל הסלמה בדרום סגרו את נמל אשדוד והקונטיינר שלי הגיע לחיפה".

     

    מקרים כאלה מצליחים להוציא אותך מהכלים?

     

    "אני מתבאסת, אבל לא מתעצבנת כי אלה דברים שלא בשליטתי. אין על מי לכעוס. כל הזמן אני עובדת על עצמי להפריד בין העיקר לטפל, בכל התחומים. יש הורים שמתעצבנים מכל שטות שהילד עושה. ארייה, למשל, ציירה על המיטה עם עט. במקום לצעוק עצרתי את עצמי וחשבתי איך לטפל באירוע כזה. מצד אחד אני צריכה לכעוס עליה כדי שלא תחשוב שזה בסדר ולא תתחיל לקשקש על הקירות, ומצד שני יש פרופורציות. היא בת ארבע, בסך הכל. אמרתי לה, 'ממי איז ורי אנגרי', אני מדברת עם הילדים שלי אנגלית, ואם תעשי את זה עוד פעם את תהיי בביג טראבל. אחר כך לקחתי טוש מחיק, ציירתי על המיטה ומחקתי עם טיפת רוק. הסברתי לה שעט לא יורד. היא אמרה: 'אני מצטערת' ועניתי: 'סבבה' וזהו, נגמר. אבל פעם, כשהיא ירדה לכביש בחיוך ממזרי דפקתי את הצרחה של החיים שלי כדי שהיא תבין שזה העיקר. אותו הדבר בזוגיות. את יכולה לקטר כל היום על זה שהוא לא הכניס את כל הכלים למדיח ואת יכולה להגיד: 'אוקיי, אני יודעת עם מי התחתנתי'. אותו הדבר בקורונה".

     

    קורונה זו בחירה?

     

    "לא, אבל התגובה לקורונה היא בחירה שלך. את יכולה להתעצבן ‑ או להבין שכל כמה שנים פורצת מגפה עולמית ועכשיו זה זמן הקורונה. היא משבשת לי את ההכנסות, ואני חוששת ממיתון גדול, אבל כבן אדם אופטימי אני אומרת: 'בסדר, אז השנה הזאת תהיה פחות טובה ובשנה הבאה יהיה יותר טוב, אם נישאר בחיים'".

     

    הקורונה, איך לא, תקעה אותה בבית עם ארבעה צאצאים בעוד בעלה, שהוגדר כעובד חיוני, ממשיך לצאת לעמל יומו בעסק המשפחתי. "ברור שזה לא קל", היא לא מטייחת, "הילדים מתגעגעים למסגרות ולחברים, ודווקא בתקופה הזאת, כשכולם בבידוד, הקהל שלי מחפש שמחה ומצפה ממני לייצר יותר סרטונים. עד פסח צילמתי עבודות ניקיון וסידור השולחן, לצד מוצרים. הבוקר צילמתי את כולנו אוכלים בוק צ'וי ‑ זה עלה אסייתי שקצת דומה לחסה. השהות הממושכת בבידוד מגבירה את התיאבון, או שאוכלים יותר כדי להעביר את הזמן, אבל אני עדיין מסרבת להכניס ג'אנק הביתה. לפחות שיאכלו בריא. אני מתבלת את העלים בקוקוס וצ'ילי חריף וזה טעים".

     

    ארבעה ילדים בחמש שנים וחצי – זה מקרי או מתוכנן?

     

    "זה שילוב של כל מיני דברים. יש לי שלושה אחים, אבל כשהגעתי לעולם הבכור כבר היה בן 21, גדלתי לבד, קינאתי בילדות שרבות עם אחיהן ותמיד שאלו אותי אם נולדתי בנישואים שניים. לכן רציתי שהילדים שלי יהיו צפופים. ראיתי נשים שמביאות ארבעה ילדים בהפרשים של ארבע־חמש שנים וזה אומר שבמשך 20 שנה הן מגדלות תינוקות. אני מעדיפה שיהיו לי כמה שנים אינטנסיביות מאוד".

     

    בהיריון הקודם שיתפת את כל העולם ואשתו באבחנה של מום בלב ובניתוח שעמנואל עבר בגיל שלושה ימים. את מצטערת על כך?

     

    "על מה יש לי להצטער? על זה שהראיתי לכולם שהחיים הם לא רק שושנים? עמנואל בריא ושלם ומי זוכר מה היה. כשהוא היה בן חצי שנה נכנסתי להיריון ובזכות זה שכחתי את הטראומה. ההיריון עם סופיה היה קל וטוב, זה היה תיקון".

     

    ארבעה הריונות כל כך צפופים תבעו מהגוף שלך מחיר?

     

    "הם לא הרסו את הגוף, אבל ללא ספק השפיעו עליו. אני מתרגלת יוגה כבר שמונה שנים וזה מתסכל לגלות שאני כבר לא מסוגלת לעשות עמידת נר בלי שיכאב לי בכתף. גם הגמישות שלי נחלשה. העור שלי השתנה ויש בו יותר קמטוטים. כולם בטוחים שפעמיים בחודש אני עושה בוטוקס וזה הכי לא נכון, כל חיי הזרקתי רק פעמיים מפני שאני כל הזמן בהיריון. אז אפשר לומר שכל זה קרה בגלל ההריונות ואפשר גם לומר שזה הגיל. בכל מקרה זה מחיר ששווה לשלם".

