זה היה עוד יום קורונה. השמש זרחה, השיעמום שיעמם והשוחט שחט למיכל אמדורסקי את הצורה באינסטגרם. “אמא שרמוטה דומה לבת 60 אמן תמותי”, כתבה שם מישהי, בתגובה מידתית לסרט שבו אמדורסקי ובתה מרביצות נאמבר בטיקטוק. אמדורסקי, אישה שחושלה בכהנה וכהנה טראומות, כבר שמעה פעם את המחמאה, ועלתה באש. ואז נזכרה שהיא מבוגר אחראי. “את חושבת שבתוך הראש שלי לא רציתי לחנוק אותה?! רציתי”, היא מודה. “אבל מה שעלה לי בראש היה, ‘אוי לא, הבנות שלי קוראות את זה. הן עוקבות אחריי. כל בוקר קופצת להן התרעה על כל מה שקורה איתי ברשת’”.
ואיך תיווכת להן את האירוע הזה?
בהתחלה לא הגבתי. ואז הן באו אליי ואמרו, ‘אמא את מכירה אותה?’ לא. ‘היא מכירה אותך?’ לא. ‘אז למה היא כתבת את זה? פגעת בה? עשית לה משהו?’ אמרתי להן לא, אני לא יודעת מי זאת. לא עשיתי לה שום דבר רע. אולי היא לא אוהבת את מה שאני עושה או איך שאני נראית ואין לי בעיה! באהבה. לא ככה”.
בשבועות האחרונים אמדורסקי ממציאה את עצמה מחדש כדבר הנכון ברשתות החברתיות, בזכות הביצועים שלה עם בנותיה ללהיטי טיקטוק. התנועות והכריזמה יהיו מוכרות למי שזוכר אותה מתחילת הדרך. אבל אמדורסקי של היום הרבה יותר סולידית. אין יותר מועדונים. אין עור חשוף. ולא מבחירה. “כיבו אותי”, היא מסכמת את העוול שנגרם לה. וכמי שבנויה מנצנצים ושכבות גיאולוגיות של עלבונות והטרדות מילוליות, קשה לה לשכוח. בעיקר כשהיא יודעת שאם היום הייתה בת 20 הכל היה נראה אחרת.
לפני שני עשורים היא הייתה סנסציית פופ חושנית במכנסונים לוהטים. זה היה עידן המשינות ואיפה הילד והרוקסן. אמדורסקי, שהביאה אישיות טווסית ושורות כמו “תפרוק את הנשק חייל שלי/ תפרוק אותו לתוך גופי”, גרמה לישראל השמרנית להתפלץ. ב־2020, כשנועה קירל תופסת במפשעתה בטקס המשואות, ברור שאמדורסקי היא המקרה הקלאסי של מי שפשוט הקדימה את זמנה, וחטפה. “ורק היום אני מבינה שכשנכנסתי למקצוע הייתה לי תסמונת אביבית בר זוהר”, היא מהרהרת. “וזה הרבה לפני שהייתה אביבית בר זוהר”.
מה זה אומר?
“הייתי מאוד מוחצנת ואאוטגואינג. לא ידעו איך לאכול אותי. אביבית מדהימה וטובת לב. אבל בגלל שהיא מוחצנת ומוקצנת על גבול הדראג קווין שופטים אותה רק על זה. גם אני כזאת. ואני חברה טובה שלה וקשה לי לראות את זה. לכן כל כך שמחתי כשהיא הפסיקה ללבוש שמלות סגורות ב’האח הגדול וי־איי־פי’. ואם את רוצה שהציצי שלך יהיה בחוץ שיהיה בחוץ! מי שלא אוהב את זה ביי! את אדם רגיש, מלא חמלה וטוב, ואת יכולה להיות אדם רגיש, מלא חמלה וטוב וגם עם ציצי בחוץ! ואת זה לא הבינו במקרה שלי. גברים וגם הרבה נשים. חוויתי אלימות מילולית והתעללות נפשית. סבל מטורף. אין לי מושג איך קמתי מהמיטה. יש לי כבר פוסט־טראומה. עשיתי מעצמי בן אדם של ג’ינס וטישירט. אותי כבר אי־אפשר להציל. את אביבית כן”.
