יאיר לפיד, נשוי לליהיא ואב לשלושה, נולד ב־1963 בתל־אביב, לטומי, איש תקשורת שהפך לפוליטיקאי, ושולמית, סופרת ומחזאית. שנות חייו הראשונות עברו בלונדון, שם שהה טומי בשליחות עיתונאית. שירת בצה"ל בעיתון 'במחנה'. אחרי הצבא החל לעבוד ב'מעריב', הגיש את התוכנית 'סופשבוע' בערוץ 1, תוכנית אישית בערוץ 3 בכבלים, תוכנית ראיונות בערוץ 2, כתב טור אישי ב'ידיעות אחרונות' ובהמשך עבר להגיש את 'אולפן שישי'. שיחק בסרטים 'מעבר לים' וב'שירת הסירנה'. כתב 12 ספרים, שני מחזות, שתי סדרות טלוויזיה ופזמונים רבים, בהם 'שיר אהובת הספן' ו'צעיר לנצח' ב־2013 נבחר לראשונה לכנסת כיו"ר יש עתיד שהקים ומונה לשר האוצר בממשלת נתניהו. לקראת הבחירות האחרונות חבר לבני גנץ להקמת כחול לבן ולאחרונה החליט לפרק את השותפות בעקבות כניסתו של גנץ לממשלת נתניהו. בעל חגורה שחורה בקראטה, דאן 3.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אני בלונדון, בן שלוש ומשהו. הגננת גורמת לי לחזור שוב ושוב על אותו משפט באנגלית כי היא לא מרוצה מהמבטא שלי. זה מוזר, הרגש הראשון שאני זוכר הוא מבוכה. גם מאוחר יותר הייתי הילד הכי ביישן ביד אליהו. כל אלה שגדלו איתי שם המומים ממה שקרה מאז".

איזו עצה היית נותן ליאיר לפיד בן ה־16?

"לבלות יותר עם אחותך הגדולה. מיכל הייתה גדולה ממני בדיוק בשלוש שנים, על היום. שנינו נולדנו ב־5 בנובמבר. כשהיינו ילדים הלכתי אחריה לכל מקום. היא הייתה 'האמא הקטנה' שלי. האהבה בינינו הייתה מעיין חי שזרם בחיי שנינו, אבל בגיל 16 הייתי עסוק מדי ברוקנרול ובניסיונות כתיבה. אני מרגיש שפיספסתי איזו שיחה משמעותית איתה שלעולם לא אדע מה היה נאמר בה. מיכל נהרגה בתאונת דרכים בגיל 24".

מתי היית הכי מאושר?

"אני אדם מאושר באופן יחסי. אולי מפני שיש לי רק מדד אמיתי אחד לאושר וזה המשפחה שלי. כשאנחנו יושבים בארוחה של יום שישי וכולם מדברים בבת אחת, לכל אחת מהאחייניות שלי יש יותר דעות מאוכלוסייה של מדינה בינונית בדרום אמריקה. אני מסתכל על השבט הקטן שלי, ויותר מזה אני לא צריך".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"מי אמר שהרגלים זה דבר רע? הפסקתי לעשן ולשתות כבר לפני הרבה שנים, אז נשארו לי רק הרגלים שאני מרוצה מהם. מתאמן כל יום, מתקשר לאמא שלי כל יום, יושב עם ליהיא כל לילה ואנחנו מדברים על היום שלנו. נראה לי בסדר גמור".

מה מפחיד אותך?

"שיקרה משהו רע לבתי יעלי והיא לא תוכל להסביר לנו".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"תגדיר מטורפות? ריטה פעם אמרה לי שהמשפט שהיא הכי שונאת בשפה העברית הוא 'אין עשן בלי אש'. בטח שיש, המון. אפרופו עשן, מישהו פעם לקח תמונה שמשה שי צילם אותי בגלי צה"ל, החליף את הסיגריה שהייתה לי ביד בג'וינט, והפיץ אותה ברשת. זה לא באמת הפריע לי, כי לא מדובר בדיוק ברצח סדרתי, אבל הטרידה אותי הקלות שבה זה נעשה והמהירות שבה אנשים האמינו לזה. פייק ניוז היא אחת התופעות הקשות של דורנו. אנחנו מאמינים בקלות לשקרים שמתאימים לדעותינו, דוחים את האמת כשהיא לא נוחה לנו".

מתי בכית לאחרונה?

