חמישי 26 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 ימים • 22.04.2020
    עיר בהפסקה
    הוא חושב שהמדינה היתה צריכה לאפשר חצי שנה בלי שכר דירה אבל לא מוכן לוותר על ארנונה. הוא יודע שלא כל הצעירים יוכלו להישאר בעיר אבל מאמין שהמשבר יוביל לירידת מחירים. הוא מציע לבעלי בתי קפה שלא ישרדו ללכת לעבוד בפוקס, אבל בטוח - כשהכל ייגמר, כולם יחזרו. ראש העיר רון חולדאי מציג: כך תשרוד תל אביב את משבר הקורונה
    רענן שקד / צילום: גבריאל בהרליה

    בגילו, 76, רון חולדאי היה בטוח שהוא ראה כבר הכל. אבל אז באה הקורונה והבהירה לו חד־משמעית שהוא באמת ראה כבר הכל.

     

    “אני אומר כל הזמן: חבר’ה, תפסיקו לאיים עלינו שמשבר הקורונה הוא הכי גדול בתולדות עם ישראל!” חולדאי מתרגז — הוא מתרגז הרבה, זה עושה לו טוב לחיוניות — “היו לנו טראומות הרבה יותר גדולות במלחמת יום כיפור וגם במלחמת השחרור, ואפילו בששת הימים אמרו, ‘שהאחרון שעוזב יכבה את האור’”.

     

    הייתי שמח לצאת מהלשכה שלו בשלב אופטימי זה של השיחה — רגע לפני שחולדאי נכנס לתפקיד מורפיוס ואני החלקתי בטבעיות לתפקיד ניאו, בעודו מראה לי בדיוק כמה עמוק מחילת הארנב שחפרה הקורונה עוד עומדת לקחת אותנו. החדשות הרעות: עוד לא ראינו כלום. שנה מעכשיו נתקשה לזהות את חיינו הקודמים. החדשות הטובות: יהיו לנו הרבה יותר שליחים של וולט ברחובות.

     

    אה, והשלטון יתחלף. זו תהיה מהפכה ממשית, שינוי טקטוני, וחולדאי מודיע מיד שהוא מתכוון לשתוק לגבי העוולות הפוליטיות הנוכחיות כי “אני חייל של המהפכה”, כדבריו. זמן קצר אחר כך המשמעת החיילית שלו מתרופפת מרוב כעס.

     

     

    הוא האיש האחרון שנשאר עומד ממה שהיה פעם, בארץ רחוקה, מפלגת העבודה. כמו הגנרל שבנה לעצמו ממלכה שלמה — מתפקדת ויעילה יותר — הרחק מאוהל הפיקוד, גם חולדאי מוצא את עצמו מסתכל כיום סביבו ומבין שהמקום הפוליטי שממנו בא, ערש הולדתו, למעשה חדל מלהתקיים. מאידך, תל־אביב, העיר שבראשה הוא עומד זה 21 שנה, הפכה תחת ידיו למה שרוב מתנגדיו, ולא מעטים מתומכיו, כבר מכנים “מדינה”. ישות כמעט עצמאית, ובעליל משגשגת.

     

    × × ×

     

    הקורונה באה ושיתקה הכל, אבל הקורונה היא גם התקווה שלו לשינוי כלל־ישראלי. “ממשלת ישראל תצטרך לשפוך עוד הרבה מאוד כסף כדי להרגיע את הטינה שמתפתחת עכשיו בציבור”, הוא אומר. “כי בשנתיים הקרובות הציבור יתפכח ויבין שהכיוון שבו המדינה הלכה, כולל סיפוח, כולל המדיניות הכלכלית, לא נתן לו את הדברים הבסיסיים שבני אדם צריכים. אנשים יבינו שסוציאל־דמוקרטיה היא נכונה יותר מאשר הקפיטליזם, שנכשל בכל מקום מול המשבר הזה. אנשים יבינו שלאורך שנים דילדלו בצורה קיצונית את מערכת הבריאות שלנו, את רשת הביטחון של הדיור, החינוך והתחבורה הציבורית. הקורונה תהיה קטליזטור ותביא להתפכחות פוליטית. ואם יהיו לי עכשיו משפחות שיאבדו את הבית — וזה כבר קורה, ואין לי דיור ציבורי בשבילן — לא יכול להיות שזה לא ישפיע על התודעה של הדור הצעיר וההבנה שלהם את משמעות ההכרעה הפוליטית שלהם”.

