ההודעה לתקשורת השבוע דיברה על "פרויקט הומניטרי בעל חשיבות", תוכנית שהוכנה, "על ידי צוות מקצועי ייעודי, תוך הקפדה על סטנדרט גבוה ומתן משקל למורכבות ההנדסית, הדתית והארכיאולוגית", כש"מבין החלופות נבחרה התוכנית הטובה ביותר אשר תבטיח פגיעה מינימלית במאפיינים הייחודיים". אבל כשמדובר במקום נפיץ כל כך כמו מערת המכפלה בחברון, שום דבר לא יכול להיות פשוט ושום כוונה — הומניטרית או אחרת — לא יכולה שלא להפוך לפרשה.
לאיש אין ספק שמדובר בבעיה כואבת, שדורשת פתרון: הכניסה למערה, הכוללת עשרות מדרגות במפלסים שונים, היא משימה כמעט בלתי אפשרית עבור נכים, הן בצד הפלסטיני והן בצד היהודי. רבים מוותרים מראש על הגעה למקום הקדוש, העקשנים יותר נאלצים להיסחב על ידי חיילים או אזרחים ולהיגרר מעלה תוך סיכון עצמי, סבל והשפלה. מסע הייסורים הזה כבר גבה חיי אדם: לפני כשנתיים מוטי אוחיון, נכה שהורם עם כיסא הגלגלים במעלה המדרגות נפל, נפצע קשה ומת מפצעיו.
אלא שלצד ההיבט האנושי, מדובר בסוגיה בוערת ורגישה מבחינה פוליטית וביטחונית: בשבוע שעבר, רגע לפני פרידתו ממשרד הביטחון, אישר השר בנט באופן סופי את הנגשת מערת המכפלה לנכים. לצורך כך הוחלט על הפקעת קרקע ועל אישור תוכנית לבניית מעלית ושביל גישה שיאפשר לאנשים עם מוגבלות לעלות מהחניה אל האתר. עם פרסום ההודעה של שר הביטחון, תקפו הווקף, חמאס והרשות הפלסטינית את ההחלטה והביעו התנגדות נחרצת למהלך החד־צדדי, שמבחינתם הוא רק עוד צעד לביסוס חזקתה של ישראל על השטח.
מבחינת סטיב בלומברג, שהצטרף למאבק על הנגשת המערה לפני עשר שנים, "המטרה היא לסייע גם לנכים ערבים וגם לנכים יהודים. לכולם יש את הזכות להגיע למערת המכפלה ולהתפלל". בלומברג, שאיבד את אשתו תחיה והפך לנכה בפיגוע ירי בקיץ 2001, לא ביקר במערת המכפלה מאז. "לפני שנפצעתי הייתי שם הרבה פעמים, הרי עליתי לארץ בשביל לחיות בארץ התנ"ך, אבל לא יכולתי לעשות זאת שוב. הסיטואציה הזו שבה ארבעה מג"בניקים מרימים אותך בכיסא גלגלים את כל המדרגות בכניסה לאתר היא מאוד קשה ומשפילה. הקושי נפשי ופיזי. גם ככה אני סובל מכאבים. כשנפגשתי בעניין עם שר הביטחון בוגי יעלון הוא הביע הרבה סימפתיה והבטיח שהעניין יסודר בתוך כמה חודשים, אבל זה לא קרה".
בלומברג גם הופיע בדיונים של ועדת החוץ והביטחון בנושא. בדיון הראשון, "חברי הכנסת התרגשו. אבי דיכטר הסתכל עליי והבטיח לי אישית שעד פסח הקרוב כבר תהיה גישה לנכים. זה היה לפני שנתיים. בינתיים השתתפתי בעוד ישיבה והבטיחו שזה יהיה לפסח הבא".
ואתה מאמין שזה יקרה עכשיו?
"לא יודע אם זה יקרה עד פסח בשנה הבאה, אבל אני אדם אופטימי. אני מאמין שזה יקרה בסוף. כאב לי מאוד לראות חלק מהתגובות להחלטה של בנט. יריב אופנהיימר משלום עכשיו טען שמדובר במחטף בחסות הקורונה. זה פשוט לא נכון. עשו תהליך ארוך בוועדת החוץ והביטחון, עברו ייעוץ משפטי ממושך, תמכו בזה גם חברי כנסת כמו עמיר פרץ. זה צעד הומניטרי מתבקש".
