ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 21.04.2020
    שיברון לוי
    הקורונה סגרה לו את הקאמל קומדי קלאב. הגירושים גרמו לו לעקור את הקרש בשירותים. הטלוויזיה המסחרית עשתה לו רע. עכשיו, אחרי שחזר למסך עם 'עד כאן!', רועי לוי מגלה למה הוא לא שילם לסטנדאפיסטים שהופיעו אצלו, למה הוא לא אוהב קולגות שעפים על עצמם בפייסבוק ולמה ימשיך לספר בדיחות על נשים שמנסות לחנות
    טל גלעדי | צילום: גבריאל בהרליה

    רועי לוי רגיל לעמוד במועדון שלו ולהריץ צחוקים. זה המודל הכלכלי, זה המודל הנפשי. הוא הספיק להתחתן ואז לפרק נישואים, לעזוב קריירה בטלוויזיה ואז לחזור אליה, אבל כבר 25 שנה מקור היציבות, התשוקה והפרנסה שלו הוא הקאמל קומדי קלאב. ואז באה הקורונה, הורידה אותו מהבמה וסגרה לו את השאלטר. "אני מובטל כרגע", הוא אומר. "סגרתי את המועדון ברגע שאמרו, במכה אחת. אפילו אין מה לעשות הערכת נזק, הלך לי העסק נקודה. אכלתי אותה, ככה קוראים לזה. היה שוקק חיים לפני חודש ופתאום כלום. אז ארנונה לא משלמים מעכשיו, הוצאנו עובדים לחל"ת. לא אפסיד ערימות של כסף אבל אני גם לא ארוויח, ולא אכניס".

     

    כמה אתה מודאג?

     

    "סגרו לך עסק פעם? יש בזה משהו מעליב, זה חוסר אונים טוטאלי. בניתי משהו כל החיים ונגיף קטן שולח אותי הביתה. הקאמל בבעלותי 15 שנה אבל אני עובד בו כבר 25 שנה. את קולטת כמה זמן? מרגיש כאילו זה היה בתקופת האבעבועות השחורות".

     

     

    מה עם הופעת סטנד־אפ בזום? גם במסך מפוצל אפשר לשאול אנשים אם הם מחדרה.

     

    "כל מה שאני יודע לעשות, להצחיק פנים מול פנים, נמחק, והעולם עבר להתנהל דרך כל מה שאני לא שולט בו. אבל אין ברירה, אנחנו נצטרך להיות וירטואליים, או לעבור לשרברבות. יש לי נטייה בחיים האלה לא להתרגש יותר מדי. פנינו קדימה. לאן? אין לי מושג, אבל קדימה. מספיק כשאני משתעל ועולה לי ליחה, אני אומר, 'וואלק איזה מזל. זה לא שיעול יבש, אני לא קורונאי'".

     נחמות קטנות.

     

    "אני על סף פשיטת רגל כללית, המקצוע שלנו בפח, הכל הלך, אז אני יושב בבית שלי ומג'לג'ל".

     

    ומה?

     

    "מג'לג'ל, שוטף את הידיים עם אלכוג'ל".

     

     

    × × ×

     

    מציאות הקורונה שתלה את כולנו בתוך אולפן פתוח נצחי והעלימה מהמסך פרצופים מוכרים, אבל לוי בן ה־43 נעלם הרבה קודם. בגיל 20 וקצת הוא פרץ עם פינה ב'פרפר לילה' עם טל ברמן. אחר כך הגיש עם דנה מודן את 'דאבל דייט', הופיע גם ב'צחוק בעבודה' ואז לפני כעשור העדיף להשאיר את מסך הטלוויזיה לאחרים ולחיות במועדון שלו, הקאמל קומדי קלאב, מוסד ותיק לסטנד־אפ. עם העידן הנוכחי הוא פחות מסתדר. לא תראו אותו מעלה תמונות באינסטגרם או משתף הופעה בפייסבוק. הוא מתעקש להישאר במשבצת הנוחה והמוכרת שלו, עם התה והלימון והפאנצ'ים הישנים. "אני לא מבין מה העניין של לכתוב מחשבה או בדיחה ולקבל עליה לייק, זאת אהבה שלא נחשבת בעיניי. נטו מגלומניה. לפני כמה שנים ישבתי עם גורי (אלפי) והוא אמר לי, 'בוא תראה, זה טוויטר', כתבתי אחרי חודש ציוץ אחד. גם באינסטגרם, אני לא יודע מה עושים ולא מבין בשביל מה".