× × ×
העיניים שלה ראו הכל: הצלחה פנומנלית וביקורות איומות. פסגות מקצועיות והתבוססות במיץ של הזבל של המקצוע. גירושים איומים ואהבה חדשה. אם בעבר הייתה מכבבת בפריים־טיים של ‘נולד לרקוד’ ובמדורי הרכילות בגלל הפרידה המכוערת שלה ושל אסף אמדורסקי, חייה בשנים האחרונות לא מתרחשים במרכז הפריים. בגיל 45, היא מתרכזת בהופעות האייטיז שלה עם ההרכב ‘קרניבנד’ ובניהול ‘שייפאפ’. תוכנית כושר לנשים שיצרה, ועיקרה עשר דקות אימון ביום. הייתה גם אקזוטיקה בצורת פארק טרמפולינות שמכרה לפני שנה. קצת התפזרה. קצת התבגרה. גם היא עצמה מודה שהיא לא מי שהייתה פעם. אם היא מרגישה פספוס מקצועי? כן, היא מודה בכנות. אבל מה תעשי.
אבל עם כל הכבוד לסולידיות, היא עדיין מיכל אמדורסקי. וככזו, היא עדיין קורעת מצחוק, והפה הגדול עדיין נותן עבודה. כיום היא נשואה בשנית לג’פרי ישי, כדורגלן בני יהודה לשעבר. הם גרים בתל־אביב עם בת אחת משותפת, שתי בנותיה מאמדורסקי (מילה, 18, ונינה דבש, 13) ושלושת ילדיו, ומספר לא מבוטל של חתולים וכלבים. “ויש ארבעה דייסונים שתלויים אצלי על הקיר כמו גיטרות, בגלל שהחיות משירות שיער הם חלק בלתי נפרד מחיי שלי. הדייסונים. וגם החיות”. היא מחדדת.
כאוהבת חיות, כמה חודשים לפני הקורונה הצטלמת בהתנדבות לעמותה של עטלפים. אחרי הקורונה את חושבת עליהם קצת אחרת?
“ממש לא. עטלף זו החיה הכי מתוקה שיש. היא פשוט לא זוהרת. פנו אליי בהתנדבות להעלות את המודעות לעטלפים במדינה הזאת ומאוד שמחתי. יש כל כך הרבה עטלפים פצועים. ואף אחד לא רוצה לגעת בהם. ולצערי עדיין לא לקחתי עטלף לאומנה. אני רוצה מאוד, בהשראת גלי, האתון שאני מממנת דרך עמותה מיוחדת ומבקרת אותה. זו לא מערכת יחסים כזו קרובה, אבל מבחינתי, עצם העובדה שאני עושה משהו בשביל החיות המסכנות האלה זה הרבה”.
יש טענה שהקורונה הגיעה מעטלף משוק חיות הבר בווהאן. יש גם את האגדה על מישהו שאכל מרק עטלפים וככה זכינו בנגיף.
“ואני לא מאמינה שהעטלפים אחראיים לקורונה. המגפה היא קונספירציה של הסינים להשתלט על העולם. הם עשו את זה בכוונה. עובדה שעכשיו הם קונים ומשתלטים על הבורסה האמריקאית. זה לא בטעות קרה וזה לא דרך שום חיה ויש גם הוכחות לזה. הקורונה זה וירוס סינתטי שהונדס במעבדה. אז באמת, תעזבו את העטלף בשקט”.
את תקופת הקורונה היא מעבירה עם ארבעת הדייסונים, החיות, ששת הילדים ובעלה. “יש מצבים שאני ננעלת בשירותים עם הפלאפון שלי ופותחת את האינסטגרם ועוקבת אחרי הקרדשיאנס כדי להגיד יא אללה, איזה חיים מושלמים יש להן”, היא נאנחת. “ואז אני שומעת את מלחמת העולם בחוץ ואני חייבת לצאת כדי לעצור את זה. בהתחלה עוד שמרתי על סדר יום ולקום בשש וחצי. עכשיו כל אחד קם מתי שבא לו. לכולם יש מתשע בבוקר זומים. כולם רבים על המחשב. יש לנו רק שניים, אני ממש מתנצלת. והבת שלי שלומדת לבגרויות יושבת על המחשב שלי. איפה שאני כותבת את השירים שלי. ואני כל הזמן בטרנינג”.
