בתחילת השבוע יחליפו את השלטים בכניסה ללשכות שר המשפטים, בקומה השנייה של הבניין ברחוב צלאח א־דין בירושלים ובקומה התשיעית של בניין הממשלה בתל־אביב. שמו של אמיר אוחנה יוסר, ושמו של אבי ניסנקורן יירשם במקומו. אנחת רווחה תהיה; חגיגה לא תהיה. בכחול לבן מאמינים שבהסכם, שהציב שר משלהם במשרד המשפטים, הם הצילו את הדמוקרטיה. בצמרת הפרקליטות הפסיקו להאמין לפוליטיקאים, יהיו כוונותיהם טובות ככל שיהיו.
בעוד תשעה ימים ייפתח משפטו של בנימין נתניהו באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. המשפט יתנהל בבניין ממול, בניין בית המשפט המחוזי בירושלים. בפרקליטות נערכים למשפט הזה כאילו היה הקרב האחרון, המכריע, על עליונות החוק. כך זה נראה משם: נתניהו, מגובה במערכת ענקית, חסרת מעצורים, של פוליטיקאים, בעלי הון, גופי תקשורת, עמותות מישראל ומחו"ל, בריוני רשת, בוטים ועיתונאים מטעם מצד אחד - ויועץ משפטי אחד, מגובה בקומץ פרקליטים בכירים, מצד שני. גם בעבר ניהלו פוליטיקאים שהועמדו לדין, ביניהם נשיא וראש ממשלה, מאבקים לחיים ולמוות נגד הפרקליטות. גם אז קוננו שני הצדדים על הכוח העצום שמפעיל נגדם הצד האחר, לפעמים בתחושת קורבן מוגזמת. ההבדל הוא שהפעם ראש הממשלה ומקורביו מוכנים לשרוף את המועדון.
זה נשמע דרמטי, אולי דרמטי מדי. רק לפני כמה חודשים בני גנץ אמר את הדברים האלה, וחריפים מאלה, בנאומיו, ועכשיו הוא מכהן תחת נתניהו. אבל זאת התחושה האותנטית ברחוב צלאח א־דין: אנחנו במצוקה קשה, במצור, ברדיפה, נתניהו וסייעניו מבקשים להשמיד את מנגנוני אכיפת החוק בשיטות של המאפיה. "מנדלבליט יהיה הקברן של שלטון החוק", הזהיר נתניהו, על פי גרסה שרווחת כרגע בפרקליטות. רוצה לומר: אם מנדלבליט ימשיך לקדם את האישומים נגד נתניהו, לא תהיה לנו, השלטון, ברירה אלא לקבור את שלטון החוק יחד איתו.
כך מדברים שורפי מועדונים.
המאבק לא מתנהל על תוכן כתבי האישום אלא על עצם קיום המשפט: נתניהו לא השלים עם הבאתו לדין. זאת נקודה שדורשת הבהרה: זכותו של נאשם לנסות להפריך את האישומים נגדו, גם בבית המשפט וגם בציבור. אין לו זכות לאיים על התובעים במשפט ולהסית נגדם את בוחריו.
למרות שלא הצליח למנוע את המשפט, לא באמצעות הקלפי ולא במהלכים פוליטיים ומשפטיים, הוא ממשיך לחתור תחת מאשימיו. הקמפיין נגד מנדלבליט, משוכנעים בפרקליטות, יימשך לתוך המשפט - אם המשפט יתנהל כסדרו. הקמפיין האישי יעבור ממנדלבליט לתובעת ליאת בן־ארי ולשלושת השופטים, כל אחד בתורו. חוקרים פרטיים אוספים בימים אלה חומרים בארץ ובחו"ל. חומר נאסף גם מתוך הכספות במשרד המשפטים. אחד הבכירים במשרד היה החשוד המיידי; השר היוצא נחשד בסיוע לדבר עבירה. "אנחנו מדינה בתוך מדינה?" שאל אחד הפרקליטים והשיב: "הם מדינה בתוך מדינה".
