כל מי שרואה את שיירת הרכבים של ראש ממשלת ישראל חולפת לא יכול שלא להתרשם. המהירות המסחררת, הסירנות הצווחות, אנשי השב"כ עם הנשקים השלופים, ניידות המשטרה, הג'יפים, ובאמצע רכבי השרד השחורים היוקרתיים, שבאחד מהם יושב ראש הממשלה. למרות הכמות הגדולה של הרכבים בשיירה, לראש הממשלה עצמו יש שלושה נהגים קבועים שרק הם מורשים להסיע אותו. אילן שמואל היה אחד מהם. בסביבתו הוא היה נוהג להתרברב בכך, לספר למכריו שהוא חבר של רה"מ וש"ביבי מנשק לי את היד". מי ששמע את סיפוריו התרשם מהמעמד הייחודי, עובדה שעזרה לו להרדים חששות של כל מי שעלול היה לחשוד. כיוון שמאחורי המוניטין היוקרתי, החזות הנחמדה והחיוכים הרבים שפיזר, הסתתר פדופיל אלים ואכזר. מי שתקף מינית בסביבתו הקרובה מאות פעמים מעל שבע ילדות בגילי 9־12. הוא הכיר היטב את הבנות הללו ואת הוריהן. רובן היו בנות משפחתו המורחבת, חלקן גם חברותיהן, וכולם גרו ביישוב קטן ובטוח לכאורה ששמו אסור לפרסום, כמו גם פרטים נוספים בסיפור המזעזע הזה.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"שמואל תמיד הסתובב ביישוב וגם במקום העבודה שלו כמו טווס, והאנשים נתנו לו הרבה כבוד ויחס בגלל התפקיד שלו", מסבירה מאיה, שהייתה רק בת עשר כשהדוד שלה החל לאנוס אותה. "הוא נתן לכולם להרגיש שהוא חזק ומינימום חבר בממשלה. הוא גם היה דמות אהובה במשפחות ואף אחד לא העז לחשוב שמשהו לא בסדר איתו".
מאיה לא מסוגלת לשכוח את הריח. היא עברה את מעשי האונס האכזריים של הדוד שמואל במשך שנתיים. בבית ההורים או ברכב השרד הממשלתי, בסוף בילוי במוצ”ש כשהיה נוהג לאסוף כמה מבנות המשפחה לבילוי ב’בית הפנקייק’. “היה לו ריח נוראי של סיגריות וזיעה. עד היום אני לא מעשנת, או שותה, אני לא מסוגלת לשכוח את הריח הזה אף פעם”, היא מתייפחת. “אני זוכרת את המילים שלו. אני זוכרת מה לבשתי. איזה סרט היה לי בשיער. כל מוצ”ש הייתי מתפללת שלא יבוא. פחדתי לספר להורים. היו לי בראש שני סרטים: שיאמינו לי ואבא שלי יהרוג אותו, או שלא יאמינו ויהרגו אותי, ‘כי איך את אומרת שהוא אונס אותך?’
מאיה חשבה שרק היא עוברת את הגיהינום הזה. כך חשבו גם שאר הבנות במשפחה וחברותיהן שנאנסו או שביצע בהן מעשים מגונים. “לא סיפרנו, כל אחת חשבה שמדובר רק בה ולא האמינה שיש עוד. אל תשכחי שהיינו ילדות קטנות ומפוחדות ולא הבנו מה בדיוק קורה שם. הייתי ילדה בת עשר לא מבינה מהחיים שלי, פוחדת שהמשפחה שלי תיחרב”.