הדבר היחיד שמציל את משפחת אמדורסקי־ישי מעצמה לחצי שעה ביום - וזה לא מעט — הוא אותו מיזם טיקטוק של שתי בנותיה. הן פיתו אותה פנימה ועכשיו היא לא רוצה לצאת. “אחרי שבועיים בבית נינה אומרת לי, ‘אמא את תהיי מעולה בטיקטוק, תראי איך את רוקדת, בואי נפתח לך’. אמרתי לה טוב נו, מה יש לנו לעשות. העלינו סרטון. הלכנו לישון. אני קמה בבוקר. רואה שהיו לזה 14 אלף צפיות. והעוקבים שלי עלו בטירוף. אבל הסבירו לי שכדי שזה ימשיך אני צריכה להעלות עוד תוכן”.
להאכיל את המפלצת.
“בדיוק. יש איזה חצי שעה ביום שאני והבנות שלי ואפילו בעלי שהכרחתי אותו לומדים טיקטוק. סוג של תרפיה. ולא צריך לפצח את האטום בשביל זה. והן מלמדות אותי את התנועות ובוחרות מה אני אעשה. ואני לומדת מהר. (נאנחת) ואז נשארות רק עוד 23 וחצי שעות להעביר מהיום”.
מעבר לקפיצה נחשולית בכמות העוקבים, הטרנדיות המחודשת שלה גם תומכת בתוכן השיווקי בחשבון האינסטגרם שלה, שבזכות קהל נשים מפולח (“נשים בגילי 30־60, גייז ואפס סטרייטים”) קורץ למפרסמים גם בתקופה הנוכחית. כרגע, למשל, היא אובסס על חברת קוסמטיקה קטנה בשם todda , “עם מוצרים ששינו לי את הפנים, ולי יש פיגמנטציה כמו לדלמטי”. וכשתעשיית הבידור בהקפאה עמוקה, חשבון אינסטגרם מניב הוא לא מעט.
“ברור שאני בלחץ כלכלי”, היא מתרגזת על עצם השאלה. “אין לי חסכונות. יש לי המון ילדים. כל פורים וכל יום האישה הלכו לי. ויום העצמאות (צועקת) הלכו! וזה האוכל והלחם שלי. זה פשוט... וואו. זה התפוצץ לי בפרצוף. כל יום משהו התבטל ועוד משהו ועוד משהו כמו דומינו. וזה היה חודש גדוש בהופעות ואירועים שהייתי אמורה לעשות. זה כאבי לב. אני בכיתי”.
מחוסר אונים?
“כי הכל מתפרק. זה מתסכל. אף אחד לא משלם לך אם יש סעיף כוח עליון בחוזה. את יודעת מה? זה אפילו לא הכסף. אני בן אדם שאוהב להופיע. שצריך במה בשביל הנשמה. אז מעבר לאפקט הכלכלי זה גם מכבה אותי נפשית. יש גם את חוסר הידיעה של מתי זה ייגמר. בחיים שלי לא הפסקתי לעבוד. אני כמו תמנון, יש לי זרועות כל מקום. או לשיר או להופיע או לשפוט או לרקוד — אני כל הזמן ממציאה את עצמי מחדש. והנה באה המכה הזאת”.
× × ×
במכות היא דווקא מבינה. גם בשיחות הטלפון היא לרגעים קשוחה מאוד. אכזרית. בעיקר כלפי עצמה. את עמוד השדרה מברזל היא פיתחה כבר כילדה בשם מיכל נידרמן, שחלמה להיות בלרינה. בגיל 15 היא טסה לשנתיים בהונגריה כדי ללמוד מהמאסטריות. “עובדת מהבוקר עד הלילה. את שייכת לבית האופרה. המורות שלי היו רוסיות”. בכור המצרף ההוא הבינה שהיא לא טובה כמו שחשבה בישראל. “וזו הייתה מכה מטורפת. קיבלתי מכות כחלק משיטת החינוך. מה זה מכות? עוברים עם סרגל או מקל ואם הרגל לא מספיק גבוהה את חוטפת. חוטפת בתחת. חוטפת ברגל. בשוק. אני מריעה לשיטה הזאת. אני רואה מה קורה פה במחול: אין פה כלום! אין אף מורה שיחזיק פה את התלמידות. רקדן ככה צריך לגדול. אחרת אין הישגים”.
