136 המכות

בחודש ינואר האחרון קונור מגרגור חזר ל־UFC בסטייל, עם נוקאאוט תוך 40 שניות וקאמבק מפואר לאחר יותר משנה ללא קרבות. אחרי הניצחון הקליל של האירי, הכוכב הכי גדול ונוצץ בתולדות הענף, עלו טענות בקרב אוהדים רבים כי הקרב היה מכור והארגון רק דאג להחזיר את הבן האובד למקומו הטבעי בפסגה. לא ברור אם לאותן טענות יש אחיזה במציאות, כנראה שלא, אבל מה שבטוח - אי־אפשר היה לזייף את האירוע שהתקיים אתמול לפנות בוקר בפלורידה.

למרות שהתקיים ללא קהל, ה־UFC סיפק לצופים בבית את ההצגה הכי טובה בעיר. אפילו פרשן הכדורסל מ־ESPN סטיבן איי. סמית', חובב MMA ידוע, הצטרף לחגיגה: "אני אוהב את האירוע הזה! התגעגעתי לשידורים חיים!"

מלכתחילה, נשיא ה־UFC דיינה ווייט חזר ואמר כי יהיה הראשון שיחזור לקיים אירועי ספורט בארה"ב, למרות משבר הקורונה, והוא עמד במילה. ווייט ידע כי עליו לפצות על אובדן של 15 אלף איש משולהבים באולם, אז הוא דבק במה שהוא מכיר: צוות השידור והכרוז הקבועים הובאו לאירוע, ואפילו נערת הזירה החזיקה את השלט עם מספר הסיבוב, רק בשביל שהצופים ירגישו בבית. הגימיק המרכזי, שעבד נהדר, היה ציוצים של לוחמי UFC שרצו בזמן הקרבות ונתנו זווית נוספת לחוויה הייחודית.

אבל כל זה הוא רק המעטפת הצבעונית. ערב מכונן כזה זקוק לגיבור אמיתי, פייטר, ובמקרה שלנו מדובר בג'סטין גייג'י (31). הוא הגיע כאנדרדוג מוחלט לקרב האליפות הזמנית במשקל קל, שם חיכה לו לוחם אגדי - טוני פרגוסון (36), שלא הפסיד מאז 2012 וניצח ב־12 קרבות רצופים. רק שגייג'י היה בטירוף מוחלט, הנחית על פרגוסון 136 מכות אדירות בחמישה סיבובים והכריח את שופט הזירה להפסיק את הקרב, 1:21 דקות לסיום, ולאחר מכן המפסיד פונה לבית החולים. היעדרו של הקהל רק העצים את חוויית הצופה וגרמה לו להעריך, אולי בפעם הראשונה, את עוצמת החבטות שהלוחמים הללו סופגים.

הניצחון והפרישה

ומה עוד קרה שם? האלוף במשקל תרנגול הנרי סחודו, לוחם ענק, גבר על דומיניק קרוז והפתיע את כולם כשהודיע על פרישה בגיל 33 בלבד, צעיר יחסית בענף. הקרב עורר לא מעט מחלוקות: קרוז טען כי השופט עצר את ההתמודדות מוקדם מדי, והאשים אותו כי "היה לו ריח של אלכוהול וסיגריות".

אי־אפשר היה להתעלם מהסאונד של החבטות והבעיטות, הריגוש המסוים שנוסף לצופה בבית. הגילוי הזה פותח את התיאבון לספורט ללא קהל, כזה שמקשיבים לו באמת ולא רק שומעים או רואים: בין אם זה הטבעה אימתנית של לברון, פצצה של רונאלדו או חבטת גב־יד של ג'וקוביץ'. למרות היציעים הריקים, לוחמי ה־UFC לא הורידו את הרגל מהגז ונתנו שואו, ואפשר רק לקוות שנקבל תפוקה דומה מספורטאים בענפים אחרים.