"הייתי רוצה להיות פחות גבוה, אפילו עשרה סנטימטרים. נראה לי יותר נוח, 1.78 מטר כזה, מספיק"
אבי נמני, נשוי ואב לשלושה, נולד בשנת 1972 וגדל בחולון. הצטרף למכבי תל־אביב בגיל תשע והפך בהמשך לסמל הקבוצה ולאחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים. זכה עם מכבי בארבע אליפויות ובארבעה גביעים, היה מכוכבי נבחרת ישראל. שיחק בין השאר באתלטיקו מדריד, בדרבי קאונטי ובבית"ר ירושלים. פרש בשנת 2008 ממשחק והפך למנג'ר ובהמשך למאמן מכבי תל־אביב עד 2011. כיום הוא הבעלים של סוכנות השחקנים 'נימ גרופ ספורט מנג'מנט', מרצה לחברות גדולות ולבתי ספר על התובנות וההכוונה בדרך להצלחה ומשמש כפרשן של הליגות האיטלקית והספרדית ב־ONE ופרשן של הליגות האנגלית והגרמנית בערוצי צ'רלטון.
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"אני ילד בן ארבע בערך, בחולון, מתחת לבניין, משחק כדורגל עם ילדים בני עשר. לא זוכר מי ניצח. הייתי ככה משחק כל יום, כל היום, גם ממש כשיורד החושך ולא רואים כלום. עד שאתה צריך לעלות הביתה לאכול ארוחת ערב. בכלל לא ידענו שיש דברים כאלה, מגרשים עם תאורה. הסתפקנו במה שיש".
מתי היית הכי מאושר?
"אלוהים נתן לי הרבה רגעי אושר ותהילה שלא חלמתי שאגיע אליהם. תארים קבוצתיים, אישיים, רגעים שבסוף נותנים לך פרופורציות בחיים. לעמוד מול אצטדיון שלם של 50 אלף צופים שמעודדים אותך וקוראים בשם שלך ודוחפים אותך לרמת אדרנלין חסרת תקדים, זה משהו שאין לו תחליף. קשה לי לבחור רגע אחד כי כל פעם הגיעו רגעים נוספים ששברו את האחרים, אבל נקודת השיא הראשונה הייתה האליפות עם מכבי ב־1992 אחרי הרבה שנים שמכבי לא זכתה באליפות, הייתי ילד בן 18 והייתה עונה חלומית. הגעתי אז מוקדם לנבחרת ישראל. פתאום זה היה גם להתמודד עם רמת חשיפה והציפיות בגיל כזה".
עד כמה היום הקהל חסר לך?
"הדבר הכי קשה הוא לפרוש בזמן. קשה לשחקנים לעשות את המעבר לחיים אחרים. באחוזים מאוד גבוהים, שחקנים לא מצליחים להסתגל לחיים חדשים. אני החלטתי לפרוש בזמן ואמרתי לעצמי, 'אני לא מסתכל אחורה ומתחיל חיים חדשים'. אני לא מתעסק במה שהיה בעבר. כיף להתרפק על משחקים ועל גולים ועל הישגים, אבל אתה צריך לרוץ קדימה".
מה היה הג'וב הכי גרוע שלך?
"לא בדיוק ג'וב, אבל בסביבות גיל 15 נרשמתי למגמת ספורט בתיכון קריית שרת. היו אז שני מסלולים, אחד לכדורסל ואחד לכדוריד, וכשנרשמתי דיברו על כדורגל, אבל זה נפל. אמרתי שאלך לכדוריד, והיה חסר להם שוער, אז ביקשתי לעמוד בשער. לא הבנתי את גודל הטעות, אתה חשוף לאנשים שמגיעים שני מטרים ממך. חטפתי שני זעזועי מוח במשחקים האלה, ואחרי כמה חודשים ירדתי מהסיפור הזה. היה מסוכן ולא בשבילי".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"לחזור על טעויות. אם עשיתי טעות, היא כל הזמן יושבת לי בראש ויותר לא חוזר עליה. אני מאוד כועס על עצמי אם יוצא לי בכל זאת לחזור על טעות".
לעבור לאימון מכבי היה טעות?
"הסיפור של האימון הוא משהו שנוצר מבקשה של בעלי מכבי, אלכס שניידר. אני מעולם לא רציתי לאמן ואת הקורס שהתחילו עבורי בהתאחדות הפסקתי אחרי כמה מפגשים. הרגשתי שאני לא בנוי לזה, בטח לא בשלב ההוא בקריירה. אני לא יודע אם האימון היה טעות כי היו רגעים שנהניתי בהם. יכול להיות שהחשיפה לזה גרמה לי להגיע לתובנות נכונות".
כעסת על מיץ' גולדהאר כשפיטר אותך בטלפון?
