yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: רמון תיירות מדבר
    המוסף לשבת • 07.05.2020
    המדבר יעבור לנוח
    כבר שנים שלא הייתה במדבר פריחה כזו. "איזה צבעים, אשכרה שווייץ!". אבל בגלל הקורונה רק המקומיים השתכרו ממנה | "חבל", טוען המסעדן אלקרינאוי ממצפה רמון, "פה הרי אפשר לשמור קילומטר מרחק, לא שני מטר" | בינתיים, במלון היוקרה ביישוב לא משקיפים למכתש ב–2,000 שקל ללילה ובחווה שבה "ילדים התחננו שהאלפקות יירקו עליהם", תנועת התיירים דלילה | אבל שיקלר, הג'יפאי, בטוח שההנחיות החדשות יחזירו אותם, בערימות: "לאנשים בוער בטוסיק לנסוע מדברה"
    עודד שלום | צילומים: חיים הורנשטיין

    בשעת בוקר מאוחרת מצפה עדיין רדומה. רחובותיה כמעט ריקים מאדם והתנועה בה דלילה עד אפסית. העיירה המדברית, שנבנתה על שפת מצוק המשקיף למכתש עצום ומרהיב, מתפרנסת ברובה מתיירות. מתנועה מתמדת בכביש 40 המגיח מצידה האחד ויורד ממנה בפיתול אל המישור המכתשי מצידה האחר. אנשים עוצרים רגע לקפה, לאכול משהו, לשאוף אוויר נקי בדרכם לאילת או מאילת, אחרים נשארים ללון ולטייל במדבר האדיר הסובב אותך מכל כיוון. וכמעט חודשיים שהעיירה ריקה. מצפה רמון הודממה תחת משטר הקורונה, התרוקנה כמעט מחיות. כלומר החיים בה ממשיכים להתנהל, הקהילה מתפקדת ותומכת, אבל התיירות פסקה. המדבר ננטש והמוני המטיילים לא זכו ליהנות מפריחתו המרהיבה והמשכרת באביב הכל כך קצר שלנו.

     

    עכשיו תוהים במקום המרוחק הזה איך מתניעים את החיים מחדש לפעילות. אבל אנשי המדבר רוצים קודם כל שנבין מה פיספסנו. הג'יפאי עודד שיקלר, אחד הבעלים של חברת "רמון תיירות מדבר", מגולל תמונות יפהפיות שצילם בנייד בשבועות האחרונים באזור בקעת צין. "תראה איזה צבעים, אשכרה שווייץ! עם ישראל הפסיד את הפריחה הכי מדהימה שהייתה בנגב בעשרות השנים האחרונות".

     

    ביקשנו שיחכה רגע והלכנו לברר את העניין עם נדב טאובה, איש רשות הטבע והגנים המתגורר במצפה. "אני חי פה 17 שנים", הוא מאשר, "וזה האביב הכי יפה שהיה פה. משטחים עצומים של משפחת הדגניים, שיבולת, שעורה וריבסים שכיסו את המדבר כמו פלומה. מרבדים של שימשונים בבורדו וורוד ושל מקור החסידה וצבעוני־ססגוני בלבן, אדום וסגול, חגיגה מטורפת של פרחים ובכמויות אדירות בכל פינה במדבר".

     

    שיקלר הג'יפאי חיכה בסבלנות. "חשבת שזה פוטושופ, הא? הכל אמיתי! אני מתפרנס מהמרחב הנפלא הזה סביבנו. מכניס אותך בג'יפ למדבר ומתווך לך עולם תוכן מטורף. מסביר לך כל דבר שאתה רואה, כל גוון וגוון של האדמה והסלעים, כי לכל צבע יש כאן משמעות, כל צמח וצמח, ויש פה 500 סוגים. אני מפגיש אותך עם המדבר, מזה אני מתפרנס. וזו הייתה אמורה להיות התקופה הכי חזקה שלנו בשנה".

     

    הדס מאיר במאפייה. "התחלתי למכור אונליין בפול פאוור"
    הדס מאיר במאפייה. "התחלתי למכור אונליין בפול פאוור"

     

     

    הצעירים חזרו להורים

     

    כ־700 חדרי אירוח יש במצפה. ל"ישרוטל" יש כאן שני בתי מלון: "בראשית" עם 111 חדרים ו"פונדק רמון" עם 96. המנכ"ל דוד אמור, שאחראי גם ל"קדמה" שייבנה בשדה בוקר, חיכה לנו בכניסה ל"בראשית". חוץ ממנו חיכו גם כמה יעלים שליחכו עשב מתחת לאלה אטלנטית.

