אם אין גן עדן

“הכסף לא קובע”, שר פעם אייל גולן, “אבל אני יודע שאם חסר יש בעיות”. התובנה שזאב נחמה כתב לו בניינטיז מוגשת עכשיו לוהטת לבוררות משפטית מול בני פרץ, עד לא מזמן השותף, המנהל והחבר הטוב שלו. יחסים קרובים של יותר מ־12 שנה נגמרו, והפכו למלחמה אישית נוטפת השמצות הדדיות, שמתודלקות על ידי מקורבים, ומערבת דמויות נוספות, כמו הזמר איתי לוי. בשורה התחתונה, מדובר בסכסוך על הרבה מאוד כסף. גולן טוען שפרץ חייב לו יותר מ־35 מיליון שקלים, ואילו פרץ טוען לחובות של גולן אליו בהיקף עשרות מיליונים.

מהמציאות שמשרטטים חבריו ומכריו של אייל גולן עולות טענות נגד בני פרץ על התנהלות כספית בזבזנית ומוגזמת, על משרדים מפוארים ששכר, מכוניות יקרות ששימשו אותו, נהג פרטי, עוזר וגם פקידה בליאם הפקות שלא ידעה להפעיל תוכנת אקסל, אבל קיבלה מכונית בליסינג ודלקן. מקורבי גולן טוענים שכספים שהוא הרוויח בהופעות חסרים, ושמגע הזהב של פרץ בתחום הנדל”ן, שהיה אמור להביא תשואות נאות מרווחי ההופעות של גולן ולהפוך אותו מאיש עשיר לאיש עוד יותר עשיר, התגלה כחרב פיפיות וכספים שמגיעים לגולן לא הגיעו לחשבון הבנק שלו. ואם זה לא מספיק, ישנן טענות שפרץ המשיך להעביר כספים לאביו של הזמר, דני ביטון - למרות שגולן עצמו ניתק איתו כל קשר מאז פרשת הקטינות.

פרץ מצידו מכחיש באופן גורף את כל הטענות, ומקורביו טוענים כי דווקא אייל הוא שחייב לו עשרות מיליונים, במסגרת חוזה שחתמו השניים בשנה האחרונה, ושבו גולן לא עמד. המחלוקת הלוהטת הזאת מתבררת עתה בהליך גישור אצל השופט העליון לשעבר יורם דנציגר. מה שברור הוא שהתקופה הארוכה ללא הופעות בגלל משבר הקורונה לא תורמת לחשבון הבנק של גולן. בענף מעריכים שבסיום המשבר הוא ייאלץ, גם בגלל הקרבות היקרים עם פרץ, לחזור לשוק החתונות והבר־מצוות שהוא העדיף להימנע ממנו בשנים האחרונות.

צילום: מוטי קמחי

× × ×

ב־2012 פרץ מונה למנהל האישי של גולן. עד אז פרץ היה חבר טוב של הכוכב, חלק מהמעגל הקרוב, ושימש כמעין יועץ בליאם הפקות. מרגע שמונה למנהל אישי הוא הפך לאחד האנשים הכי קרובים לגולן וגם למנכ”ל חברת ליאם הפקות, שבה מחזיק גולן ב־100 אחוז מהמניות. פרץ הכיר לגולן את עולם הנדל”ן והוביל השקעות משותפות של שניהם, בגובה עשרות מיליוני שקלים.

לפי גורמים בליאם הפקות, פרץ זכה למשכורת אישית שמנמנה, 80־100 אלף שקל לחודש, פלוס 30 אחוז מהרווחים על כל הופעה. בתחילה נראה ששני הצדדים מרוצים מהדיל וששום דבר לא יעצור את גולן בפסגת המוזיקה הישראלית. אלא שבנובמבר 2013 התפוצצה פרשת הקטינות. למרות שבסיום חקירת המשטרה גולן יצא בלי כתב אישום, הוא ספג פגיעה תדמיתית וכלכלית קשה. ההכנסות ירדו משמעותית והוא חווה ביטולים וירידה משמעותית בביקוש להופעות של ועדי עובדים וחברות — פלח השוק שהיה אחראי לרוב ההכנסה שלו.