     

     

    בינתיים, אם מחר יש בחירות נתניהו מביא 40 מנדטים.

     

    “מי שחושב שמה שהוא רואה היום זה מה שהוא יראה בעוד חודשיים־שלושה, ובוודאי בעוד שנה, טועה טעות מרה. דברים כאלה מתחילים להשפיע כשהמציאות כבר טופחת לאנשים על הפנים. כיום היא עדיין לא טפחה. המבנה הפוליטי כאן ישתנה”.

     

    מתי?

     

    “אני לא יודע להגיד אם זה בטווח של שנה, שנתיים או שלוש - גם מלחמת יום הכיפורים ב־73’ הביאה להתפכחות רק במהפך ב־77’”.

     

    תל־אביב תחת קורונה. “בטווח הקצר, באמת יכול להיות שיהיו פחות משפחות צעירות" | צילום: תומי הרפז
    תל־אביב תחת קורונה. “בטווח הקצר, באמת יכול להיות שיהיו פחות משפחות צעירות" | צילום: תומי הרפז

     

     

    דור שלם של ישראלים נמחק אז. זה לא דומה.

     

    “בדמוקרטיות אתה לא מגיע לאנשים דרך ההיגיון. זאת אשליה. אתה מגיע אליהם דרך מצבם הפיזי; מצב הכיס, מצב הבריאות. כשרע להם, הם מוכנים להשתנות. והקורונה כטריגר תייצר מציאות שבה ישראלים יתחילו לחשוב איפה הייתי, למה קרה, איך קרה, ואיפה אני במציאות החדשה. אני חושב שהמבנה הפוליטי ישתנה וכל התפיסה לגבי חלוקת העושר במדינה תשתנה”.

     

    מי בדיוק הפוליטיקאי שיוביל קו כזה?

     

    “מנהיגות תצא מתוך העם, זה יקרה”.

     

     

    אתה רואה את נתניהו נעלם?

     

    “בעוד שנתיים נתניהו איננו”.

     

    ומי יחליף אותו?

     

    “לא יודע. אתה ידעת מי זאת אנגלה מרקל לפני שהיא נבחרה? גם בגרמניה בקושי ידעו. ידעת מי זה אובמה? בוודאי שלא. בדמוקרטיה אתה לא יודע מראש”.

     

    מישהו ספציפי שאתה שם עליו עין?

     

    “אני לא נביא. אני יודע להסתכל על תהליכים”.

     

    הימרת פעם על אסף זמיר. תראה מה קרה.

     

    “זה אומר שאני באמת לא יודע לצפות”.

     

    ראית בו פוטנציאל.

     

    “אני לא אמרתי שיש לו פוטנציאל. אני אמרתי את זה פעם?”

     

    “לא אמרתי שיש לו פוטנציאל". אסף זמיר | צילום: שאול גולן
    “לא אמרתי שיש לו פוטנציאל". אסף זמיר | צילום: שאול גולן

     

    בני גנץ בעיניך אבוד?

     

    חולדאי נדרך. השם עצמו, נדמה, מעורר בו אמוציות שהוא עוד מנסה איכשהו להכיל, ואז הוא מוותר על הניסיון. “אם יש דבר שגנץ לא מבין — או שאין לו את הגרעין הערכי הבסיסי להבין — זה שהוא האיש שנתן לגיטימציה לכך שבמדינת ישראל יכול להיבחר ראש ממשלה עם תיקים של שוחד, מרמה והפרת אמונים. גנץ הלך על הטיקט שזה לא יכול להיות, ועכשיו כבר לא משנה שקמה ממשלת אחדות; ברגע שהוא הסכים להיכנס, וגם אם היה חוזר בו, הוא כבר נתן לזה לגיטימציה. זה האסון הכי גדול שקרה לדמוקרטיה שלנו כבר הרבה שנים, וזה מה שעשה גנץ, ואת זה לא, הוא לא מבין. ואם הוא מבין, הוא אופורטוניסט”.

     

    אתה מכיר אותו אישית?