"בלוויה של החותן שלי, רפי מן ז"ל, שנפטר לפני שלושה שבועות. הייתה לוויית קורונה. אירוע מוזר. היינו רק 20 איש, עומדים במרחק, בלי להתחבק, עם מסכות. כשהחותנת שלי אמרה, 'רפצ'וק, אני כבר נורא מתגעגעת', לא לחבק אותה היה קשה מנשוא. רפי היה אחד האנשים המתוקים עלי אדמות. מלבד העזרה בטיפול בנכדים, הוא התנדב בכפר עופרים וטיפל באוטיסט מבוגר שמשפחתו נטשה אותו. היה קשה להסביר לאוטיסט למה סבא רפי נעלם".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"ההורים שלי דווקא הבינו אותי לא רע, אני זה שלא תמיד הבין אותם. בגיל 17 מרד הנעורים שלי היה בשיאו. היה לי שיער עד הכתפיים, ניגנתי בגיטרה ולא רציתי ללמוד. חשבתי שאהיה בוב דילן או המינגוויי. אבא שלי, שניצל מהשואה אחרי שאיבד את אביו וכל עולמו, לא הבין נגד מה או מי אני מורד. למה אני לא מעריך את ההזדמנויות שיש לי. היום אני חושב שהוא צדק".

מה שתי העצות הכי טובות שקיבלת מהוריך?

"אבא שלי אמר לי: 'עדיף לעמוד למעלה ושיצעקו מלמטה, מאשר לעמוד למטה ולצעוק'.

אמא שלי אמרה לי: 'לא כל דבר שאבא אומר לך אתה חייב לעשות'".

מה הריח האהוב עליך?

"גשם. אני יודע שלגשם אין ממש ריח, אבל בזמן שיורד גשם, האוויר מקבל איזו איכות צלולה שמרחיבה את הריאות ואת התודעה. אני אוהב גשם ונדמה לי שאני חושב יותר טוב בגשם, למרות שזה כנראה לא מדעי".

מי היה משחק בתפקיד יאיר לפיד בסרט על חייך?

"טום קרוז. הוא היחיד שמספיק נמוך".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"בגיל 13 מכרתי פרחים ברחוב בימי שישי. יום אחד מישהו ביקש ממני זר דרך החלון של האוטו, שם גז וברח. מעודי לא נעלבתי ככה. עמדתי שם ובכיתי מכעס. מכל האנשים, בדיוק עבר ברחוב יוסי בנאי שראה הכל ורשם את המספר של האוטו. אבא שלי בירר במשטרה את הכתובת של הגנב והלכנו אליו הביתה עם שוטר. הוא הכריח אותו להחזיר לי את הכסף ולרשום צ'ק מכובד לתרומה לצדקה. זה היה שיעור אזרחות לא רע. אף פעם אל תשתוק מול אי־צדק. אף פעם אל תחשוב שאין מה לעשות בנידון".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"אני מבין שלא קראת עיתונים בחודש האחרון".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"אני לא חושב לרגע שאפשר לחיות כמו שאני חי בלי לטעות. הפוליטיקה היא מקצוע לעומתי. לפעמים אני מרגיש שאני רב בשבוע את מה שאנשים אחרים רבים בחיים שלמים. לפעמים גם קורה שאתה מנהל ויכוח אידיאולוגי שאתה מאוד מאמין בו, והצד השני לוקח את זה אישית. יש לי למשל ויכוח עמוק על החברה הישראלית עם הפוליטיקאים החרדים. אני חושב שזה דיאלוג שחשוב לנהל, אבל הם תמיד אומרים, 'לפיד שונא חרדים'. זה טיעון שמחסל את הוויכוח. אם מישהו שונא אותך, למה שתקשיב לו. אני לא שונא אף אחד. אני רק חושב שכל ילד בישראל צריך ללמוד מתמטיקה ואנגלית כדי שיהיה לו ארגז כלים לפרנס את עצמו. אני מבין שהחרדים לא מסכימים איתי, אבל זו לא שנאה, זו עמדה. עם זאת, נדמה לי שיחסית למקצוע שבו בחרתי, לא פגעתי בהמון אנשים. בסך הכל אני מתכוון לטוב".

האם הממשלה מטפלת כראוי במשבר הקורונה? מה היית משפר?