מקורבים לפרץ טוענים שהוא הקריב אז את חייו האישיים כדי לשכב על הגדר עבור חברו ושותפו, וכי לא פעם נאלץ לספוג את האש בראיונות שבהם הגיב לשאלות על הפרשה. “בושה שאייל שוכח לו את הימים האלה”, אומר חבר של פרץ, “האיש סחב אותך לבד מהמים המזוהמים, בעצם הציל לך את הקריירה, ועכשיו אתה יוצא נגדו? כמה אטום אפשר להיות”. מהצד של גולן הסיפור נשמע לגמרי אחר. חבריו של הזמר אומרים שפרץ אחראי באופן עקיף לפרשה, מפני שהוא יזם את ההתקרבות לאבא של אייל. “בני היה זה שהביא את דני ביטון לעולם ההופעות למרות שאייל סירב בתוקף”, אומר מכר ותיק של גולן. “אייל אמר לבני, ‘האבא הזה, אני לא מכיר בו. לא רוצה אותו פה’. בני ביקש, אמר שאבא לא מפקירים, ואייל בסופו של דבר נעתר. אין ספק שאייל היה צריך להתנהג אחרת לחלוטין בכל הפרשה, בטח כשאבא שלו מביא אליו לבית באחד המקרים נערה בת 17, אבל האחראי הראשי הוא בני. בני ידע את זה ולכן נלחם כל כך. חוץ מזה, בני עצמו נחקר במסגרת הפרשה, כך שהמלחמה על השם של אייל הייתה גם המלחמה על השם שלו. וכמובן, בני ידע שאם הקריירה של אייל גמורה, המיליונים שלו מתאדים. אז שלא ישחק אותה אציל נפש. לפי הידוע לי, הוא גם המשיך לתמוך כספית באביו של אייל אחרי שהיה בכלא”. מקורבי פרץ אומרים בתגובה כי “אביו של אייל גולן לחץ ועל דעת אייל, בני התיר לו להגיע להופעות והסכים שיהיה הנהג של הנגנים. בני הגן על אייל כי האמין לגרסתו בפרשה באותה עת”.

גולן התקשה להתאושש מפרשת ‘משחקי חברה’. הרדיו אמנם השמיע את שיריו, להיטים תמיד יש, אבל ההופעות ספגו פגיעה קשה וההכנסות ירדו בקצב מהיר. ואז נחתה מכה נוספת: במאי 2014 הורשע גולן בפרשת מסים לאחר שהודה בהעלמות של 2.5 מיליון שקל, שבוצעו יחד עם מנהלים בליאם הפקות בתקופה שלפני פרץ. באוגוסט אישר בית המשפט את הסדר הטיעון, שכלל קנסות של כ־200 אלף שקל וארבעה חודשי עבודות שירות בבית אבות. על פניו ההסדר נחשב טוב מאוד לגולן, אבל השלכותיו המלאות התבררו רק מאוחר יותר — כאשר הזמר לא קיבל אשרת כניסה לארה”ב לצורך סיבוב הופעות, מה שעלה לו בהפסד של הון.

מכאן רצו גולן ובני פרץ צמוד יחד, כשפרץ מושך עוד ועוד להשקעות נדל”ן. עוד לפני הפרשה, באוגוסט 2013, למשל, דווח על הקמת פרויקט מגורים בהשקעתם במזכרת בתיה, כשאת הכסף הזרימה חברת הנדל”ן המשותפת של השניים, ליאם־שי נדל”ן, על שם שני ילדיהם. באמצעות החברה הזאת קנו השניים שני בניינים בפורטו שבפורטוגל יחד עם שותף מקומי, דירת יוקרה במגדל NAM בתל־אביב ודירה במגדל W הנוצץ בעיר, וגם נכנסו לשותפות בפרויקט מגורים בפתח־תקווה עם איש העסקים אלי אביסרור, שבתו שירן הייתה נשואה אז לבנו של פרץ, טל. כשהזוגיות עלתה על שרטון נעצרה גם העסקה והסכסוך בין שני הצדדים הגיע לבית המשפט.

לפי מקורבי פרץ, “בזכות ניסיונו העשיר, פרץ איתר את העסקאות בתחילה, בחן את כדאיות ההשקעה, ואז גייס את המימון הבנקאי וביצע את העסקאות עבורו ועבור גולן ופיקח על הפרויקטים, כאשר לכל אורך הדרך אייל מודע לעסקאות. בזכות אותן עסקאות גולן הרוויח מיליוני שקלים”. ובנוגע לעסקה בפתח־תקווה, הם אומרים, “הייתה אי־הבנה שנפתרה עם משפחת אביסרור, הם היו ועדיין יקרים לליבו של פרץ. ברגע ששילמו מה שסוכם, אייל קיבל מעל 50 אחוז בסיום העסקה“.

השקעת מיליונים נוספת הופנתה לפרויקט בתחום מערכות אנרגיה סולארית, באמצעות חברה שהוקמה במיוחד בשם אלין סולאר, על שם בתו של אייל, והתבצעה באזור מישור אדומים בשותפות עם איש העסקים אבי אלקיים. על פרויקט זה אומרים מקורבי פרץ ש”הוא נכנס לתחום הסולארי באופן אישי בתיאום עם אייל, אבל גולן לא היה שותף בחברה מלכתחילה. רק אחרי חתימת החוזה, פנה אייל לבני וביקש להיכנס כשותף ב־50 אחוז מהמניות של בני בחברה. בני עשה זאת כמחווה של רצון טוב”.