באותה תקופה גם עברה ניסיון אונס. “חזרתי מאימון וירד גשם והיה קר. והיו לי עשר דקות הליכה מהרכבת התחתית עד הדירה. ומישהו הלך אחריי כל הדרך. אני זוכרת את הצעדים שלו מאחוריי. כמו בסרטים. והבניינים של הונגריה זה בניינים של פעם עם מפתח גדול. ואיך שהצלחתי להגיע אליו הבן אדם הגיע אליי ותפס אותי מאחורה. לפת לי את הידיים. בהתחלה קפאתי לחלוטין, אבל אז קיבלתי בוסט חזק של הישרדות. ואיכשהו עם הכוח הפיזי שיש לי ברגליים העפתי אותו. אני זוכרת שנכנסתי הביתה ולא טרקתי את הדלת אחריי. ישבתי על אדן החלון ולא ישנתי כל הלילה. פחדתי שהוא יחזור”.
מי שחזרה הייתה דווקא היא. בגיל 18 הגיעה לישראל לחופשת קיץ, קיבלה הצעה להשתתף במחזמר ‘יוסף וכותונת הפסים’ ונשארה. את האמדורסקי שהעניק לה את השם היא פגשה כמה חודשים מאוחר יותר. “שכרתי דירה עם שותף ביונה הנביא והייתי יושבת שם בבר, בת 19. והוא היה מבלה שם. התחלנו לדבר. זה היה אחרי האלבום הראשון שלו וכמה חודשים אחרי שאבא שלו נפטר. ככה זה התחיל”.
מהר מאוד היא המציאה את עצמה מחדש, ולא בפעם האחרונה. מרקדנית בלט אלמונית בהונגריה, הפכה להבטחה בהפקה נחשבת, ולבת הזוג של מוזיקאי לוהט. במקביל, ובתמיכתו של אמדורסקי, פיתחה קריירה מוזיקלית של זמרת פופ ורקדנית, שצמחה מתוך מצעדי הגאווה של הקהילה הגאה. “רגעי השיא שלי היו במצעדי הגאווה. אני זוכרת את ההופעה ב־96’ בגן מאיר, שהיו בה כמה עשרות הומואים, והקהל מכיר את השירים שלי ומריע לי. והאהבה זו אורגזמה. ולכי תשחזרי את זה”.
מההתחלה הגבות הורמו למראה הפאוור־קאפל הזה, אמדורסקי המוחצנת ובעלה המופנם והאנין. בשנה שהכירה את אמדורסקי, יצא הלהיט שהפך למזוהה איתה ‘חייל שלי’, מתוך אלבום הבכורה ‘נוצצים’ שהפיק בעלה. מיד היא מותגה כברקודה סקסית. טורפת גברים. “ובישראל נורא אוהבים את הבת של השכן”, היא אומרת. “כולן פה נורא סוויטהארטס ונשמות ומאמי - נינט הייתה בדרך החוצה מזה ונתקעה בקיר. נשיקה בין נשים? רק למדונה מותר. אם אני הייתי עושה את זה היו הורגים אותי. זו הצביעות הישראלית”.
ההשפעות שספגה מחו”ל זכו לגלונים של לעג. השימוש בגוף שלה כאסטרטגיה שיווקית - משהו שנטע אלחמיסטר עושה היום בהצלחה כלכלית מסחררת - נתפס אז כביזוי האישה. “אבל אם אני עושה את הפרובוקציה במודע ומחפצנת את עצמי - מה הבעיה עם זה? אם אלחמיסטר הייתה יוצאת עם הקמפיין של ‘בננהוט’ כשאני הייתי בת 20 היא הייתה נסקלת באבנים ויורדת מהארץ. אותי לא ידעו איך לאכול. עדיין, מה שאהבתי אז אני לא אוהבת היום. היום לא הייתי מתחככת בדראג קווינז בצורה מינית על הבמה. זה היה טו־מאץ’ בזמנו. ומצד שני, כשאני רואה את נועה קירל רוקדת בצורה מינית זה לא מפריע לי בכלל. להפך. זה הגיל”.
