1. אם השבעתה של ממשלת נתניהו החמישית לא תידחה שוב, יוכל ראש הממשלה להביט היום בפניהם של השרים, המשודרגים והמונמכים, ולחשוב על אמרתו של האינטלקטואל הענק בנג'מין פרנקלין, אחד ממנסחי החוקה האמריקאית: "מי שמתאהב בעצמו, לא ימצא מתחרים".

הדברים חייבים להיאמר: לנתניהו אין כיום מתחרים. הוא כופף כל מי שהרים ראש נגדו, או שהשמיע ביקורת - אפילו מרומזת - כלפיו. הוא פיזר את מפלגות המרכז־שמאל ואת ימינה לכל רוח. בסוף טקס ההשבעה, אחרי שהמאושרים יגישו את מרפקיהם זה לעבר זה בהתרגשות, ברגע שיתקשו להסתיר בקושי את שמחתם מהמעמד, יוכל נתניהו לברך בשקט את הברכה שמקובלת לפני שאוכלים מזון פרווה: "שהכל נהיה בדברו".

כי בעיניו של נתניהו החבורה שתלווה אותו בניהול ענייני המדינה לא שווה הרבה. לא בשר ולא חלב.

2. גנץ, ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון, ייהפך היום לשותף לסודות הכמוסים ביותר שקהילת המודיעין מייצרת. לעיניו בלבד יונחו פירות המאמצים האדירים שמשקיעה ישראל לשם הבטחת הגנתם של אזרחיה. זהו אותו גנץ שבמהלך מערכות הבחירות האחרונות הוגדר בפי מנהלי הקמפיין של נתניהו כאדם "לא אפוי" וכ"סחיט בידי האיראנים".

ואני רק שאלה: האם ינצל גנץ את מקומו החדש כשותף סוד ברמה הגבוהה ביותר, ויבקש לדעת מי שלח לאיראנים את החומרים שנמצאו בטלפון שלו?

3. גלעד ארדן יישלח למלא שני תפקידים: השגריר באו"ם והשגריר בוושינגטון. שמעתי אותו מגן בהתלהבות על שתי המשימות כבדות המשקל שנתניהו הטיל עליו, ואומר שגם אבא אבן שירת בשנות ה־50 במשך תשע שנים בשני התפקידים במקביל. הוא העריך שיוכל לעמוד בעומס הכפול.

אני הגעתי למסקנה שאם הוא נתלה באילן גבוה כמו אבא אבן, סימן שלארדן יש דעה טובה על ארדן. אבל אצל נתניהו, כפי שניתן להבין מחלוקת התיקים, ממילא שום מינוי לא נטוע בבסיס של התאמה או דרישות סף. הכל אישי.

4. האיום החריף ביותר שהשמיעו המועמדים הבכירים בליכוד לקבלת התיקים היה שאם לא ייענו ציפיותיהם, הם "יעדיפו להישאר חברי כנסת מן השורה" - כאילו מדובר באיזה מחנה של אסירי מצפון, ולא בבית הנבחרים הישראלי.

אחת המאיימות הייתה מירי רגב, שדרשה לקבל את את תיק ביטחון הפנים ולבסוף הסכימה לעמוד בראש משרד התחבורה - עם תקציב העתק שלו - ובמקביל להמשיך לשבת בראש הוועדה להפקת אירועי יום העצמאות, ובעוד שנה וחצי להיכנס אל משרד החוץ. ורגב, כמו רגב, לא הייתה מסוגלת להתאפק לרגע - ומיד אחרי המינוי התקשרה להודיע למנכ"לית המשרד קרן טרנר אייל על פיטוריה. אז נכון, המנכ"לית לא ציפתה להישאר בתפקידה. וגם ניתן להתעלם מכך שהיא נמצאת בחופשת לידה. ועדיין, הגיע הזמן לקצת נימוסים והליכות. כפי שרגב יכולה הייתה ללמוד במשרד הקודם שבראשו עמדה: תרבות היא לא מילה גסה.

ואולי לא פחות מטרידה מכך הייתה הופעתו של אבי דיכטר בטלוויזיה - שבה דרש לקבל תפקיד של שר משום שנבחר בעשירייה הראשונה בפריימריז, וזעם על כך שלא זומן בכלל לשיחה אצל נתניהו. כשנשאל מה דעתו על כך שגדעון סער, שנבחר במקום החמישי, לא זומן גם הוא לשיחה אצל ראש הממשלה, השיב: "שכל אחד ידאג לעצמו". אכן, אין מילים: ערבות הדדית למופת.

5. ואם אחרי כל מה שאתם חווים בהתנהלותם של הפוליטיקאים אינכם יודעים לאן להוביל את הבושה, נסו להיזכר בסיפור אחד שאליו נחשפתם במהלך ימי המגפה על גילוי נעלה של ערבות הדדית ושל הקרבה.

אני אזכור את הגברת סוזי לוי ז"ל, האחות בת ה־65 מתל השומר שנפטרה מהקורונה - אחרי שלא נענתה לבקשותיהם של ילדיה שתפסיק את עבודתה משום שהיא בקבוצת הסיכון לחלות. "לא עמדתי בדרכך בכל הפעמים שיצאת למילואים וסיכנת את עצמך", אמרה לאחד מבניה. "אני עכשיו במילואים".

יהא זכרה ברוך. √