החייל המצטיין
מנדלבליט וחבורת הפרקליטים הבכירים שפועלת סביבו עשו לא מעט משגים בשנים האחרונות. הם מתקשים לקבל ביקורת ועסוקים מדי בהגנה צדקנית על מעשיהם ומחדליהם. אבל הביקורת עליהם מתגמדת מול האתגר שעומד בפתחם היום. נתניהו הוא ראש ממשלה חזק, מוכשר ומנוסה מאוד, רב־אמן בתעמולה - והעיקר, ממוקד בהישרדותו. רוב התקשורת הייתה בעלת ברית טבעית במאבקים שניהלה הפרקליטות בעבר. הברית הזאת נשברה: השחקנים השתנו והתקשורת השתנתה. יש בה עסקנים פוליטיים שעברו הסבה מהירה לפרשנים מטעם, ויש בה דוברים מהימין ההתנחלותי שליבם גס בשומרי הסף. השיח ברשתות החברתיות מעודד שקרים, קללות, תיאוריות קונספירטיביות ומיתוסים על Deep State - מנגנון חושך ששולט בחשאי במדינה. שום כתב אישום לא מובן מאליו, קל וחומר כתב אישום נגד המנהיג העליון, בחיר העם.
לתוך העימות הזה נכנס אמיר אוחנה. כהונתו קצרת הימים (11 חודשים וחצי) תירשם כאחת האפקטיביות ביותר בתולדות משרד המשפטים. איילת שקד, שעמדה בראש המשרד לפניו, התמקדה בהלבנת התנחלויות ובמינוי שופטים שמרנים, מקורבים לימין. אוחנה הסתער על הפרקליטות. המטרה הייתה למוטט את המערכת החיסונית של הפרקליטות מבפנים. המהלך המנצח היה מינוי דן אלדד לפרקליט מדינה זמני. המינוי נתקל בהתנגדות מרה, לא תמיד חכמה, של היועץ והפרקליטים הבכירים. הסערה הפנימית השחירה את פניה של הפרקליטות והחלישה את מעמדה הציבורי בתקופה קריטית. נתניהו למד להעריך את החייל המצטיין שלו.
בפרקליטות משוכנעים שאוחנה, בתפקיד השר לביטחון הפנים, יחדיר את הווירוס הזה גם למשטרה. בזכות זה מונה לתפקיד, למרות תחינותיה של מירי רגב ושירותיה הטובים למשפחה. רגב בקולניותה, אוחנה בקור הרוח שלו. נתניהו היטיב לבחור.
בג"ץ אסר על נתניהו לעסוק בעניינים שנוגעים למשפטו. הוא לא אסר עליו למנות שר לביטחון פנים עם אג'נדה. לאוחנה ממתינים שני מינויים שיש להם זיקה למשפט נתניהו: מינוי מפכ"ל ומינוי ראש היחידה הארצית לאכיפה כלכלית (יאל"כ) - היחידה שטיפלה בתיקים שבהם מואשם נתניהו, ושצפויה לטפל בפרשת המניות שהוא קיבל מקרוב משפחתו נתן מיליקובסקי. לא צריך דמיון מופלג כדי לשער מה יוכלו לעשות מפכ"ל מטעם וראש יאל"כ מטעם. את תיק המניות אפשר לקבור; בתיקי העבר אפשר לנבור. יאמר ראש יאל"כ החדש שהוא עיין בתיקים הישנים ומצא בהם כמה שאלות שמטרידות אותו; יאמר המפכ"ל החדש שהוא עיין בעיון ומצא שלטרדה יש סיבה; כל זה כאשר המשפט מתנהל, וחוקרי המשטרה מעידים, והשופטים מתרשמים. אפשר לקבור משפט בעודו מתנהל.
ואפשר גם לשבש לעומק את היחסים בין המשטרה לפרקליטות. עושים עוול לאוחנה כשמתארים אותו כזרוע עיוורת של משפחת נתניהו. יש לו מטרות משלו. זה השוני בין שלושת הפוליטיקאים שניסו לשנות את כללי המשחק במערכת המשפט בשנים האחרונות: שקד רצתה להטות את המערכת לכיוון השקפת העולם הימנית והלאומית שלה; אוחנה רצה לרסק אותה; נתניהו העלה על נס את עצמאות מערכת המשפט כל עוד לא נגעה בו. מבחינתו, הוא הסיפור, הוא ותו לא.