בפרויקטים האלה מסתתרים, לכאורה - לטענת מקורבים לגולן — החובות שצבר פרץ בהיקף של מיליונים. “השיטה של בני הייתה כזאת”, מספר מכר שעבד עם השניים, “את ההשקעות בנכסים הוא ביצע באמצעות חברת ליאם הפקות ששייכת במאת האחוזים לאייל. הכסף מליאם הפקות זרם בחלקו לליאם־שי נדל”ן, כך שבסופו של דבר בפרויקט עצמו שותפים השניים בחלקים שווים, רק שבני בעצם לא השקיע שקל. הכל זרם מליאם הפקות, וכשאייל גילה את זה, הוא רתח. מיותר לציין שבגלל ההשקעות האלה לקחו הלוואות גדולות ושולמו ריביות - הוצאות אדירות שרובן הגיעו מהכיס של גולן”.

ומה קרה כשהם מכרו נכסים?

“כאן בדיוק הבעיה. נניח שמכרו נכס ב־20 מיליון שקל אחרי שהושקעו בו עשרה מיליון שקל. ברווח מתחלקים פרץ וגולן, חמישה מיליון שקל לכל אחד. אבל אייל הוא זה שהשקיע מכיסו את רוב הסכום בפרויקט, ובני לכאורה אמור להחזיר גם את החלק הזה. אבל הוא לא רוצה להחזיר את הכסף שהשקיעה ליאם הפקות”.

למה?

“הוא טוען שהוא זה שגילה את הנכסים ובדק ושמגיע לו שכר נוסף — עמלה - על עבודתו, כי אייל כביכול לא עשה שום דבר כדי ליהנות מהפירות”. אלא שלדברי מקורב של פרץ, אייל ידע הכל, וגם הביע בפני בני את הערכתו. “על כל עסקת נדל”ן אייל ידע ואמר לבני, ‘אתה קוסם, קוסם’. על כל שקל שבני הוציא, אייל ידע”, אמר המקורב.

לפי הערכות שונות שפורסמו השנה, שווי הנכסים המשותפים של השניים מגיע לעשרות מיליוני שקלים. אבל גורמים שמכירים מקרוב את העסקאות טוענים שזאת בדיחה גרועה. “הנכסים ממונפים בהלוואות שצריך להחזיר לבנקים ולא ברור כמה רווחים יניבו”, הם אומרים, “בטח במצב השוק היום, שצנח בעשרות אחוזים בגלל הקורונה. בפועל, העסקים של גולן ופרץ ביחד לא שווים באמת הרבה כסף. להפך”. לגרסת מקורבי פרץ, “הנכסים בחלקם הם ללא הלוואות, אחרים בהלוואות חלקיות בלבד. בכל מקרה, חלקו של מר גולן בנכסים האמורים מוערך בעשרות מיליוני שקלים”.

× × ×

גולן כבר עבר סכסוך עקוב ממזומנים עם אמרגן לשעבר, ישי בן צור. נראה שכמו בפרשה ההיא, גם בהרפתקה עם פרץ הוא בחר להתמקד במוזיקה ולא דאג להבין לעומק מה קורה בהיבטים הכלכליים של העסק שפרץ שלט בהם באופן כמעט בלעדי. לפני כשנתיים גולן החל לשמוע רחשים מחברים שיעצו לו, שוב ושוב, להתעורר ולבדוק מה קורה בעסקים שלו. לפי גורמים המעורבים בסכסוך, אחד מאלה שדיברו איתו בנושא היה הכדורגלן לשעבר חיים רביבו, שנחשב לאחד מחבריו הקרובים ומיודד גם עם פרץ. “חיים אמר לאייל, ‘אתה צריך לבדוק מה הולך אצלך בחשבונות, עברתי דבר דומה עם ג’קי בן־זקן והיום אנחנו בסדר ברוך השם. תשמע, בני עושה עסקים, הוא לא פראייר, אבל בן־אדם צריך לדעת לבד מה יש לו ומה אין לו. תבדוק’”, מספר אחד המקורבים.

איך פרץ הגיב כשגולן ביקש לבדוק?

“נעלב מאוד. פתאום אחרי כל השנים אייל מבקש לבדוק אותו אחרי ששם בו מבטחו במאה אחוז? בעיה. אבל בני אמר, בבקשה, תבדוק את הכל”.

