"אתה היית צריך לקבור אותי, לא אני אותך"

"התעוררתי בחמש ורבע לפנות בוקר עם המשפט 'ברוך דיין האמת' ולא ידעתי מה קורה, למה זה היה צריך לבוא לי בחלום. אחרי חצי שעה הקישו בדלת", סיפרה אתמול בבכי נאווה רביבו, אימו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל. "זה היה הסיוט שלי, להסתכל דרך העינית ולראות חיילים. מסכנים החיילים שבאו להודיע לנו את זה. עכשיו אני מבינה את המשפט. הילד המדהים שלי איננו".

אל ביתה של נאווה ברמת־גן הגיעו במשך היום עשרות בני משפחה וחברים המומים, שניסו למצוא מילים לנחם אותה ואת אביו של עמית, ברוך בן יגאל. עמית, לוחם בסיירת גולני שעמד להשתחרר בעוד חודש, נהרג לאחר שאבן הושלכה על ראשו במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד. בן 21 היה במותו. "אני לא צריכה לחכות לתחקיר", אמרה אימו, "אני כבר יודעת - הוא תמיד רצה להיות הראשון בתור".

האב ברוך, שעמית היה בנו היחיד, סיפר בדמעות על הרגע שבו החליט להתגייס לקרבי. "עמית למד בבית הספר בליך, והם נסעו לפולין. שלחתי לו מכתבים, והוא התקשר אליי והתחיל לבכות. הוא אמר לי 'אבא, אתה הכל בשבילי, ואחרי שראיתי מה המשמעות של דגל ישראל, אני רוצה להיות בקרבי'. אמרתי לו שהוא הבן היחיד שלי, שיבין את המשמעות, אבל הוא המשיך ואמר 'אבא, אין לנו מדינה אחרת'. הלכתי איתו לתל־השומר, חתמתי לו שיוכל לשרת בקרבי, חיבקתי אותו, ועשיתי לו את הברכה של ברכת הכהנים. הוא אמר לי שלושים פעמים שהוא ישמור על עצמו. אמרתי לו כמה אני גאה בו. אני לא בא בטענות לקדוש ברוך הוא, הוא נתן לי 21 שנים מדהימות עם הילד הזה, 21 שנים של אהבה ושל נחת".

בחצי השנה האחרונה הייתה לעמית אהבה גדולה נוספת: אושר חנום, חיילת בעצמה, שלא מצליחה לעכל את הפרידה מאהוב ליבה. "אתמול בלילה הוא אמר לי 'אני אוהב אותך ואני מבטיח לשמור על עצמי' והיה צריך לכבות את הטלפון. בבוקר העיר אותי המפקד שלי וסיפר לי. אני מרגישה בחלום, שזה לא קורה. הייתה לנו אהבה גדולה מאוד. דיברנו כבר על חתונה. נסעתי אליו לפני שבועיים לבסיס, לא יכולתי כבר שלא לראות אותו. הוא היה כזה מאושר, לא הפסיק לצחוק ולחייך. כל כך אהוב ונאהב".

צילום: יריב כץ

בהלוויה הצבאית שנערכה אתמול בבית העלמין בבאר יעקב השתתפו מאות בני משפחה, חברים, חיילי גולני בכומתות חומות ורבים שהגיעו מכל רחבי הארץ לחלוק כבוד אחרון לעמית. חבריו ליחידה בסיירת גולני, "צוות סאלם", התחבקו ויצרו מעגל צמוד לקבר הטרי. האם נאווה לבשה את חולצת הצוות של בנה ועל השרוול הצמידה את דרגות הסמ"ר שלו לפני שנפרדה ממנו בבכי קורע לב. "בן בכור שלי, במה להתחיל. אתמול התקשרת אליי ואמרת לי 'אמא, אני נכנס למבצע'. אמרתי לך 'בסדר, תשמור עליך כמו שאתה יודע. הדלקתי לך נר'", אמרה בדמעות, לפני ששיחזרה את הרגע שבו שמעה את הדפיקות בדלת והבינה שהגרוע מכל קרה.

"איך מספידים בן? אתה היית צריך לקבור אותי, לא אני אותך", בכה האב ברוך מעל הקבר הטרי. "כשנולדת קראתי לך 'בוגי נוגי', וכך זה המשיך עד היום. עד השעה 6:30 בבוקר הייתי אדם מאושר. בשעה הזאת הפכתי לאיש אומלל, איש שאין לו כלום. הילד היחיד שהקב"ה נתן לי כבר לא איתי. עמית, אני לא יודע איך מתחילים את החיים. כולי שבור, בן שלי. הבטחת לי שתשמור על עצמך. אין לנו מדינה אחרת, גם במחיר הכבד שעכשיו אני משלם". ההורים נפרדו מבנם בהצדעה לצלילי השיר "גיבור של אמא" והמילים שלכדו את הרגע: "שב ילדי, שב, אל תלך עכשיו. תן לנשום אותך עוד רגע, עוד קצת".

מפקד הסיירת, סא"ל איוב כיוף, ספד לעמית: "לוחם אמיץ המבטא את רוח הלחימה ומהווה סמל לאחרים. עמית היה במקום שאהב, מוקף בחבריו שאהבו אותו. בשעה קשה זו אנו מפקדי החטיבה מחבקים ומחזקים אתכם. כפי שעמית כתב: 'להיות גולנצ'יק זה לא להסתכל לאחור, תמיד מהדהד בראש שיש מדינה מאחוריך".

"אשמור על עצמי, מבטיח". השיחה האחרונה עם החברה אושר