אחד המבחנים הראשונים שבפניהם יעמוד שר המשפטים החדש הוא מינוי פרקליט מדינה. כרגע מנדלבליט הוא גם היועץ וגם הפרקליט. זה אפשרי, אבל לא תקין. על פי ההסכם הקואליציוני, בתיקון בג"ץ, בתוך מאה יום צריכה הממשלה לאייש את כל המשרות הבכירות שנתונות לסמכותה, ובראשן את תפקיד פרקליט המדינה. לנתניהו יש עניין רב במינוי הזה, למרות שאסור לו להתערב. בדיון בבג"ץ הבטיחו פרקליטיו שיעמוד מן הצד, וגם הוסיפו שכך יתחייב במסמך להסדרת ניגוד עניינים. בפרקליטות חייכו: הנאשם הזה פועל בשלט־רחוק, אמרו.
ניסנקורן ינסה להגיע להסכמה במשולש שבין שתי המפלגות והיועץ: מישהו יצטרך להתכופף, מישהו יצטרך לעשות טעות.
למה הם שותקים
איל רוזובסקי, מבכירי עורכי הדין בארץ, תולה בנתניהו את הניסיון להפוך את היוצרות. "די ברור שהאסטרטגיה שנבחרה היא לטעון שהתובעים פושעים ומושחתים ולכן צריך לבטל את כתב האישום", אמר לנו השבוע. "נתניהו מינה את מנדלבליט למזכיר הממשלה אחרי פרשת הרפז, למרות הסתייגות היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין; הוא מינה אותו ליועץ משפטי לממשלה למרות הסערה שפרצה סביב הקלטות. הקלטת שעליה מדברת אילה חסון, לא הייתה מרגשת לרגע את נתניהו ואנשיו. הם התעוררו רק בגלל המשפט.
"אני שואל את עצמי, איפה הימין ההגון? למה כולם שותקים? בסוף יש כאן ממסד משפטי, גוף ישר והוגן שעושה את מלאכתו נאמנה; יש יועץ משפטי שבא מהמחנה שאוהד את ראש הממשלה ופועל ביושר. איפה הפוליטיקאים? מדוע הם שותקים מול גל ההסתה?"
איך יתנהל המשפט, שאלנו.
"אני מעריך שנתניהו ירבה לבקש להיעדר מהמשפט. בבג"ץ נקבע שזכותו של נאשם לבקש פטור. השופטים ייענו בוודאי לחלק מהבקשות. השאלה היא כמה, ומאיזה חלק. אם נתניהו יבקש, גם הנאשמים האחרים יבקשו. גם הם חשובים. לשופטים תהיה בעיה".
ראש ממשלה הוא איש עסוק, אמרנו. האם בקשות שלו לפטור בגלל ענייני מדינה לא יביאו לעתירות לבג"ץ שידרשו להעביר אותו לנבצרות?
"אני לא חושב שבג"ץ ייענה", אמר רוזובסקי. "לאחר שבג"ץ הכשיר את הכהונה שלו במקביל לניהול המשפט, לא סביר שיכפה עליו נבצרות".
ישיבת הפתיחה של המשפט, ב־24 במאי, תתנהל במתכונת קורונה: 16 אנשים בלבד יוכלו להיכנס לאולם, לבד מהשופטים. התביעה הורשתה להכניס לאולם רק את התובעת. כל אחד מארבעת הנאשמים יהיה מיוצג על ידי עורך דין אחד. הם יונחו לשבת במרחק של שני מטרים זה מזה, הנחיה שבוודאי לא יתנגדו לה. העיתונאים יצפו בדיון מאולם סמוך. הישיבה הראשונה תוקדש לעניינים טכניים, לו"ז וקריאת כתבי האישום. סרט הווידיאו שיצולם לא יופץ לציבור. ייאסר על העיתונאים לצלם אותו. על פי ניסיון העבר, במוקדם או במאוחר הסרט יגיע לרשתות.