וגולן התחיל לבדוק עם אנשי כספים ולא אהב, בלשון המעטה, את מה שראה. האסימון ירד סופית כשגולן ביקש מפרץ כמה מיליונים כדי לרכוש נכס במרכז הארץ שמצא חן בעיניו. “אייל אמר לבני כרגיל, ‘תקנה לי, זה הכסף של ליאם הפקות’”, מספר מכר משותף, “ולתדהמתו, בני אמר לו שאין. אייל שאל, ‘מה זה אין’. אומר לו בני, ‘צריך לחכות’. הוא ידע שתזרימית אין מאיפה להוציא כסף ואייל אכן לא קיבל את הכסף לעסקה. בנקודה הזאת אייל פתאום הבין את המציאות המרה: הוא לא באמת איש עשיר כמו שחושבים. הוא נטרף מזה”. מקורבים לו ולפרץ אומרים שהזמר פשוט לא היה מודע למצבו הכלכלי האמיתי. “מנובמבר 2013 ועד היום כמעט ולא נכנסו אירועי ועדי עובדים לאייל גולן, למעשה - מאז שהתפוצצה פרשת הקטינות”, הם טוענים. “זו הפגיעה המשמעותית בהכנסותיו הישירות של אייל מפעילותו האישית. אין ספק שעשרות המיליונים שהוציא גולן בתקופה שהוא לא הופיע בפני ועדי עובדים בשש השנים האחרונות היו ללא פרופורציה להכנסותיו”.

מקורבי פרץ טוענים גם שלא גולן היה זה שיזם את בדיקת החשבונות. “זו הייתה יוזמה של פרץ כבר לפני יותר משנה”, הם מספרים, ומוסיפים ש”בניגוד למצג השווא של מקורבי גולן, רק בשנת 2019 לבדה הביא פרץ רווחים במיליונים לליאם הפקות מעסקאות נדל”ן”. בעניין הנכס שגולן התכוון לרכוש הם טוענים: “אייל ביקש לקנות בית עם משק בעלות של 15 מיליון שקל ובני אמר לו שהוא מחזיק בשש דירות ואין טעם לקנות עוד בית”.

וכך, אחת אחרי השנייה, החלו ליפול קוביות הדומינו. מכריו של גולן טוענים שפרץ, למשל, כיסה חובות של בנו במיליונים מהכספים של ליאם הפקות, וגולן זעם כשגילה את הדבר. אותם מכרים אומרים גם שלפרץ הייתה שיטה להגדיל את הסכומים שגרף.

“פרט למשכורת החודשית שקיבל ולעמלות מהופעות, בני היה מגיע לעיתים עם סעיף בשם ‘הוצאות משרד’ ובעצם מזרים אליו עוד כספים”, הם מספרים. “אייל תהה ואמר, ‘אבל יש הוצאות משרד של כמה עשרות אלפי שקלים שהולכות לבני, שמושך גם ככה משכורות. למה עוד הוצאות משרד? למה אתה זוקף לעצמך הוצאות משרד אם אתה שותף איתי. תחליט, או שאתה מנהל שמתמקד בהופעות או שבאמת שותף שלי’. ובני ענה, ‘אני צובט את עצמי כדי להאמין שאתה שואל אותי את זה’”. “כל דרישות התשלומים היו בהתאם לחוזה עם גולן וליאם הפקות”, מתעקשים מקורבי פרץ. “בכל העשור שבמהלכו עבדו יחד, פרץ לא החזיק בכרטיס אשראי מהעסק, הקפיד לשלם באופן פרטי על הוצאותיו, וכל צ’ק הוצא בידיעת הגורמים הרלוונטיים, עם שתי חתימות”. מקורבי פרץ גם דוחים מכל וכל את הטענה שכספי החברה כיסו את החובות של בנו. “הכספים ששולמו לפרץ — שולמו בהתאם להסכם חתום בין הצדדים. כרגע דווקא ליאם הפקות חייבת לפרץ מיליונים שלא שולמו לו על פי ההסכם. ובניגוד לנטען, בנו של פרץ הוא שהלווה כספים לליאם ולאייל, למשל כאשר אייל רצה לרכוש בית לאמו. בני יכול להעביר לבן שלו כסף מהחברה? זו בדיחה. הרי הכל חשוף וגלוי, יש מנהלת חשבונות מטעם אייל, הוא יודע וידע הכל. איך אפשר לומר שבני יכול לקחת אפילו עשר אגורות? זו באמת עזות מצח. עצם העלאת ההאשמה הזו היא מעליבה”.

בסביבתו של פרץ יש כתובת אחת להאשמות על מה שקרה: רעייתו הטרייה של גולן, דניאל גרינברג. אלא שחבריו של הכוכב דוחים בבוז את הטענות האלה. “הסכסוך הזה התחיל הרבה לפני שדניאל בכלל הכירה את אייל ואין לה שום קשר אליו. זה נכון שאייל מתייעץ איתה ושמע גם ממנה שצריך לעשות סדר, אבל זה לא התחיל בגללה ולא ייגמר בזכותה. וחבל שבני פרץ מדליף עליה ידיעות רכילות מרושעות”.

