yed300250
הכי מטוקבקות
    יהונתן גפן
    חדשות • 29.04.2020
    ביבידוד
    יהונתן גפן

    א. הקיסר נירון חזר

     

    אני לא ישן במגפות, ואני רואה את האיש הכתום הזה, דונלד טראמפ, בשתיים בלילה, במסיבות העיתונאים ב־CNN, שאחריהן אני יודע שלא אירדם עד הבוקר.

     

    יותר מ־50 אלף אזרחים אמריקאים כבר מתו, ומיליונים מהם מובטלים ורעבים, אבל הוא משדר אופטימיות וחגיגיות, וכל מה שהוא עושה זה להחמיא לעצמו ולשנוא את התקשורת, את המושלים, ואם נשאר לו עוד קצת זמן - גם את הסינים.

     

    ראש העולם החופשי, האדם הלא נכון בזמן הלא נכון, ובעיקר הוא ליצן מסוכן אבל הוא מבין ברפואה. הנה הוא מצהיר שמצא תרופה למגפה: להזריק חומר חיטוי לחולים, ואז הם יבריאו "בדקה אחת, וזה נשמע לי מעניין...". ואזרחים אמריקאים נאמנים ורפובליקנים, שהדבר האחרון שהם רוצים זה שהליצן יהיה גם משועמם, שוקלים ברצינות לבצע את הפעולה הנרקומנית הזאת עליה ממליץ בחום הנשיא הכתום.

     

    אנשים ממשיכים למות, והוא ממשיך לשקר ולהתפאר. מה, הוא לא מבין שארץ האמיצים הפכה לארץ החרדות, והוא הולך ונהיה מנהיג דגול של בתי קברות?

     

    ואז אתה קולט: האיש הזה מטורף! כמו נירון, הקיסר הרומאי שראה את רומא נשרפת והדבר היחידי שנראה לו דחוף לעשות זה לעמוד על גבעה, רחוק מהאש, ולנגן בכינור.

     

     

    ב. מחיקת היסטוריה

     

    כשנחזור לשגרה, נראה לי שהדבר הראשון שנרצה לעשות זה לשכוח את התקופה המבודדת הזאת, כמו שעשינו בהצלחה רבה אחרי מלחמת המפרץ.

     

    יהיו ספרים ושירים אחרים, אם בכלל לאנשים תהיה סקרנות לכתוב או לקרוא. כמו כן, אני צופה שתתחולל אצלנו מהפכה לשונית, וביטול מילים, שחלק מהן היה צריך להימחק מזמן, להלן חלק מהן: סגר. שגרה. מסכה. ריחוק. כפפות. הנחיות. חגים. זוגיות. מערכת יחסים. מונוגמיה. נורמטיבי. מדהים. מהמם. מרגש. אח שלי. מאמי.

     

    לאט־לאט נמציא מילים חדשות. למשל, כשנתעורר ונסיר מסכות, ונראה שעדיין שולט אצלנו ראש הממשלה האינסופי, הנהנתן, שמנותק מעמו, ומתחבא ממנו בבתים מפוארים, וכבר שנים הוא חשוד בפשעים ובשחיתות.

     

    לתופעה המופלאה הזאת אפשר בהחלט להמציא מילה חדשה: ביבידוד.

     

     

    ג. ביקור הגברת הזקנה

     

    למרות האיסור הגורף, וגילי המתקדם (ואני לא יודע לאן), אני עדיין מתגנב לצרכנייה שבמושב, חמוש בכפפות ומסכה, וזה בעצם הבילוי היחידי שלי.

     

    מצטער, אבל מתגעגע לפעמים לחברה אנושית, ובבדידות המתמשכת הזאת הצרכנייה היא כמו לאס־וגאס בשבילי.

     

    יש מעט מאוד קונים, והם מתרחקים אחד מהשני, וקונים מהר, והייתי די מאוכזב מהבילוי עד שלפתע – ראיתי אותה.

     

    אישה מבוגרת, כנראה שכמוני כבר חצתה את השבעים, ונדהמתי כמה שהיא השקיעה בעצמה! שמלת ערב שחורה, נעלי עקבים סטילטו, איפור כבד: ליפסטיק אדום מבריק, עיניים עמוסות ריסים. היא לא קנתה כלום, רק הלכה לה, נטולת מסכה, בזקיפות קומה ובחן, בין המדפים.

     

    הבנתי שממש כמוני היא לא באה לקניות אלא יצאה לבלות. בעיניי היא הייתה האישה היפה ביותר בעולם, וכשהיא חלפה לידי, מחייכת וזוהרת, לא יכולתי להתאפק והצמדנו לרגע את המרפק.

     

    ד. מה שלומכם?

     

    כשאתה לבד ומבודד, יש עוד מאות אנשים, גם הם כנראה באותו מצב, והם מחפשים קשר אנושי, מטלפנים או כותבים לך בווטסאפ "מה שלומך?".

     

    בעיקרון, הפסקתי לענות לטלפונים, אבל נשארה להם האופציה לכתוב לי. אחרי מחשבה מעמיקה החלטתי לענות לכל אלה ששואלים אותי מה שלומי ב"שלומי שבן".

     

    ותאמינו לי, כל אלה שמקבלים את התשובה המוחצת הזאת לא יתקשרו או יכתבו לך יותר לעולם. √

     


    פרסום ראשון: 29.04.20 , 23:55
    yed660100