ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    החברים של נטשה
    7 לילות • 05.05.2020
    זינוק לאתמול
    'מלנכולי' נכתב כשלא היה להם מה לאכול. 'קוק בצהריים' הפך ללהיט ברדיו בימים שאסור היה להגיד שם גראס. 'היא לא דומה' נולד מהתאהבות במלצרית בגיל 16. 'אם כבר לבד' נוצר אחרי ההופעה שכמעט פירקה את 'החברים של נטאשה'. ומה הקשר בין לופי לופ לדפנה דקל? מיכה שטרית וארקדי דוכין מגלים את הסודות מאחורי הלהיטים
    רז שכניק

    מלנכולי (1989)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "מיכה גר אצל יעקב חביב, הבעלים של 'המלון של יעקב', שעלה 250 שקל ללילה, היית צריך להגיד כמה אתה מסכן כדי לגור שם. הוא היה סוג של אחראי על עבודות רס"ר. אני שטפתי כלים והשמעתי למיכה את הלחן של 'מלנכולי'. הוא היה גונב זמן וכותב את המילים בין העבודות. חלק מההשראה הגיע מהשחקן שרגא הרפז שגר איתנו שם. פעם הוא עלה לבניין שתוי, רקד את זורבה היווני והיה מאוד דרמטי. הפעם הראשונה שהופענו בטלוויזיה הייתה איתו בתוכנית של רבקה מיכאלי. היה לזה 100 אחוז רייטינג. ישבתי וגימגמתי שאין לנו מה לאכול ולשתות. מיכה היה נבוך. היה רגע שבו שאלו את מיכה איפה הוא גר ומיכה הצביע עליי ואמר, 'אצלו'. החיים למחרת לא נראו אותו דבר כי נהיינו כוכבים ברגע. בבוקר זימנו אותנו לחברות תקליטים, העלו הצעות ואז חשבו איך לגנוב את כל הכסף".

     

    שטרית: "אחרי שהשיר יצא הוא שרף את הרדיו והחיים השתנו לגמרי. הקהל פתאום ידע לחבר מילים ומנגינה לפרצופים. פתאום מזהים אותי ברחוב ואומרים לי, 'אחלה שיר'. הייתי די המום".

     

    נאמר כבר הכל (1989)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "הייתי שיכור, הייתי לפני פרידה, זוגיות של שנתיים. על זה נכתב הטקסט, בחצי שעה, כולל הלחן. כתבתי בחדר עלוב, סינתיסייזר ב־200 שקל של קסיו, תחושות של בדידות, עצבות והמון השראה. אתה עני ואין לך כלום, אבל אין לך דאגות של לרוץ ולהתחרות בכולם, מצעדים וכן יצליח לא יצליח. יש רק את המוזיקה ברמה הכי טהורה. היום יותר קשה להסתכל על הטהור הזה. יש משכנתה, ילדים, חשבונות. המון רעשים ברקע".

     

    שטרית: "אני זוכר את ארקדי יושב ליד פסנתר, מבצע את זה בפעם הראשונה וחשבתי שזה שיר מדהים. הקסיו הזה של ארקדי אחראי להרבה שירים".

     

    שיר אחר (1989)

    מילים: נדב דפני, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "הנעתי את כל הגדוד שלי בצבא ללכת עם השיגעונות שלי. ביקשתי מהם שיכתבו לי מילים, הבאתי לרמת הגולן מגבר, ואז נהיה קצר בכל הבסיס. המג"ד הכניס אותי לריתוק של חודש וחצי. למש"ק שלי בשריון, נדב דפני, הייתה זיקה למוזיקה וכתיבה. את הלחן כתבתי בצבא, עם הקסיו שדיברנו עליו. השמעתי לנדב את הלחן באתנחתה מלבנון. הוא כתב את מילים. במלחמת לבנון הראשונה הוא נפצע ואיבד חייל, הייתי כמה מטרים לידם. חוויה נוראית. כשהתחלנו ב־1985 לעשות שירים לאלבום, מיכה רצה את השיר הזה".