כמאל חיירי עאבדין מתגורר 1,500 מטר בלבד ממערת המכפלה, אבל כנכה בכיסא גלגלים רק לעיתים רחוקות הוא מצליח לבקר במסגד בחלק המוסלמי שלה. לעאבדין, כמו לשאר הפלסטינים, אין אפשרות לנסוע ברכב ברחוב השוהדא שמוביל מהעיר העתיקה של חברון למערה. כשהוא רוצה להגיע לשם, הוא נאלץ להיעזר בחברים שדוחפים את כיסא הגלגלים שלו לאורך הרחוב ו"עוזרים לי לרדת ולעלות במדרגות שבדרך. כשמגיעים למערת המכפלה החיילים פותחים לי שער והחברים מעלים אותי במדרגות".
עאבדין — שהפך לנכה בגיל 21 לאחר שנפצע בטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, שבו נרצחו 29 אנשים — דווקא הביע בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני שנתיים תמיכה בהנגשת המערה לנכים יהודים וערבים, אבל הוא ממש לא מוכן לברך על הקמת המעלית המתוכננת. "הסיוע לנכים לא מעניין את בנט, גם לא המעלית", הוא אומר. "מה שמעניין אותו זה להשיג שליטה מלאה על כל מערת המכפלה".
עאבדין משוכנע שההחלטה הזאת פוליטית לחלוטין. "אתם כל כך רוצים לעזור לנכים? אז תיתנו לנכים הפלסטינים את האפשרות להגיע ברכב עד לפתח המערה. למה נכה ישראלי יכול להגיע לשם ברכב ונכה פלסטיני לא? אם בנט טוען שהמניע שלו הוא הומניטרי, אז שייתן לנכים הפלסטינים את מלוא ההקלות".
אף שר לא ביצע
בהודעה שהוציא שלשום מתאם הפעולות בשטחים נטען כי "בהתאם להנחיית הדרג המדיני, אנשי היחידה הודיעו לגורמים רשמיים בחברון וברשות הפלסטינית שבכוונתם להתחיל בהליך תכנוני להנגשת מערת המכפלה, לרבות הצגת מספר מתווים אשר כללו סיוע ישראלי לביצוע עבודות הנגשה גם בכניסה המשמשת את המתפללים המוסלמים במערת המכפלה. ההצעות הללו נדחו על ידי הפלסטינים עקב שיקולים פנימיים. ככל שהצד הפלסטיני יהיה מעוניין, המתפ"ש יסייע בעבודות הנגשה גם בכניסה לצד המוסלמי".
ההודעה גם מדגישה כי "הנגשת מערת המכפלה לאנשים בעלי מוגבלות לא תשנה את סידורי התפילה והסטטוס קוו באתר. פתרון ההנגשה שאושר בצד הישראלי ייתן מענה במהלך עשרת ימי ׳חריג׳ (הימים שבהם מותרת הכניסה למערה רק למוסלמים) - גם לאוכלוסייה המוסלמית".
חפזי אבו־סנינה, מנהל מערת המכפלה מטעם הווקף, טוען כי ההחלטה על הקמת המעלית הייתה חד־צדדית לחלוטין. "מערת המכפלה זה אתר שמחולק בין הישראלים לפלסטינים אבל אף גורם ישראלי לא עידכן אותנו על ההחלטה, ולא התייעץ עימנו או ניסה לתאם מולנו את המהלך". לדבריו, גם האמירה שהמעלית תשמש את כלל המבקרים איננה רלוונטית: "מעבר לימי ה'חריג', הנכים הפלסטינים לא ישתמשו במעלית משום שהיא תוקם בחלק הישראלי של האתר. אין מעבר ישיר מהחלק הזה לצד הפלסטיני. אז איך המעלית תשרת גם אותם?"