     

    “לא. ושלא יספרו לי שהממשלה הזאת באה כדי להיכנס מתחת לאלונקה של הקורונה. הדיון בין גנץ לנתניהו היה רק על איך לאפשר את מה שגנץ אמר שלא יכול להיות ולא יקום ולא יהיה. גם האגדה כאילו הוא בא להגן על הדמוקרטיה זו כסות”.

     

    הוא יטען שהוא מנע בחירות רביעיות.

     

    “כאילו שהוא היה קובע אם תהיינה בחירות רביעיות! רק ביבי היה קובע. ובדרך גנץ נתן לגיטימציה לראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום. חשבתי שבמדינת ישראל זה לא יכול להיות. שהדמוקרטיה הישראלית מספיק חזקה. מתברר שלא”.

     

    מה אפשר לעשות?

     

    “העם יבוא חשבון עם העניין הפוליטי. לא רחוק היום, אני מקווה, שאנשים ייצאו לרחובות”.

     

    × × ×

     

    למעשה, חולדאי כבר מחכה — וגם מתחיל לראות — את האנשים ברחובות. בינתיים אלה אנשים שהוא צריך להאכיל. מחלקת הרווחה של עיריית תל־אביב, שמטפלת בחודש רגיל ב־700 פניות בממוצע, קיבלה בחודש האחרון כ־1,700 פניות. כמה מאות בתי אב שהעירייה מסייעת להם במזון בימים רגילים הפכו בתקופת הזמן הזאת ליותר מ־10,000 בתי אב. זה קורה במשמרת של חולדאי, והוא יודע שזאת בקושי ההתחלה. השבוע הכריז על תמיכה של מאות־אלפי שקלים בכמה מאות אמנים בעיר — כאלו שנקלעו למצוקת פרנסה קשה ואמנים קבועים של מוסדות התרבות בעיר שכל פעילותם נעצרה — מתוך קרן חירום מיוחדת. כל השאר יצרכו לחפש תמיכה במקום אחר.

     

    “חד־משמעית תראה כאן גל של סגירות והתמוטטויות”, הוא אומר. “מסעדות, בתי קפה וחנויות ייסגרו. יהיו הרבה מאוד פשיטות רגל של עסקים — וזה בדיוק העניין, שבמדינת ישראל לא בנו את רשת הביטחון שמאפשרת לעזור לאנשים שנקלעו לצרה צרורה, ואני כעירייה — אין לי מאיפה לתת, כי את מה שאני מכניס אני מוציא על שירות, ועכשיו אני צריך לתת יותר שירות”.

     

    תל־אביב כמו שהכרנו אותה בכלל תחזור?

     

    “היא תמשיך להיות, אבל אינני יודע איך. מצבים כאלה משנים תודעה ומציאות. אנשים יצטרכו להסתגל למציאות שבה הם מחפשים לעצמם אפיקים אחרים. מי שחושב שכל האנשים שאיבדו עכשיו עבודה יחזרו לעבוד, טועה. יהיה פה דור של אנשים שחלומם נשבר והם יצטרכו למצוא דרך חדשה לפרנס את משפחתם ועתידם בכלל. צעירים שאיבדו עבודה ילכו לעבוד, במטותא, בבנייה ובחקלאות, וזה בסדר גמור; צריך לדאוג שהמדינה תייצר מוטיבציות להסבה מקצועית כזו”.

     

    חולדאי מדמיין לעצמו, בשלב זה, תל־אביב במתכונת מצומצמת יותר, אקוסטית יותר. אולמות מופעים של “150 איש בקהל”; אולמות של 900 איש, “שבתוכם נרווח 300”, ומסעדות עם הרבה פחות שולחנות. האם זה יהיה כלכלי? אולי. אולי לא. “נצטרך למצוא עוד אולמות כדי לקיים בו־זמנית מספר אירועים גדול יותר. ואנחנו מודעים מאוד למצוקה של העסקים האלה, וניתן למסעדות ובתי קפה יותר מרחב ציבורי, יותר מדרחובים שאפשר לצאת אליהם. אנחנו בודקים הרבה הקלות בכל מיני תחומים שבעבר הקפדנו עליהם מאוד”.