     

    המבנה יושב על שולי שוליו של המצוק רגע לפני הנפילה אל המכתש. הנוף מכאן מרהיב. הוא מוגדר כמלון יוקרה. הספא מפנק. מימי הבריכה צלולים וממיטת השיזוף על הדק נראה שכל המדבר פרוש לפניך. לחלק מהחדרים בריכה צמודה, כך שהיוקרה גלומה במחיר: 1,500 שקל לחדר רגיל, בלי בריכה, לזוג ללילה באמצע השבוע, 2,000 שקל בסוף שבוע. עבור הסוויטה תשלמו 16 אלף שקל ללילה.

     

    "זה ספוט מטורף", אומר המנכ"ל אמור, "לא בכדי כבר ארבע שנים המלון הזה עומד על תפוסה שנתית של מעל 92 אחוז. וזה במחירים הכי יקרים בארץ. עד הקורונה היה קשה להשיג פה חדר, היית צריך להזמין שבועות מראש ואם רצית לחגים ‑ אז חודשים קדימה".

     

    האוהל של הנווד הדיגיטלי דניאל קין. "עושה ביזנס מהלפטופ"
    האוהל של הנווד הדיגיטלי דניאל קין. "עושה ביזנס מהלפטופ"

     

     

    שני בתי המלון של הרשת מעסיקים 360 עובדים. חלקם תושבי מצפה, היתר מהאזור ומרכז הארץ. הרשת משכירה כמה עשרות דירות בעיירה עבור העובדים. "הוצאנו את רובם לחל"ת", אומר המנכ"ל, "והשבוע החזרנו חלק, כי אנחנו מכינים את בתי המלון לפתיחה לקראת סוף החודש. עכשיו תסתכל מכאן על מצפה. תגיד לי מה אתה רואה?"

     

    עמדנו באחת הנקודות הגבוהות במתחם המלון ותיצפתנו על מרכז מסחרי חדש. "עד לפני כמה חודשים אם רצית ארומה ‑ היית צריך להיכנס לרכב. רצית המבורגר ‑ נכנסת לרכב. 'בראשית' ו'פונדק רמון' הביאו לכאן תנועה וכוח קנייה. יש לנו עשרות עובדים צעירים שחיים כאן. עכשיו יש להם מסעדה מקסיקנית ויש להם פיצרייה ויש להם מקדונלד'ס והם קונים בסופר המקומי ובמכולת השכונתית. ומאז שאין תיירות הם עזבו. הוצאו לחל"ת וחזרו להורים. ככה שבלי תיירות אין מצפה רמון. ואם אני עושה חשבון פשוט, אז בשנה שעברה הגיעו לשני בתי המלון שלנו כאן 110 אלף אורחים. הם עשו יוגה, עשו פילאטיס, יצאו להליכה בבוקר מוקדם או בשקיעה על המצוק, השתתפו בחוגי צילום ויצאו לטיולי ג'יפים במדבר. את כל הפעילויות האלו העבירו אנשים שגרים במצפה. ומדובר בעשרות אנשים, ספקי שירותים, לא שכירים שלנו. כשאנחנו לא עבדנו ‑ גם הם לא עבדו".

     

    זה הזכיר לנו את דבריה של הדס מאיר, טרם בואנו ל"בראשית". היא הגיעה למצפה לפני 13 שנה מתל־אביב ופתחה מאפיית לחמים קטנה ברובע הבשמים. שמה של "לשה" יצא למרחקים. תל־אביבים עם חיך מפונק עצרו בדרך לסיני לקנות לחם שאור חיטה מלאה עטוף בשומשום ומלח גס. מטיילים עם בטן מקרקרת עצרו בשביל ה"ממולשה", מאפה ממולא בתבשיל ירקות שורש בחלב קוקוס עם קשיו. לנו הכינה מאיר רול גבינות צאן עם בצל מקורמל, כדי שלא נהיה רעבים.

     

    "כשאתה מגיע לאיזה כפר קטן בדרום איטליה וישן שם באיזה מלון בוטיק נחמד, אתה לא יוצא להסתובב באזור, לראות מה הוא מציע?" שואלת־תוהה מאיר וממשיכה בשוונג, "אז ככה גם במצפה. אנשים שבאים לישון פה בצימרים או ב'בראשית' עוברים לראות מה קורה כאן. קופצים לקנות מאפה, לשתות קפה. בחמישי־שישי יש תנועה מדהימה על כביש 40. אנשים עוצרים, נכנסים, החנות מפוצצת סחורה מדהימה. ככה שהפעילות שלי ירדה ב־80 אחוז. גם המקומיים שקנו אצלי הורידו הוצאות. היו לי 17 עובדים, השארתי רק שלושה. חטפתי וואחד נוק־אאוט".