     

    שטרית: "זה כמעט השיר היחיד בחברים של נטשה שבו מעורב כותב אחר חוץ ממני. היה לי ברור שזה חייב להיכנס. זוכר שברדיו השמיעו אותו בלי סוף".

     

    זקוק לך (1989)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "הצרחה לא הייתה מתוכננת. כשהופענו עם השיר במועדון הפינגווין עשינו את זה במלא ורסיות, אבל פעם אחת ברמקולים הגדולים דפקתי את הצרחה ואני זוכר חיוך של שביעות רצון של כל הצד הניהולי של חברת התקליטים והאמרגנים דרך הסאונד הזה, המהפכני. אחרי הצרחה הם אמרו משהו כמו, 'זה הולך לקרות, הלהקה הזאת תעשה כסף'. זה שיר עם הרבה תת־מודע שלא מפוענח, היה את העניין של אמא חולה ואבא חסר אונים. עיתון 'חדשות' שלח מישהו להוריי הביתה בלי לשאול אם אפשר. הם יצאו לאחר מכן בכותרת כמו 'אמא לא חולה ואבא לא חסר אונים'. זו הייתה כתבה מכוערת. כתבתי את השיר על כל בן־אדם שיש לו קשר מורכב, פיזית ונפשית, עם ההורים. לימים שמעתי שאנשים שרצו לקנות מערכת דיסקים הביאו את האלבום שלנו ושמו את 'זקוק לך' כדי לבדוק את הסאונד".

     

    שטרית: "זה השיר שהכי נגע בעצבים החשופים של ארקדי. הייתה לי תחושה ספציפית אחרי השיר הזה, ש'החברים של נטאשה' יהיו משהו. זוכר היטב את הכתב. אחרי המקרה הזה הבנו איך עובדת התקשורת. הבנו שעדיף שאתה תספר במילותיך מה שעובר עליך מאשר שיבוא מישהו אחר מהצד ויספק פרטים שגויים".

     

    יש בך (1989)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "באחד מימי השישי אחרי החדשות ראיתי את 'הרומן שלי עם אנני' של וודי אלן. לא הייתי מספיק מרוכז כי חשבתי על שכר דירה ובחורות והורמונים. פתאום וודי אמר לאנני, 'יש בך משהו שונה'. התחברתי למשפט הזה. כתבתי את המילים ואת הלחן כמה דקות אחרי. שלום חנוך אמר לי באותה תקופה שהוא מאוד אהב את השיר. זו הייתה בשבילי מחמאה עצומה".

     

    עוד נגיעה (1991)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "זה שיר שהרבה הפכו אותו לתקווה. כהמנון של משהו טוב, זוגיות, אבל זה שיר שמהול בקשיים של מערכות יחסים עם נשים. 'ונדמה לך שאת מושפעת מתנועותיי, את חושבת אני זה שמוביל. לא מחפש את הצדק כמובן זנחתי רוב עקרונותיי'. היה את הניסיון הזה של הרבה בחורות בדרך לאחת. בימים האלה כבר הייתה לי מקלדת יותר יוקרתית לעבוד עליה".

     

    שטרית: "אני זוכר שיום לפני ההקלטות, ארקדי איבד את הקול. בכל פעם שהוא היה נלחץ, הקול היה נעלם לו. כל העניין היה להרגיע אותו ואני זוכר סשן הרגעה ארוך יום לפני האולפן. אמרתי לו, 'תנוח יהיה בסדר'. והוא אומר, 'אין לי קול, אין לי קול'. עניתי ש'מחר, כשתהיה מול המיקרופון הכל ייפתח ויישב יפה' ובאמת ככה היה. טקסט של החיים".

     

    על קו הזינוק (1991)

    מילים ולחן: מיכה שטרית

     

    שטרית: "כתבתי את השיר כמה חודשים לפני שהקלטנו את האלבום 'שינויים בהרגלי הצריחה'. זה שיר שהרים אותי. התחילו להכיר את הצדדים שלי שמעבר לכותב טקסטים, גם כמלחין, ושרתי יותר לעומת האלבום הראשון. יש סדרה שלמה של שירים באלבום הזה שנתנו לי את הביטחון שאני יכול להיות הרבה יותר דומיננטי בלהקה".