הופעתו האחרונה של נתניהו בבית המשפט הייתה במשפט הדיבה שהגישו הוא ורעייתו נגד העיתונאי יגאל סרנה. במעמד ההוא, עם רעייתו לצידו, הרגיש בנוח. לא בטוח שירגיש כך במחוזי בירושלים, כשהוא חולק כתבי אישום עם שאול ואיריס אלוביץ' ונוני מוזס.
לא נתפטר
בישיבות ההכנה למשפט אמר מנדלבליט שהוא משוכנע לחלוטין בצדקת כתבי האישום. "הראיות מאוד חזקות", אמר. "נתניהו יודע שהאמת תצא לאור במשפט. לכן הוא פותח בקמפיין נגדי עכשיו. הוא מנסה להפוך אותי ממאשים לנאשם".
כל מהלך שנעשה בשבועות האחרונים מתוזמן ומתוזמר, נאמר עוד. בבלפור מנסים להסיט את תשומת הלב מהמשפט. הרוח שנשבה מהדיונים הייתה לוחמנית: הקמפיין שמקורו בבלפור לא יפגע בנחישות שלנו; לא תהיה בריחה; לא יהיו התפטרויות. הרכבת יצאה לדרך. לא יוכלו להסיט אותה ממסלולה.
ההתעוררות המחודשת של פרשת הרפז באה למנדלבליט ולסביבתו בהפתעה. כתבת ערוץ 13 אילה חסון־נשר עסקה בפרשה בעבר. בעימות בין אהוד ברק לגבי אשכנזי היא התייצבה במחנה ברק. עיתונאים אחרים התייצבו במחנה אשכנזי, והריב בין שני הבכירים התגלגל מהר מאוד למלחמת אגו בין עיתונאים. ברק אולי הפך דף, אבל העיתונאים המשיכו להילחם, עד טיפת הדיו האחרונה.
האמת היא שגם ברק וגם אשכנזי לא יכולים להתפאר בסכסוך שפרץ ביניהם ובחלקם בפרשת הרפז וספיחיה. גם למנדלבליט, שהיה פרקליט צבאי ראשי בזמן הפרשה, יש סיבה טובה להצטער על כמה התבטאויות. "פרשת הרפז היא הפגר בחדר", אמר בני גנץ כשהתמנה לרמטכ"ל. נכון למאי 2020, נדמה היה שהפגר נעלם. המשטרה אמרה את דברה; היועץ המשפטי אמר את דברו; ועדת האיתור בראשות נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס אמרה את דברה; בג"ץ, בהרכב של חמישה שופטים, אמר את דברו. בבית הדין של הציבור חל חוק ההתיישנות גם על מסמכים מזויפים.
חסון־נשר פירסמה ידיעה, שלטענתה מתמצתת שיחה שהתקיימה בין מנדלבליט לאשכנזי באוגוסט 2010. השיחה הוקלטה בטעות: אשכנזי, הרמטכ"ל, הורה למזכירתו לכבות את מכשיר ההקלטה בלשכה, בנימוק ששיחות בינו לבין הפצ"ר נהנות מחסיון עורך דין־לקוח. המזכירה, כמו שקורה לפעמים, שכחה ללחוץ על הכפתור.
הטענה של חסון־נשר היא שאפשר לפרש חלקים בשיחה כקנוניה בין מנדלבליט, אשכנזי, הפרקליטות והמשטרה לסגירת התיק. מנדלבליט טוען מנגד שלא היה תיק חי באותה העת. לא היה מה לסגור; גם קנוניה לא הייתה. הוא מילא את תפקידו, כיועצו המשפטי של הרמטכ"ל. בקלטת אין חדש - תוכנה נמצא בקלטות אחרות שאותן שמע בג"ץ והחליט לאסור על פרסומן, בנימוק של הגנה על הפרטיות.