מה דעתך על הדור של קירל, ביטי, בוחבוט? את בעצם האמא הרוחנית שלהן.
“אני בעיקר מקנאת שאני לא בגיל שלהן עכשיו. כי יכולתי לעשות את מה שאני אוהבת וגם לקבל מחיאות כפיים”.
מכירה מישהי מהן?
“לא. ונראה לך שהן צריכות אותי? הן לא רואות אותי ממטר. והן לא צריכות אותי כי אין להן את כל ההתנגדויות שיש לי. הן לא ספגו עלבונות. מה זה לעומת האהדה, ההערצה ומחיאות הכפיים? הדברים הרעים עוברים לידך. אצלי הדברים הרעים היו הרוב. כשנועה קירל הגיעה אנשים כבר חיפשו את זה. רצו סקס אפיל. שירים בועתיים. לא עם מילים גבוהות. פרובוקציה”.
כשנועה קירל הייתה בת 14 הקליפ שלה ל”קילר” נפתח בסימפול ל“מה המספר האהוב עלייך? שלי זה 69”. כאמא לבנות, זה לא מפריע לך?
“לי זה לא הפריע. המטרה מקדשת את האמצעים. לתפוס את הקהל. נראה לך שהם לא חווים את זה בכל מקרה ולא דרך נועה קירל? ותפסיקי להיתמם ולהיות מפגרת ולחשוב אוי־אוי־אוי”.
למה אני מפגרת? כי זאת נראית לי מיניות שקצת גדולה על גיל 14?
“בני 14 יודעים יותר ממני וממך על סקס והכל. הם חווים את האלימות ברשת כל היום. וסליחה, זה עדיף שהילדים ישמעו את השיר של נועה קירל במקום את כל הקללות והאיחולים האלימים בטוקבקים”.
× × ×
בשנה שעברה פירסמה אמדורסקי באינסטגרם שלה סלפי עם נינה דבש והאקס, שצולמה בבת המצווה של בתם. זה היה אות לפיוס הסופי בין השניים. אחרי 14 שנים יחד, הזוגיות שלהם הסתיימה ב־2008 בגירושים מתוקשרים, כולל האשמות מצידה שהוא בגד בה, האשמות מצידו שהיא השתמשה בכרטיס האשראי שלו ומאבק משפטי מכוער של חמש שנים, שממנו אמדורסקי יצאה חבולה נפשית. כיום היא מסוגלת להסתכל אחורה ולהיבהל.
“וואי אני סבלתי נורא”, היא מתחלחלת. “אם את רוצה דיאטה, תריבי עם הגרוש שלך. אני הגעתי ל־45 קילו. נראיתי נורא. כשאדם שחיית איתו 14 שנה כותב בבית משפט עלייך - האמא של הילדים שלו! - דברים נוראיים - זה דבר שלא ייעשה. הריב התחיל מהבית שהוא רצה למכור ואני רציתי לשמור לבנות. אחרי חמש שנים הוצאתי על המשפט כל כך הרבה כסף שיכולתי לקנות את הבית ממנו. ועזבי את הכסף - הנפש שלך מתה מזה”.
את מסוגלת היום להבין איך הקרב המשפטי נעשה כל כך מכוער?
“מי שמתניע בך את האלימות ואת המלחמה זה עורכי דין. בשביל זה את משלמת להם. רק שפה זה הורס כל דבר יפה שנשאר, וכשמעורבים ילדים זה הרבה יותר מסובך וקשה. את חוזרת מבית משפט מפורקת וצריכה להכין ארוחת ערב לבנות שלך והן רואות אותך בוכה אחרי שאמרו עלייך בבית המשפט יותר מוקדם שאת לא ראויה להיות אמא! ועל מה ולמה ואיך הגענו למצב כזה, ולמה עו”ד אומר שקרים על משהו שבעלי יודע שזה לא נכון?”
ומה אמרת להן? למה את בוכה?
“הן היו קטנות. זה היה המזל שלי. אמרתי למילה שעברתי יום לא נעים. אבל לפעמים את לא יכולה לשלוט על זה, כמה שאת מנסה להיות חזקה. היום אני יודעת שזה לא בא מאסף. שהוא בטוח מצטער על איך שדברים התגלגלו. כי לא משנה מה, הבן אדם הוא אבא של הבנות שלי. כשהבנו שאין פתרון, קניתי את החצי שלו”.