    חיוביות הגוף

    חודשיים אחרי לידת סופיה היא העלתה לרשת צילום תקריב של הבטן שלה, שנראתה אז כמו עיסה. "כמי שעובדת בתעשיית הביוטי תמיד הרגשתי צורך להתנצל על איך שהגוף שלי נראה", היא מסבירה. "כשבאתי למדידות וצילומים התביישתי בעור הרפוי וסיפקתי נימוקים ותירוצים. לאט־לאט התחלתי להבין שגם נשים שלא עובדות בתעשייה הזאת מתמודדות עם הצורך להסתיר ולהסביר. אז כתבתי שבעבר, בטן עם סימני מתיחה הייתה הבושה שלי והיום היא הכוח שלי. תראו מה הגוף שלי עשה! התגובות לפוסט הזה היו מעורבות. הטיחו בי שאלות כמו, 'למה הגוף שלך נראה ככה למרות שאת מעלה תמונות שלך עושה ספורט ואוכלת בריא?' וגם, 'איך את יכולה להגיד שאת אוהבת את עצמך כשאת רוצה לרדת במשקל'. ראו בזה סתירה, אבל אני טוענת שאין שום סתירה. זה שאת רוצה להתחטב ולרזות ולחזור לגזרה של לפני ההיריון, לא אומר שאת אוהבת את עצמך פחות. להפך, את רוצה לרדת דווקא מפני שאת אוהבת את הגוף שלך ושומרת עליו".

     

    רגע, זה עמוק, תני לעכל.

     

    "בבקשה. ברור שאני לא אוהבת את העור המקווצ'ץ' ושני הקילו המיותרים וכתמי הפיגמנטציה וסימני המתיחה, אבל למרות שיש בגוף שלי דברים שאני לא אוהבת, אני עדיין אוהבת את עצמי. ודווקא מפני שאני אוהבת את עצמי אני עושה ספורט, מורחת קרם לטשטוש הסימנים ואוכלת בריא. אלה לא דברים שמזיקים. משקל ותזונה הם נושאים דליקים בחברה הישראלית, הם מעוררים תחושות בכולם, ולכן חשוב לי להעביר את המסר של 'בודי פוזיטיב' שבעברית נקרא 'חיוביות הגוף', תרגום לא מוצלח".

     

    מתי את נעלבת?

     

    "כשחושבים שאני מאוד רדודה. זה שאני מתעסקת בביוטי לא אומר שבראש שלי אין כלום. אבל אני בטוחה שרק אלה שלא עוקבים אחריי חושבים שאני רק ליפסטיק, מי שעוקב יודע שיש בי הרבה יותר. גם מרגיז אותי שבישראל מתייחסים למידה שלי, 38, כאל פלאס סייז. בתעשייה יש דוגמניות רזות לצד גדולות והמידה שלי ‑ שהיא המידה של הלקוחה הממוצעת ‑ נפלה בין הכיסאות ואין לה ייצוג. זה לא מעליב אותי באופן אישי, זה מעליב את רוב הנשים".

     

    זו התרומה שלך להעצמה נשית?

     

    "אני לא סובלת את המונח הזה מפני שאנחנו לא צריכות שמישהו יעצים אותנו. אני כועסת על נשים שמבקשות שכר נמוך מזה של גבר רק כדי להתקבל לעבודה. אני רוצה שבראיון העבודה אישה תבקש יותר מגבר מפני שאנחנו שוות יותר למעסיקים. האימהות הופכת אותנו להרבה יותר יעילות בעבודה. תראי אותי ‑ אני מחכה לשלב שבו ארבעתם ילמדו באותו בית הספר, תהיה רק שנה אחת כזאת. אז כמה שעות עבודה עומדות לרשותי? ברוטו חמש, ולכן אני חייבת להיות סופר יעילה. כל אמא יודעת לתקתק. לצערי, עדיין יש מעסיקים שמסתכלים על אישה כחיסרון, כיוון שהיא תצא לחופשת לידה, ומתעלמים מההספק שלה".

     

    מי קם בלילה לסופיה – את או בעלך?

     

    "אני, מפני שיש לי אינטואיציה יותר טובה לנחש אם היא בוכה מרעב או בגלל שתקוע לה גרעפס, אבל בכל השאר עידן הוא אבא מושלם".

     

    מי משניכם מרוויח יותר?

     

    "עידן מנהל את החשבונות ומעולם לא שאלתי אותו מה המשכורת שלו. זו החלטה שקיבלנו בתחילת דרכנו המשותפת כדי שעניינים כלכליים לא ישפיעו עליי לקבל החלטות לא נכונות לעסק. אפילו אם יציעו לי מיליון שקל לא אמליץ על מוצר שאני לא אוהבת".

     

    מה החלום שלך?

     

    "חוץ מזה שהמותג שלי יצליח מחוץ לגבולות ישראל? הלוואי שפעם אוכל להרוויח יפה ולהגשים את עצמי גם כשאהיה יותר בבית ויהיה לי זמן לנקות ולבשל. הבעיה היא שקודם אני חייבת ללמוד איך עושים את זה". *

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.04.20 , 21:05