     

    בשביל להישאר רלוונטי ולקבל עבודות.

     

    "הסטנדאפיסטים שמצלמים את הקהל שלהם ומעלים את זה לרשת? מה זה, מי בא לראות את מי? התבלבלתם. אני לא מבין למה כל אחד רוצה להיות עכשיו בינלאומי, למה צריך ש־15 אלף איש יעקבו אחריך. מספר דו־ספרתי של רייטינג אני לא צריך כשאני בא להשתתף בתוכנית עם עוד סטנדאפיסיטים, זה לא בקטע של צניעות, זה ביזנס־ווייז. סגרו איתך על סכום מראש, ואם עשית חמישה אחוזי רייטינג או 40, זה לא משפיע לך ישירות על הכיס".

     

    מוזר לך שהשם שלך לא אומר כלום לאנשים צעירים?

     

    "זה טבעי. אבל דווקא יש מלא חיילים בהופעות שלי".

     

    כל כמה שנים הוא מבליח באיזו תוכנית בטלוויזה. בחודש שעבר חזר עם שתי תוכניות למסך: "הפסקת צחוק" ברשת 13 ותוכנית ההומור 'עד כאן!' שמשודרת בימי שלישי בתאגיד השידור 'כאן'. לוי יושב לצד מיכאל הנגבי, אבי אטינגר, נדב אבקסיס, נלי תגר ונוספים בפאנל שכולו בדיחות. "זאת תכנית ההצחקות הכי פחות מתלהמת בטלוויזיה", הוא אומר. "יש היום איזה קטע נורא צעקני. יושבים סטנדאפיסטים וצורחים את הפאנצ'ים שלהם אחד על השני, בשביל שיכוונו אליהם את המצלמה. זה לוחץ מדי. החוויה הופכת לנעימה ככל שאתה מטפס בשעות הלילה, כשהילדודס הולכים לישון ואתה יכול לומר הכל".

     

    אז אם היו מציעים לך להצטרף ל'מועדון לילה', היית מסרב לפריים טיים?

     

    "זה נורא צועק, לא? אבל עבודה זאת עבודה, ואם אפשר לבחור, אז בוחרים. היום הפרנסה שלי היא בהופעות, והטלוויזיה היא רק חלון ראווה שעוזר לך למכור כרטיסים".

     

    כסף לא מעניין אותך?

     

    "בטח שמעניין, איך אני אעשה שניצל לילדים בלי כסף? אבל אני לא מחפש את המיליונים. אני משתדל להיות פשוט סטנדאפיסט, לא טאלנט. רוצה עד סוף ימי חיי לעמוד על במה במועדון ב־11 בלילה, אני והקהל. לא טלוויזיה, לא פרסומות, לא נוצץ, לא חלק, לא מבריק, נטורל אמיתי".

     

    נכווית מהטלוויזיה שאתה כל כך נזהר?

     

    "אני חתום רק על הצלחות. הדבר היחיד שלא עבד היה 'גלגל החדשות' ברשת לפני המון שנים, פלופ אחד גדול. אבל זה של יאיר ניצני, לא שלי (צוחק). אני רק הצטרפתי. זה היה מזעזע ברמות, היום אנחנו נפגשים וצוחקים על זה אבל אז רק חיכינו שייגמר. היום אני מבין שאתה חייב לעשות דברים שאתה אוהב".

     

    כי אם לא, אז מה?