     

    אילן דביר בחווה. "אולי נעבור לסדנאות מדיטציה"
    אילן דביר בחווה. "אולי נעבור לסדנאות מדיטציה"

     

     

    מחכים ל"משיח", החמור

     

    פאוזה. יש משהו במקום הזה שגורם לך להאט. גם אם אתה הטיפוס הכי מתוח והכי קופצני, כאן אתה עוצר לרגע כדי ליהנות מהמדבר. ואז אתה כבר מתיישב. ואם התיישבת אתה שואף אוויר וממלא את הריאות והמחשבות רצות מעצמן בקצב אחר. אולי גם יצירתי יותר.

     

    "הפסקת התנועה הכריחה אותי לחשוב מה הלאה", אומרת מאיר. "יצרתי קשר עם משק יוסף בבאר מילכה. יש להם חווה אורגנית והם עושים משלוחים בכל רחבי הנגב. הכנסתי את העוגות הטבעוניות שלי, הלחמים, הגרנולה ושאר המוצרים שלי לסל שלהם".

     

    וזה עבד?

     

    "פול פאוור. מכרתי דרכם בכל הדרום. נדלקתי על האפיק הזה, על שיווק באונליין. התחלתי למכור גם בערבה. קונים ברשת ואני שולחת. אולי זה פחות אקולוגי, דלק, רכב על הכביש, אבל פותח שוק אינסופי. אם אני רוצה להגיע לירושלים, אני יכולה, למרכז ‑ למה לא. זו חירות אמיתית, פתאום העובדה שאני בפריפריה חסרת משמעות".

     

    מ"לשה" נסענו לחוות האלפקות היושבת באחוריים הדרומיים של העיירה. אילן דביר, הבעלבית, חזר בדיוק עם טנדר שמשך קרון של חמורים. "התקשרו אליי מהמוקד במועצה, אמרו שהם מסתובבים באזור התעשייה", אמר בחיוך מבויש. הסתכלנו על משיח, סילבסטר, בודהה ובוני החמורים, הם נראו במצב רוח מעולה. סביב דביר קירקרו קאלי, כלבת בורדר קולי, וצ'ייה וציפי, שתיהן קראבשיות, כלבות שמירה טורקיות שמתמחות בעדרים. יש בחווה הזו, שסוגרת כבר 33 שנה, 14 כלבים בסך הכל, 200 אלפקות, 30 לאמות וארבעה חמורים כמובן. דביר אמר שתקופת הסגר של הקורונה הייתה מדהימה. "בילינו יחד, הילדים הגדולים שעזבו כבר הגיעו כדי לעזור, כי הוצאנו את העובדים לחל"ת, והיה נפלא, מקסים ממש. היינו כל הימים האלה במרעה עם האלפקות. אני רומנטיקן וקל לסחוף אותי לתיאורי פריחה וכמה זה גיבש אותנו כמשפחה, אבל אני לא בטוח שהבנק שלי מבסוט כמוני מהמצב".

     

    נו, אז הגיע הזמן לחזור לפעילות.

     

    "היה לנו הרבה זמן לחשוב איך היינו רוצים שהחיים שלנו ייראו כאן בעתיד. אנחנו מאוד אוהבים מבקרים, האזור כולו מושך אליו הרבה מטיילים. יש ימים שבחניה בחוץ עומדים 11 אוטובוסים מבתי ספר שונים בארץ. נכנסים המוני ילדים שמתחננים שהאלפקות יירקו עליהם ואנחנו מתפללים שזה ייגמר בשלום. זה באמת כיף גדול. אבל המגמה היא שלא נהיה פתוחים כל יום, כל היום. יש לנו מחשבות לבנות חוויית תיור עשירה ומעמיקה יותר ולכן נצטרך להוריד כמויות. נאפשר כניסה של מאסות במועדים ספציפיים, כמו פסח למשל. יש גם מחשבה לייצר יותר מצמר האלפקות. לארח סדנאות יוגה, סדנאות כתיבה, מדיטציה, דברים כאלה".

     

    מיליון וחצי שקל הפסד

     

    בצהריים המאוחרים מרכז העיירה היה אמנם ריק, אבל זה כבר עניין של ימים ספורים עד שהתנועה תתחדש במלואה. אמור, מנהל "בראשית", אמר שהוא אופטימי. "בתור התחלה הורדנו מחירים בסביבות 20־25 אחוז. ואתה יודע מה, אנחנו פותחים ב־28 לחודש וכבר באותו יום ולמחרת התפוסות אצלנו מתקרבות ל־100 אחוז".