יריביו של אשכנזי טוענים שהייתה כאן אכיפה בררנית: את ההקלטה הזאת סירבו לחשוף בעוד שאת ההקלטה מהטלפון הסלולרי של אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, הכשירה הפרקליטות לצורך חקירה. תשובת הפרקליטות: בפרשת נוה היה מדובר בחשד לעבירת שוחד בתהליך מינוי שופטים, עבירה חריגה שמצדיקה היתר חריג; הקלטת הזאת שייכת, אם בכלל, לרף התחתון של החשדות.
ובכל זאת, לנוכח הסערה הציבורית, האם לא נכון יותר לפרסם את הקלטת ולהעביר דף? את השאלה הזאת הצגנו למשרד המשפטים. להלן תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה: "אם תוגש עתירה לבג"ץ, הוא לא יתנגד לכך ששופטי בג"ץ ישמעו את הקלטת ויסיקו את מסקנותיהם. הם ורק הם". מותר להעריך שהוא לא היה רוצה לגלגל את הקלטת אל תוך הקמפיין הציבורי שמתנהל נגדו. סביר להניח שבקלטת יש משפטים שהוא לא ישמח לראות בדפוס.
הבעיה היא שהחלטות בית המשפט העליון כבר אינן סוף פסוק. יולי אדלשטיין לא לבד. כאשר העליון מחליט על פי רצונה של חבורה מסוימת, מניחים לו; כאשר הוא מחליט נגדה, מחפשים את השופטים אישית. תחקירים בענייניהם של השופטים ובני ובנות זוגם הם כלי עיתונאי לגיטימי. הבעיה היא שברשתות החברתיות שמועה הופכת לעובדה, וחשד הופך לעבירה מוכחת. ההשפעה על המורל של השופטים, אולי אפילו על הביטחון שלהם בעצמאותם, לא חיובית.
כרגע העליון נהנה מפסק זמן. הוא עבר בשלום את העתירות נגד כהונתו של נתניהו. כאשר תתבצע, אם תתבצע, הרוטציה, בעוד שנה וחצי, הוא יידרש לדון מחדש בפיל שבחדר: מעמדו של ראש הממשלה החלופי. בפרקליטות לא מבינים את הקונסטרוקציה: על פי הלכת דרעי־פנחסי, כל שר שאיננו ראש הממשלה חייב להתפטר כאשר עומד נגדו כתב אישום. מה ייעשה לנתניהו ביום שידובר בו?
מנדלבליט הקדים וכתב חוות דעת לעליון, שהכשירה את מינוי נתניהו ואת ההסכם בין המפלגות. לו זה לא עזר: הוא על הכוונת ויישאר על הכוונת כל עוד המשפט נמשך וכהונתו נמשכת - מה שיסתיים קודם.
בלילה שבין שלישי לרביעי הסלולרי של אביחי מנדלבליט לא הפסיק להעלות מסרונים. הניסוחים היו שונים - התוכן זהה. "אתה מנוול, מושחת, עבריין, אל תשכח שאתה פגיע", נאמר בהם. "שילדיך ימותו מסרטן". הכל נראה מאורגן, לא ספונטני, מה שמחמיר את התופעה. בני המשפחה, אשתו רונית והילדים, עברו לילה קשה. נמאס לנו, אמרו לו. הוא אמר להם שאין לו שום כוונה לעזוב, אבל פנה למשטרה והגיש תלונה. פרסום התלונה הרתיע: האיומים נפסקו באחת. בפרקליטות מבקשים עכשיו להגביר את האבטחה המשטרתית סביב ליאת בן־ארי, התובעת, לקראת פתיחת המשפט.
נכון לאתמול בבוקר, לא נשמעו גינויים מצד שרי הממשלה החדשה. ניסנקורן שתק; ראש הממשלה שתק. כך נהג גם אמיר אוחנה, שר המשפטים היוצא והשר לביטחון הפנים הנכנס. מעניין איך ינהג אוחנה בתלונה שהוגשה למשטרה. האם קצין המשטרה החרוץ שינסה לחשוף את ראשי המאיימים יקודם, או שמא ייתקע לנצח בתחנת המשטרה בטובא זנגרייה.