"זה לא היה עניין של בטלפון או לא. מיץ' היה סופר־בסדר איתי. הוא חבר אמיתי. מעבר לזה שהוא הבעלים של מכבי והתרומה הכספית שלו, הוא איש יצא דופן לטובה, חכם, רואה דברים קדימה. אנשים לא מבינים עד כמה יש לו לב גדול ואת העזרה שהוא נותן לאחרים. והנה משהו שאף אחד לא יודע: מיץ' גולדהאר עושה אצלי חגים, עם כל המשפחה".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"אחרי שהייתי באתלטיקו מדריד קרעתי את הרצועה הצולבת בברך. עברתי תהליך שיקום ועברתי לדרבי קאונטי בפרמייר ליג. הרגשתי שהגעתי לגן עדן, מקום שבו אין את הלחץ של מכבי והציפיות והקהל. אחרי שאתה מפסיד, מחכים לך 2,000 אוהדים מחוץ לאצטדיון להצטלם וחתימות. אבל אז הכל התהפך. הופעל עליי לחץ גדול ממכבי ת"א, שהייתה בעונה לא טובה, כדי לחזור, ואני לא רציתי, מאוד נהניתי. אבל לא עזבו אותי, וקיבלתי הצעה כספית וחוזה להרבה שנים בסכומים מאוד גבוהים.
"באותו שבוע הבקעתי גול נגד אברטון, ואחרי המשחק אמרתי למנג'ר ג'ים סמית' שאני רוצה לחזור. הוא צחק ואמר לי, 'תגיד, אתה מדבר ברצינות?' אמרתי לו שכן, שאנחנו כביכול לא מסתדרים באנגליה עם הילדה. והוא ענה: 'תשמע, זו אכזבה מאוד גדולה מבחינתי, ההתנהלות שלך והבקשה הזו. לא שמעתי על שחקן שמבקיע גול בפרמייר ליג ורוצה לחזור לשחק בישראל, זה לא קרה לי. אני מאוד מאוכזב מהגישה שלך'. ישבתי מולו וממש התביישתי. רציתי לקבור את עצמי. המילים שלו היו קשות, אבל נכונות. כשיצאתי מהחדר, רציתי לחזור ולהגיד לו 'שמע שכח מהשיחה', אבל לא היה לי את האומץ ולמחרת כבר הייתי בדרך לישראל וחתמתי במכבי. אחרי כמה ימים הבנתי את גודל הטעות, כי באותו רגע קברתי את החלום האירופי. זה משהו שאני לא סולח לעצמי עליו עד היום".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?
"כתבו עליי לאורך הקריירה הרבה דברים נוראיים. הם פחות עיצבנו אותי, אבל זה הפריע למשפחה הקרובה שלי וזה השפיע על ההורים שלי. ככל שעבר הזמן, עשיתי דיליט על כל דבר והמשכתי הלאה".
מי היה משחק בתפקיד אבי נמני בסרט על חייך?
"רוברט דה נירו, אוהב אותו. הוא כל פעם הצליח לשדרג את עצמו מחדש, גם בסרטי דרמה, גם בקומדיות".
אם היית יכול לשנות משהו חיצוני, מה זה היה?
"הייתי רוצה להיות פחות גבוה, אפילו עשרה סנטימטרים. נראה לי יותר נוח, 1.78 מטר כזה, מספיק".
ביונסה או ריהאנה?
"ביונסה. ריהאנה היא יותר ילדה רעה".
מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך?
"בעונה שבה זכינו בגביע, עם 0:3 על מכבי פ"ת, נפתח לי הראש כמה ימים לפני הגמר ונהיה לי פס. ניסיתי לטשטש את זה ובבית עם המכונה יצא לי עוד פס. אבל מעבר לזה, אני לא איש של שיגעונות בתספורות".
מה לדעתך עומד לקרות עם הכדורגל?
"לפני הכל צריך להחזיר את החיים לשגרה, כי נגרם נזק לאנשים מבחינה כלכלית והוא יכול להיות בלתי הפיך. הדברים האלה לא מקבלים טיפול הולם ומהיר, ונקווה שהמדינה תעשה את זה. הכדורגל מתחיל לחזור באירופה, גם בישראל הוא צריך לחזור, כי המצב פה טוב בהשוואה לעולם. ברור שקשה לשחק כדורגל בלי קהל, אבל כדי לשמור על הבריאות של האנשים נצטרך להשלים עם זה. אני מעריך שבחודשים הבאים יסדרו גם את נושא הקהל".
איך הכדורגל הולך להשתנות?
"כל תחומי העיסוק הולכים להשתנות וגם הכדורגל. מבחינה כלכלית תהיה פגיעה. אבל צריך לא לתת לאף אחד לנצל את המצב בשביל לדרוך על הצד השני, כלומר על השחקנים והמאמנים. צריכה להיות הגינות משני הצדדים".