אחד הפעילים הפלסטינים הבולטים באזור מערכת המכפלה ושכונת תל רומידה הוא עיסא עאמר. לפעמים נדמה שעאמר מקפיד להרגיז את כולם. הוא מבקר קשות את ישראל, נאבק במתנחלים שמתגוררים במקום, אבל גם לא חושש לתקוף את הרשות הפלסטינית ואת חמאס. באשר לסוגיית המעלית במערת המכפלה עאמר סבור שבנט הוא לא יותר ממשיך דרכו של ברוך גולדשטיין. "גולדשטיין ביצע את הטבח כדי שתהיה שליטה על מערת המכפלה. מעשה הטרור שלו הצליח כי מאז נסגרו לפלסטינים כל הדרכים, הכבישים והחנויות בדרך אליה. גולדשטיין שינה את הזהות של מערת המכפלה. בנט עושה את אותו הדבר רק בדרכים אחרות ותוך ניצול העילה ההומניטרית למטרות מדיניות".
עאמר מצביע על העובדה שהתוכנית להקמת מעלית לנכים במערת המכפלה נמצאת על השולחן כבר שנים ומעולם לא יושמה. "עובדה שאף שר ביטחון ישראלי לא ניצל את הצורך ההומניטרי הזה להקמת המעלית חוץ מבנט. אנחנו לא נגד זכויות נכים אבל מדובר בתירוץ כוזב שרק משתמש בצרכים שלהם". "כל הפרשה הזאת היא חדשה־ישנה", מצטרף אבו־סנינה. "בכל שנה ישראל מעלה את נושא הקמת המעלית והצד הפלסטיני מתנגד. הקמת מעלית תיחשב כשינוי של אתר היסטורי ודתי שיש לו חשיבות גדולה למוסלמים. מהלך כזה רק יוסיף בעיות לאלו שממילא קיימות בין הצדדים".
גורמים ברשות הפלסטינית חושדים גם כי מועד פרסום ההחלטה אינו מקרי. לדבריהם, ישראל בחרה בזמן שבו אין לפלסטינים אפשרות לקיים הפגנות או מחאות המוניות בשל הנחיות הקורונה. "כבר ראינו מה קרה כאן לפני שהחל משבר הקורונה כשהמונים הגיעו לתפילות השחר בימי שישי במחאה על השינויים בסטטוס קוו במערת המכפלה", אומרים ברשות. "כשחברון רוצה היא יודעת להוציא אלפי מפגינים נגד פגיעה בערך דתי".
עאבדין מצידו שב ומדגיש כי הוא מוותר מראש על כל אמצעי שיסייע לו להגיע לקומת המסגד בצורה נוחה יותר וכי הוא עומד מאחורי מדיניות הרשות הפלסטינית. מבחינתו העיקרון הלאומי חשוב יותר מהצורך האישי. "ישראל מתנהלת כאילו אף אחד אחר חוץ ממנה לא מעניין אותה, אין דבר שהיא עושה שלא נובע ממניע פוליטי. במערת המכפלה יש מדיניות של כיבוש זוחל, לכן אני גם לא אהיה מוכן לקבל הצעת פשרה שבה ישראל תאשר לרשות ולירדן לבנות מעלית בצד הפלסטיני שתשמש רק את המבקרים בחלק המוסלמי".
שרק יעבור בשקט
"הטענה שנכים פלסטינים לא יוכלו להשתמש במעלית היא פשוט לא נכונה", אומר שי גליק, יו"ר ארגון בצלמו — זכויות אדם ביו"ש, שהוביל בשלוש השנים האחרונות את המאבק הציבורי להנגשת מערת המכפלה. "הוצע לפלסטינים להנגיש יחד את שתי הכניסות מהצד היהודי ומהצד המוסלמי. הם סירבו. ברגע שתותקן המעלית, כמובן שגם נכים פלסטינים יוכלו להשתמש בה. יכול להיות שבהתחלה הם יחרימו אותה, אבל אני מאמין שבסוף כולם ישתמשו בה. לטעון שמדובר בצעד פוליטי זה מגוחך. מדובר בשטח הפקעה קטן מאוד, באזור שממילא פלסטינים לא נכנסו אליו. כל מה שנעשה כאן הוא רק מהטעם ההומניטרי, בלי שום פוליטיקה. זה היה אופי המאבק שלנו בשלוש השנים האחרונות. אני מאמין שאפשר לקדם שלום בין יהודים לערבים באמצעות פרויקטים הומניטריים משותפים".