     

    דוכין: "באתי לאלבום ביראת כבוד ללחנים של מיכה. פעם ראשונה עם טייטל של מעבד מוזיקלי, כי עד אז לא היה לי אומץ לעשות עיבודים. אהבתי פתאום את העניין של להכניס חצוצרה. השיר הזה מזכיר לי קצת ביטלס, גם קצת אייטיז כזה".

     

    בדקה אחת שפויה (1991)

    מילים ולחן: מיכה שטרית

     

    שטרית: "גרתי אז בדירת גג בתל־אביב. ישבתי יום אחד והטקסט והמנגינה שטפו אותי, זה קטע שנופל לך האסימון וככה הוא נשמר. ברגע אחד נפתחו הדברים. זה שיר שנכתב מאוד מהר, שיר של הארה. המילים הן רגע של קבלה של הסובב אותי, קבלה של עצמי, של העולם, כשהכל יושב כמו שצריך".

     

    אל תתפשטי לי (1991)

    מילים: ארקדי דוכין ומיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "זה היה שיר על כעס כלפי כל מיני אנשים שלא היו הגונים איתנו, אנשים בחברת התקליטים שרימו אותנו. הטקסט מדבר על זה שאתה מגיע הביתה מרוקן בגלל כל הדברים שקורים במהלך היומיום, ואתה אומר לבת הזוג, 'עזבי אותי עכשיו, לא רוצה לשכב איתך, לא רוצה כלום. אני כל כך מתוסכל מהגנבים והעולם, שאני אומר לך רק דבר אחד, אל תתפשטי לי, אני מרגיש שקר לי כשאת מתפשטת'".

     

    שטרית: "ארקדי בא עם הבית הראשון, אני הוספתי. שיר חזק, אני מת עליו. יש בו הרבה מהאופי של ארקדי, בהגשה שלו. הגאונות של ארקדי כמלחין והייחודיות כמבצע וכזמר באים לידי ביטוי. יש הרבה אישיות בשיר הזה".

     

    אני אוהב אותך (1991)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין ומיכה שטרית

     

    שטרית: "יש שם ראייה מפוכחת של החיים, השורה שהעולם מלא באנשים שלא רואים דבר מלבד עצמם מאוד נכונה. הרי יש שלב בחיים שבו אתה גולם, עם ההורמונים שלך, בפריים הכי טוב של החיים שלך, אתה פרא, אתה לא רואה כלום. 'אני אוהב אותך כי אני אוהב אותי', זהו זה. אחרי הרבה מאוד זמן אתה לומד לאהוב את מי שעומד מולך בלי תנאים. אבל זה תהליך שלפעמים אנשים לא מגיעים אליו. כשאתה מנסה לתפוס את העניין שנקרא אהבה, הוא כל הזמן חומק ממך, ההגדרה שלו, הרוחב שלו. הבנתי את זה אחרי שפתאום באו ילדים. אחרי הילד הראשון אתה אומר, 'כמה אני יכול לאהוב'. עשיתי ילדים כשנמאס לי להיות בראש מעייניי, התאים לי להיות מקום שני־שלישי, אחלה פוזיציה, יש לאן להתקדם".

     

    שני סיפורי אהבה קטנים (1991)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין ומיכה שטרית

     

    דוכין: "המרוקאי פוגש את הרוסי. לא ראיתי את מיכה כמה שבועות, הייתה אז את המלחמה ההזויה של סדאם חוסיין. כתבתי את השורה 'זה לא רומן זאת סתם בדידות, אל תהיי מודאגת'. מיכה כתב את 'הוא אוהב אותה והיא אותו' ואמר לי, 'יש לי התחלה של שיר'. אמרתי לו שגם לי יש התחלה של שיר. ואז אמרנו, למה שלא נחבר את שניהם ולכן זה נקרא 'שני סיפורי אהבה קצרים', כי כל אחד מאיתנו הביא את הסיפור וזה עבד ביחד. גם על הלחן עבדנו יחד". שטרית: "יש לנו כימיה מטורפת וזה התלבש פרפקט. הייתה רוח חדשה לגמרי ועפנו כל האלבום".