"המשבר הזה, בעיקר בצד הכלכלי שלו, לא מנוהל ולא מטופל. המשק קורס מפני שהממשלה פוחדת לקחת אחריות. יותר מ־80 אחוז מהעצמאים שפנו לבקש הלוואה מהמדינה, לא הצליחו לחצות את הביורוקרטיה. מציעים להם עכשיו דמי אבטלה באופן חד־פעמי. למה חד־פעמי? כל החיים הם שילמו מאות אלפי שקלים, לא מגיע להם?

“מי שהכין את התוכנית הממשלתית לא ניהל עסק מימיו. מה שצריך זה דמי אבטלה חודשיים כמו לשכירים, מנגנון פיצוי מיידי כמו שהיה לנו בצוק איתן — שמקבלים את הפיצוי לפי הרווחים של השנה הקודמת, מענקים לחברות בתנאי שלא יפטרו עובדים. פירסמתי לפני שלושה שבועות תוכנית חילוץ כלכלית. בשבוע האחרון, באיחור ניכר, הממשלה מציעה את אותם צעדים. שייקחו קרדיט מצידי, אבל שיעשו כבר משהו. העצמאים קורסים".

איך אתה מתמודד עם התקופה? בכל זאת, הרבה יותר שעות בבית.

"אני לא באמת בבית. הכנסת מוגדרת כמפעל חיוני, אז עבדנו כל התקופה הזו. יום אחד הייתי בישיבה אצל בוגי, בדרך חזרה עצר אותי שוטר. הוא שאל, 'אתה עובד חיוני?' אמרתי לו, 'לדעתי ממש לא'. בעניין הזה, אני רוצה להגיד משהו על שכר חברי הכנסת. העובדה שהם מעלים לעצמם את השכר שוב ושוב, גם בתקופה כזו, היא שערורייה לאומית. אני וכל החברים שלי ביש עתיד לא היינו צריכים את הקורונה בשביל לתרום. אנחנו תורמים את כל תוספות השכר השערורייתיות האלה מאז 2015. אני קורא לחברי הכנסת משאר המפלגות לעשות כמונו".

עד כמה ישראל ניזוקה מזה שהשר ליצמן נשאר בתפקידו לכל אורך המשבר. ואולי בכלל הרווחנו?

"ליצמן היה שר גרוע. הוא התעסק בעיקר במגזר שלו, והיה שותף להרעבה השיטתית של מערכת הבריאות. אתן דוגמה אחת: כשהייתי שר האוצר הכנתי יחד עם יעל גרמן תוכנית של מענקים קבועים לרופאים מתמחים שמסכימים לעבוד בפריפריה. בעיניי זה הכי חשוב. בפריפריה בישראל מתים שלוש שנים לפני המרכז בגלל שירותי בריאות לקויים. על מה אנחנו מדברים? שעה ורבע נסיעה מתל־אביב, תוחלת החיים שלך יורדת בשלוש שנים. זה טירוף. התוכנית עזרה למשוך רופאים מוכשרים לבאר־שבע, לנהריה, לכל המקומות שבהם זה חסר. כשליצמן נכנס למשרד הוא ביטל את התוכנית, רק כי אנחנו היינו חתומים עליה. זה עיצבן אותו".

בני גנץ, גבי אשכנזי - עד כמה התאכזבת מההחלטות שלהם ואיך הרגשת כשקיבלת את ההודעה שלהם על חיבור לנתניהו?

"לא עושה את עצמי, זה היה שובר לב. הלכתי איתם יותר משנה. חשבתי שמילה של שני רמטכ"לים היא דבר שאפשר לסמוך עליו. בסוף הם רימו אותי ואת הבוחרים. אשכנזי אמר בטלוויזיה לרינה מצליח, 'גם אם תעבירי אותי סדנת שבי, אני לא אשב תחת ביבי'. עכשיו, במקום לעבור סדנת שבי, הוא יהיה שר החוץ בזום. הם גם לא מקימים ממשלת אחדות, בוא לא נתבלבל. הם שותף זוטר בממשלת נתניהו. 17 מנדטים מול ה־59 של ביבי. ככה תיראה הממשלה. זה לא רק שהם יישבו תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום פליליים חמורים. גם שום דבר אחר שהם הבטיחו לא יקרה. לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית על הצוללות, ליצמן ודרעי קיבלו שליטה על הגיוס לצה"ל, על ועדת הכספים, לא יהיו נישואים אזרחיים, חוק המרכולים לא יבוטל, אפליית הלהט"בים תימשך, התקציבים ימשיכו לזרום לכל הסחטנויות, ביבי יבחר מפכ"ל, יבחר פרקליט מדינה, יבחר את שופטי בג"ץ. זה נורא. העיקר שהם אומרים 'חירום, חירום', ומקימים ממשלת בזבוזים מנופחת של 36 שרים ו־16 סגני שרים. זה יעלה 900 מיליון שקל, באמצע משבר כלכלי שלא היה כמותו. במקום ישראל לפני הכל, הכיסא לפני הכל".

