למרות העמדות המקובעות של ראשי משרד הבריאות, הרי הלחץ הציבורי וההיגיון עושים את שלהם, ובאיחור מיותר מתחילים להיפתח בישראל השווקים והמוסדות. למרבה הצער, גם התפתחות חיובית זו נעשית באופן מבולגן ומגומגם. הסיבה פשוטה - אמנם כבר כמה שבועות מדברים על "אסטרטגיית יציאה" אלא שלמעשה אין כל אסטרטגיה, לפחות לא אסטרטגיה מוצהרת. הוויכוח על חנויות נעליים וחנויות כלי כתיבה, גם אם נידון בדרג העליון בממשלה, אינו אסטרטגיה.

הרשו לי להציע אסטרטגיה למדינת ישראל: "החזרת החיים לשגרה במהירות המרבית תחת מגבלה אחת, והיא להבטיח כי מספר החולים קשה מקורונה יהיה בכל נקודת זמן קטן מהיכולת של המדינה לטפל ביעילות בחולים כאלה". אם זו אכן האסטרטגיה הנכונה, עולה בבירור שחסר לנו הכלי העיקרי שבעזרתו נוכל לנהל ולכוון מדיניות זו. הכלי הוא פשוט גרף אחד ועליו שתי עקומות: העקומה הראשונה היא עקומת היכולת של ישראל לטפל בחולים קשים (מונשמים) לאורך שנה. שרטוט עקומה זו לא תלוי כלל בווירוס, הוא כולו תלוי "בכוחותינו" - דהיינו בכמה מכונות נצטייד וכמה צוותים נכשיר. באופן מדהים לא רק שעקומה זו לא משורטטת, אלא שכלל לא ברור מי קיבל את המשימה לשרטט אותה. העקומה השנייה היא תחזית החולים קשים לאורך אותה תקופה. בניגוד לאמירות של ראשי מערכת הבריאות אין שום בעיה לשרטט עקומה זו (תחת הנחות c ,b ,a) - הפרמטר היחיד החסר הוא מספר החולים כיום בישראל.

הדרך היחידה לדעת זו מחייבת ביצוע מדגם של כ־5,000 אנשים שייצגו כהלכה את האוכלוסייה מבחינה גיאוגרפית ולפי גילים. מסיבות ביזאריות משרד הבריאות מתנגד לביצוע סקר זה (או כל סקר אחר) וכך נמנעת היכולת לשרטט במדויק את עקומת התחלואה הצפויה. ולמרות זאת, וגם ללא הסקר הזה, אפשר לומר בביטחון כי התחלואה הקיימת והצפויה נמוכה בהרבה מהיכולת לטפל בה. נכון להיום ישנם כ־100 חולים מונשמים, בעוד שהיכולת לטפל היא בכ־2,000. היכולת גבוהה, אפוא, לא פי שניים אלא פי 20 מהתחלואה. יש כאן טווח ביטחון היסטרי וחסר כל הצדקה. הפגיעה איננה רק בכלכלה ובחינוך אלא קודם כל בבריאות.

קביעת אסטרטגיה ברורה היא חיונית. כאשר האסטרטגיה מוגדרת כהלכה ניתן להאציל סמכויות ביד רחבה, שכן כל מי שנושא באחריות לתחום מסוים יידע לפעול ביעילות לאור מטרה אחת ובהירה. עד שלא מוגדרת אסטרטגיה ברורה, מרשים לעצמם גורמים חשובים לפעול על פי תפיסות הפוכות שפוגעות באופטימום הלאומי. כך, למשל, הנהלת משרד הבריאות פועלת לפי אסטרטגיה שונה. האסטרטגיה שלהם היא השגת מינימום תחלואה מקורונה. זו גישה לגיטימית, אבל התנהלות לפי אסטרטגיות סותרות היא הרסנית למדינה, ולכן הגיע הזמן להחליט. מי שרוצה למזער את הנזק העצום לכלכלה הישראלית חייב לאמץ את האסטרטגיה המוצגת בתחילת המאמר. תרגום האסטרטגיה למעשים אינו יכול להתבצע ללא נקודת אחיזה, ונקודת האחיזה החיונית היא אותו גרף המשווה את היכולת לטפל בחולים קשים עם הצפי למספרם של אלה. הטענה של ראשי משרד הבריאות שאין מספיק מידע וכי לא ניתן לשרטט עקומות אלה היא זריית חול בעיניים הנובעת משלושה גורמים: פחדנות, אי־הבנה כי המחיר של העדר החלטה גבוה ממחיר החלטה סבירה, והרצון לשלוט ותוך כדי כך לשמור את כל המידע קרוב לחזה. √