     

    עשי לי את המוות (1991)

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

     

    ארקדי: "יש את התלונה הזאת מאישה, אתה אומר לה שהיא צודקת, ואני אוהב את זה שאת מתעללת בי. היום לא הייתי כותב את זה. אבל אנשים מאוד מבסוטים עד היום בהופעות כשאני שר אותו. מהשירים הבודדים שהלחנתי על גיטרה לכן יצא יותר רוקנרולי".

     

    מיכה: "ארקדי השמיע לנו את השיר ועפנו. זה היה שלם, פצצה, אלפנט הביא עיבוד מדהים של גיטרות חשמליות. משירי הרוק הטובים שלנו".

     

    אם כבר לבד (1991)

    מילים ולחן: מיכה שטרית

     

    שטרית: "מבחינה סוציו־אקונומית, באנו ממקום של חלשים, מהפריפריה לעיר הגדולה, שנות ה־80 היו דיכאון למות בפריפריה, אינפלציה ובלגן ומפעלים נסגרו. גרתי ביקנעם והיה לי חבר שסיפר לי שיש מוזיקאי מדהים בקריות, עולה חדש מרוסיה שקוראים לו ארקדי ושאני חייב לפגוש אותו. נפגשנו. השמעתי לארקדי שירים שאני כותב, הוא לי, ומאז נשארנו ביחד. הכרנו את הלמטה חזק, חיינו את הדבר עצמו. פתאום אתה כותב נגיד את 'מלנכולי', ואז קראו לו ארקדי דכדוכין, זה היה מצב הרוח של כל השירים.

     

    "'אם כבר לבד' מסכם הופעה שהייתה לנו בירושלים. נסענו אליה אחרי האלבום הראשון וכל הדרך רבנו. עד שהגענו כבר החלטנו שאנחנו מפרקים את הלהקה. נכנסתי לחרדה, מה אעשה עם החיים שלי? הגעתי למחשבות שאעזוב ללונדון, לדבי, בת זוג שחיה שם. הרגשתי בדידות איומה. היינו חבורה שגרה ביחד, מצליחים ונהיה קהל ומגיע פלטינה. וזהו? אז התחלתי לכתוב במועדון את השורות הראשונות של השיר. כשנגמרה ההופעה נסענו וצחקנו כאילו לא דיברנו על פירוק מעולם. אבל בראש כבר חוויתי פירוק וזה היה מספיק בשביל השיר הזה".

     

    פרדי על הבוקר (1994)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "שיר של כמעט שבע דקות שהרדיו הצליח לסבול בלי לעצור באמצע. בלי להיתלות באילנות גבוהים, הסיפור של 'רפסודיה בוהמית' מזכיר לי את זה. אנחנו כבר רכבנו על 'שינויים בהרגלי הצריחה' בצורה כזאת שאמרו, 'אלה משוגעים שיעשו מה שהם רוצים, הם כוכבים'. אבל בכל זאת היה במבט שלהם איזה חוסר אמונה שהתבדה כי זה אלבום שמאוד הצליח והיה תקדימי: כפול, עם ארבע דמויות, שיגועים ובלגן".

     

    עכשיו אני (1994)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "זה נולד משיר מעבר, שמבשר למאזינים שפרדי מסיים והפי נכנס לתפקיד. שיר קטן שנורא התאים למשבצת הזאת מהחלפה מדמות דיכאונית לדמות נרקומנית. בא יזהר אשדות ואמר, 'ארקדי, למה שלא נעשה את זה עם קצב?' אני הבאתי את זה מראש של סטלות נורא איטי. יצא שזה הפך לאחד השירים הכי שמחים של נטאשה. אין בשיר הזה סיפור בכלל. הקהל לקח את זה לכל מיני פרשנויות. מה זה 'לתפוס מעלית' ולמה התכוונת ולמה לא".