ראית את הצעד של גנץ מראש?

"לא. אני נוטה לתת אמון באנשים. זה גם האופי שלי, אבל גם החלטה שעשיתי לפני שנים. נכון שפה ושם אתה נופל, אבל עדיף להתאכזב לפעמים, מאשר לחיות חיים שלמים של חשדנות. להסתובב כל היום ולחשוד בכולם זה מרעיל את הנשמה. אני לא מוכן להיות במקום הזה".

איך קיבלת את ההודעה?

"בשיחה עם בני גנץ. נכנסתי אליו לחדר ואחרי חמש דקות כבר לא הייתה כחול לבן. זו לא הייתה שיחה קלה, אבל היא תישאר ביני לבינו. מעולם לא הוצאתי משהו משיחה בארבע עיניים. כשיצאתי מהחדר, האדם הראשון שפגשתי היה אבי ניסנקורן. אמרתי לו, 'אתה לא מאמין, גנץ כרגע פירק את כחול לבן'. הוא שתק, ואז הבנתי שהוא ידע שזה הולך לקרות. הם תיכננו את זה. זה עדיין מוזר בעיניי. בניגוד לשקרים שאחר כך הפיצו, מעולם לא רציתי בחירות רביעיות. מה, השתגעתי? עוד בחירות באמצע הקורונה? אבל היו לנו אפשרויות הרבה יותר טובות. אם היינו מחכים עוד שבוע, שמים את החוקים להגנת הדמוקרטיה, היינו מקפלים את ביבי. היינו מקימים ממשלת אחדות אמיתית, בראשותנו, לא הדבר העקום שהם מקימים עכשיו. יש רק דרך אחת לנהל משא ומתן עם ביבי, וזה מעמדת כוח. כשיש לך מנופים שמפחידים אותו. נדמה לי שאחרי החודש האחרון גם גנץ מבין שאפשר היה לנהל את זה לגמרי אחרת".

יכול להיות שכל זה קשור לחומרים מביכים על גנץ ואשכנזי שאולי־אולי יש לנתניהו ואנשיו?

"אני לא מוכן להיכנס למקומות האלה".

יש שטוענים שבכלל גנץ הוא בובה של אשכנזי, הדומיננטי בהחלטות.

"לא נכנס ליחסים ביניהם".

הדהמת את העולם הפוליטי, כשהודעת השבוע שתתמוך בנתניהו אם ירצה לבטל את הרוטציה עם גנץ. זה נראה כאילו “הנקמה" בגנץ חשובה מההבטחה שלא לחבור לנתניהו.

“נו באמת, מצאו על מי להגיד את זה.  אם הייתי רוצה לתמוך בביבי, הייתי היום שר החוץ וסגן ראש הממשלה. אני יודע שכולם אומרים, ‘זהו, סופית אסור להאמין לפוליטיקאים’. זה מדכא, כי הם הפסיקו להאמין גם לאלה שהוכיחו שאפשר לסמוך עליהם. ברור שלא אמרתי שאתמוך בביבי. דיברנו בוועדה על השינוי שהם עושים עכשיו בכל חוקי היסוד. חוקים איומים, אנטי דמוקרטיים. ממשכנים את כל הערכים בשביל ג’ובים. אמרתי שאם ביבי ירצה להחזיר את החוקים לנוסח המקורי, נצביע בעד. זהו. אני לא אעשה שום דבר שיאריך את כהונתו אפילו בשעה. יש לך ספק בכלל?”.

מה אביך טומי ז"ל היה אומר לך על ההתפתחויות האחרונות לו היה בחיים?

"על המצבה של אבא כתוב משפט אחד: 'עשה כמיטב יכולתו'. זה היה המוטו שלו. השאלה היחידה שהוא תמיד שאל, "עשית כמיטב יכולתך?" אני חושב שהתשובה היא כן. רצתי שנה ברחובות. כשהיה צריך הלכתי לאיחוד מפלגות. ויתרתי על הרוטציה. הבאתי את כל המנגנון של יש עתיד, חבורת האנשים הכי מופלאה שיש במדינה. עשיתי הכל כדי לנצח, למרות הקשיים. לפחות בסטנדרטים של אבא שלי, אני מסודר. מעבר לזה, אני יודע – לא חושב, יודע – שהוא היה אומר לי שהבחירה הערכית היא תמיד בסוף גם הבחירה המעשית ביותר. אנשים שנאמנים לעצמם ולמילתם הם חזקים יותר ושורדים יותר".