ב־2017 שמואל הורשע במאות עבירות מין במספר קטינות בנות תשע עד 12 שבוצעו לאורך 20 שנה בבנות משפחתו וחברותיהן של בתו. שורה של מתלוננות העידה באומץ על אודות מעשיו המזעזעים אותם ביצע בהן כשהיו קטינות. הוא נידון ל־27 שנות מאסר. נישואיו התפרקו, הוא התגרש ושני ילדיו עברו לחזקת אשתו. כעת, כשהוא מאחורי סורג ובריח, והשדים שהשתחררו בנפשן בזמן משפטו לא הולכים לשום מקום, הן החליטו לטפל בעצמן. שבע מהבנות שנפגעו ממנו ובגרו מאז התאחדו כדי להגיש תביעת פיצויים גדולה בגין הנזקים הנפשיים והפיזיים שנגרמו להן באשמתו. בתביעה בסך 2.5 מיליון שקל נגדו שהגישו החודש לבית המשפט המחוזי בתל־אביב ומתפרסמת פה לראשונה (ושטרם הוגשה לה כתב הגנה), הן מבקשות לקבל עבורן את האפשרות הכלכלית לטיפול ושיקום ראוי.
ארבע מהן הסכימו לספר על אודות מה שקרה אז ומה שעובר עליהן היום. שמותיהן בדויים כדי למנוע את זיהוין. עכשיו הן כבר אמהות. מביטות על החוויה הנוראית הזו של ילדותן מרחוק, יודעות שעבר זמן רב אבל שתוצאות המעשים חיים וקיימים ובועטים בהן ללא הרף. "אנחנו משלמות מחיר אישי כבד מאוד", מאיה פורצת בבכי. "מרגע שהתחברנו והבנו מה הוא עולל לכולנו, אנחנו רוצות שלא יהיה לו יום אחד של נחת, ולא יום אחד של אור. שישלם על מעשיו ולא ייצא לחופשי עד שימות בחושך, כמו שהכניס אותנו לחושך".
תיבת הפנדורה שנפתחה נגד שמואל ושלחה אותו למאסר ארוך לא מנחמת אותן. אולי הוא כבר לא יכול לפגוע בהן פיזית, אבל הפגיעה הנפשית חזקה, כואבת ונמשכת לאורך כל השנים, פגיעה שריסקה את חייהן.
"חוץ מהעונש ששמואל קיבל, בית משפט פסק עליו קנס של כמיליון שקלים - שאותו הוא לא שילם לנו עד היום. כולנו בטראומה רצינית מהסיפור הזה, סובלות מנזקים פיזיים ונפשיים עצומים וזקוקות לטיפולים פסיכולוגיים, לתרופות, לתרפיה, ולכל מה שיעזור להחלמה של הנפש והגוף שלנו". נעמי מוסיפה: “הצטרפתי לתביעה רק כדי לחזק את הבנות ולהראות ולהשמיע את הקול שלנו. למרות ששמואל קיבל 27 שנים, עדיין יש אנשים שלא מאמינים שהוא פדופיל וסוטה וחושבים שאנחנו רוצות רק כסף”. והתובע עו”ד מוטי ארד מסכם: “ישנו פסק דין חלוט נגד הנתבע במסגרתו הורשע בשורה ארוכה של עבירות מין. מדובר בסיפור מזעזע. מפלצת. אין הגדרה אחרת. אדם שהתעלל מינית בלפחות שבע ילדות ממשפחתו המורחבת במשך למעלה מעשור. הנזק הנפשי שנגרם להן וילווה אותן כל ימי חייהן הוא עצום”.
× × ×
בצבא הוא היה נהג בוס. כשהשתחרר בשנת 84' החל שמואל לעבוד בחברה של אחיו להובלה בקירור כנהג משאית פול־טריילר. כשאביו של שמואל נפטר, לשבעה הגיע עזרא סיידוף, קרוב משפחה וסמנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר. במשפחה מספרים כי הוא לקח את שמואל - שנותר יתום מהוריו - תחת חסותו, והבטיח לדאוג לו ולמחסורו. ככה שמואל מצא את עצמו בתור נהג בשירות הציבורי. הוא עבד בגנזך משרד ראש הממשלה ומדי פעם עבד גם כנהג מחליף של מספר שרים. שמואל התחתן בשנת 97' והביא לעולם שני ילדים. נחשב לאדם נעים הליכות ומוערך בקהילה שבה התגורר. כמה מוערך? הוא היה חבר ועד ביישוב, נציג היישוב בוועדות של המועצה, וגם יו"ר ועד ההורים של בית הספר, שבו למדו ילדיו. הוא היה דמות אהובה גם על כל בני המשפחה המורחבת שגרים באותו יישוב, שנתנו בו אמון רב. ב־2010 הפך להיות נהג בשיירת ראש הממשלה.