     

    "וואו, זה כמו אונס. לא מספיק שעשית דבר שלא רצית לעשות ורק חיפשת בו את דרכך החוצה, גם כולם רואים אותו על המסך. תחושה איומה". לפני ארבע שנים התגרש, אחרי כמעט עשור של נישואים. משהו שעבר מתחת לרדאר באתרי הרכילות לשמחתו. יש לו שני בנים, בני 13 ותשע שגרים חצי שבוע איתו, במה שהיה הבית המשותף שלהם ועכשיו הפך לדירת רווקים אופיינית. "נשארתי בבית שגידלנו בו את הילדים ברמת־גן. לבית שלנו יש חצר ענקית וגרושתי הרגישה שם יותר מדי לבד אז היא העדיפה לעבור לדירה מעבר לרחוב. היא לא תזהה את הבית היום, הפכתי אותו לדירת רווקים. כל הזמן יש דוריטוס פתוח, אין קרש בשירותים, עקרנו אותו מרוב שהוא לא הכרחי. מכוונים לאסלה - פגע, פגע, ואם לא אז כוסאומו העולם. אווירת מילואים על כל המשתמע".

     

    לקח זמן עד שהצלחת לצחוק על הגירושים?

     

    "התגרשנו בגוד־ווייבס. זה נגמר בלי דרמה, התעשתנו מהר. החיים הם אותם חיים, פשוט עשית תקלה בדרך והמשכת".

     

    מה הייתה התחתית הכי עמוקה?

     

    "השיחה עם הילדים הייתה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי. לך תסביר להם מה קרה. הילדים זה הדבר הכי חשוב לך ואתה לא מדמיין שיום אחד תגיד להם, 'בואו רגע חמודים, אבא ואמא רוצים לשמוט את הקרקע מתחתיכם'. אבל אם אתה חכם ולא מפגר, אתה תצליח לשמור על המשפחה שלך לא מפורקת".

     

    איך זה לצאת לשוק הפנויים־פנויות שוב? יש סיכוי שנמצא אותך בטינדר?

     

    "אני עכשיו לא בזוגיות ולא בחיפושים אחריה. השוק הזה נהיה קצת שוק. אני לא יודע להשתמש בטינדר. אני מכיר בדרכים הישנות".

     

    ומסיבות גרושים־גרושות?

     

    "מה זה? מי ילך לדבר כזה? כל קבוצה שעושה משהו ביחד מזעזעת אותי. התחילו להזמין אותי לאחרונה למסיבות רווקים. יושבים גברים במצב סליזי ומסתכלים עליך מספר בדיחות. תעשו על האש, תביאו חשפנית, מה הבאתם את רועי לוי?"

     

     

    × × ×

     

    לפני 15 שנה קנה את מועדון הקאמל לבד ("בלי להיכנס למספרים זה עלה יקר מאוד, אבל אני ממש לא איש עשיר"), ובשנתיים האחרונות הצטרף אליו גורי אלפי כשותף. "קניתי את המועדון לנשמה. חוץ מזמנים שבהם יש מגפה עולמית, הדלת של הקאמל תמיד פתוחה. עברו במועדון כל מי שאת מכירה, שחר חסון, אורי חזקיה, דודו ארז, כולם. כל מי שרוצה להיות משהו בתחום הזה צריך לעשות תקופה בקאמל לפני שהוא פורץ".

     

    הסטנדאפיסטים המתחילים של היום כבר לא באים לעמוד על במה ערב־ערב במשך חמש שנים בלי לקבל כסף וקרדיט.

     

    "אם באת להתחיל אצלי, אז בוא תתחיל חמוד. למה שאני אשלם לך? לך לצוותא, תבקש מהם להשכיר אולם בעצמך, תגלה שהם רוצים ממך עשרת אלפים שקל ותבין שבעצם אני זה שמממן אותך בכל הסיפור. אם אנשים קנו כרטיס כדי להגיע למועדון ואנחנו נותנים לך במה וקהל להשתפשף עליהם, תגיד תודה וחוץ מזה שום דבר".

