אלפי עצמאים הפגינו בשבועות האחרונים ברחבי הארץ, ובצדק. בתי העסק והחנויות של חלק נכבד מ־700 אלף העצמאים בישראל נפגעו קשה ממגפת הקורונה. ההפגנות והכעס עשו את שלהם והעצמאים יקבלו כבר בימים הקרובים את הפעימה השנייה של המענקים, הפעם עד 10,500 שקל, לעומת עד 6,000 שקל בפעימה הראשונה בחודש שעבר. הם גם יפוצו על הירידה ברווחיהם.

גם ביטלו להם שלושה חודשי תשלום ארנונה, דחו להם תשלומי מע"מ ולחלקם דחו אף את תשלום חשבונות החשמל והמים. הם גם קיבלו ארכה בהגשת דוחות המס.

עם זאת, נדמה שמגזר אחד, שכולל כארבעה מיליון ישראלים, נשכח במשבר הכלכלי החמור - ציבור השכירים. יותר ממיליון איש הוצאו לחופשה ללא תשלום, וכ־15% מהעובדים שנוספו לגרף האבטלה פוטרו. אף על פי שהמדינה משלמת דמי אבטלה ל־850 אלף האנשים שבחל"ת, הם לא מקבלים שעות נוספות, החזרי הוצאות, הטבות ובונוסים, ולעיתים גם אין להם השתתפות בחשבונות הטלפון ובהחזקת המכונית, כאשר המשכורת עצמה גם נמוכה ממה שקיבלו עד כה.

השכירים לא קיבלו דחייה בתשלומי ארנונה, חשמל, מים, גז וטלפון בבית. הם חייבים להמשיך ולשלם ועד בית או דמי פיתוח בשכונה חדשה.

אותם שכירים, שאיבדו בממוצע כ־30%־40% מהכנסתם, ולעיתים את כולה, נשכחו. הם לא הפגינו, ואין להם לשכות חזקות ומשפיעות כמו ארגוני העצמאים, רואי החשבון, יועצי המס, לשכות עורכי הדין וסוכני הביטוח.

רבים מהשכירים שברו חסכונות וקופות פנסיה, והתחזית היא ש־500 אלף מהם יישארו בלתי מועסקים עוד שנה לפחות, כך שמצבם רק יחמיר. אחרי שדאגו לעצמאים, התוכנית הבאה של הממשלה חייבת להיות לשכירים.