מיכל: "אני זוכרת ששמואל היה עף על עצמו שהוא הנהג של ביבי. אומר את זה בהפגנתיות לכולם, כאילו הוא החבר הכי טוב שלו. בהתחלה הוא היה נהג מהשיירה, ואחר כך נהג מחליף, ואז אחד משלושת הנהגים שמורשים להסיע אותו. כל הזמן היה מגיע עם אוטו גדול שחור ומפואר עם צ'קלקה, וגם הייתה לו סובארו לבנה, גם מהעבודה, שאותה אני יותר זוכרת, כי הוא היה משקיע בה ומטפל בה שעות. עם שני הרכבים האלה נסענו איתו ל'בית הפנקייק'. את כל אחת מאיתנו הוא תקף שם בתקופה אחרת".
מאיה: "הראש שלו נגע בעננים משוויצריוֹת. כשרק התחיל הוא אמר לכולם, 'אני עובד בממשלה'".
והוא ניצל את רכבי השרד לביצוע מעשיו.
נעמי: "לי זה קרה באוטו השרד. עלינו זה לא עשה רושם כי לא הבנו מה ההבדל, ורוב הפעמים זה קרה בבית. לפעמים הוא היה לוקח אותנו לבילוי, מוריד את כולן ומשאיר אותי. שם אותי על הרגליים שלו ונותן לי לנהוג ובזמן הזה מתחכך בי".
היה מתח כשהייתן באוטו? הרגשת דחייה כלפיו מאחת הבנות, או יחס מועדף שלו למישהי מהן?
"לא היה מתח. אל תשכחי שהיינו ילדות וגם אם היה, לא הבנו מה קורה ולא ידענו אחת על השנייה. עד היום אני שואלת את עצמי איך שנים אחר כך באירועים משפחתיים, תמיד הוא היה בא להגיד שלום ומתנהג בחביבות. כאילו סבל מפיצול אישיות: כלפי חוץ אדם נחמד ובפנים חיה רעה שפגעה בכולנו".
לקח לא מעט שנים ללכוד את החיה הזו. בשנת 2010 התנהלה חקירה פלילית נגד שמואל לגבי ביצוע מעשה מגונה בילדה בת תשע (שלא קשורה למתלוננות בסיפור זה). שמואל דיווח על החקירה לסיידוף, סמנכ”ל משרד רה”מ דאז. ניתן היה לשער שברגע שבסביבה הרגישה של רה”מ יידעו על החשדות כלפי שמואל, הם ירחיקו אותו משם במהירות, אלא שסיידוף שסייע לו להתקבל לעבודה לא עשה דבר. בדצמבר 2011 שמואל עדכן שהוגש נגדו כתב אישום על מעשה מגונה בבת תשע, אבל סיידוף שוב לא דיווח, ושמואל המשיך לעבוד אצל רה”מ עוד שנתיים, במהלכן הוא נחשד בתקיפות מיניות נוספות.