× × ×

מי שיכול לשפוך אור על הנושא הוא רונן כברה, כיום מנהל אולמות תרבות בפתח־תקווה, ששימש כמנהל המשרדים של ליאם הפקות במהלך 2014 והוביל בפועל את הפקות ההופעות וגם את הפקת האלבום ‘בסוף כל יום’ שיצא במרץ 2015. “כבר אחרי שבוע, באחת השיחות במשרד, הגעתי לאייל — למרות שניסו להרחיק אותו מאיתנו — וביקשתי להתריע על ההתנהלות. החשבון שם תמיד היה בגירעונות ובמינוסים ולא הבנתי למה. שמע, תמיד היו מוכרים אירועים מראש. את כל הקיסריות שהפקתי, בני היה מוכר מראש למשרדי הכרטיסים כדי לקבל מקדמות מראש, כי היה צריך כסף בקופה”.

למה זה קרה?

“כל ההתנהלות של בני הייתה בזבזנית ברמות מטורפות. ביומיים הראשונים אני אומר שלום לפקידה, אומר לה שאני המנהל החדש, נכנס לרשימת המשכורות ורואה שהיא מרוויחה סכום גבוה יחסית לתפקידה, שיש לה מכונית בליסינג ודלקן וחניה, והיא לא יודעת אפילו לעשות אקסל. כשנכנסתי למשרדים החדשים ברחוב בן יהודה בתל־אביב, נדהמתי מתרבות השופוני. אלה משרדים שאין לראש הממשלה, השקיעו שם מאות אלפי שקלים בחדרי ישיבות ובלשכות - למה זמר צריך דבר כזה? אחרי חודש באתי לבני, אמרתי לו, ‘חייבים להשכיר חלק מהמשרדים בשכירות משנה, אין להם באמת שימוש’. גם לפטופים של אפל, כל אחד שיא הקדמה בזמנו, היו זרוקים בלי שימוש. אמרתי לבני שזה לא יכול להיות. הוא סירב בתוקף ולמרות זאת פעלתי להשכרת חלק מהמשרדים והבאתי לחיסכון של כ־15 אלף שקל בחודש”.

עוד דוגמאות לבזבזנות?

“אני בא ואומר שאני צריך להפיק מופעים בקיסריה, מתקשר לחברת הגברה ואומר לבעלים, ‘יש לך עשרה מופעי קיץ, תן לי הצעת מחיר’. אומר לי הבן־אדם, ‘למה? אתה חי בסרט, אני סוגר הכל עם בני’. אמרתי שאני צריך הצעת מחיר כדי לעשות דוח מסודר של הכנסות והוצאות, כי ראיתי בחשבוניות הקודמות כמה זה עולה והשגתי מחיר נמוך בהרבה. בני כמובן ניפנף אותי. לקחו את ההצעה היקרה. אמרתי לו שלא צריך כל כך הרבה פקידות, אמר לי, ‘צריך, אני מחליט’. החתימו בזמנו את מושיק עפיה, המשרד שכר לו דירה יוקרתית בחולון, נתן לו גם מנהל אישי. הכל עולה הרבה כסף. שמו על מושיק סכומים יפים, אחרי שנתיים הפסיקו”.

לדברי כברה, “בני השקיע מטעם ליאם הפקות במסעדה במתחם התחנה בתל־אביב מאות אלפי שקלים, למרות שהזהרתי אותו. המסעדה התרסקה אחרי שנה. העיקרון היה: יש בקופה 100 שקל, ניקח 200 שקל וננסה איכשהו להביא. אייל עבד קשה מאוד והרוויח המון כסף, אבל הכסף התנדף מהחשבון באופן תמוה בצורה רשלנית ביותר. ליאם הפקות תמיד היו במינוסים. החשבון שם על הקרשים”.

למה לא דיברת שוב עם אייל?

“להפך, הזהרתי את אייל כבר אז מהבזבוזים של בני. היום הוא מודה בפניי שצדקתי. יכול להיות שמנכ”ל ליאם הפקות ייסע במרצדס בשווי מעל מיליון שקל, ויחזיק עוזר וגם נהג? שופוני. פעם שניהם היו בחו”ל ואני הפקדתי כסף לחשבון הפרטי של בני. הלוויתי 187 אלף שקל ועשיתי העברה בנקאית. הוא החזיר לי את הכסף אחרי שנה. הלוויתי כסף מתוך דאגה גם לליאם הפקות, בהיקף 150 אלף שקל. אייל לא ידע על זה בזמן אמת והכל התנהל מול בני ולבקשתו. הכל מתועד בספרי החברה. כל מופעי עצמאות בזמני נמכרו חצי שנה מראש למשרד הפקות שמכר אותם לעיריות, בזבוז. למה חצי שנה מראש? כי אין כסף בחשבון. אנשי הגברה רצו חודשים ארוכים, אחד מהם אפילו שנה ויותר, כדי לקבל כספים שהגיעו להם”.