     

    בעצם למה שאנשים צעירים, שהיו מוכנים לשלם 6,000 שקל שכירות לחודש על דירה קטנה בתל־אביב ירצו להמשיך לגור פה אם העיר כבר לא תיתן את הדברים שבשבילם הם באו?

     

    “עיר לא נותנת! והעיר הזאת תמשיך להיות מה שהיא מבחינת מודל לדמוקרטיה, סובלנות ופלורליזם, תרבות ואמנות וחשיבה רציונלית, במובן זה שהיא נותנת בית לכל מיעוט ולכל אחד לחיות פה על כל ערכיו. זו האטרקציה האמיתית של העיר הזאת - הערכים שלה”.

     

    ומחיר הנדל”ן, אל תשכח. עוד לפני הערכים, אנשים מתמודדים עם עניין מחירי הדיור פה.

     

    “במדינת ישראל של היום, לראש עיריית תל־אביב ממילא אין יכולת לפקח על מחירי הדיור, למרות שהייתי רוצה. אני חושב שהמדינה צריכה הייתה לאפשר עכשיו חצי שנה בלי שכר דירה, חצי שנה שבה לא זורקים אנשים מהבית. ובתל־אביב, בטווח הקצר, באמת יכול מאוד להיות שיהיו פחות משפחות צעירות, כי אנשים חוזרים לאמא, חוזרים לקיבוץ, מחפשים דירה ב־3,000 שקל. זה ייצור איזון בשוק, מחירי הנדל”ן והשכירות כאן יירדו”.

     

    אם יצטרכו לפנות אנשים מבתים, תעצור את זה?

     

    “כעירייה אני לא מעורב בתהליך פינוי של אף אחד, אבל לדאבוני, אני זה שצריך לטפל בתוצאות המדיניות של ממשלת ישראל לאורך שנים, ואם יהיו לי עכשיו עוד חסרי בית ברחובות, אני אצטרך לטפל בהם. זה מה שאני עושה בחודש האחרון. יותר ויותר מאכיל. כבר עכשיו זה פי עשרה ממה שהאכלתי קודם — ואלה לא אנשים שהם דרי רחוב מלכתחילה, אלא משפחות שפתאום אין להן הכנסה”.

     

    מה לגבי מבקשי המקלט והעובדים הזרים בדרום תל־אביב?

     

    “עד לרגע זה התגלו שם רק שישה חולים, מהם שלושה שעבדו בבתי אבות, כך שאין כאן פצצה מתקתקת”.

     

    הם לא קיבלו אישור למשוך אפילו 2,700 שקל לחודש מתשלומי הפיקדון שלהם.

     

    “אלה אנשים שלרוב עבדו בכל הדברים שנסגרו מיידית — מטבחים ומסעדות — ודאגנו מראש ומיד למזון עבורם, אבל העניין של לשחרר להם את הכסף שהם חסכו לאורך שנים, שזה פחות משכר מינימום לחודש, שוב מוכיח את הפוליטיזציה וחוסר היכולת להחליט ולבצע של הממשלה. ואנחנו מתחילים להרגיש את המצוקה, יש שם 70 משפחות שלוחצים עליהן לעזוב את הדיור כי הן לא יכולות לשלם שכר דירה”.

     

    זה יכול להידרדר לאלימות?

     

    “כן, אבל אני לא אתן לזה”.

     

    איילת שקד הציעה לשלוח אותם לעבוד בחקלאות ולא לשחרר להם את הפיקדון.

     

    “כל האמירות האלה של ‘תשלח אותם לעבודה’ — כאילו הם איזה מוצר שאתה שולח אותו — באות מהאנשים שקודם צעקו, ‘אל תיתן להם לעבוד’. אלה אותם מגלגלי עיניים למיניהם. אני מצפה שהממשלה תטפל בזה, ונדאג שזה יקרה”.

     

    עם כל הדברים האלה יחד, תל־אביב לא תתחיל לאבד אטרקטיביות?

     

    “אטרקטיביות כרגע זה לא שהאופרה תהיה פתוחה, אלא שכל מערכת הצרכים הבסיסיים תתקיים — בתחום הסוציאלי, החינוכי, הקהילתי — ואת זה העיר עושה נפלא. כרגע יש מי שמרים פעמיים בשבוע טלפון לקשיש כדי לוודא שהוא לא בודד, וזה מה שצריך בזמן חירום”.

