ישנה אמרה ביידיש (שאותה ריככתי לצורך הרשימה) שלפיה אם כבר אוכלים טריפה, אז בכמות שתיזל לזקן. כלומר שאם כבר עוברים עבירה, כדאי לעשות זאת במלוא החופניים ולהפיק מכך את מלוא ההנאה. מי שטעם מהטריפה כמלוא הנימה, הוא כבר בגדר חוטא אז אם כבר, אז כבר.

משום כך לא קל להבין למה הממשלה החדשה מסתפקת ב־52 חברים (36 שרים ועוד 16 סגני שרים). מדוע לא להבטיח רוב יציב בכנסת של 61 חברי ממשלה, ואולי בכלל עדיפה ממשלה שבה זוכים כל חברי הקואליציה למשרות ולכיבודים. כך גם היו נחסכות מאיתנו זעקות השבר של אבי דיכטר, הרואה כל כך הרבה שומן ניגר לכל הכיוונים, ואליו אפילו טיפה אחת לא מגעת.

ובהקשר לממשלה מנופחת זו ראוי גם להצביע על כך שהשחיתות החמורה ביותר היא זו העוטה על עצמה מחצלות חוקיות. נניח שבמוסד ציבורי מסוים מצויה קופה מלאה מזומנים. מי שיפרוץ לקופה זו וייקח ממנה פרוטות אחדות צפוי, אם ייתפס, להישלח למאסר ממושך. אבל מי שיצליח להעביר, בגופים המתאימים, החלטות חוקיות שמכוחן תעבור הקופה כולה לרשותו או לרשות מקורביו או מפלגתו, יזכה בהוקרה. ברטולד ברכט ידע לבטא זאת כשאמר: מה זה שוד בנק לעומת פתיחת בנק.

ובכלל, מסתבר שהגבול בין חוקי לפסול עובר לעיתים במקומות מוזרים. כך למשל כהונה של שר בממשלה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום היא פסולה אף שעומדת לו חזקת החפות. זה כידוע פוגע באמון הציבור. לעומת זו מתברר שאין שום פסול חוקי בממשלה בת 36 שרים ו־16 סגני שרים, עם שני ראשי ממשלה ומעון לכל אחד משני הראשים. כאן התקפל הדגל של אמון הציבור ונשלח לאחסון.