אבל לפי כברה, הבזבוזים לא הסתיימו בכך. “מיד לאחר שאייל הורשע בעסקת טיעון בפרשת המסים בני סגר סיבוב הופעות בארצות־הברית עם שרית חדד. אני הייתי מנהל המשרד אבל הוא בחר לעבוד מעל ראשי ונתן לפקידה הנחיות לטפל בוויזות ובכל נושא הצוותים של אייל. פשוט עקף אותי. התוצאה הייתה מביכה. התברר שלאייל אין אפשרות להוציא ויזה לארצות־הברית. כל הצוות טס. בילו ימים במיאמי. אין לך מושג איזה הפסד כספי זה. הפקרות.

“בכלל בני היה מתעורר מהשינה ב־11־12 בצהריים, ומחזיק את העובדים עד מאוחר, מה שעלה עוד כסף. ההתנהלות שלו הייתה בזבזנית ואייל סמך עליו במיליון אחוז. אייל לא ידע מה קורה בחשבון הבנק. אחרי עשרה חודשים עזבתי, כי התנהלו שם ברשלנות וזה לא לפי הסטנדרטים שלי”.

היו לך משברים איתו?

“בני תמיד נהג להפיל אשמה על אחרים. אני חודש ראשון במקום, אומר לו, ‘בני, יש לך שני אירועים בהיכל התרבות בפער של שבוע. לא רואה שאפשר למלא פעמיים’. זה היה בשנה שאחרי פרשת הקטינות. בני אמר לי, ‘מה אתה מקשקש’. אמרתי לו, ‘אלה זמנים אחרים, יהיה לאייל קשה למלא’. שבוע לפני המופע הראשון אנחנו עומדים אחרי מכירה של 1,200 כרטיסים, במופע השני 500 כרטיסים נמכרו. בני מכנס ישיבה עם נציגים של היח”צ, וליד כולם הוא אומר, ‘אני רואה שההתנהלות לא טובה, מעכשיו תעבדו מולי ולא מול רונן’. אני עצמי חילקתי מאות כרטיסים לשני המופעים כדי שהאולם יהיה מלא. בני היה אומר במשרד לפעמים, ‘הזמר - תן לו 50 אלף לבזבז בחודש ולא אכפת לו כלום’. הוא רצה להקים מועדון לקוחות לאייל, אמרתי לו שאייל זמר ושהוא צריך להתעסק בזה. אבל הוא לא שמע. השקיע כסף טוב בזה, לריק. השקיעו גם במערכות של אולם אירועים בשם ‘פברז’ה’ מאות אלפי שקלים”.

אז אתה לא מופתע ממה שקורה ביניהם עכשיו?

“ממש לא. מה שאומרים על שווי הנדל”ן שלהם רחוק מהאמת. בתקופה שלי ספקים לא קיבלו כסף, היו מתקשרים אליי שחייבים להם. התחננתי לאייל שיפתח את הספרים כי ההתנהלות הייתה קלוקלת. אמרתי לו, ‘בני עושה שמות בעסק’. הוא אמר לי, ‘בני זה אחי’ ואפילו כעס עליי שאני מעז לומר את הדברים האלה, נפגע בשבילו. ותקשיב, בני בכלל לא היה נותן לי לדבר עם אייל. הוא כנראה ידע למה. אייל היה מופיע מלא, עובד כמו חמור, אז איך אין כסף בחשבון? כואב לי הלב על אייל”.

מקורבי פרץ דוחים אחת לאחת את הטענות של כברה. “הדברים מפתיעים כשהם נאמרים מפיו של מי שאמר על בני פרץ שיש לו כלפיו ‘אהבת אמת והערכה עצומה’”, הם אומרים. “עניינית, לא היו גירעונות או מינוס בחברה, החשבון היה תמיד בתוך מסגרת האשראי. זה שיקול עסקי של המנהלים והבעלים אם לנצל את מסגרת האשראי”. לדבריהם, “כל הספקים שעבדו בתקופת בני פרץ בליאם הפקות קיבלו את התשלומים שמגיעים להם, מי שטוען אחרת - עוסק ברכילות מרושעת. הפעילות של מושיק עפיה הייתה מתוכננת, כאשר הוא הגיע להישגים בשנה וחצי שעבד עם ליאם הפקות. המסעדה במתחם התחנה לא הפסידה, החזרנו את ההשקעה במלואה. בחרנו להפסיק את פעילותה כדי לא להפעיל אותה בשבת”. ועל הוויזה לארה”ב שגולן לא קיבל, הם אומרים, “בני לא שולט בשגרירות ארה”ב, ברגע שאייל קיבל סירוב לוויזה - בוטלה היציאה והנגנים לא טסו. לא ברור מה הסיפור שמסופר כאן”.