     

    התיירות מתה? השקעתם שנים בעידוד בתי מלון והקמת מלונות בוטיק, שעומדים עכשיו ריקים. מה עם כל דירות ה-Airbnb בעיר?

     

    “מלונות יכולים להסב את עצמם לדברים אחרים — מגורים נניח, זה כבר קרה בעבר, למשל בתקופת האינתיפאדה — ואולי בעתיד לחזור להיות בתי מלון. דירות ה־Airbnb כבר עוברות להשכרה לטווח ארוך, למרות שאני חושב שדווקא בקורונה יש להן יתרון, כי זו מלונאות שבה לא נפגשים הרבה אנשים במבנה אחד. אבל עוד רבות מהן יהפכו לדירות להשכרה, ואני בעד”.

     

    עודדתם צמיחה של שכונות מגדלים עשירות שהקורונה הוכיחה שוב שהן לא מה שהופך את תל־אביב למה שהיא, אלא דווקא האנשים הצעירים שמפעילים בתי קפה, ברים וחנויות בוטיק. למה לא לנסות להקל עליהם?

     

    “העיר הזאת מצוינת לא רק למגדלים — זה קשקוש. היא מצוינת גם לתושבי יד אליהו וכפר שלם ויפו, ועובדה שהעיר הייתה מלאה צעירים, עד לקורונה. אחרי הקורונה אתה רוצה שאני אתן לך פתרונות שאין לי? אין לי”.

     

    מה לגבי ויתור על ארנונה?

     

    “ויתרנו לעסקים על שלושה חודשים, במימון ממשלתי, ואנחנו הולכים לאשר להם פטור מאגרת שילוט על כל התקופה שבה לא היו אנשים ברחובות. לתושבים לא מוותרים — הארנונה פה ממילא נמוכה יותר מאשר בערים הסמוכות והיא לא היוותה אף פעם גורם שבגללו אנשים גרים או לא גרים בתל־אביב. אומרים לי עכשיו: תן הנחות. אני אומר: מה הנחות? עכשיו אני צריך יותר כדי לתת ולטפל במשפחות נזקקות ובאנשים שצריך לטפל בהם. אני אומר שכולנו נשלם יותר ונקבל פחות ממה שהיה קודם, לא יעזור שום דבר. אני מספק את מה שיש, לא את מה שצריך”.

     

    אתה לא חושש שהאנשים שהפכו את העיר הזאת למה שהיא יעזבו?

     

    “תראה, אחרי מלחמת יום הכיפורים העיר הזאת הייתה נטושה. ואחר כך כולם חזרו לתל־אביב. גם עכשיו אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, שהוא זמני. מה זה שנה וחצי בחייה של מדינה? הכל יחזור, גם אם אחרת. ואם אתה רוצה להיות מעורב בחיי תרבות בישראל, לא תהיה לך ברירה אלא להגיע לפה. ואנשים יעשו כל מאמץ כדי להיות פה, כי לתל־אביב נשארו כל הנכסים שיגרמו לצעירים להמשיך לרצות לגור בה. כצעיר, תמצא בכל טווח הליכה את המתנ”ס, הגינה ומתקן הכושר”.

     

    מה עם כל היזמים הקטנים שפתחו פה מקומות?

     

    “בן אדם שלקח הימור ופתח פה מסעדה יחפש את עתידו. ואני חושש שחלקם יגידו: אני לא מסוגל להיות יותר עצמאי, אני רוצה להיות שכיר. אז הוא ילך לעבוד ברשת פוקס כשכיר, אבל רשת פוקס לא תוכל לקלוט אותו. והוא יצטרך לעבוד בשכר יותר נמוך מקודם”.

     

    ויגמור כשליח של וולט?

     

    “אם לא תהיה ברירה הוא יעבוד גם כשליח של וולט. תראה, עם ישראל, בניגוד ליוונים, הוא עם של יזמים, של אנשים חושבים, וגלגלי השיניים ייתפסו מחדש. אז יהיו ענפים חדשים. מה זה וולט? זה תוצר של מציאות. אז יהיו עוד דברים אחרים”.

