חמישי 26 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פינג פונג
    7 ימים • 13.05.2020
    “בזמן שהתנשקנו הסתכלתי בעיניים של אשתי לעתיד ושאלתי באמהרית, ‘על מה את חושבת'? חשבתי שאני הכי רומנטי. אבל היא התפוצצה מצחוק
    רז שכניק

    איתי אנגל, נשוי להיימנות ואב לתום. נולד ב־1968 בארה”ב, שם למדו הוריו. בהמשך חזרה המשפחה לתל־אביב, שם הוא חי עד היום. בגיל 17 וחצי התמודד עם גידול סרטני בבלוטות הלימפה, והחלים תוך שנה. התנדב לצה"ל, והתמנה לעורך חדשות החוץ בגלי צה”ל בשנה שבה נפלה חומת ברלין, בדרום־אפריקה בוטל משטר האפרטהייד ובסין התחולל הטבח בכיכר טיאננמן. ב־1993 עבר לחדשות ערוץ 2. ב־2004 הצטרף ל'עובדה’ (קשת) ומאז הוא שם. בימים אלה הוא עורך את סרטו על המסע בסוריה. בין השאר סיקר את הטבח ברואנדה, הצונאמי באינדונזיה, רעידת האדמה בהאיטי, המהפכות במצרים ותוניסיה והמלחמות בבלקן, באפגניסטן, בקונגו, בצ'צ'ניה, בעזה ובלבנון. ביקר שש פעמים בסוריה ועיראק ודיווח מהמדינה האיסלאמית של דאעש. הקים פרויקט סיוע של גינקולוגים ישראלים לנשים הנאנסות במלחמת האזרחים בקונגו. זכה פרס סוקולוב לשנת 2017. הוא מרצה בארץ ובחו”ל על סכסוכים בעולם ועל עבודת העיתונאי באזורי מלחמה.

      

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "בגיל ארבע ילדי הגן והגננת חוגגים לי יום הולדת בפארק הירקון בתל־אביב ושמים לי זר על הראש. בזר כנראה היה קוץ שדקר אותי והתחלתי לבכות".

     

    איזו עצה היית נותן לאיתי אנגל בן ה־16?

     

    "תתחבר לדברים שאתה הכי אוהב ואל תוותר עליהם, בלי קשר לאן יובילו אותך נסיבות חייך. בגיל 16 הכי אהבתי לגלוש בים ולנגן בגיטרה. שנתיים אחרי זה, כשהתחלתי להיות עיתונאי, רציתי את זה אבל לא הייתי בטוח שאני ראוי לזה. תמיד נראה לי קצת מגוחך שאנשים בטלוויזיה עושים פרצופים חמורים מול המצלמה. מה שכן, האירועים בעולם הטריפו אותי ורציתי להיות נוכח בכל מקום שמתרחשת בו היסטוריה. אז עבדתי קשה ועברתי טרנספורמציה ששאבה אותי לגמרי מחיי הקודמים. הרגשתי סיפוק ועניין בעבודה, אבל הדברים הכיפיים שהיו בחיי הקודמים פשוט נעלמו. לא גלשתי ולא ניגנתי בגיטרה כ־17 שנה. ברגע ששוב חזרתי לים ולמוזיקה, החיים שלי שוב נהיו מלאים".

     

    יהיה סינגל מתישהו?

     

    "לשמחת הציבור לא".

     

    מתי היית הכי מאושר?

     

    "בגיל 13, השנה שהתחלתי לגלוש. היינו נוסעים החברים באופניים לים ומעבירים שם את היום. אז גם התחילו דיבורים על בנות ויחסים והחיים היו בלי דאגות. אפילו הפועל תל־אביב לקחה אז אליפות".

     

    מה מפחיד אותך?

     

    "רעש של אזעקה. זה אולי נשמע מוזר כי הייתי בהרבה אזורי מלחמה, אבל ברובם אין שום אזעקות. יש משהו כל כך מאיים בצרחה המתגברת הזו של הצופרים שאופפים אותך מכל כיוון, כאילו מהשמיים זועקים: 'משהו נורא ואיום הולך לקרות לך'. מצידי, שיירו עליי ויפציצו אותי, אבל בלי הסירנות האלה".

     

    מתי היית הכי קרוב למוות?

     

    "היו כמה פעמים. ב־2012 נכנסתי בפעם ראשונה לסוריה עם התחקירן אמיר תיבון. הבריחו אותנו למחוז אידליב מורדים סורים שהכרנו בטורקיה. עיתונאי שהכרתי, ג'יימס פולי, נכנס באותו שבוע באותה צורה. אנחנו לא הרגשנו שום מתח. רק כשחזרנו הבנו שג'יימס פולי, שהיה לא רחוק מאיתנו, נחטף ונמכר לדאעש. הוא היה העיתונאי הראשון שדאעש ערפו את ראשו.