נגד סיידוף, שהואשם בהמשך בפרשת מעונות רה”מ, הוגשה תובענה משמעתית חמורה. הוא נאשם בכך שלא דיווח לנציבות המדינה על אודות החקירות וכתב האישום נגד קרוב משפחתו שמואל, וכי אישר לו רכב צמוד בניגוד לנוהל. השבוע סיידוף מסר בתגובה: “דיווחתי עליו מיד. ברור”. לשאלה מדוע הוגש נגדו כתב אישום משמעתי ענה: “אין לי מושג. אני לא רוצה להתעסק עם האיש הזה. הוא לא מעניין אותי ואין לי שום קשר אליו. המשפט המשמעתי נגדי הופסק באמצע, אין לי מושג למה. הם ירדו ממני. אני פרשתי לגמלאות”.
ב־2013 שמואל חזר לעבוד כנהג בגנזך המדינה עד אפריל 2014, אז התפוצצה הפרשה ועבודתו הופסקה סופית. אם לא היה עובד אצל רה”מ, ייתכן שהיה ניצל מהחקירה. דווקא עבודתו במקום רגיש ביטחונית גרמה לתפיסתו, אלא שהנסיבות נותרו חסויות מכוח תעודת חיסיון בחתימת השר לביטחון פנים. במהלך השנים אף אחת מקורבנותיו (שלא ידעו זו על זו) לא העזה להתלונן נגדו. המשטרה היא זו שאיתרה אותן. לא כולן הסכימו להגיע, אבל הופעל עליהן לחץ גדול.
נעמי: “בטלפון חשבתי שזה קשור לרכב שנגנב לי, וכשהגעתי לתחנה וראיתי שאני לא לבד, זה היה הכי קשה. ישר פתחנו קבוצת ווטסאפ כדי להיות בקשר ולהתעדכן ואפילו היה מפגש אצל אחת הבנות”.
"שמואל נעצר יומיים לפני פסח", נזכרת מאיה, "וכל שנה החג הזה הפך שחור. בהתחלה לא רציתי לדבר, גם לא זכרתי פרטים, אבל כשהבנתי שהוא עבר מלפגוע בנו לדור הבא במשפחה, רתחתי והעדתי במשטרה שמונה שעות ברציפות. החוקרת בכתה. אמרה שלא נתקלה בסיפור בסדר גודל כזה".
קורל: “לקח זמן עד שהסכמתי להגיע לחקירה. ממש הכריחו אותי לבוא. לא רציתי. לא זכרתי כלום. רק כשהחוקרת שאבה ממני כמו שואב, הבנתי מה היה לי שם איתו, ובסוף החקירה שלי נמשכה ארבע שעות ברמה מטורפת".
"אותי חקרו בבית כי לא רציתי לבוא", מספרת מיכל, "לא הייתי מוכנה לצאת לשם. גם לא היה לי עימות איתו".
לכן היה איתו עימות?
קורל: "אני צרחתי עליו את נשמתי. זאת הייתה פעם ראשונה שאמרתי לו הכל בפרצוף. הוצאתי הכל. החוקרת אמרה שדיברתי מהמם ואני לא זוכרת. רק שזרקתי לו, 'הלוואי שתמות. אני לא יכולה לראות אותך, מה עשית לי לחיים?' הוא לא הגיב. היה בהלם".
מאיה: "לא רציתי להתעמת איתו, אבל החוקרת אמרה שזאת תהיה בשבילי סגירת מעגל. הוא ישב אזוק בידיים וברגליים, נראה מסכן והעיניים שלו התרוצצו כמו עכבר. אני שברתי אותו. החוקרת שאלה אותי, 'את מכירה אותו? מה שמו? מה הוא בשבילך? הוא אנס אותך?' ועניתי: 'כן, באכזריות'. ואז הוא בכה. מהלב שלו ומהשקט שלי, כי עד אז הוא לא הודה".
נעמי: "כששמעתי את מאיה מעידה במשפט, זה נשמע כאילו כל העדות שלי על הדברים המזעזעים שהוא עשה לי, היו כלום לעומתה, ואני רק חושבת על המילים שלה והרגליים שלי רועדות מהאימה".
אתן קבוצה בה כל אחת עברה טראומה מינית, אבל כל אחת היא גם חלק ממערך תמיכה.