     

    קוק בצהריים (1994)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    שטרית: "הדמות של הפי מאמינה באטימת נפש על ידי כל סם שהוא כדי לא לחשוב. זה איפשר לי לצאת עם שורת מחץ שלא אופיינית לרדיו הישראלי. הרי היו פוסלים שירים על פחות מזה. פתאום 'קוק בצהריים' הפך להיות סלוגן של דור. ברור שעשיתי בחיים הכל, אבל זה לא היה העניין בשיר וגם בכלל לא חשוב. אגב, אז גם פחדו להגיד גראס ברדיו. לא בנינו על השיר הזה כסינגל בכלל. חשבנו שמקסימום לא ישמיעו אותו אבל הוא יהיה טוב להופעות ולהאזנה בבית. יצא שהוא הפך להיות להיט היסטרי".

     

    דוכין: "לא השתמשנו בקוק, היה לנו פרצוף סטלה כי היינו מאוד ביישנים, אבל לא מניסיון אישי. הדמות אמרה שבשביל לדבר צריך איזשהו סם, כי אחרת לא יוצאות מילים. זה לא אלבום אוטוביוגרפי, שיחקנו בו דמויות".

     

    אני לא רוקד כשעצוב (1994)

    מילים: מיכה שטרית ואלון אולארצ'יק, לחן: מיכה שטרית

     

    דוכין: "זה סוג של פרשנות למזרח התיכון. רמז שעצוב פה שנהרגים יותר מדי אנשים ואם אני מנסה לנתח את זה, אז אני לא רוקד כשעצוב פה. אבל זו אחת מעשרות פרשנויות. התקשרנו לאלון והוא בא וכתב לעצמו את הראפ שלו בשניות בודדות. היה איתנו עוזר טכנאי בשם אוהד דקל, אח של דפנה דקל, שקרא לעצמו 'לופי' וממנו הקטע הזה בשיר הגיע".

     

    שטרית: "השיר מדבר על הארץ, המקום שלנו. עשור אחרי לבנון הראשונה, מצב כלכלי אחר, אחר כך הגיעו פיגועים, אינתיפאדות. הייתה תקופה מבאסת בכל האלבומים שלנו. אבנים, סכינים, מצב כלכלי לא ברור. ואני לא רוקד כשעצוב. הסברנו בשיר למה אנחנו כאלה כבדים".

     

    שברי את הטלוויזיה (1994)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    שטרית: "אתה מתחיל להריח את הטכנולוגיה באה ואת הרב־ערוציות. נפלתי על איזה ספר של הפילוסוף מרשל מקלוהן, שעסק במדיה והוא השפיע עליי מאוד במחשבה. אז בשיר יש טלוויזיה ולוויין בשמיים ואתה מתחיל להריח עתיד שמתקרב אליך, של מסכים. ובתוך כל זה האדם מתקדם קצת יותר לאט מהטכנולוגיה, עם כל הבעיות הקטנות שלך".

     

    דוכין: "סוג של שיר נבואי קוסמי כי בשנות ה־90 המוקדמות כולם היו בהתלהבות מהטלוויזיה. היום יש את השפע ואתה לא יודע מה לבחור וזה מבלבל ובא לך לפעמים לשבור. אבל מיכה כתב כבר אז, 'שברי את הטלוויזיה ובואי נלך לישון'".

     

    מסמרים ונוצות (1998)

    מילים: מיכה שטרית ומיקי זר לחן: ברי סחרוף, יזהר אשדות ומיכה שטרית

     

    מיכה: "כשהחברים של נטאשה התפרקו, זה היה רגע מאוד קשה עבורי. מלהקה אתה הופך להיות אמן סולו, אתה לא יודע לאיפה אתה הולך. אחרי תקופה מסוימת התחברתי לברי סחרוף. זה היה מפגש אדיר. את יזהר כבר הכרתי. באתי רק עם שליש מהשירים כתובים, 'טבריה', 'אינתה עומרי' ו'באביב', ואת כל השאר אמרנו שנמצא באולפן. היינו עושים ימים של ג'ימג'ום, מעין סדנאות כתיבה. התחלתי לכתוב את המילים ואת הלחן יחד איתם, זה היה של שלושתנו. בטקסט נתקעתי עם שורה אחת פחות ומי שהייתה בת זוג שלי אז שלפה את המשפט 'פעמיים ויתרת לי, ופעם עליי'. נתתי לה קרדיט בכתיבה וזה בסוף היה די הרבה אנשים על שיר אחד, כי היצירה ממש משותפת. זה שיר שמספר על זוגיות, בהתחלה זה עף כמו שצריך ואחרי זה מתרסק, נהיה גם מסמרים וגם נוצות. בסוף יש את זה בכולנו".