התחזית הפוליטית שלך לתקופה הקרובה, אפרופו הרכבת הממשלה ופתיחת משפטו של נתניהו?

"אמרתי בוועדת הכנסת שאין שום סיכוי שתתקיים הרוטציה. נתניהו יפיל את הממשלה כמה חודשים קודם באיזה תירוץ כאילו אידיאולוגי. זה אומר שבעוד שנה הכל יתפורר שם. אני מקווה בשביל מדינת ישראל שבשנה הזו לא תתפרק הדמוקרטיה הישראלית, ולא פחות חשוב — הכלכלה הישראלית. אני מקווה גם שנהיה אחרי הקורונה. אם נלך לבחירות, אני אוכל לבוא בראש מורם לאזרחי ישראל ולהגיד, אנחנו שמרנו על הערכים שלכם, עמדנו במילה שלנו, ואנחנו אלה שנלחמים כל השנים בשביל מעמד הביניים הישראלי. בשביל אלה שמשרתים בצבא, משלמים המון מסים, מצייתים לחוקים. לא יכול להיות שהם תמיד יהיו אלה שיאכלו אותה. הגיע הזמן להחזיר את המדינה לידיהם. הגיע הזמן שתיתנו לנו צ'אנס".

אם היית ראש ממשלה, מה הדבר הראשון שהיית עושה?

"הדבר הראשון שהייתי עושה הוא להקים את הצוות הכי טוב בארץ. אחת הבעיות של ביבי, והטיפול בקורונה הוציא את זה החוצה, זה שהוא לא יודע לעבוד בצוות. אתה רואה את האנשים סביב אנגלה מרקל למשל, ומבין שאין מה להשוות. מה שמדינת ישראל צריכה זה A TEAM של האנשים הכי טובים בארץ מכל התחומים – כלכלה, ביטחון, חינוך, טכנולוגיה – שיעבדו סביב ראש הממשלה ויצעידו את המדינה קדימה. אני יודע להוביל צוות. זו תמיד הייתה החוזקה הכי גדולה שלי".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"בייגל חם עם חמאה".

מה האלבום הראשון שקנית?

"DESIRE של בוב דילן, או 'פלונטר' של רמי פורטיס שהיינו הולכים לשמוע במועדון התיאטרון והוא היה הורס את הבמה ושר בצעקות איומות. לא הבנו למה הוא מתפרע ככה, אבל זה היה מופלא".

ביונסה או ריהאנה?

"ספרינגסטין".

מתי הכי התרגשת לראות מפורסם?

"ראיתי לא מזמן את ספרינגסטין בברודוויי. ישבתי בשורה שנייה. מרחק של שלושה מטרים ממנו. יואבי שהיה איתי אמר לי שהוא לא ראה אותי מתרגש ככה מעולם".

מה האכזבה הגדולה של חייך?

"אין דבר כזה. אני מקווה שאני לא נשמע כמו איזה חכם סיני זקן ונודניק, אבל נפילות הן הדבר היחיד שלומדים ממנו משהו. מכל אכזבה בחיי יצאתי קצת חכם יותר וקצת חזק יותר. יש רגעים קשים, אבל אלה לא אכזבות אלא החומרים שמהם עשויים חיי. כשיעלי אובחנה הלכתי לדבר עם מוטי קירשנבאום ז"ל. הוא אמר לי, 'אתה תראה שמעשרת הרגעים הכי מאושרים שלך כהורה, תשעה יהיו שלה'. לא הבנתי אותו אז אבל הוא צדק".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"זמן. אני רוצה שהכל יהיה אותו דבר, אבל יותר. יותר לפגוש אנשים, יותר לנהל מאבקים, יותר לקרוא, יותר לכתוב, יותר לאהוב את אהוביי. ירשתי מאבא שלי תאווה לחיים. היא נובעת מסקרנות. אני נורא סקרן, רוצה לדעת מה יש מאחורי כל דלת סגורה, כל ספר שעוד לא פתחתי, כל אדם שעוד לא דיברתי איתו".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"בעת שהורד מהארון אל הקבר, נשמעו לפתע מתוכו דפיקות".