"כל אחת מתמודדת בקטע האישי שלה ומדי פעם מציפה את זה, אבל מאחר שזה משותף לכולנו הייתה הבנה במשך הזמן שזה מה שחייבים לעשות", מסבירה מאיה. "ברור שמהרגע שהבנו שאנחנו לא היינו בודדות בסיפור הזה היה קשה מצד אחד לעכל את גודל הזוועה, אבל יש איזושהי נחמה בעובדה שעברנו יחד את האסון הזה, את הגורל המשותף והמזעזע הזה".
אתן חולקות בו גם בשיחות ביניכן?
"עד היום לא כל אחת ממש יודעת מה האחרת ממש עברה. כל אחת מתביישת וסוחבת את המשא שלה לבד. אמנם אנחנו יחד מאז, אבל כל אחת עדיין חווה ומרגישה את זה לחוד. זה לא נותן תחושה טובה להתעסק בזה. זה גומר ומרסק אותך וזה להרגיש את זה פיזית על הגוף כל פעם מחדש. הייתי מעדיפה שזה לא יצוף כדי לא לחוות את זה ככה".
לרובכן קשר דם. כשזה התפוצץ, איך המשפחה הגיבה?
"יש כאלה שליוו את שמואל לאורך המשפט, ועד שהוא לא קיבל את גזר הדין - לא האמינו לנו. הם בחרו להאמין לו. עד היום הם מתביישים להסתכל לנו בעיניים, או לבוא ולהתנצל בפנינו, אחרי ששלושה שופטים פסקו פה אחד גזר דין של 27 שנים. ויש גם אנשים נוראים שעד היום - למרות גזר הדין - מתקשים להאמין שהוא עשה את זה ואפילו התנתקו מאיתנו לגמרי. אם עד אז היינו משפחה מאוד מאוחדת ומלוכדת, בגלל מה שקרה הכל התפרק לרסיסים. זו תחושה כאילו אונסים אותנו בפעם השנייה. לא מספיק מה שעברנו בגללו, אתם עוד בוחרים להאמין לו ולא לנו?"
× × ×
השיחה עם ארבעתן לא קלה. נדמה שכל חפירה עדינה בזיכרונות הילדות הללו משאירה שריטות חדשות במקומות כואבים. מצד שני, הן עדיין התייצבו כדי לספר באומץ על מה שקרה ובעיקר על הכאב שנותר. קורל מספרת למשל שהוריה לא הבינו אף פעם מדוע הבת שלהם מופרעת, מוזנחת מבחינה חיצונית ומתקשה בלימודים. "הכי סבלתי. ממש נלחמתי בו. היו לי סימנים בגוף, על הפה, וכל פעם המצאתי לאמא שלי תירוצים שנפלתי או קיבלתי מכה מהארון", היא נזכרת. "אף פעם לא סיפרתי לאף אחד. לא הבנתי שזה לא בסדר. חשבתי שככה זה אמור להיות. תמיד הייתי עוף מוזר. התלבשתי זרוק בתור נערה וכאישה. נראיתי כמו בן. מאוד הידרדרתי בלימודים והייתי אלימה. אם מישהו רצה לפגוע בי - רציתי לפגוע בו פי עשרה. אני ואבא שלי אף פעם לא הסתדרנו, ורק כשזה התפוצץ, הוא הבין למה הייתי ברווזון מכוער, ולמה נלחמתי בהם ולא ידעתי מה זה להיות ילדה רגילה. אמא הייתה מסתכלת לשמיים ואומרת: 'מה קורה איתה? למה היא מתנהגת ככה?' נהגתי לשתף אותה בכל דבר חוץ מזה".
למה?
"כי שמואל תמיד היה מפחיד אותי, 'אם אמא שלך תדע היא תעניש אותך, יכעסו עלייך, כולם ידברו עלייך'. נתן לי להרגיש כאילו אני זאת שלא בסדר ועשיתי לו משהו לא בסדר".