     

    “בסרייבו היינו רצים ברחוב בכל הכוח כדי להימלט מצלפים. באחת הריצות, כדור של צלף פגע ברגל של אחד שרץ לידי. ובמלחמת לבנון השנייה התלוויתי לגדוד נח"ל ונקלענו לקרב עם חיזבאללה. הייתי במרחק של חמישה מטרים מהחיילים וטיל אר־פי־ג'י שחיזבאללה ירו עבר בין המצלמה שלי לבין החיילים. עד היום כשאני צופה בזה אני מתקשה לקלוט כמה זה היה קרוב".

     

    מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "’הוא היה יכול להוסיף להרהר ולהתייסר במשך ימים שלמים על אודות אותם רגעים איומים שחווה, אבל אז הוא פשוט קם, שם באוזניות שיר של סטיבי וונדר והלך לים’".

     

    מה הנשיקה הכי טובה שהיתה לך?

     

    “בדייט השני שלי עם אשתי לעתיד, היימנות רדאי. היא נולדה באתיופיה. ובדייט הזה רציתי לדעת איך אומרים באמהרית כל מיני מילים ומשפטים וביקשתי שתלמד אותי להגיד, 'על מה את חושבת עכשיו', שבאמהרית זה, 'סלה מנדנאו מטאסווי'. בסוף הערב, לפני שנפרדנו, אזרתי אומץ והתנשקנו בפעם הראשונה. כבר אז הרגיש לי שהיא תהיה האישה של חיי. אז רציתי שגם הנשיקה הזו תהיה מיוחדת, ובאמצע שהתנשקנו הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה, 'סלה מנדנאו מטאסווי' (על מה את חושבת). חשבתי באותו רגע שאני הכי רומנטי בעולם. אבל היא התפוצצה מצחוק ואמרה שאני דביל ואי־אפשר היה להמשיך להתנשק. אז מצד אחד זו הייתה נשיקה ממש דפוקה. אבל התברר שבאותו רגע נוצר לנו החיבור הכי יפה".

     

    חווית איתה גם רגעים של גזענות?

     

    "לא. היא מזוהה לגמרי עם המאבק של יוצאי אתיופיה, ואני יחד איתה בזה לחלוטין. היא עצמה לא חווה את זה בחיים שלה. אף פעם לא מחפשת את המקום של הקורבן והיא הבן אדם הכי מקרין אור שהכרתי בימי חיי".

     

    מי ישחק את איתי אנגל בסרט על חייך?

     

    "אנחל בונני. הוא חבר שלי ואני מת עליו כשחקן. הוא מתעניין בעבודה שלי ואמר לי שאחד הדברים שהוא הכי רוצה לגלם זה כתב שהולך לאזורי מלחמה הכי מסוכנים בעולם. אמרתי לו שזה מחמיא לי אבל בשביל לגלם את הדמות שלי הוא צריך להוריד לפחות עשרה קילו, להפסיק ללכת לחדר כושר ולהיפטר ממסת השריר שלו".

     

    מתי התרגשת לראות מפורסם?

     

    "בגיל עשר, ביום שבת אחד שמענו ששחקני הפועל תל־אביב מתארחים במלון רמת אביב. הלכנו עד המלון, טיפסנו על הגדר והתפלחנו פנימה. ראינו שם את שבתאי לוי, גילי לנדאו ושבתאי יחבס. אף פעם לא התרגשתי כמו בעשר שניות האלו, כשגילי, יחבס ושבתאי לוי הסתכלו עליי וחתמו לי על הכדור שלי".

     

    ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

     

    "מהבן שלי תום. אני לא מפסיק למעוך אותו, לדגדג אותו, להקפיץ אותו באוויר ולנשק אותו, כנראה הרבה יותר ממה שהוא רוצה. אשתי מדי פעם אומרת לי להניח לו אבל זה ממש קשה".

     

    אם היית אישה, מי היית?

     

    "פי.ג'יי הארווי, הזמרת שאני הכי אוהב. בחייה היא רואה דברים קשים, היא לא בורחת מהם, היא מתמודדת איתם ומביעה את זה באמנות שלה, בלי להיכנס לדיכאונות ותמיד לשמור על גרוב. זו ההגדרה הכי קולעת".

     

    ביונסה או ריהאנה?

     

    "אסתר רדא".

     


    פרסום ראשון: 13.05.20 , 20:51