     

    היא לא דומה (2001)

    מלים ולחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "הייתי בן 16, ומאוהב במלצרית. כתבתי את השיר הזה והוא הגיע בכלל לחבר טוב שלי, אריק סיני, כשכתבתי לו את האלבום יחד עם מיכה. בערך 15 שנה אחרי, אמרתי, 'אני אעשה קאבר לאריק, באישור שלו', עליתי ועשיתי את הגרסה שלי והשיר הפך אותי לזמר השנה במצעדים. בזכותו היו לי הרבה חתונות ולצערי הוא גם חרוט על מצבות בבתי קברות של הרבה נשים שנהרגו או מתו. כשאתה כותב אתה כמובן לא יודע מה יקרה".

     

    מי אוהב אותך יותר ממני (2004)

    מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין

     

    דוכין: "מיכה ואני התאחדנו במעין ניסיון לכתוב מחזמר על אם חד־הורית ועל ילד שרוצה לקנות צעצוע, ועל בעלים של מכולת, מחזמר חברתי. מיכה הביא חמישה טקסטים, שאחד מהם היה 'מי אוהב אותך יותר ממני'. זה שיר אהבה למדינה מנערים לנערות ומגברים לנשים. את הלחן כתבתי במשך ארבע דקות. אם הייתי איש עסקים ממש טוב, רק השיר הזה יכול היה לבנות לי קריירה שלמה, אבל המשכתי לרוק אלטרנטיבי. הפרסומת שבה שלומי שבת ביצע את השיר רק עזרה, מיקדה אותי אז כמלחין עסוק. השיר הזה הוא נצחי. מיכה ואני כתבנו שירים לפני עשרות שנים, אז אפשר להיות רגועים שהם שורדים. צר לי שאנחנו לא מוצאים אנרגיה לעשות שירים חדשים אבל אני מניח שזה גם יבוא. עברנו לא מעט חוויות יחד".

     

    ספר.

     

    "יום אחד לא רציתי לחזור לצבא, כי רציתי להופיע באיזה ערב אצל יואב קוטנר, אז מיכה שם לי ראשים של גפרורים ליד היד, מה שנתן לי גימלים לעשרה ימים. מיכה לא קיבל גימלים, פשוט לא הלך. אני המשכתי להיעדר גם אחרי הגימלים. אחרי זה שנינו נכנסו לכלא 4. אני יצאתי מהכלא, הוא נכנס. נתנו הרבה לצה"ל אבל גם נתנו למוזיקה. היינו חייבים להבריז בשביל כל מיני פסטיבלים".

     

    שטרית: "אני זוכר את זה קצת אחרת. היה רעיון לכתוב תקליט ילדים. ב'מי אוהב אותך יותר ממני' אתה רואה שם שאלות של ילד, של מי האדמה וכו', שאלות תם לכאורה. אבל לשירים יש חיים משל עצמם. את האלבום הזה לא סיימנו. ארקדי הוציא איזה אוסף ושאל אם הוא יכול להוציא את השיר הזה. אמרתי כן וברגע שהוא נהיה כזה שלאגר, לא מצאתי טעם להמשיך. חשבתי שהשיר הזה יאפיל על כל מה שיבוא אחר כך. זה היה כאילו הצלחנו עם האלבום כבר, גם בלי שהוצאנו. אולי צריך להמשיך את האלבום הזה מתישהו. היו לנו סקיצות של חמישה שירים, ושניים מהם הוקלטו. שלושת השירים נמצאים באיזשהו טייפ. אולי ארקדי יידע איפה הם".

     

     

     


    פרסום ראשון: 05.05.20 , 19:01