גליק פנה לכל גורם אפשרי, מהמועצה הדתית בקריית ארבע, דרך הווקף וראש הרשות הפלסטינית, הרבנות הראשית, מבקר המדינה, ועד לחברי כנסת ושרים. אפילו לאו"ם הגיע. "ישראל והרשות חתומות על אמנת נגישות של האו"ם. לכן פנינו גם לשם", הוא מסביר. דווקא בכירים ביישוב היהודי בחברון ניסו לקרר את הלהט שלו. "אמרו לי שאין סיכוי שזה יקרה, שיצמחו לי שערות על כף היד לפני שמערת המכפלה תונגש. עכשיו הם צריכים לרכוש לי מכונת גילוח", גליק צוחק, אף שהוא מודע לכך שגם ההחלטה של בנט היא לא סוף דבר.
לדבריו, הקו שהוביל היה לנסות להגיע להסכמות עם הפלסטינים. "חשבתי שצעד כזה צריך לקדם בשיתוף פעולה של כל הגורמים. דבר ראשון הרמתי טלפון לראש עיריית חברון. אני לא דובר ערבית, אז כשפגשתי פועלים ערבים באחת מהנסיעות שלי באוטובוס, הסברתי להם מה העניין והתקשרנו יחד. הם תירגמו את השיחה. זה היה מצחיק. בשלב מסוים הם היו נלהבים יותר ממני בניסיון לשכנע את ראש העיר לתמוך ברעיון. בהמשך פניתי למוסי רז והוא דיבר על כך עם אבו־מאזן. רתמתי גם את מרב מיכאלי ועמיר פרץ. שני חברי כנסת שפעלו נמרצות בעניין הם קטי שטרית מהליכוד ומיכאל מלכיאלי מש"ס. פנינו לארגוני נכים וגם לארגוני שמאל כמו רבנים לזכויות אדם. לא רציתי שזה יהיה מאבק שמוביל בצלאל סמוטריץ'".
שי, בכל אופן אתה לא יכול להתחמק מן העובדה שהפעילות שלך צבועה פוליטית. פעלת, למשל, לסגירתו של תיאטרון אל־מידאן. אתה איש פוליטי.
"קודם כל, אני לא מתבייש בפעילות שלי. קראו לסגירת תיאטרון אל־מידאן סתימת פיות, אלא שלסתום פיות של מחבלים זו בעיניי פעילות הומניטרית שתחסוך עוד דם וצער לשני הצדדים. הפעילות שלי להנגשת מערת המכפלה היא חלק מפעילות ענפה למען זכויות אדם — אני פועל נמרצות להנגשת מבני ציבור בכל רחבי הארץ, בדגש על בתי כנסת, ולאחרונה יזמתי הצעת חוק להנגשת אוטובוסים בין־עירוניים.
"בעיניי מי שמתנגד להנגשת מערת המכפלה הוא זה שיש לו עמדה פוליטית. אני יכול לומר לך שבמשך חודשים ארוכים ניסו גורמים ישראליים להגיע להסכמות עם הרשות הפלסטינית. הבטיחו הטבות והקלות. היה שלב שהושגה התקדמות, אבל בסוף זה התפוצץ. אחרי הרבה עיכובים ראש הממשלה נתניהו, שכיהן כשר ביטחון לפני בנט, הבין שאין ברירה אלא לבצע את המהלך באופן חד־צדדי. חבל שזה קרה כך. אני מוטרד מהתגובות של חמאס והרשות הפלסטינית, אבל האווירה ברחוב רגועה. זה לא כמו תפילה יהודית בהר הבית. ברחוב הערבי מבינים שאין כאן באמת פגיעה בפלסטינים. אני מקווה שזה יעבור בשקט ושבסופו של דבר יסייע לנכים יהודים וערבים כאחד".
eliorlevy@gmail.com