היה לך חבר?
"בגיל 13 וחצי התחלתי לצאת עם מישהו וגם אז שמואל המשיך להטריד אותי. כשזה התפוצץ, החבר הציע לי נישואים. ההיריון הראשון היה מחוץ לרחם והייתי בשפל המדרגה. אמרתי לעצמי: 'אלוהים לא אוהב אותי. כמה דברים רעים יכולים לקרות לי בחיים?' אחרי לידה ישבתי במשך שנה בבית, ואחרי שהיא נכנסה למסגרת ונשארתי לבד, רק אז נפל לי האסימון. התחילו לי סיוטים מטורפים. אני עדיין לא אוהבת את עצמי. לא חושבת שאני יפה, או טובה. אני מרגישה שאני לא מספיק בתור אישה, בתור אמא".
את מיכל הוא תקף מגיל עשר עד 12 והמשיך מגיל 14 עד 17. את ההסתגרות שלה פירשו כחזרה בתשובה. "עד היום אני לא מתאפרת, לא רוצה להבליט את עצמי. פוחדת שגברים יסתכלו עליי. עד היום כשאני הולכת לים אני שמה על הבגד ים חולצה ומכנסיים ונכנסת למים, כי לא נעים לי שמסתכלים. לא התגייסתי כדי לא להיקלע למצבים עם גברים".
למה התגרשת?
"לא סבלתי יחסי מין. לא היה לי בריא. הייתי מחכה שהוא יירדם לפני, או שאירדם לפניו כדי שלא ייגע בי. פעם־פעמיים בחודש היינו מגיעים למיטה. לא נכנסתי להיריון חצי שנה. לא רציתי. פשוט הדחקתי את זה ואיפשהו חשבתי שזה אמור להיות ככה בנישואים. גם לבעלי הנוכחי לא סיפרתי, אבל הוא קלט. היה חוזר על המשפט הזה: 'או שפגעו בך יותר מדי, או שיש משהו שמעכב אותך' - כי גם איתו בהתחלה הייתי סגורה. פחדתי שיראה אותי באור, שייגע בי".
וכשהמקרה התפוצץ?
"הוא היה בשוק. לא האמין, ואז ירד לו האסימון, 'את רואה? כל הזמן אמרתי לך'. היום אני מטופלת אצל פסיכולוגית. סובלת מהתפרצויות זעם וכאבים. הקנאביס מגיע כחלק מהטיפול וזה לא מרגיע. עוזר רק לישון, לא מוריד לחץ, לא מוריד את הכאב".
גם מאיה נישאה שוב. "אני משחקת אותה כלפי חוץ, אבל אני מטופלת ארבע שנים אצל פסיכולוגית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, מקבלת קנאביס רפואי ומיליון כדורים, אבל שום כדור לא עוזר. את בעלי הראשון הכרתי בגיל 14 וחצי. התחתנו, היה לנו תינוק, ואז בעלי התחשמל בעבודה ונהרג. אחרי חמש שנים הכרתי את בעלי השני. לא סיפרתי לו, אבל כל פעם שהוא ראה את שמואל לידי באירועים או ביישוב שבו גרנו הוא אמר, 'מה יש לך? את לא נינוחה לידו. הוא צעק עלייך? הוא העליב אותך? עשה לך משהו?' אמר לי לא פעם, 'את כמו קפיץ לידו. כל הגוף שלך רועד כשהוא מתקרב'”.
ואיך את מתמודדת?