     

    למה אתה לא רוצה להיות האמרגן של הסטנדאפיסטים הצעירים שמופיעים בקאמל?

     

    "לא נוגע בכסף שלהם, לא רוצה. רק מציע להם מגרש משחקים להתנסות בו בחינם ועצות טובות. אין לי תוכנית לצאת מהקאמל עם יאכטה, אם כבר אני רק אטבע. תראי מה קורה עכשיו, מי נתקע במשבר הזה עם כל השכירות של המקום והמיסים? אני. זה מדאיג, אני מקווה שנחזור".

     

    עשרות השנים שהוא במקצוע גרמו לו להכיר מקרוב את האבולציה של הצחוקים. מה מותר להגיד ומה כבר יעורר זעם. היום בעידן המי־טו מסובך לתת פאנ'צים על ציצי או תחת. אבל מבחינתו כל זה לא רלוונטי לקומדיה. "לא עשיתי כגבר שום סוויץ' בראש, אני מהתנועה נוט־מי, לא מי־טו. זה משהו ששמו על כל הגברים יחד, תוך הכללה גסה. אני אישית לא מרגיש שצעדתי אי פעם בדרך לא נכונה או עשיתי משהו שלא היה צריך לעשות לאישה. אם יש משהו שמפריע לי זה האנשים שמפחדים לומר דברים בגלל הסיסטם. אם את רוצה פוליטיקלי־קורקט אל תבואי למועדון סטנד־אפ. אני אוהב חופש ביטוי מוחלט. לא פוגענות במסווה של בדיחה ולא פרובוקציות, אבל אם זה מצחיק זה צריך להיאמר".

     

    אבל מה עם שוביניזם? בדיחות על נשים שלא יודעות להחנות?

     

    "אם זו שורה מצחיקה ולא פוגעת, אז כן".

     

    בדיחות על זה שאשתי יודעת לעשות את מטלות הבית יותר טוב ממני?

     

    "כן, זה גם נכון, מה לעשות?"

     

    לפני חודשיים פורסמו עדויות של סטנדאפיסטיות צעירות שסיפרו על הטרדות מצוות במועדונים אחרים בארץ. יצא לך לשמוע על דברים דומים אצלכם?

     

    "אצלי במועדון לא יהיה דבר כזה. זה קורה לדעתי בשוליים, אבל לא רוצה ללכלך עכשיו על מי שלא צריך ללכלך. הכל כל כך סודי, אי־אפשר להבין בכלל מה הן אומרות ובמי מדובר. תגידו לי מי הבן־אדם שעשה לכן את זה ונטפל בו, אבל במצב הזה אי־אפשר אפילו להגיב. זה הכתים את כל סצנת הסטנד־אפ".

     

    למה יש יותר גברים בתחום הזה?

     

    "בכללי אין הרבה סטנדאפיסטים בארץ. המסלול להתקדמות מבחינתי הוא א־מיני, מי שמצחיק יביא קהל. אנחנו לא מביאים נשים יפות בכוונה, זה ממש לא אכפת לנו".

     

    עדי אשכנזי, ליטל שוורץ, תום יער. מי הנשים שמצחיקות אותך?

     

    "לא הייתי לא בהופעה של זאת ולא בשל זאת כבר שנים. לא להיות בקיא במה אחרים עושים זאת אג'נדה שאני מחזיק בה".

     

    מה כן מצחיק אותך?

     

    "שלחו לי לפני חודש בווטסאפ סרטון של קשישים רוקדים לצלילי דרבוקות, עם הכיתוב 'הסבים והסבתות אחרי ההנחיות החדשות'. אני מת על בדיחות כאלה. אומרים שכל הווירוס הזה הוא מזימה שלהם כדי להיפטר מבייביסיטינג לנכדים. הרגע שאתה מבין שאתה לא יכול להביא את אמא שלך שתשמור על הילדים? וואו".

     

    talgiladi17@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 21.04.20 , 19:54