     

    × × ×

     

    חולדאי עושה רושם אנרגטי ודרוך מתמיד. הוא באמת מאמין שהולך להיות טוב יותר. אחרי שיהיה רע בהרבה, ואז תבוא ההתפכחות ושבירת ההגה. והוא מתכוון לנווט את המשחתת הספציפית שלו — תל־אביב — בכיוון הסוציאל־דמוקרטי הנכון מבחינתו. כך, למשל, אין לו בעיה עם מחאות הדגלים השחורים בכיכרות, גם כשמטיחים בו שסכנת ההדבקה מגולמת בהן לא פחות מכפי שהיא מגולמת בתפילות המוניות.

     

    הפגנת הדגלים השחורים | צילום: דנה קופל
    הפגנת הדגלים השחורים | צילום: דנה קופל

     

    “יש דבר אחד שהשלטון בדמוקרטיה לא יכול למנוע גם במצב חירום, וזה הזכות למחות”, הוא מניף אצבע בעצבנות. “ואנחנו יודעים מה קרה במשטרים אחרים בעולם, איך ניצלו מצבי חירום כדי להפחיד את העם מצד אחד ולמנוע ממנו למחות מצד שני — בגלל מצב החירום — ומי שמשווה בהחלט ימצא בי את הגורם הראשון שיגיד: כאשר מדובר בהצלת הדמוקרטיה במדינת ישראל, זה יותר חשוב גם מהביטחון האישי וגם מהבריאות בקורונה”.

     

    הוא עצמו לא נחשף לנגיף בשום שלב ומרגיש טוב־תודה. אם בכלל, הוא מודאג ממצב בנו, עובד אל על “שמטה לחמו נשבר”, וכלתו, נגנית בתזמורת האופרה, שגם היא עכשיו מובטלת. “הם מחפשים את עצמם”, הוא מעדכן. על הצד החיובי, עיריית תל־אביב זכתה השבוע בסקר שנערך בקרב 2,269 תושבים ל־59 אחוז אמון, לעומת 26 אחוז אמון בממשלה.

     

    מבחינתך הייתה בכלל מגפת קורונה בתל־אביב?

     

    “אני לא מפריד בין תל־אביב ליתר ישראל. אבל בעיר הזאת הנתונים הסטטיסטיים היו כל הזמן טובים בהרבה מאשר במדינה כולה, גם בזכות המשמעת וגם בגלל אופי האוכלוסייה. החשש שלי הוא שעכשיו, כשמשחררים את השוק, האנשים שנכנסים לעיר מבחוץ ייצרו תמונה שונה של הדבקה, בתוך עיר שעד עכשיו הייתה מסוגלת להתמודד עם זה”.

     

    היה נכון להחיל בעיר סגר מלא?

     

    “היה פה תהליך של פאניקה, והסגר היה מוקצן מדי לטעמי”.

     

    לו אתה ראש עיריית בני־ברק בתקופה הזאת, מה היית עושה?

     

    “מיד כשזה התחיל הרמתי טלפון לראש העיר שם, אברהם רובינשטיין, והצעתי לו עזרה בכל מה שירצו, וגם עזרנו”.

     

    הוא טען בהתחלה שאסור להטיל עליהם סגר ולכלוא אותם בגטו.

     

    “אילו בתל־אביב הייתה תחלואה כמו שם, או שהיה מקום בעיר שהוא אי של הדבקה — אני הייתי אישית יוזם סגר עליו. אבל אני חושב שדווקא נוצרה אצל החרדים פתיחות חדשה כתוצאה מהדבר הזה. העובדה שבבני־ברק ראו חיילים ברחובות מייצרת אצלם הבנה שאי־אפשר להישאר בלי המדע והרפואה. חרדי צעיר בן 22 שיסתכל על מה שקרה יידע להפיק לקחים”.

     

    רבים מהם מאמינים שזה מבחן שאלוהים מעמיד אותם בו.

     

    “זו אמירה קלישאית. אני מאמין שהקורונה תביא אותם ליותר נכונות והשתלבות בחברה הישראלית ולהבנה שבלי מדע אין ישועה”.

     

    את סדר פסח האחרון הוא העביר עם אשתו. “בשש בערב נפגשנו כל המשפחה בזום, הרמנו כוסית וחזרנו כל אחד לארוחת החג שלו”.