לפני כשנתיים, כך מתברר, הרעב של ליאם הפקות למזומנים הוליד עסקה שהוביל פרץ, שבמסגרתה נמכר הקטלוג שכלל את רוב האלבומים והשירים של אייל גולן לחברת NMC, תמורת כ־8.5 מיליון שקל. המשמעות: NMC מחזיקה בזכויות היוצרים ומקבלת מהפדרציה לתקליטים את התמלוגים על השמעות השירים, שחלק לא קטן מהם להיטים גדולים שהרדיו מתרפק עליהם גם היום. “זו הייתה עסקה לא טובה מבחינת אייל”, טוענים גורמים בשוק המוזיקה, “ועסקה נהדרת ל־NMC. מי מוכר את הזכויות שלו? רק מי שצריך כסף כאן ועכשיו. אבל בני אמר: ‘אני מאמין בבטון, לא בשירים’”. גורמים אחרים בשוק מרגיעים: “אייל קיבל מיליונים שהיה אולי עושה בתקופה של עשר שנים. דווקא כאן בני חתום על עסקה די מוצלחת”.

× × ×

עם הזמן הסכסוך הוליד חזית חדשה: משבר בין גולן לאיתי לוי, הטאלנט המוערך של ליאם הפקות (לצד נסרין קדרי), שנחשב לאחת מההצלחות הגדולות בתעשיית המוזיקה. גולן היה זה שהביא את לוי לחברה והוא הוחתם על חוזה לחמש שנים. “אייל רצה להביא זמר ים־תיכוני והתלבט בינו לבין פאר טסי”, מספר מכר משותף. “היינו במסיבת קריוקי, פאר ואיתי ישבו אחד ליד השני, שניהם שרו, זה היה מעין ‘ישחקו הנערים לפנינו’, ואייל אמר לי, ‘איתי יותר טוב מפאר. אני מחתים אותו, להיט מדינה אחד והוא ישאיר אבק על פאר’”.

לוי היה מנוהל אז על ידי איתמר כהן שהשקיע בו כסף וביקש תשלום נדיב עבור השחרור לליאם הפקות. לפי הערכות, שולם לו סכום של כחצי מיליון שקל והמעבר של לוי לליאם הפקות נסלל. “אסטרטגית אייל הבין שהוא צריך זמר מוביל נוסף בחברה”, מספר המכר, “הוא ליקק את הפצעים מפרשיית הקטינות, והוא אמר לנו, ‘אני אבנה אמן בן דמותי שיוכל למלא את החלל הזה’”.

אז מה גרם להרעת היחסים בין גולן ללוי?

“חמש שנים אחרי שאיתי הוחתם, נגמר החוזה. בני חשש שאיתי ילך למקום אחר, איתי התחיל לעשות שרירים של כוכב ובני התכופף ברמות שעיצבנו את אייל. למשל, הוא נתן לו יותר אחוזים בהכנסות. קודם זה היה 40־60 לטובת המשרד, והפך ל־50־50. איתי גם הקים משרד משלו בשם ‘רות הפקות’, על שם אמו, כמעין הצהרת עצמאות. עכשיו זו כבר עסקה בין שני משרדים, לא בין טאלנט והמנהל שמעליו. אייל אמר שזה לא מקובל עליו, שזה לא קיבל את אישורו, והביע מורת רוח על ההתנהלות. בפסח לפני שנה הייתה הרמת כוסית בליאם הפקות, ואיתי לא הגיע למרות שהוזמן. אייל אמר, ‘אם הייתי יודע שהוא לא פה, לא הייתי עושה את הרמת הכוסית הזו. אנשים שוכחים שמעבר לזה שאני בעל הבית אני קודם כל זמר, ולא יכול להיות שכשאני מוציא אלבום, אנשים מוציאים שירים במקביל אליי’. הוא התכוון לשיר שאיתי הוציא אז”.

ומה אמר בני?

“התחיל להתגונן . אמר, ‘אתה יודע אייל, עברנו דברים ועשינו מאמצים כדי להרים את החברה, הצלחנו להאריך את החוזה של איתי עד 2026. אבל התנאים אחרים’. אייל לא אהב את זה”.