"אני מנסה להיות רעיה מקסימה ואמא הכי טובה, אבל במשך חודשים אני לא נותנת לבעלי לגעת בי - והוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. כשהגוף שלך לא בסדר, הנפש שלך עוד יותר לא. הפיברומיאלגיה התפרצה לי ולפני חמש שנים גם עברתי אירוע מוחי קל. הסיפור של האונס - זה מרכז החיים. יש לי כדור שימנע ממני להתאבד. הוא מרדים לחמש־שש שעות, אבל אני לא לוקחת, כי אחרת לא אצליח לקום לטפל בילדים ובמשק הבית. כשזה התפוצץ הפסקתי לעבוד, הפכתי לזומבי. כל היום בוהה בתקרה, ובוכה. זה היה סגור ומסוגר בתור בור אצלי. החשיפה הזיקה לי".
גם נעמי פירקה נישואים ונישאה שוב. "היה לי חבר ארבע שנים שאיתו גם התחתנתי. לא הייתי מסוגלת לקיים איתו מין. מה ש'הציל' אותי היה הכוח של שמירת ההליכה למקווה ושאסור לקיים יחסים באותו זמן. הייתי יודעת שיש לי שבועיים שקט בראש. לא סיפרתי לו והוא תמיד שאל: 'למה את הודפת אותי? אני מרגיש שאין לך משיכה אליי ושאת לא רוצה', ועניתי, 'זה מהשם'. יום אחד הוא אמר, 'כשאין בבית, אז מחפשים בחוץ'. לא האמנתי שהוא יבגוד בי עד שתפסתי שהוא בגד בי לא פעם ולא פעמיים. היינו נשואים שנתיים בלי ילדים והתגרשנו. ביום שהתגרשתי קיבלתי את הטלפון מהמשטרה".
קורל, הצעירה בין הקורבנות, מספרת שהיא מקרצפת את הגוף כשהיא נזכרת. גם אותה שמואל אנס מגיל עשר. "אני לא ישנה שנייה בלי לחשוב על זה. עוצמת עיניים וחולמת שאני ענייה והבית שלי מלוכלך ואני הכי לא כזאת. הבית שלי מצוחצח. ואני נכנסת על הבוקר עם סקוטש למקלחת ומשפשפת את עצמי חזק, עד זוב דם. הילדים שלי בוכים ואני לא יכולה לגשת אליהם. כל הגוף שלי כואב כאילו אני עוברת את זה מחדש. הסיוטים לא מרפים", היא בוכה. "אני רואה את הדמות שלו מולי. חווה את זה ביום ובלילה. בעלי מניח עליי את היד ופתאום אני צורחת. בוכה מתוך שינה. אני לא יודעת איפה אלוהים היה באותו זמן".
נעמי מהנהנת, אותה הוא תקף מגיל תשע. "סיוטים אין לי אבל איבדתי את האמון שלי בגברים. נשאר לי ממנו ריח הגוף, הזיעה, הסירחון של העישון. תמיד כשאני נזכרת בריח הזה או מדברת עליו, זה עולה ועושה לי בחילה. לא מזמן הילדה של חברתי ישבה על הברכיים של סבא שלה, והדבר הראשון שעלה לי בראש זה ששמואל היה שם אותי לשבת על הרגליים שלו ברכב של העבודה ואז... כל דבר הכי קטן שאני רואה או שומעת, מעלה לי ישר את זה".
מה את מאחלת לו?
"לחיות ולסבול. הוא איבד כמעט את כל מה שהיה לו בחיים. אשתו התגרשה ממנו. הוא היה בפסגת העולם, נהג של רה"מ, יצא כל שנה לחו"ל. אני לא נוסעת לחו"ל. אני לא מעיזה לנהוג לבד. היה לי פעמיים גידול ופעמיים אירוע מוחי והכל בגללו. לעצמי אני מאחלת ימים טובים יותר, בהירים יותר, שבהם אוכל לחייך יום אחד שלם בלי לבכות ובלי להיזכר. אני מאחלת לו שירַצה את המאסר במלואו בלי לעשות משהו לעצמו בדרך כמו להתאבד, או להמציא לעצמו מחלה שתוציא אותו משם לפני הזמן. שלא יורידו לו יום אחד מהעונש ושלא ימות בדרך. שיסבול שם עד הסוף".