     

    חזרנו למרפסת במסעדת צוקים הצמודה למרכז המבקרים של מצפה. שפת המצוק, שעת בין ערביים, נוף מטמטם. בעלבית סמי אלקרינאוי התעקש שנשב בחוץ, למרות הרוח הקרירה. "זה המקום עם האוויר הכי נקי בארץ", אמר, "ובמקום שהממשלה תקרא לאנשים לבוא לפה, סגרו את המדבר. היו צריכים לעודד אנשים לרדת למצפה. אין מקומות כאלה בארץ. תראה כמה מרחב, פה אפשר לשמור קילומטר מרחק אחד מהשני, לא שני מטר".

     

    יליד תל ערד, 30 שנה במצפה. התחיל כמתדלק בתחנת הדלק בתל עבדת. היום הוא הבעלים של המתחם המסחרי בתחנה. יש לו שלושה מלונות בעיירה, מתחם צימרים, מסעדה וחניון קמפינג למטה במכתש. "כל התקופה הזו הפסדתי למעלה ממיליון וחצי שקל. יש לי אורח אחד בכל עסקי המלונאות שלי, והוא ישן באוהל, במתחם הקמפינג בחניון. סוגר שם חודשיים עוד מעט".

     

    השמיים התחילו להתקדר ובגלל החשש משיטפונות לא נסענו לחניון הגבס. לבחור שחי שם באוהל קוראים דניאל קין. הרמנו אליו טלפון. "יש לי רגישות גבוהה לעובש וכימיקלים ולכן אני לא מסתדר בבניינים", אמר, "אני נע ונד בין מקומות. בקיץ שעבר הייתי באוהל ליד אלוני הבשן ברמת הגולן, מתחת לטורבינות. אחר כך עשיתי קמפינג במכמורת ובחוף ניצנים. את החורף העברתי בהוסטלים בתל־אביב. בפברואר אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לרדת למדבר, למצפה רמון. בהתחלה ישנתי באכסניה וממנה עברתי לחוות הבודדים צל מדבר. כשהתחילה הקורונה סגרו את החווה לאורחים ואז החלטתי לרדת למכתש. לפני כן קניתי אוכל לחודש במכולת במצפה. מאז אני כאן, קצת יותר מ־50 יום".

     

    לבד לבד?

     

    "כן, רק אני ומוחמד, המנהל הנחמד של המקום. יש לי אוהל עם קמין שמותאם במיוחד אליו ואני נמצא על גבעה קטנה, במרחק ביטחון מהמתחם המרכזי. אין לי בעיה להיות לבד, אני דווקא נהנה מזה".

     

    מה אתה אוכל?

     

    "לחם יבש וסרדינים. קניתי מלא קופסאות. הכי אני מתגעגע לפלאפל".

     

    ממה אתה חי?

     

    "יש לי עסק לכתיבה שיווקית באנגלית ולקוחות גדולים. את הביזנס אני מנהל מהאוהל בלפטופ. אני נווד דיגיטלי, העבודה והחיים שלי לא תלויים במיקום ספציפי".

     

    נזכרנו בדבריו של נדב טאובה, איש רט"ג, מהבוקר. "נכון שכמעט אין יותר פריחה", אמר, "אבל רוב הגבים מלאים עדיין מים. פרסת נקרות גדושה. בחולות צבעוניים, שזה חוף הים של מצפה, פה למטה מאחורי המנסרה, יש מים. בור חמת לדעתי מלא שלושה־ארבעה מטרים. גם גב ילק. בקיצור, שווה לגמרי לבוא לכאן".

     

    נזכרנו גם שהג'יפאי שיקלר העריך שעם ישראל יירד עכשיו בערימות למדבר. "אנשים ישבו כל כך הרבה זמן בבית שבוער להם בטוסיק להיכנס לאוטו ולנסוע מדברה. תכתוב גם שהלילות עכשיו בהירים מאוד והנגב חשוך והמכתש הוכרז כשמורת שמי לילה היחידה במזרח התיכון. יש פה אחלה אפשרויות לטיולי שטח לתצפיות אסטרונומיה".

     

    אז התקשרנו לקין להזהיר אותו. "אל תדאג לי", ביקש בצחוק, "אני אשתדל לשמור את עצמי לעצמי. לפני סוף מאי אני לא מתכוון לצאת מפה".

     

    odeds@yedioth.co.il

     

     

    עודד שלום

     


    פרסום ראשון: 07.05.20 , 18:00
    yed660100