כשאת מסתכלת על הנישואים האלה כיום, היית משנה משהו?
“הייתי עושה דברים אחרת. אני בת זוג טובה. מאוד. נמנעת מעימותים. לקראת הסוף אני ואסף מאוד התרחקנו. חיינו כל אחד את חייו. את ג’פרי אני מנסה לשתף גם במה שלא מעניין אותו”.
את ישי, בעלה הנוכחי, היא פגשה בבליינד־דייט. “ומה שמשך אותי אליו בטלפון זה שהוא גרוש עם שלושה ילדים - הזהב של מישהי אחת זה טריקת הטלפון של השנייה. לדייט השני הוא כבר בא עם הילדים. הוא 180 מעלות הפוך מאסף. מה שאני עושה לא מעניין אותו. הוא בא לראות הופעה שלי, יושב שורה חמישית מול העיניים שלי ונרדם, כי היה באימונים של הקבוצה מחמש וחצי בבוקר”.
כעסת?
“מה יש לי לכעוס. אני יודעת כמה שהוא עייף. ואני יודעת שהוא מעדיף להיות במיטה שלו בבית ולא לשבת בקהל”.
אגב, את ואסף בקשר טוב היום?
“קשר מעולה”.
אפשר להיות חברה של הגרוש שלך?
“אמרתי לך, הבן אדם הוא אבא של הבנות שלי. נקודה”.
אמרת בעבר שהוא בגד בך. אפשר לסלוח על זה?
“עדיין יש לזה השלכות טראומטיות. אבל עכשיו זאת הבעיה של ג’פרי (צחוק גדול), באמת שאין לי מושג איך הוא מכיל אותי. הוא גם אוכל את החרא שאחרים השאירו. ‘מה אתה עושה? איפה אתה?’”
מחטטת לו בפלאפון? בכיסים?
“ממש לא. תמיד הגילויים על בגידה באו לי מול הפרצוף. לא משהו שהייתי צריכה לחפש. לא חיטטתי לאף אחד בטלפון. ג’פרי מרגיש שאני לא סומכת עליו. וזה למרות שבחרתי בן אדם הכי עייף אוור”.
מה זה אומר?
“נו, שבקושי אותי הוא לא מסוגל... את יודעת. אז עוד בחורה?! (צוחקת) ואני בחרתי בזה במודע!”
כאנטיתזה לבגידות הקודמות?
“כנראה. זה בן אדם עייף שרק רוצה להיות עם הנטפליקס במיטה שלו. בקושי איתי הוא מסתדר ויש לו כוחות, אז עוד אחת?! והוא בן אדם קלולס. משאיר פה ארנק. שם כובע. יש עקבות אחריו בין אם הוא ירצה או לא”.
מן הסתם ראית את הסטורי שהעלתה הדר ג’יבוטרו, אשתו של אסף, שבו כתבה, “מי עוד שכב עם הבחור שאני נשואה לו בזמן שאנחנו נשואים?” היא מחקה אותו בהמשך, אבל זה הפך לאייטם.
“שמעתי על זה. אני אגיד את זה ככה: זו לא בעיה שלי. זה לא שלי. הוא לא הבעיה שלי. אני סיימתי את הפרק הזה בחיי”.
× × ×
אחרי ההיסטריה הראשונית הקריירה שלה כזמרת נכנסה לקיפאון, בזמן שבשאר תחומי השואוביז היא זרחה. אחר כך בא אלבום שני שפחות צלח. אמדורסקי, אישה ברוכת כישרונות, מיהרה לפצות באזורי המשחק, ההנחיה והשיפוט. הנחתה את ‘האלופה חדר הלבשה’. שפטה בריאליטי ‘לא נפסיק לרקוד’. שיחקה ב’תיכון השיר שלנו’. עשתה קמפיינים. הצגות ילדים. ב־2014 נתנה הופעה מלבבת בריאליטי ‘זוג מנצח VIP’ לצד ישי. את ההתחלה כזמרת לא הצליחה לשחזר. “הבנתי שבמקצוע הזה שום דבר לא בטוח. שגם אם את עצמאית את תלויה באנשים אחרים שיחליטו אם את טובה או תעבדי. אותי אף אחד לא יוציא לחל”ת. אני אשב בבית ולא יהיה לי שקל על התחת. בגלל שלא הייתי מוכנה למצב כזה עבדתי כל יום מאז”.