גולן לא אהב גם את העובדה שלוי קיבל תוכנית בערוץ 24. “איתי חשב שהוא כוכב מספיק גדול כדי לא להתייעץ עם אייל. בני סידר לו את התוכנית, וזהו”, מספר אותו מכר. “אייל הוריד את הרגל מהגז בכל מה שקשור לאירועים ואיתי התחיל לתקתק חתונות על ימין ועל שמאל. בני התחיל להבין שיש פה לימון שאפשר לסחוט והוא השקיע הרבה יותר בניהול של איתי, למורת רוחו של אייל”.

אז איך הם סיכמו על הופעה משותפת בבלומפילד?

“אייל הסכים רק אחרי תיווך של חברים. איתי והוא לא מדברים כמעט, מסוכסכים כיום”.

מה שאומר שאיתי ילך לניהול של בני?

“הגיוני מאוד, אבל זה לא ממש משנה. איתי חתום על חוזה מול ליאם הפקות ויצטרך להעביר עמלה על כל הופעה שלו. בני מנצל את הסיטואציה כדי ליצור ריב ביניהם. אייל גידל את איתי והיה המנטור שלו. עכשיו הם לא מדברים. חבל”.

גם כאן בגזרת פרץ מציגים גרסה הפוכה. “מהרגע שאיתי הגיע לליאם הפקות בני פרץ ליווה אותו אישית”, מספרים מקורבים לשניים. “אייל לא היה מעורב בקריירה שלו בכלל. איתי חתם על ההסכם רק אחרי שנקבע שפרץ המנהל הבלעדי שלו. בני מעולם לא פעל מאינטרס זר, תמיד היה לנגד עיניו קידום אייל גולן והאמנים במסגרת המשרד, לעולם לא אחד על חשבון השני. בני לא נהג להתייעץ עם אייל על האמנים האחרים שניהל, זה התרחש מולם ומול מנהליהם האישיים. איתי לא רצה להאריך את ההסכם בתחילה ועשה זאת רק בתנאי שפרץ ינהל אותו בעצמו”.

אייל גולן סירב להתראיין לכתבה. מליאם הפקות נמסר: “גולן לא ינהל את התביעה שלו כנגד פרץ באמצעות הדלפות מגמתיות ושקריות לתקשורת. כל המחלוקות בין גולן ופרץ הועברו להכרעת בורר, ואת הטענות והראיות הוא יעביר אליו. אנחנו מאחלים לכולם כל טוב וימים טובים לעם ישראל”.

גם בני פרץ סירב להתראיין. ממקורביו נמסר: “כל התשלומים ששולמו לבני פרץ, באמצעות החברה שלו, היו בהתאם להסכם ולהסכמות שהיו בינו לבין אייל גולן וחברת ליאם הפקות”, אומרים מקורביו. “ליאם הפקות ואייל גולן נותרו חייבים לבני פרץ ולחברה שלו עשרות מיליוני שקלים מכוח ההסכם החתום בין הצדדים. זו בדיוק הסיבה שבשלה פנה פרץ אל גולן וביקש לערוך התחשבנות בין הצדדים ותשלום החובות המגיעים לו. גולן הוא שסירב לתשלום החובות, ועמד על כך שגיליון ההתחשבנות ייערך על ידי מנהלת החשבונות שלו, אשר הייתה בסכסוך עם פרץ, והתנגדה להעביר את החומר לרואה חשבון מטעם פרץ.

"ביולי 2019 נחתם הסכם חדש בין אייל לבני, שאומר שבני מייצג את אייל עד שנת 2026. אבל מאחר שלא הועברו תשלומים לחשבונו של בני, במסגרת חלוקת רווחים מוסכמת, יצא מכתב התראה בדצמבר 2019 לפני נקיטת צעדים משפטיים נגד אייל. בעקבות כך, קרא אייל לבני לפגישה ונחתם שוב מסמך בין השניים עם הסכמה איך להמשיך פעילות מפה. אולם אייל לא העביר את הכספים המגיעים לבני, שהתייאש ואמר, זהו, זה לא ילך”.

ומקורב אחר לפרץ מוסיף: “המנהל הקודם של אייל בעבר, גולן שרעבי, ישב בכלא בפרשת המסים והיו ביניהם מחלוקות. עם ישי בן צור היו לאייל מחלוקות חריפות עוד יותר. מה זה אומר? אולי הבעיה באייל ולא במנהלים”.

מאיתי לוי נמסר בתגובה: ״לעובדות המוזכרות לגבי איתי לוי בכתבה אין כל יסוד ואחיזה במציאות. מעבר לזאת, איתי מבקש שלא לקחת כל חלק במחלוקות לא לו והוא מאחל בריאות איתנה ושלום לכל עם ישראל".