שלוש מערכות בחירות בתוך שנה לא חוללו מהפך - שלום לך ראש הממשלה המכהן, החלופי ואולי הנצחי - אבל כן תרמו לשינוי משמעותי במעמד של 'אופירה וברקוביץ''. כשהיא נישאת על גבי רייטינג יציב ומול כישלונות בשרשרת של 'רשת' בהצבת תחרות, התוכנית הפכה לבמה מבוקשת בקרב רוב השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית. ואלה, מה לעשות, מילכדו את עצמם בהצהרות שהופרו בגסות שמשתווה רק לסגנון של המראיינים. לא פלא שהקליפ שהפקת התוכנית העלתה הפך לוויראלי והעצים את הדימוי של התוכנית, כזירה שווה ואפילו עדיפה על רצועות האקטואליה ה"רגילות".
אלא ש'אופירה וברקוביץ'' לא זזה במילימטר. זאת עדיין התוכנית שמנצלת במודע את הבורות של איל ברקוביץ' ומדרדרת את תרבות השיח לתהומות שגורמים ל'פופוליטיקה' להיראות כמו סמינר בודהיסטי. שום דבר בכל מה שהיה פגום מהיסוד בתוכנית והוליד כלפיה ביקורות חריפות לא תוקן.
לדוגמה, אחרי שח"כ איימן עודה התארח בתוכנית, ושבר בצורת ארוכה של ח"כים ערבים בעקבות התקרית המפורסמת שהביאה להשעיה בת שבוע אומלל, ברקוביץ' פירסם סטורי שבו טרח להתנצל: התברר לו ש"בתחקיר שעשו לי לפני התוכנית הטעו אותי" (באמת מזל שאפשר להאשים את ה"תחקיר") והוא כינה את עודה "צבוע תומך טרור".
אז למה הפעם זה עבר בשקט? בנוהל: בגלל ביבי. 'אופירה וברקוביץ'' מציגים קו שמתנגד במובהק לנתניהו (ב־מ־ק־ר־ה הוא התחזק מאוד אחרי הכאסח המדובר של אסייג עם יאיר נתניהו) והרמקול שלהם, ובכן, קצת פחות מנומס מכל השאר. במקביל, אין יותר קידומים בלתי פוסקים ונטולי בושה למפעלות אייל גולן (רמז: זה לא בגלל התרסקות ברמת השירים שלו), מה שגם סייע בתהליך ההחלקה בגרון. אם כן זה לקח כשנתיים וחצי, אבל 'אופירה וברקוביץ'' השלימה את המסע: כבר לא תגרנות וולגרית עם ניחוח גזעני וסקסיסטי, אלא שיחת סלון לגיטימית. כי שם "שואלים את השאלות הקשות" (שם קוד לצעקות) ו"לא עושים הנחות" (וגם לא לומדים את החומר). אגב, מה שעוד קורה שם זה שהמגיש יכול להפסיק את הצילומים כדי שאביבה תבורי תלבש ז'קט. המחשוף שלה לא מצא חן בעיניו. עכשיו נסו לדמיין את התגובות אילו שמו של המנחה לא היה איל ברקוביץ', אלא אברי גלעד.