אמרת פעם, “בגדו בי כמעט כל חיי, ואני לא מתכוונת רק לזוגיות, אלא לבגידות באופן כללי”. תסבירי.
“זה חרא כשבוגדים בך בזוגיות, אבל זה יותר גדול מזה. אני מדברת על אנשים שמקצועית את בטוחה שילכו איתך ויתמכו בך ומבטיחים לך דברים ואז עושים אחורה פנה. היום אני מבינה שהייתי צריכה אולי להתעקש יותר על המוזיקה שלי במקום להאמין לאנשים שאמרו עזבי, חבל לך על הזמן. זמרת לא תהיי. הקטינו אותי. ואנשים שהיו מפיקים או מנהלים שהיו אמורים לתמוך בי אמרו עזבי, חבל על הכסף. תעשי טלוויזיה. לכי תהיי שופטת. משכו אותי לכיוונים אחרים וגרמו לי לא להשקיע בדברים שהיו חשובים לי ולחשוב שאני לא מספיק טובה”.
ב־2010 היא הנחתה בערוץ 24 את התוכנית ‘יפה לך’ לצד אורנה דץ ושרון חזיז. שם גם חטפה טראומה קשה, כשבגד הים שלבשה רגע לפני כניסה לשידור בבריכה נפרם, ומה שלא היה צריך להיחשף נחשף מול עם ישראל בשידור חי. אמדורסקי נכנסה לביתה ולא יצאה ממנו תקופה. התגובות לא עזרו. קומץ מייצג: “זונה של תשומת לב”. “פרחה. מגיע לך”. “אמרו אחר כך שעשיתי את זה בכוונה, בשביל תשומת לב. טענו שזה מגיע לי. שאני לא אתפלא שזה קרה לי. שאני הבאתי את זה על עצמי. הטרדה מילולית יכולה להיות מביישת לא פחות מפיזית. לא יודעת מה עדיף, צביטה בתחת או הערה כזאת. זה כמו להגיד, איך את רוצה שירצחו אותך בגרזן או בתלייה. הרבה זמן לא יצאתי מהבית. הייתי כמו זומבי. זה היה נורא בקיצור. מזעזע”.
אחת התגובות הבולטות הייתה, “מי שהולך לישון עם ביקיני, שלא יתפלא אם הוא קם בלי חלק תחתון”. היום, בעידן ה-MeToo זה לא היה עובר.
“זה היה כמו אונס מה שעברתי אז. ההשפלה הייתה נוראית. שאלו למה לבשתי בגד ים בכלל? כי היינו אמורות להיכנס לבריכה ולצלם במים! ואז הוא נתפס שם ולרוע מזלי זה צולם. ומה ההבדל בין זה לבין נטע אלחמיסטר שכל הציצים שלה בחוץ בבגד ים? והיא עם טריליון לייקים. למה היא בסדר ואני לא? אולי זה עניין של תקופה. (נאנחת) אני כנראה נולדתי בתקופה הלא־נכונה”.
מה הטראומה הזאת עשתה לך?
“לפני זה הייתי בן אדם מאוד אופטימי ושמח. מאוד קלת דעת. נהייתי נורא מחושבת. חושבת עשרה צעדים קדימה. למדתי את הלקח מה לא לעשות. לא מוחצן מדי, לא השיר הזה, לא רקדניות עם ביקיני ושורטים. כל דבר שאני עושה־כותבת־לובשת אני חושבת 20 פעם. כיביתי את עצמי. נהייתי בן אדם אפתי. לא מרגישה. בלי עליות וירידות. גם למוות של אמיר (פיי גוטמן, חברה הטוב) יש חלק בזה. יש לי רגעים של שמחה, אבל הם רגעים. זה לא נשאר”.
אגב, את עוד הולכת עם הביקיני ההוא?
“ברור. הולכת גם איתו. אבל מאז התקרית אני קושרת אותו פעמיים. האמת? בלי לשים לב, מאז אני לא קונה קשירה”.