     

    ואז ראית את נתניהו וריבלין עם המשפחות שלהם.

     

    “מביבי אני לא מצפה לדוגמה אישית בשום דבר, כך שזה בכלל לא מעניין. מריבלין התאכזבתי, אבל הוא התנצל בצורה ברורה, והוא הבין שהוא טעה”.

     

    היה לך בכלל איזה ממשק עם נתניהו בתקופת הקורונה? שיחות טלפון? משהו?

     

    “לא, אנחנו בכלל לא מדברים. אין אינטראקציה. בכל תקופתי כראש עיר, ביבי היה בעיר הזאת פעם אחת בביקור רשמי”.

     

    אתה עצמך ויתרת על סיכוי בפוליטיקה הארצית?

     

    “כן. עבר לי. אני אדם ריאלי”.

     

    כמה מנדטים אתה עשוי להיות שווה?

     

    “אף אדם לא שווה מנדטים”.

     

    גנץ היה שווה 20 מנדטים עוד לפני שאמר מילה.

     

    “גנץ לא היה שווה 20 מנדטים. גנץ היה פשוט מי שהרים את המגפה שנקראת ‘רק לא ביבי’, ואנשים הצטרפו אליו. מי ירים את מגפת הקורונה אני לא יודע — אבל מישהו ירים. הוא יבוא. זה יקרה”.

     

    אין מחשבות לפחות לנסות להציל את מה שנשאר ממפלגת העבודה?

     

    “אין מפלגת עבודה. אין מה להציל. אין יותר אנשים בארץ — הם נגמרו — שמבינים מה זו מפלגת העבודה. זו הייתה מפלגה שהייתה מפלגת שלטון מיישבת וסוציאליסטית. אין את זה. אין כיום בישראל מפלגה שנושאת דגל אמיתי של ערכים סוציאל־דמוקרטיים. מפני שהחלוקה במדינת ישראל היא תמיד על הציר שבין דתי־חילוני ושתי־מדינות־מדינה־אחת, הנושא החברתי לא נשאר כפלח בפני עצמו. מה שיקרה בתהליך שהקורונה היא הטריגר שלו, זה שהוא ידחוף אנשים לחשוב מחדש על סדרי עדיפויות”.

     

    זה לא מה שהמחאה החברתית ב-2011 ניסתה לעשות?

     

    “היא לא עשתה כלום! זה בדיוק העניין: היא הייתה מחאה כלומניקית. ואני אסביר לך למה: היא לא הלכה ודיברה על שינוי השיטה. היא דיברה רק על מצוקת ומחירי הדיור. זה הכל. היא לא הייתה מצוקה אמיתית של אנשים שחיו ברחובות. אבל הפעם זה יהיה, והפעם זה יופיע במובן הרחב של המילה — איזו בריאות אנחנו רוצים, איזה חינוך אנחנו רוצים”.

     

    “זו הייתה מחאה כלומיניקית". האוהלים בשד' רוטשילד
    “זו הייתה מחאה כלומיניקית". האוהלים בשד' רוטשילד

     

    אנשים יישנו הפעם באוהל לא כמחאה, אלא כי לא יהיה להם מקום אחר לישון בו?

     

    “נכון. בוודאי. זה אוטוטו. הבעיה היא לא עם המלצרית שעכשיו לא יכולה לשלם שכר דירה וחזרה הביתה להורים. הבעיה היא האמא החד־הורית שעבדה במפעל בתור תופרת ועכשיו לא מקבלת משכורת ולא מסוגלת לעמוד בשכר הדירה. או שני בני זוג — שניהם מרוויחים 5,000־6,000 שקל, אחד מהם הפסיק לעבוד, וזהו. כמה יחזיקו? חודש? חודשיים? שלושה? זה עוד לא הגיע. החולה הראשון בארץ היה ב־27 בפברואר. זה אפילו עוד לא חודשיים. תבין. אנשים פה לא קולטים, הזמן שעבר הוא כלום. כלום! וכולם מדברים! מה אתם מדברים? אתם לא יודעים עוד מה הולך להיות”.

     

    raanan@y-i.co.il

     


    פרסום ראשון: 22.04.20 , 23:04